תורה לשמה/תנג
שאלה תנג:[עריכה]
שאלה[עריכה]
ארז״ל בכוס של ברכה צריך ליתן עיניו בו. ורצינו לדעת מה טעם יש בזה ע״פ הסוד. גם ארז״ל מגביהו טפח. מה טעם יש בזה ע״פ הסוד. גם חכם אחד אמר לנו שכתוב בזוהר שצריך להגביהו זרת. ואנן כיצד נעשה אם כזה ואם כזה. יורנו המורה לצדקה ושכמ״ה.
תשובה[עריכה]
הן אמת שבגמרא אמרו מגביהו טפח ובזוהר אמרו זרת, מצינו לרבינו הגדול האר״י זצ״ל בביאור הקדמת זוהר בראשית שכתב בכתיבת ידו יד הקודש וז״ל, כוס של ברכה ה״ס ששה קצוות שבבריאה, ואימא עלאה מתלבשת בבריאה כנודע, וכבר נודע כי חמש גבורות הם מבינה שהיא נקראת בעל גבורות וממנה יצאו, ובמקום הבריאה שם ירדו ושם נתלבשה הבינה בהם ומקננת שם, וזש״ה בורא חשך. כי בריאה בסוד הגבורות שהם מסטרא דחשך נעשית, ולפיכך צריך להגביהו מן הקרקע טפח, כי קרקע זה מקום הגבורות הקשות אשר לא נתמתקו בסוד העפר אשר יהיה בקרקע המשכן, מקום הקליפות, וכדי להפריד בין גבורות אלו לגבורות אלו אמרו בגמרא שצריך להגביהו טפח ובזוהר אמרו זרת, ושני שיעורים אלו כולם עולים למקום אחד, כי שיעור טפח הוא שיעור חמשה אצבעות אלו הרומזים לחמשה גבורות אלו כי גבהו מאחרים, כי אלו הם קודש וכל השאר יש בהם חול וטומאה, אך היא דבוקה באלו שהם קודש וצריך להגביהה ולהפרידה מהאחרים שהם חול, ואמנם שיעור זרת הוא ב׳ טפחים בסוד וכו׳ ע״ש.
הרי נתבאר בכתבי מוה״ר זצ״ל טעם להגבהת טפח של כוס ברכה, דיתיב על חמש אצבעאן דאינון חמש גבורות, ושיעור טפח הוא שיעור חמש אצבעות אלו הרמוזים לחמשה גבורות אלו שהם קודש, והיינו להפרידה מן הגבורות הקשות אשר למטה שלא נמתקו ועדיין יש בהם חול, ולפי דברי רבינו ומורינו זצ״ל הנז״ל הנה שיעור הנז' בגמרא ושיעור הנז' בזוהר הכל עולה למקום אחד, אלו ואלו דברי אלהים חיים. ומח ששאלתם איך תעשו מאחר ששניהם אמת וכל אחד יש בו טעם אמיתי, תעשו כמ״ש בגמרא להגביהו טפח וכולם עולים למקום אחד.
ומה ששאלתם מה טעם יש ע״פ הסוד למ״ש נותן עיניו בו. גם זה נתבאר שם בדברי רבינו זלה״ה וז״ל, ואמנם נתינת עין שאמרו נותן עיניו בו, הוא משום דכוס של ברכה היא עולמיתא שפירתא ולית ליה עיינין, דמסטרא דחשך קא אתייא, וצריך ליתן עיניו בה, להיות לה לעינים להאיר בה, ועוד שהעינים הם נצח והוד שבחכמה, כי משם נמשך האור לעינים, ושפתים הם בסוד נצח והוד שבבינה, סוד פומא. וצריך להאיר ולהמשיך לה רחמים מהחכמה העליונה למתק גבורותיה ולמזגם ולמשוך מאור נצח והוד שבחכמה למטה עכ״ל ז״ל. הרי ידעתם הסוד של הכונה הזו.
גם יש עוד כונה אחרת בהסתכלותו בכוס של ברכה, והיא הכונה של בת עין הנזכרת בכוס של קידוש דשבת, שצריך ג״כ להסתכל בו ולכוין כונה זו של בת עין, והיינו כי יכוין עין ימין ה״ס חמשה פעמים הוי״ה פשוטה, שעולים ק״ל כמספר עי״ן, ויכוין למלאם במלוי ס״ג, ויחבר עם כל שם ס״ג ב׳ אותיות וה׳ דהוי״ה פשוטה הנז' בזה ו״ה יו״ד ה״י וא״ו ה״י, ואז שם ס״ג עם מספר שנים שהם ב׳ אותיות וה׳ עולה ס״ה כמנין אדנ״י, הרי ה״פ אדנ״י, ויכוין עתה לחבר עם כל שם אדנ״י ב׳ אותיות י״ה הנשארים מן חמשה הויו״ת פשוטות הנז', נמצא יש כן ה״פ י״ה אדנ״י, והנה ה״פ י״ה אדנ״י עם ב׳ כוללים שלהם עולים בגי׳ בת. וזהו כונת בת עין ימין. אך בעין שמאל יכוין כונה אחרת, כי עין גי׳ ב״פ אדנ״י, והבת עין שבה הוא ה"פ י"ב אדנ"י וכנז' כל בכתבי רבינו האר"י זצ"ל.
על כן צריך לכוין כונה זו של בת עין הנז', וגם הכונה הנז' בדברי מורנו האר״י זצ״ל אשר העתקתי לכם בהמשכת ראיה עליונה, ואתם אם קשה עליכם כונה זו של בת עין מחמת אריכות שלה שיש בה ציור שמות כפי סידורם הנז', עכ״פ תשתדלו לעשות הכונה זו של הראיה הנז' כי היא קצרה, והיינו לכוין להמשיך בחינת העינים העליונים והראיה שבהם לעולמתא שפירתא רחל דלית לה עיינין, להיות לה לעינים להאיר בה, ויכריז שעל ידי הסתכלותו בשני עינים שלו הרומזים לנצח והוד שבחכמה, שימשך לרחל אור מנצח והוד שבחכמה, וימשך לה רחמים מחכמה העליונה למתק גבורותיה ולמזגם, וזו הכונה היא קלה מאד ותוכלו לכוין בה תמיד.
אך מלתא חדתא אמינא לכו, כי כפי מה שהבנתי מדברי רבינו הגדול האר״י זצ״ל, שזו הכונה להמשיך אורות העינים העליונים והראיה שבהם לרחל עולמיתא שפירתא, לא נוכל לעשות כאשר מברך על הכוס בלילה, כי אם רק ביום דוקא, והיינו כי מצאתי לרבינו בספר הכונות בכונת הק״ש דשחרית, שכתב בענין הסתכלות העינים בציצית, ותכלית כונה זו היא כי רחל נקראת עולמיתא שפירתא דלית לה עיינין, כמבואר אצלינו בתחלת הסבא דמשפטים, והנה התכלת שבציצית ה״ס החשך שאין בו בחי׳ העינים והארה המכלה את הכל, והוא בחי׳ הדין, ולכן צריך לכוין כשמסתכל בציצית כאלו יש שם תכלת בציצית, ותסתכל כשתאמר וראיתם אותו, ותכוין להמשיך שם בחינת העינים העליונים והראיה שבהם, ותכוין כי בשני פעמים קיימא לן שה״ס ב׳ עיינין עלאין, להמשיך משם בחי׳ הארת ראיה העליונה [אל] התכלת החשוך הזה, שה׳׳ס עולמיתא שפירתא דלית לה עיינין כנז', וזה עצמה היא הכונה שתקנו בכוס ברכת המזון, באומרם ז״ל ונותן עיניו בו. כמבואר במקומו, וזה הטעם שאין הציצית נוהגת אלא ביום, לפי שאז יש בידינו כח להמשיך אליו ראיה העליונה, משא״כ בלילה שאז הדינין גוברין ואין כח בידינו להמשיך שם ראיה העליונה עכ״ל זלה״ה.
וא״כ השתא, מכאן אתה למד דגם בכוס של ברכה אין אנו יכולים לכוין כונה זו בלילה, כן נ״ל מדבריו, מיהו ודאי צריך להסתכל בו גם בהיותו מברך בלילה, מפני כי באמת יש כונה אחת של בת עין שצריך לכוין בה ג״כ, וכונה זו יעשה גם בלילה בין בכוס הקידוש בין בכוס של בהמ״ז, על כן ההסתכלות יעשה בין ביום בין בלילה, וגם הכונה של בת עין יעשה בין ביום בין בלילה, ורק הכונה של המשכת ראיה העליונה לא יעשה כי אם ביום, כן נ״ל. והשי״ת יאיר עינינו בתורתו אכי״ר. והיה זה שלום ואל שדי ה׳ צבאות יעזור לי. כ״ד הקטן יחזקאל כחלי נר״ו