תורה לשמה/שצט

שו"ת תורה לשמה סימן שצט

טעם למה שמזכירין אדם בבקשת רחמים ע"ש אמו ולא ע"ש אביו.

שאלה כאשר יתפללו על אדם בשביל איזה דבר הצריך לו ויבקשו עליו רחמים אם יזכירוהו על שם אביו או על שם אמו והנה אנחנו רואים בכותבי קמיעות שנוהגים לכתוב שם האם ולא ידענו אם יש לזה יסוד אמתי. גם רצינו לידע מה טעם יש בזה והלא כתוב למשפחותם לבית אבותם שייחוס האדם על אביו. יורנו המורה לצדקה ושכמ"ה.

תשובה איתא בגמרא דשבת דף ס"ו ע"ב אמר אביי אמרה לי אם כל מנייני בשמא דאימא ופירש"י ז"ל כל לחישות פלוני בר פלונית ע"ש ועפ"ז כותבים בקמיעות שם האם ונראה דה"ה בבקשת רחמים בפה דמזכירין שם האם.

ואשר שאלתם מה טעם יש בזה נראה דהיינו טעמא משום דעל הרוב ימצא על האיש קטרוגים יותר מן האשה. הא' מפני שהאשה פטורה ממ"ע שהז"ג =ממצות עשה שהזמן גרמא= וגדולה מזו שהיא פטורה ממצות ת"ת והאיש לא פלט מעון ביטול תורה וכמ"ש רז"ל פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה. ועוד כי האשה היא מוצלת מעון הקרי אשר הוא דבר המצוי בזכרים הרבה. ועל כן קטרוגים של האשה על הרוב הם מועטים משל האיש לכך יזכירו שם האם עדיף. גם עוד אין המקטרגים מתקנאים בנקבות כמו בזכרים ושמעתי אומרים טעם אחר מפני שהאם היא מבוררת יותר מן האב אבל חזקת האב היא מכח רובא וכמ"ש בגמרא דחולין ודילמא לאו אבוה הוא אלא ש"מ דאזלינן בתר רובא ע"ש. והיה זה שלום ואל שדי ה' צבאות יעזור לי. כ"ד הקטן יחזקאל כחלי נר"ו.