תולדות תנאים ואמוראים/ש/רב ששת

אהרן הימן
תולדות תנאים ואמוראים
אות ש
→ר' ששעה	רב ששת בריה דרב אידי←

רב ששת.

‫האמורא הגדול הזה אם כי לא זכה‬ ‫להיות ריש מתיבתא אבל היה מגדולי‬ ‫תלמידי דר״ה והרביץ 'תורה הרבה‬ ‫וכל גדלי אמוראי דדור הרביעי ‪ .‬היו‬ ‫תלמידיו‪.‬‬ ‫ממשפדתו ובית אביו לא גדע לגו‬ ‫מאומה אך כפי הגראה לא היה אביו‬ ‫ת״ח כדמינח ע״ז ג ‪ :‬שאמר רב ששת‬ ‫אגא לא גגר ולא בר גגר וכוי‪ ,‬ועל עצמו‬ ‫אמר נדרך עניות אנל איך יאמר כן‬ ‫על אניו ? ומזה משמע שאניו לא היה‬ ‫ת״ח‪.‬‬ ‫אמו גזכרה נ ״ נ ט‪ :‬שרנ ששת נעם‬ ‫על רנ אחדניי נר אמי וחלש דעתיה‬ ‫אישתיק רב אחדניי נר אמי ואתיקד‬ ‫תלמודיה אתיא אימיה )דרב ששת( וקא‬ ‫בכיא קמיה צווחה צווחה ולא אשגח בה‬ ‫א״ל חזי להגי הדיי רמצית מיגייהו בעא‬ ‫רחמי עליה ואיתסי‪ ,‬זה לפירש״י‪ ,‬אבל‬ ‫דעת התום' שם שאימיה דרב אחרביי‬ ‫היתה י מיגקת דרב ששת והיתד‪ .‬באה‬ ‫לפגיו שיתפלל על בנה‪ ,‬והצדק אתם כי‬

‫איך אפשר לומר על רנ ששת שלא‬ ‫השגיח על צעקת אמו עד שהוצרכה•‬ ‫לומר לו חזי להגי הדיי דמצית מיגייהו‪.‬‬ ‫את תורתו קבל מרב ירמיה בד אבא‬ ‫)תלמיד הנר ח ־ נ ( כדמציגו אמר רב ששת‬ ‫אר״י בר אבא אמר רב כעירובין יב‪,.‬‬ ‫מגחית לט‪..‬‬ ‫ובנדה סט. א״ל רב ששת לרב ירמיה‬ בר אבא‪ ,‬רב כבותאי אטרה לשמעתיהז‬ ‫ובע״ז פ״ב ה״ה טציגו רב ששת בשם‬ ‫רב וגראה שחםר באמצע תיבת רב‬ ‫ירמיה בר אבא‪.‬‬

והלכות רב היו חשובות עליו כ״כ ער‬ ‫כשגאםרו לפגיו הלכה משמיה דרב ולא‬ ‫ישרו בעיגיו אמר תמיד כי גיים ושכיב‬ ‫רב אמר להא שמעתא כיבמית כ ד ‪:‬‬ ‫צא‪ .‬קט‪ ,:‬כי לא האמין שיצא מפי רב‪.‬‬ ‫וכשישב ד״ה על כסא רב בםיראישב‬ ‫לפניו רב ששת ככתובות סט‪ .‬כששלה‬ ‫רנ עגן לר״ה וקראו ״היגא הברין״ הוה‬ ‫ית־נ ד נ ששת קמיה א״ל ו״ה זיל אימא‬ ‫ליה‪ ,‬ונשמתא יהא מאן דלא אמר ליה‬ ‫— אזל רנ ששת לקמיה דרנ עגן א״ל‬ ‫מר )הוא( רנה‪ ,‬ורנ הוגא דניה רדנה‬ ‫וכו׳‪.‬‬ ‫ובן ב״ב פה‪ :‬בעי מיגיה רב ששת‬ ‫מר״ה‪.‬‬ ‫וביבמות סכ‪ :‬אמרו דרב ששת איעקר‬ ‫מפידקיה דר״ה‪.‬‬ ‫ובזבחים ה: ‬יתיב ר״ה ור״נ ויתיב רב ששת גבייהו.

וכן מצינו רב ששת אר״ה כב״מ עב:, עירובין פ״ג ה״ב.

ומה שמצינו פסחים•קב‪ :‬ד״ה אמר‬ ‫רב ששת צ״ל ר״ה בר יהודה )שהיד‪.‬‬ ‫תלמידו דרנ ששת( כגרסת הדי״ף וכן צ״ל‬ ‫בטגחות לט״‬ ‫וביומא מג‪ .:‬א״ל רב ששת פרקי וא״ל‬ ‫לר׳ יצחק כבר תרגמה ד״ה לשמעתיך‬ ‫נכבל‪.‬‬ ‫וכן מצינו רב ששת אמר רב אסי‬ ‫בסנהדרין לג‪ ,.‬ח ו ל י ן צב‪.:‬‬ ‫רב ששת אר״א ביבמות ד‪,‬‬ ‫רנ ששת משום ר״א נן עזריה כעירובין‬ ‫יסד‪ ,:‬פסחים קיח‪.‬‬ ‫בשם ר׳ חייא כעירובין פ׳׳ג ה״ב‪.‬‬ ‫רב ששת איר יוחנן כשבת לז‪.:‬‬ ‫והתמדתו בתורה נדלה‪ .‬כל כך ער‬ ‫•שאמרו ברכות ח‪ .‬שאפילו בעידן צלותא‬ ‫‪:‬היה מהדר אפיה ונריס‪.‬‬ ‫ובפסחים סח‪ :‬אמרו שכל תלתיןיומין‬ ‫•מהדר ליה תלמודיה ותלי וקאי בעיברא‬ ‫דדשא ואמר חראי נפשאי לך קיאי לך‬ ‫•תנאי‪.‬‬ ‫ושמעתי מפי ידידי הרב החכם נאון‬ ‫׳הדרשנים הר״ר חיים זונדל מכבי‬ ‫נ״י דבר נאה ומתקבל‪ ,‬וזה יען שרב‬ ‫ששת היה םני נהור כידוע וסימא פטיר‬ ‫ימן המצות ואעפ״כ עמל כל כך בתורה‪,‬‬ ‫זזה היה באמת אך לשמה בלי תשלום‬ ‫גמול וזה שאמר חדאי נפשאי לך ק־־אי‬ ‫לך תנאי‪ ,‬שלמודו בתורה היה אך ורק‬ ‫לנפשיה בלי תשלום נמול ומחשבה זרה‪.‬‬ ‫ונתעלה כל כך בבקיאות משניות‬ ‫וברייתות ער שאסרו עירובין םז‪ .‬שרב‬ ‫זזםרא הוה מרתק שיפוותיה מםתניתא‬ ‫דרב ששת‪ ,‬ונם חבריה רדייה רביד‪ ,‬ידעו‬ ‫שהוא כמו סיני כעדות ר״נ שבועית מא‪:‬‬ ‫שאמר אנא ורנ ששת דתנינא דדיכתא‬ ‫םפרא וכפרי ותוספתא וכולה נמרא‪.‬‬ ‫ונס גדול הדור רב יהודה אמרו ב נמות‬ ‫יא‪ :‬כשבעי מרב ששת)כדרך חברים( הביא‬ ‫לו תומ״י פשיבות ממתני׳‪ .‬וכשהיה קשה‬ ‫לרב אסי בר נתן מתניתא היך לרב‬ ‫ששת לפרשה כנדרים עח‪ ,.‬וכן אמרו ע״ז‬ ‫מ נ ‪ :‬מנקט רב ששת חומרי מתנייתא‬ ‫ותני‪.‬‬ ‫ונזנחים צי‪ .‬יסופר שרנ יצחק נרית‬ ‫דרנ יהודה הוה רגיל קמיה דרמי נר‬ ‫המא שבקיה ואזיל לרנ ששת‪ ,‬יומא חד‬

‫פנע נרמי נר חמא ושאלו מפני מה‬ ‫עזבו‪ ,‬א״ל מר כי נעינא מלתא פשיט לי‬ ‫מסברא — רב ששת פשיט לי ממהניהא‬ ‫ובו׳‪.‬‬ ‫וכן היה דרכו תמיד לומר מנא אמינא‬ ‫לה דתניא כשבת קכנ‪ ,:‬פסחים צב‬ ‫יומא ז‪ ,:‬כתובות סח‪ ,.‬ב״ק םח‪ .‬ב״ב‬ ‫קכט‪ .‬קמב‪ .‬קמנ‪ .‬קמו‪ ,:‬או תניתוהו‬ ‫כב״מ צ‪ .‬קא‪ ,:‬סנהדרין נה‪.‬‬ ‫וכן אמר רב עמרם הא מלתא אמר‬ ‫לן רב ששת ואנהרינהו לעיינין מכתני׳‬ ‫ביבמות לה‪ .‬ני‪ .‬נח‪ ,.‬סוטר‪ .‬ו‪ ,.‬ב״ב ננ‪:‬‬ ‫ואפילו ננד רב כששמע ששתיק ר‪:‬‬ ‫אמר מ״ט שתיק לא שמיע ליה האדתנא‬ ‫וכוי כב״מ סט‪.:‬‬ ‫ולכן כשאירע לפעמים שנתעלמה בזםנר‬ ‫אחת מהברייתות היה בוש ואמר אי‬ ‫תיחזי להו לא תימא להו כעירובין יא‪:‬‬ ‫‬ ‫לט‪.:‬‬ ‫(‬

‫)ובד״וד ח״ג פי״ד מביא מקום שלישי»נתעלמה‬ ‫ממנו ברייתא מב״ק צח‪ .‬ובמחילה מכ‪:‬ודו שהוא‬ ‫העתיק ממסורת השים ולא עיין כ!מרא ששם‬ ‫אמר רב חסדא ולא רב ששת(‪.‬‬

‫וטלבד בקיאותו היה נם חריף נדול‬ ‫במנחות צה‪ :‬שאמי עליו רבה הקשה‬ ‫אדם קשה שהוא קשה בברזל ומנו רב ששת‪,‬‬ ‫וכן בכורות נב‪ :‬אמר עליו רמי בר‬ ‫חמא טובה חכמה עם נהלה )טוב טעם‬ ‫חכמת חריפות האמורה עס נחלתהבדייתות‪ ,‬רש׳׳י(‪.‬‬

‫וקרי עליה וישם דוד את הדברים האייה‬ ‫בלבו כשבועות מה‪.:‬‬ ‫חניריו היו ר׳ אנא בר זכדא‪ ,‬רב אחא‬ ‫נר יעקב‪ ,‬רנ נירל‪ ,‬ר' חלנו נינמית‬ ‫פד‪ :‬שבולהו איעקרו מפ־רקיה דר״ה לנר‬ ‫מרב ארא בר יעקב‪.‬‬ ‫ובן רב אדא בר מתנה חבירו כזבחים ה‪:‬‬ ‫רב חנא כסוכר‪ ,‬נב‪ :‬שאמר עליו בהדי‬ ‫הנא באנדתא למה לי )פי׳ הוא בקי באגדה‬ ‫יותר ממני‪ ,‬רש״י(‪.‬‬

‫רב חםדא‪ ,‬בעיהבין סז‪ .‬אמרו כשפנעו‬ ‫בהדדי‪ ,‬רב הםדא מרתק שיפיותיה‬ ‫נדחה מפני מי א״ל שבקיה‪ .‬ואז היה‬ ‫כבר סגי נהור‪ ,‬ולכן קרא א״ע עלוב‪.‬‬ ‫וכן נדרים עח‪ .‬רב אםי בר נתן קשיא‬ ‫ליה הא מתניתא אתא לנהררעא לקמיה‬ ‫דרב ששת ולא אשכחיה‪ ,‬אתא א בתריה‬ ‫למחוזא אמך לו וכוי‪,‬‬ ‫ואיך נעשה סני נהור מפורש בפי׳‬ ‫ר״נ בסוף מנחות יכן מובא בתשובת‬ ‫הנאונים שערי תשובה םקע״ח שרב לא‬ ‫היה מגביה עיניו מן הארץ ורצו לנהוג‬ ‫רב יוםף ורב ששת כן וגעשו פנינהורין‪.‬‬ ‫וכן מפורש ברכית גח‪ .‬רב ששת סגי‬ ‫גהור הוה‪ ,‬הוו קא אזלי כו״ע לקבילי‬ ‫אפי מלכא וקם אזל בהדייהו רב ששת‪,‬‬ ‫אשכחיה ההוא צדוקי אייל חצבי לגהרא‬ ‫כגגי לייא‪ ,‬אמר לו תא חזי דידעגא טפי‬ ‫מיגך — חלף תליתאי כי קא שתקא‬ ‫א״ל רב ששת ודאי השתא אתי מלכא—‬ ‫פתח רב ששת וקא מברך ליה ובו׳‪.‬‬ ‫וכן שבת קט‪ .‬שאמר רב ששת גרגירא‬ ‫אפילו לדידי מעלי )דמאזד עיניפ אנא סעליא‬ ‫לי‪ ,‬רש׳׳י(‪ ,‬וכן מפורש פםחים קטז‪.:‬‬ ‫אבל דבר זה ברור שלא היה עיר‬ ‫מלידה וטבטן כברכות גז‪ :‬שאמרו רב‬ ‫ששת ראה בחלומו גחש והרגו‪.‬‬ ‫וכן ב״ב ח‪ .‬שא״ל אמי חזי להגיחדיי‬ ‫דמצית מיגייהו‪.‬‬ ‫והגה אף שהרביץ תורה הרבה עפ‬ ‫תלמידים וגם ישב לפגיו הגא שתגי‬ ‫קמיה כברכית גז‪ ,.‬סגהדרין פו‪ ,.‬הוריות‬ ‫ט‪ ,.‬אבל לאגתמגה לדיין כבתיביתצדן‬ ‫שא״ל רב גחמן חדא דאנא דייגא ומד‬ ‫לאו דייגא‪ ,‬וזה אפשר יען שהיה סגי גהור‪.‬‬

‫ממתגייתא דרב ששת‪ ,‬ורב ששת מרתע‬ ‫כוליה גופיה מפלפוליה דרב חסדא‪,‬‬ ‫וקראו ז״לז מר כגיטין סח‪ ,.‬ויסופר ברכות‬ ‫מט‪ .‬שאמר רב חסדא זקפי רב ששת‬ ‫•לקועיה עלי כחויא‪ .‬בעי מרב ששת‬ ‫כברכות לג‪ ,.‬מחלקותן כברכות ל‪.‬‬ ‫רב יוסף בעירוכין סה‪ :‬יתיב רבה ורב‬ ‫יוסף בשילהי פירקיה דרב ששת — אמר‬ ‫רב יוסף תרי גברי רברבי כרבגן ליטעו‬ ‫בהא מלתא‪ ,‬וב״ב קלד‪ :‬מנפח‪.‬רב ששת‬ ‫‪.‬בידיה אמר אזל ליה הואיל דרב יוסף‪.‬‬ ‫ר׳ יצחק נפחא אמרו במו״ק כד‪:‬‬ ‫שדרש אפתחיה דבי ריש נלותא — שמע‬ ‫רב ששת איקפד אמר אטו דידיה היא?‬ ‫ועמ רב נחמן היה כחבר גמור וחולק‬ ‫עמו בכל הש״ס כברכות מא‪ :‬ובו׳ כרמובא‬ ‫בערך ר״נ‪ ,‬ובכתובות צד‪ :‬כשפסק רב‬ ‫ששת הרין דלא כר״נ אמר לו רב נחמן‬ ‫חרא דאנא דיינא )ע׳׳‪ 6‬רישגלמ‪/‬איוהיעיבה‪,‬‬ ‫יש״י( ומר לאו דיינא‪.‬‬ ‫רבה‪ ,‬אף שמציגו קידושין בג‪ :‬רבה‬ ‫אמר רב ששת‪ ,‬אבל היו כחברים כעירובין‬ ‫םה‪ ,.‬אבל רב ששת היה בל״ס קשיש‬ ‫ממני‪.‬‬ ‫רבה בר שמיאל‪ ,‬אש כחיה רב ששת‬ ‫לרבה בייש אייל תני מר מידי בצירת‬ ‫הפתח עירובין ‪:‬א‪ ,:‬בקדישית עיריבין‬ ‫לט‪ ;,:‬בשכיר שבועות מה‪,:‬‬ ‫והנה כשנפטר ד״ה ישב על מקומו‬ ‫הזקן רב חסדא בסורא שהיה אז בן פ״ב‬ ‫שנה‪ ,‬ועל םקים רב יהודה בפומבדיתא‬ ‫מלך הצע־ד רבה תלמידו ורב ששת‬ ‫הרביץ תירה בשלחי כמפורש באגרת‬ ‫דרש״ג ח״ג פ״ב וכפי שנראה מדבריו‬ ‫תלמידיו ואומרי מאמריו‪.‬‬ ‫היו גהרדעא ושכגציב ושלחי ומחוזא‬ ‫עיירות קרובות זל״ז‪ ,‬וזה שמציגו מגילה‬ ‫ר׳ אבא בר כהן בשמו כשבת פ״ו‬ ‫כט‪ .‬רב ששת הוה יתיב בבי כגישתא פהי׳א‪.‬‬ ‫דשף ויתיב בגהרדעא אתיא שכיגה ולא‬ ‫ר' אבהו א״ר ששת בכריתות כב‪.‬‬ ‫גפק אתו מל״הש וקא מבעתא ליה אמר‬ ‫ר׳ אניגא בעי מרב ששת כבת־בית‬ ‫לפגיו דבש״ ע עליב ושאיגו עלוב מי מג‪ ,,‬וכן צ״ל בבכורות טו ז‪.‬‬

‫רב אדא כר חמא אמר רב ששת‬ ‫כנ״מ ל‪,‬‬ ‫רב אחא בדיה דר״ה אמר רב ששת‬ ‫כברכות לב‪ ,.‬עירובין םה‪ ,:‬בעי מיניה‬ ‫ב״ב ע‪ ,.‬סנהדרין מנ‪ ,.‬פב‪.:‬‬ ‫רב אחדבוי בר אמי כעי מרב ששת —‬ ‫א״ל קבסתן כסנהדרין נח‪ ,.‬וכן' המעשה‬ ‫דב״ב ח‪ .‬המובא לעיל‪ ,‬אמר רב ששת‬ ‫כנדה לז‪.:‬‬ ‫רב אידי םרםיר׳ )שמשיה‪ ,‬רש׳׳י( שמע‬ ‫הלבה ממנו ואזל לבי מדרשא ולא אמרה‬ ‫משמיה וקיללו רב ששת בבכורות לא‪.:‬‬ ‫רב אסי בר נתן קשיא ליה הא מתניתא‬ ‫אתא לקמיה דרכ ששת כנדרים עח‪.‬‬ ‫רב נדא שמעיה כעירובין יא‪,:‬‬ ‫רב הונא כר חיננא בעי מרב ששת‬ ‫כקידושין כ‪ :‬ג״פ‪.‬‬ ‫רב הוגא בר יהודד‪ .‬אמר רכ ששת כעירובין‬ ‫כר‪ :‬פט‪ ,.‬יומא כה‪ ,.‬כתובות םג‪ :‬ק‪,:‬‬ ‫ב״מ גג‪ :‬מגחות לט‪ ,:‬ובפסחים קב‪:‬‬ ‫ד״ה אמר רב ששת חסר‪ .‬תיבת בר יהודה‪.‬‬ ‫ובןעירובין בו‪ ,.‬יומא ע‪ .‬ד״ה בדיה דרב‬ ‫יהושע א״ר ששת צ״ל ד״ה כריה כר יהודה‬ ‫כגרסת הרי״ף ורק״ם‪ ,‬ובשבת כד‪ .‬ר״ה‬ ‫בר יהודה איקלע לבי דכא סבר לאדבורי‬ ‫בבונד‪ .‬ירושלים א״ל רב ששת וכוי‪.‬‬ ‫‪ .‬רב המגוגא אותיב לרב ששת כםגהדרין‬ ‫לג‪ ,.‬ורב ששת קראו המנינא כעירובין םז‪,‬‬ ‫ר׳ זירא בעי מרב ששת כםגהדרין לג‪,:‬‬ ‫הוריות יא‪ ,.‬חולין קכא‪ ,.‬ורב ששת קראו‬ ‫גברא רבה כעירובין םו‪.‬‬ ‫(‬

‫טבי אמר לר״ג י הכי אמר רב ששת‬ ‫כתמורה לד‪.‬‬ ‫‪.‬רב חייאבר א^ין א״ר ששת ככתובות‬ ‫יא‪.:‬‬ ‫רנ יוסי כר חמא א״ר ששת כשבת‬ ‫סג‪ ,.‬סוטה כא‪ ,:‬ב״ק צג‪ ,.‬ע״ז בו‪.:‬‬ ‫רב יוסי בר אבא שאל מרב ששת‬ ‫כב״מ ע ב ‪ /‬וכ״ק קיב‪ :‬א״ל רב ששת‬

‫לר׳ יוסי נר אכה‪.‬״ אסברא לך וצריך‬ ‫לומר נר אבא‪.‬‬ ‫ר׳ יוסה בשמו בעירוני! פ״ג ה״ב‪.‬‬ ‫רב יוסף בר אבא בעירובי! ז‪ :‬א״ל‬ ‫רב ששת אםברא לך‪.‬‬ ‫רב יוסף בר חמא הקשה לרב ששת‬ ‫בב״מ עב‪ ,:‬אמר רב ששת בשבתםג‪,.‬‬ ‫סוטה בא‪ ,:‬ע״ז בו‪.:‬‬ ‫רב יוסף בר מניומי א״ר ששת בגיטין‬ ‫עא‪.‬‬ ‫רב יצחק בדיה דרב יהודה למד אצלו‬ ‫בזבחים צו‪.‬‬ ‫מר כריה דרבינא א״ר ששת כשבת פ‪,:‬‬ ‫טר זוטרא משמיה כברכות כז‪.:‬‬ ‫רב עמרם אמר הא מלתא אמר לן‬ ‫רב ששת ואנהרינהו לעיינין ממתניתן‬ ‫ביבמות לה‪ .‬גו‪ .‬נח‪ ,.‬םוטה ו‪ ,.‬ב״ב גג‪,:‬‬ ‫ורב ששת קראו עמרם כרי ע״ז עו‪,.‬‬ ‫ופ״א אמר לו דלמא מפומבדיתא את‬ ‫דמעייליגן פילא בקופא דמחטא בב״מ לת‪.:‬‬ ‫רבא א״ר ששת כברכות בג‪ ,:‬כתובות‬ ‫סג‪ ,:‬ב״ק פח‪ ,.‬סנהדרין צב‪ ,:‬ובן צ״ל‬ ‫כב״ב עב‪ ,.‬הקשה לו רבא יבמות גד‪.:.‬‬ ‫וברכות לד‪ :‬אמר רבא חזיגא לרב ששת‬ ‫דקעביד הכי‪ ,‬וב״מ טז‪ .‬אמר רבא על‬ ‫רב ששת גברא קא חזיגא ובו׳‪.‬‬ ‫רבא כריה דדב אחא כ״ר הוגא א״ר‬ ‫ששת גדה לא‪.:‬‬ ‫רבא )או רבה( בר מתנה א״ר שעעז‬ ‫בפסחים לד‪.‬‬ ‫רבה בר איבו א״ר ששת נימין לב‪.‬‬ ‫וכן צ״ל בכריתות כד‪.‬‬ ‫רבין בדיה דר״ג הקשה לרב ששת‬ ‫ביבמות קט‪.:‬‬ ‫רמי בר חמא אמר על רב ששת הא‬ ‫גברא והא תיובחא כב״מ טז‪ ,.‬ובא לדיגא‬ ‫לקמיה דרב ששת ככתובות צד‪.:‬‬ ‫רב שמואל בר אבא א״ל דב ששת‬ ‫אסברא לך כעירובין ז‪.:‬‬

פרנסתו ומדותיו היקרות‬ ‫ומקראיו הפרטים‪.‬‬ ‫ הוא לא עשה את התורה קרדום לחפור בה ואך היה סוחר בבגדים שהיה נותנן בהקפה בגיטין יד: שאמרו רב ששת הוה ליה אשרתא דסרבלי במחוזא (שנתן סרבלים באשראי לתת לו‬ המעות לזמן קבוע, רש״י), א״ל לרב יוסף בר חמא בהדי דאתית אייתינהו ניהלי.

וה׳ בירך מעשי ידיו והיה עשיר כדמוכח נדה מז. שהיה לו שפחות, והיה מוסרן ‫לערבים כדי שלא יזונו בבנות ישראל.

והיה איסתניס גדול כפסחים קח. דאי טעום מידי בצפרא, לאורתא לא הוה מהני ליה מיכלא ולכן היה מתענה ערב פסח כדי שיכול לאכול מצה בערב.

‫ואמר מלי כריסיה זגי בישי כברכות לב‪.:‬‬ ‫והיה גושא קורות על שכמו ואמר‬ ‫‪.‬נהלה מלאכה שמחממת את בעליה‬ ‫•)ולא אמר שמכבדת את כעליה יען שהיה םגי‬ ‫גהור ומה כיבוד שייך‬

‫אצלו(‪ ,‬וקרא את עצמו‬

‫‪1235‬‬

‫חיה והביאו‪ ,‬אז הוציא רב ששת הרגל‬ ‫ששמשיה לקח והגיחה אייל האס הבהמה‬ ‫בעלת חמש רגלים היא! אז א״ל הדיש‬ ‫גלותא שיעשו קמיה )ששמשו יראה שהכל‬ ‫נעשה בהכשר( אמר לו לחי‪ '/‬קריבו תבא‬ ‫קמייהו ואייתו קמיה בישרא ואותיבו קמיה‬ ‫ריםתגא דחגקא חמתא )וסברו יען שהיא‬ ‫עוד לא ירגיש ויחנק( גששיה ושקליה‬ ‫כרכה כםודריה לבתר דאכיל )ורצו לידע‬ ‫מה כריך בסודריה( א״ל איגגיב לן כסא‬ ‫דכםפא בהדי דקא מעייגי אשכחיה שבשר‬ ‫כרוך בסודריה א״ל שעשית זאת אך‬ ‫לצערן אמר להם לא‪ ,‬אך לכן לא אכלתי‬ ‫הבשר יען שהבהמה היתת בעלת שחין‬ ‫ומצאו כדבריו‪ ,‬כי קא גפיק ברו בירא‬ ‫ושדו ליד! ציפתא עילויה וסברו שהוא‬ ‫ילך על אותו מקום ויפיל לבור אך רב‬ ‫רב חסרא גחר ליה מאחוריה‪ ,‬א״ל רב‬ ‫ששת ליגוקא פסוק לי פסוקך א״ל גטה‬ ‫לך על יטיגך וכוי — א״ל רב חסדא‬ ‫מגא ידע טר‪ ,‬א׳׳ל חרא דגהר לי מד‬ ‫ועוד פסק לי יגוקא פסוקא ועוד דחשידי‬ ‫עבדי דלא מעלו‪.‬‬

‫•עלוב במגילה כט‪.‬‬ ‫והיה רגיל להיות אצל הדיש גלותא‬ ‫כברכות מו‪ :‬כשא״ל ריש גלוהא אע״ג‬ ‫ומזה אגו רואין את גודל חסידותו‬ ‫דרבגן קשישי אתון‪ ,‬פרםאי בצרכי ם^ודה ‪ .‬וחכמתו‪ ,‬וכן מציגו שהיה בודק להסכין‬ ‫בקיאי מיגייכו השיב לו אנא מתגיתא של שחיטה בריש לישגיה כחולין יז‪.:‬‬ ‫ידעגא‪.‬‬ ‫ואמר תיתי לי דקיימית מצות תפילין‬ ‫חםדא‬ ‫ורב‬ ‫ר״ג‬ ‫עם‬ ‫היה‬ ‫לט‪.‬‬ ‫ובעירובין‬ ‫בשבת קיחז‪.‬‬ ‫אצל ריש גלותא‪ ,‬והובא צבי שגיצד‬ ‫והקפדתו עשתה תמיד רושם כברכות‬ ‫ביו״ט הראשון וגשחט ביו״ט שגי ורב גח‪ .‬עם הצדוקי‪ ,‬וב״ב ח‪ :‬עם רב אחדבוי‬ ‫ששת לא אכל‪.‬‬ ‫בר אמי‪.‬‬ ‫ובגיטין סח‪ .‬שאלו הדיש גלותא ט״ט‬ ‫ולא זבה לבגים זכרים ביבמות סב‬ ‫לא םעיד מר גבן אמר לו יען שעבדיך‬ ‫חשידי על אבר מן החי‪ ,‬א״ל מייימר? כששאלוהו רבגן מ״ט לא ישא אשד‪,‬‬ ‫א״ל השתא מחויגא לך‪ ,‬א״ל לשמעיה להוליד בגים השיב להם בגי בדתי המה‬ ‫זיל גנוב אייתי לי חד רגל מבהמה לי כבגים‪ ,‬והאמת היה שגעשה עקר‬ ‫שגשחטה היום אייתי ליה‪ ,‬ואח״כ ציה מפרקיה דר״ה‪.‬‬ ‫להעבדים שיערכו כל גתחי הבהמה וחסרה‬ ‫ופטירתו גזבר בקצרה מו״ק כח‪ .‬שפ״א‬ ‫רגל אחת אמר לו הא בעלת ג׳ רגלים איתחזי ליה )מה״מ( בשיקא א״ל בשוקא‬ ‫הואי? הלכו וחתכו רגל אחת מבהמה •כבהמה? איתא לגבי ביתא.