תולדות תנאים ואמוראים/ת/ר' תנחום
ר' תנחום[עריכה]
היה תלמידו דריב"ל כדמצינו א"ר תנחום אריב"ל כברכות ו: כח:, מגילה כב., סוטה לט: ד"פ, וב"ק פב. פי' ר' תנחום ור' ברייס משום זקן אחד ומנו ריב"ל.
וכן מצינו ר' תנחום א"ר אסי אריב"ל כברכות כט: ושם כט. ר' תנחום א"ר אסי, ובתנחומא ויצא-כב ר' תנחום ב"ר יוסי נראה שצ"ל ר' תנחום בש"ר אסי.
וכן ר' תנחום אמר ר"ה כמו"ק טז:.
ר' תנחום א"ר חנילאי כיבמות סב: (ונראה שצ"ל שם ר' תנחום בר חנילאי).
ר' תנחום א"ר טבלא כסנהדרין כח:.
ר' תנחום א"ר יוחנן כשבת לט:.
ובסנהדרין צג. א"ר תנחום דרש בר קפרא בציפורי.
הלכותיו מצינו חגיגה ג. אמר חאש באזנו חאת וחיגר ברגלו אחת פטור מן הראייה שנאמר וכו'.
ושבת כא: אמר רב נחמן בר מניומי בשמו נר של חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה כסוכה וכמבוי.
ובקידושין סב. אמר הנקי כתיב (והמאמר מובא שבועות לו. ושם ר' תנחום בר חכינאי).
וביבמות פ"י ה"יד השיב על קושיית רב שמואל בר אבא שהקשה לר"ז, אך בקידושין פ"א ה"ב גרס ר' נחום.
וב"ב פ"ה סה"א ר' לעזר בר' יוסי (האמורא) בשמו.
ובס"הד כתב שרב גדא שמעיה, והוא ט"ס שרב גדא היה שמעיה דרב ששת כעירובין יא:, וכן מה שמביא ששאל מרב פפא בריה דרב אחא בר אדא וכונתו לברכות כט: הוא שגגה כי ר"פ בריה דר"א היה בבלי בזמן רבא, ור' תנחום היה ירושלמי, אך פשט הפשוט שבני הישיבה שאלו מר"פ בריה דר"א מנא לך הא ולא שר' תנחום שאלו.
מאמריו באגדה מצינו מגילה טו: שאמר נדדה שנת מלכו של עולם.
ובסוטה לא. אמר כרס נעשה להם כאספקלריא המאירה וראו.
ובשבת כב. דרש ר"נ בר מניומי בשמו מאי דכתיב והבור ריק אין בו מים - אבל נחשים ועקרבים יש בו.
מקורותיו הפרטים מצינו שאירע לו גם כסנהדרין לט. שא"ל קיסר תא ליהוו כולן לעמא חד א"ל לחיי אנן דמהלינן לא מצינו מיהוי כוותייכו - א"ל מימר שפיר קא אמרת מיהו כל דזכי למלכא לשדיוה לביבר, שדיוהו ולא אכלוהו.
וקרוב מאוד לומר שהוא ר' תנחום בר חנילאי עיין ערכו.