תוספתא (כתבי יד)/פסחים/ו
מקרא
- מילה מסופקת בכתב היד. בתוך סוגריים מרובעים = [], עם סימן שאלה, משמאל ללוכסן אחד, הצעה אפשרית =[?/הצעה אפשרית] כמה כאלה, כמה הצעות אפשריות = [?/הצעה א/הצעה ב], התלבטות בין אות לכלום 0 מציין את הכלום =[?/אולי מילה/0] משמאל לשני לוכסנים, הצעה מסתברת =[?/הצעה א/הצעה ב//הצעה מסתברת]. אות לא ברורה =*
- הגהה. בתוך סוגריים עגולים עם סימן מינוס לפניה, מילה שברור שהיא מיותרת, כי הסופר החליף אותה במילה אחרת, לעיתים גם שם עליה גרשיים או קו מוחק =(-/מילה מיותרת). בתוך סוגריים עגולים כפולים, מילה ששונתה על ידי מגיה. ((מילה מיותרת לדעת המגיה)). משמאל ללוכסן, המילה המוצעת על ידי המגיה ((מילה מיותרת/מילה מוצעת)). מילה שאולי צריכה להמחק בתוך סוגריים עגולים עם סימן שאלה ומינוס (?-/מילה שאולי נמחקת)
- הוספה. בתוך סוגריים מרובעים עם סימן פלוס, הוספה על ידי מגיה (בין אם חיצוני ובין אם הסופר) מעל לשורה =[+/מילה נוספת]. הוספה בגיליון עם שני פלוסים =[++/מילה נוספת בגיליון].
- מילה בסוף שורה. בין סוגריים משולשים <מילה בסוף שורה>
- ליגטורה. בתוך סוגריים מסולסלים {אל}יעזר, ישר{אל}
ארפורט[עריכה]
מתוך: תוספתא (כתב יד ארפורט)/פסחים (עריכה)
אימתי אמרו הפסח נאכל בטומאה בזמן שבאת מתחילתו בטומאה שחטו <בט> בטהרה וניטמא הציבור יזרק הדם בטומאה ולא יאכל הבשר בטומאה שחטו <בט> בטהרה ונטמא הדם יזרק הדם בטומאה ולא יאכל בשר בטהרה הכהנים והציבור טהורין וכלי שרת טמאין עושין אותו בטומאה ' אימתי אמרו הפסח בא בטומאה בזמן שרובו של ציבור טמאין היו חציין טמאים וחציין טהורים <הט> הטהורין עושין את הראשון וטמאים עושין את השיני היחיד מכריע את הפסח לעשותו בטומאה דברי ר' יהודה ר' אלעזר בן מתיא אומ' אין היחיד מכריע את הפסח לעשותו בטומאה שנ' לא תוכל לזבוח את הפסח באחד ר' שמע' אומ' היו חציים טמאין וחציין טהורין הטהורין עושין לעצמן וטמאין עושין לעצמן אמרו לו אין חולקין את הציבור אלא או כולן עושין בטומאה או כולן עושין בטהרה ר' יהושע אומ' כל הזבחים שבתורה נשתייר מהם כזית בשר וכזית חלב יזרוק עליו את הדם כחצי זית בשר וכחצי זית חלב אין זורק עליו את הדם ובעולה אפילו לא נשתייר הימנה אלא כחצי זית בשר וכחצי זית חלב זורק עליו את הדם מפני שכולה ראויה להקטרה ובמנחה אם נשתייר מין הזבח כזית כחצי זית בשר וכחצי זית חלב אפילו כל המנחה קיימת אין זורקין עליה את הדם בפסח אם יש כזית לכל אחד ואחד זורק ואם לאו לא יזרוק ר' יהושע אומ כל הזבחים שבתורה נטמא בשר וחלבים קיימין יזרוק את הדם על החלבים ניטמאו החלבים והבשר קיים יזרוק הדם על הבשר אבל בפסח אינו כן אף על פי שניטמא בשר וחלב קיים אין זורק את הדם על החלבים שלא בא מתחילתו אלא לאכילה ניטמא החלבים ובשר קיים אם יש כזית לכל אחד ואחד יזרוק ואם לאו לא יזרוק כל קרבנות היחיד והציבור הציץ מרצה. ועל טומאת הדם ועל טומאת הגוף חוץ מנזיר ועושה פסח שהציץ מרצה על טומאת הדם <וא> ואינו מרצה על טומאת הגוף ואם ניטמא בקבר התהום הרי זה מרצה כיצד היה הולך למול את בנו ולשחוט את פסחו אמרו לו מת היה עמך בבית שנכנסתה בו תחת אבן שישבת עליה ונודע לו עד שלא עשה פסחו צריך לעשות לו פסח שיני אבל אמרו לו קבר תהום היה עמך בבית שנכנסת בו תחת האבן שישבת עליה ונודע בין עד שלא עשה פסחו צריך לעשות פסח שני משעה שעשה פסחו אין צריך לעשות פסח שיני וכן נזיר שהיה הולך להביא קרבנותיו ואמרו לו מת היה עמך בבית שנכנסתה בו <ת> תחת אבן שישבתה עליה ונודע לו בין משהביא קרבנותיו בין עד שלא הביא קרבנותיו צריך להביא קרבן טומאה אמרו לו קבר תהום היה עמך בבית שנכנסת בו תחת האבן שישבתה עליה ונודע לו עד שלא הביא קרבנותיו צריך להביא קרבן טומאה משהביא קרבנותיו אין צריך להביא קרבן טומאה ' שחטו ונודע <שמ> שמשכו בעלים את ידם או שמתו או שניטמאו ר ישמע{אל} בנו של ר' יוחנן בן ברוקא אומ אם יש שהות כדי שיודע ישרף מיד ואם לאו תעובר צורתו ויצא לבית השריפה זה הכלל אירע פסול בגופו ישרף מיד בדם ובבעלים תעובר צורתו ויצא לבית השריפה השורף את הקרנות והמחתך בגידין בקרנים ובטלפים אינו עובר בלא תעשה העצמות והגידין הרכין הרי הן כבשר לכל דבר השובר את העצם בפסח טהור לוקה את הארבעים והפסח כשר ויוצא בו ידי חובתו בפסח פסח כשר חייבין עליו משום שבירת העצם והפסול אין חייבין עליו משום שבירת העצם ר' שמע אומ אף על פי שהיתה לו שעת הכושר ונפסל אין חייבין עליו משום שבירת העצם ר' ישמע בנו של ר' יוחנן בן ברוקא אומ אפילו לא נפסל בו אלא אבר אחד בלבד אין חייבין על' אותו אבר משום שבירת העצם ' השובר את העצמות לאכל כזית מן המוח שבראש ושבקולית עובר בלא תעשה והמוח עצמו כשר וחייבין עליו משום פגול משום נותר משום טמא ומטמא כזית במשא וכעדשה (-/במ*) במגע כללו של דבר מוח הרי הוא כבשר לכל דבר אכל הימנו כזית נא ומבושל עד שלא חשיכה פטור משחשיכה חייב כזית צלי עד שלא חשיכה לא פטר עצמו מבני חבורה המוציא כזית בשר מבית לבית ומחבורה לחבורה בשעת אכילה הרי זה חייב שנ' לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה וג' אף על פי שנ' בבית אחד יאכל וג' אוכלין בחצרותיהן ועל גגותיהן הא מה תל' לומ' בבית אחד יאכל בחבורה אחת יאכל ר' שמעון אומ היו מסובין ואוכלין וראו נחש או עקרב הרי אילו עוקרין את פסחיהם ואוכלין אותו במקום אחר שנ' על הבתים אשר יאכלו אותו בהם ומה תלמ לומ בבית אחד יאכל כדי שלא יהו שתי חבורות אוכלות זו כנגד זו כש השמש עומד ללעוס קופץ את פיו ולועס עד שמגיע אצל חבורתו ובולע שלא יראה אוכל משני פסחים ואם אין שם אוכל אפילו בכל הבית כולו ואינו חושש .
וינה[עריכה]
מתוך: תוספתא (כתב יד וינה)/פסחים (עריכה)
אימתי אמרו הפסח נאכל בטומאה בזמן שבא מתחילה בטומאה שחטו בטהרה וניטמא הציבור יזרק הדם בטומאה ואל יאכל הבשר בטומאה שחטו <ב> בטהרה וניטמא הדם יזרק הדם בטומאה ואל יאכל הבשר בטומאה הצבור והכהנים טהורין וכלי שרת טמאין עושין אותו בטומאה אימתי אמרו פסח בא <ב> בטומאה בזמן שרובו של צבור טמאין היו חציין טהורין וחציין טמאין הטהורין <ע> עושין את הראשון והטמאין עושין את השני היחיד מכריע את הפסח לעשותו <ב> בטומאה שנ' לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך ר' שמעון או' היו חציין טהורין וחציין טמאין הטהורין עושין לעצמן והטמאין עושין לעצמן אמרו לו אין חולקין את הצבור אלא או[?/ /0]כלן עושין בטהרה או כולן עושין בטומאה ' ר' יהושע או' כל הזבחים שבתורה שנשתייר מהן כזית בשר וכזית חלב זורק את הדם עליו כחצי זית בשר וכחצי זית חלב אין זורק את הדם עליו ובעולה אפי' לא נשתייר ממנה {אל}א כחצי זית בשר וכחצי זית חלב זורק את הדם עליה מפני שכולה ראוייה להקטרה ובמנחה אפי' כל המנחה קיימת ולא נשתייר מן הזבח כזית בשר וכזית חלב אין זורק את הדם עליה ובפסח אם יש כזית לכל אחד ואחד יזרוק ואם לאו לא יזרוק ' ר' יהושע או' כל הזבחים שבתורה שניטמא בשר וחלבים קיימין זורק את הדם על החלבים <נ> נטמאו חלבים והבשר קיים זורק את הדם על הבשר אבל פסח אינו כן א'ע'פ' שניטמא בשר וחלבים קיימים אין זורק את הדם על החלבים שלא בא מתחילתו {אל}א לאכילה נטמאו חלבים והבשר קיים אם יש כזית לכל אחד ואחד יזרוק ואם לאו לא יזרוק ' כל קרבנות הצבור והיחיד הציץ מרצה על טומאת אדם ועל טומאת הגוף חוץ מנזיר ועושה פסח שמרצה על טומאת אדם ואין מרצה על טומאת הגוף ואם נטמא טומאת התהום הרי זה מרצה כיצד היה הולך לשחוט את פסחו ואמרו לו מת היה עמך בבית שנכנסתה בו או תחת אבן שישבת עליה ונודע לו בין משעשה <פס> פסחו ובין עד שלא עשה פסחו צריך לעשות פסח שיני אבל אמרו לו קבר התהום היה עמך בבית שנכנסת לו או תחת אבן שישבת עליה ונודע לו עד שלא עשה פסחו צריך לעשות פסח שיני משעשה פסחו אין צריך לעשות פסח שני וכן נזיר שהיה הולך להביא קרבנותיו ואמרו לו מת היה עמך בבית שנכנסת לו או תחת אבן שישבת עליה ונודע לו בין משהביא קרבנותיו ובין עד שלא הביא קרבנותיו צריך להביא קרבן טומאה אבל אמרו לו קבר התהום היה עמך בבית שנכנסת לו או תחת אבן שישבת עליה ונודע לו עד שלא הביא קרבנותיו צריך להביא קרבן <ט> טומאה משהביא קרבנותיו אין צריך להביא קרבן טומאה ' שחטו ונודע שמשכו בעלים את ידן או שמתו או שנטמאו ישרף מיד ר' ישמע{אל} בי ר' יוחנן בן <ב> ברוקה אומ' אם יש שהות כדי שידע ישרף מיד ואם לאו תעבר צורתו ויצא לבית השריפה השורף את העצמות והמחתך בגידין ובקרנים ובטלפים אינו עובר בלא <> תעשה העצמות והגידין הרכין הרי הן כבשר לכל דבר השובר את העצם בפסח פסח <כ> כשר וחייבין עליו משום שבירת עצם פסח פסול אין חייבין עליו משום שבירת <ע> העצם ר' יעקב או' היתה לו שעת כושר ונפסל חייבין עליו משום שבירת העצם ר' שמע' או' א'ע'פ' שהיתה לו שעת הכושר ונפסל אין חייבין עליו משום שבירת העצם ר' ישמע{אל} בי ר' יוחנן בן ברוקה או' אפי' לא נפסל בו {אל}א אבר אחד בלבד אין חייבין עליו משם <שב> שבירת העצם ' השובר את העצמות לוכל כזית מוח מן המוח שבעצמות שבראש ושבקולית אינו עובר בלא תעשה והמוח עצמו כשר ויוצא בו ידי חובתו <ב> בפסח וחייבין עליו משם פיגול ומשם נותר ומשם טמא ומטמא כזית במשא וכעדשה במגע כללו של דבר המוח הרי הוא כבשר לכל דבר אכל ממנו כזית נא ומבושל עד שלא חשיכה הרי זה פטור משחשיכה הרי זה חייב כזית צלי עד שלא חשיכה לא <פ> פטר את עצמו מבני חבורה משחשיכה פטר את עצמו מבני חבורה המוציא כזית בשר מבית לבית ומחבורה לחבורה בשעת אכילה הרי זה חייב שנ' לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה א'ע'פ' שנ' בבית אחד יאכל אוכלין אותו בחצרותיהן ובגגותיהן מה ת"ל בבית (?-/אח[?/ד/ר]) אחד יאכל בחבורה אחת ר' שמעון או' הרי שהיו יושבין ואוכלין וראו נחש או עקרב עוקרין אילו את פסחיהן ואוכלין אותו במקום אחר שנא' על הבתים אשר יאכלו אותו בהם אם כן למה נאמ' בבית אחד יאכל שלא יהוא שתי חבורות אוכלות זו כנגד זו כשהשמש עומד למזוג קופץ את פיו ומחזיר את פניו ולועס עד <ע> שמגיע אצל חבורתו ובולע כדי שלא יראה אוכל משני פסחים אם אין שם {אל}א <> חבורה אחת אוכל בכל הבית כולו ואינו חושש " .
לונדון[עריכה]
מתוך: תוספתא (כתב יד לונדון)/פסחים (עריכה)
אימתי אמרו פסח נאכל בטומאה בזמן שבא מתחלתו בטומאה שחטו בטהרה ונטמא הדם והצבור יזרק הדם בטומאה ולא יאכל הבשר בטומאה שחטו בטהרה ונטמא הדם והציבור יזרק הדם בטומאה ואל יאכל הבשר בטומאה הציבור והכהנים טהור[?/י/0]ן וכלי שרת טמאין עושין אותו בטומאה אימתי אמרו פסח בא בטומאה בזמן שרובן של ציבור טמאין היו חצים טמאים וחצים טהורים הטמאין עושין את הראשון והטמאין עושין את השני היחיד מכריע את הפסח לעשותו בטומאה דברי ר' יהודה ר' {אל}יעזר בן מתיה או' אין היחיד מכריע את הפסח לעשותו בטומאה משום שנ' לא תוכל לזבוח את הפסח באחד רבי שמעון או' היו חצים טהורין וחצים טמאין טהורין עושים לעצמן וטמאין עושין לעצמן אמרו לו אין חולקין את הצבור אלא או כולן עושין בטהרה או כולן עושין בטומאה ' ר' יהושע או' כל הזבחים שבתורה נשתי[?/י/0] ר מהן כזית בשר וכזית חלב זורק את הדם עליו כחצי זית בשר וכחצי זית חלב אינו זורק את הדם עליו ובעולה אפי' לא נשתייר ממנה אלא כחצי זית בשר וכחצי זית חלב זורק את הדם עליה מפני שכולה ראויה להקטרה ובמנחה אפי' כל המנחה כולה קיימת ולא נשתייר מן הזבח {אל}א כחצי זית בשר וכחצי זית חלב אינו זורק את הדם עליה בפסח אם יש כזית לכל אחד ואחד יזרוק ואם לאו לא יזרוק ' ר' יהושע אומ' (-/שבתורה) כל הזבחים שבתורה נטמא בשר וחלבים קיימין זורק את הדם על החלבים ניטמאו החלבים והבשר קיים זורק את הדם על הבשר אבל בפסח אינו כן אע"פ שנטמא הבשר והחלבים קיימין אינו זורק את הדם על החלבים שלא באו מתחלתן אלא לאכילה נטמאו החלבים והבשר קיים אם יש כזית לכל אחד ואחד יזרק ואם לאו לא יזרק ' כל קרבנות הציבור והיחיד הציץ מרצה על טומאת הדם ועל טומאת הגוף חוץ מנזיר ועושה פסח שהציץ מרצה על טומא' הדם ואינו מרצה על טומא' הגוף אם נטמ' טומא' התהום הרי זה מרצה כיצד היה הולך לשחוט [++/את פסחו אמרו לו מ[?/ת/ה] היה עמך (-/בבית)] שנכנסת בו תחת אבן שישבת עליה ונודע לו בין מה שעשה פסחו ובין עד שלא עשה פסחו צריך לעשות פסח שני אבל אמרו לו קבר התהום בבית שנכנסת לו תחת אבן <ש'> שישבת עליה ונודע לו עד שלא עשה פסחו צריך לעשות פסח שני משעשה פסחו אין צריך לעשות פסח שני וכן נזיר שהיה הולך להביא קרבנותיו אמרו לו מ[?ת/ה] היה עמך בבית שנכנסת לו תחת אבן שישבת עליה ונודע לו עד שלא הביא קרבנותיו צריך להביא קרבן טומאה משהביא קורבנותיו אין צריך להביא קרבן טומאה " שחטו ונודע שמשכו הבעלים את ידם או שמתו או שניטמאו ישרף מיד ר' ישמע{אל} בר' יוחנן בן ברוקה אומ' אם יש לו שהות כדי שידע ישרף מיד ואם לאו תעבור צורתו ויצא לבית השריפה זה הכלל אירע פסול בגופו ישרף בדם או בבעלים תעבור צורתו ויצא לבית השרפה השורף את העצמות והמחתך בגידים ובקרנים הרי עובר בלא תעשה העצמות והגידין הרי הן כבשר לכל דבר " השובר את העצם בפסח טהור הרי זה עובר בלא תעשה פסח עצמו כשר ויוצא בו ידי חובתו בפסח פסח כשר חייבין עליו משום שבירת העצם ר' יעקב אומ' היתה לו שעת הכושר ונפסל חייבין עליו משום שבירת העצם ר' שמעון או' אע"פ שהיתה לו שעת הכושר ונפסל אין חייבין עליו משום שבירת העצם ר' ישמע{אל} בר' יוחנן בן או' אפי' לא נפסל בו אלא אבר אחד בלבד אין חייבין עליו משום שבירת העצם " השובר את העצמו' לאכל כזית מן המוח שבראש ושבקולית עובר בלא תעשה המוח עצמו כשר ויוצא בו ידי חובתו בפסח וחייבין עליו משום נותר ומשום טמא ומטמא כזית במשא וכעדשה במגע כללו של דבר המוח הרי הוא כבשר לכל דבר אכל ממ[?/נ]ו כזית נא ומבושל עד שלא חשיכה הרי פטור משחשיכה הרי זה חייב כזית צלי עד שלא חשיכה לא פטר את עצמו מבני חבורה משחשיכה פטר את עצמו מבני חבורה המוציא בשר מבית לבית ומחבורה לחבורה <ב'> בשעת אכילה חייב שנ' לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה אע"פ שנ' בבית אחד יאכל בחבורה אחת ר' שמעון או' הרי שהיו יושבין ואוכלין וראו דלף או נחש או עקרב הרי {אל}ו עוקרין את פסחיהן ואוכלין אותו במקום אחר אם כן למה נאמ' בבית אחד יאכל שלא יהו שתי חבורות אוכלות זו כנגד זו וכשהשמש עומד למזוג כו"נ[1] קופץ את פיו ולועס עד שמגיע אצל חבורתו ובולע כדי שלא יראה אוכל שני פסחים אם אין שם אלא חבורה אחת אוכל בכל הבית כולו ואינו חושש " .
דפוס ראשון[עריכה]
מתוך: תוספתא (דפוס ראשון)/פסחים (עריכה)
- ^ כך נראה לי בכתב היד. אולי ראשי תיבות של כוס יין. אולי הסופר התחיל לכתוב כופץ והתחרט. בבר אילן העתיקו כו?פ?