תוספתא (וילנא)/ברכות/א/א
הלכה
[עריכה](א) מאימתי קורין את שמע בערבית?
משעה שבני אדם נכנסין לאכול פיתן {א} בערבי שבתות: דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים:
משעה שהכהנים זכאין לאכול בתרומתן. סימן לדבר: צאת הכוכבים.
ואף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר: "וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים" (נחמיה ד טו).
פירושים
[עריכה]מצפה שמואל
[עריכה](א) - גמרא ב ע"ב (עמוד ב'): ירושלמי רפ"א:
אור הגנוז
[עריכה]{א} - בלילי
חסדי דוד
[עריכה]דברי ר"מ (רבי מאיר) - משום דסתם ר' במתני' (מתניתין=משנה), "משעה שהכהנים נכנסין וכו'" (משנה ברכות א, א), קתני הכא במתניתא דבמחלוקת שנויה, דההיא רבנן, ור"מ (רבי מאיר) פליג.
מנחת בכורים
[עריכה]בערבית - דכתיב: "ובשכבך" (דברים ו ז, דברים יא יט) - זמן שב"א (בני אדם) הולכין לשכב. ואימתי זמן שכיבה?
שהכהנים - שנטמאו, אסורין בתרומה עד שתחשך. והיינו צה"כ (צאת הכוכבים).
זכר לדבר - דצה"כ (צאת הכוכבים) לילה הוא.
עד צה"כ (צאת הכוכבים) - וראיה גמורה אינה, די"ל (יש לומר) דנהי דלילה הוא. מ"מ (מכל מקום) אינו זמן שכיבה. ובגמ' (בגמרא) גרסינן נמי: ואומר "והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה" (נחמיה ד טז) ומפרשינן: מאי ואומר? וכ"ת (וכי תימא) מכי ערבא שמשא - לילה הוא. ואינהו הוא דמחשכי ומקדמי. ת"ש (תא שמע): "והיו לנו הלילה משמר" (שם) ש"מ (שמע מינה): דמן צה"כ (צאת הכוכבים) ששבתו מן המלאכה - איקרי לילה (מגילה כ ב).