תולדות תנאים ואמוראים/ל/לוי (סתם) בר סיסי
לוי (סתם) בר סיסי[עריכה]
(תלמידו הגדול דרבינו הקדוש).
זה דבר מוסכם שסתם לוי הוא לוי בר סיסי כסוכה נג. לוי אחוי קידה קמיה רבי ובירושלמי ברכות פ"א ה"ה הגרסא לוי בר סיסי. וכן יבמות ט. א"ל לוי לרבי מאיר איריא דתני ט"ו וכו', ובירושלמי שם הגרסא לוי בר סיסי. וכן שם קה. לוי נפק לקרייתא ובירושלמי שם פ"יב ה"ו לוי בר סיסי, וע"פ רוב נקרא בבבלי בשם סתם לוי ובירושלמי בשם לוי בר סיסי.
הוא היה תלמידו הגדול דרבי כברכות מט. אותיביה לוי לרבי, ובשבת קז: בעי מרבי, ובזבחים ל: אמר רב עליו ששאל שאלה גדולה ודבר חכמה. ובע"ז יט. לוי ור"ש בר רבי יתבי קמיה דרבי וקא פסקו סידרא סליק סיפרא, לוי אמר לייתי לן משלי, ר"ש בר רב אמר לייתי לן תהלים, כפייה ללוי - כי מטו להאי קרא כי אם בתורת ה' חפצו, פריש רבי ואמר אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ בו, אמר לוי רבי? נתת לי רשות לעמוד, וביבמות ט., מבנחות פ: הקשה לרבי ורבי השיבו בדרך שחוק כמדומה אני שאין לו מח בקודקדו.
והיה לו התמנות גדולה בהמתיבתא כסנהדרין יז: (אמרו שב"מ שאמרו) למדין לפני חכמים הוא לוי (אבל כשאמרו לפני רבי הוא מחלוקת רש"י ותוס', דעת רשי במנחות פ: שהוא לוי, ודעת התוס' שם שהוא חכם אחר, ועיין מעילה ט: בתוס' שם).
ובמשך הזמן שישב לפני רבי מצינו שירד לבבל כר"ה כא. שאמרו לוי איקלע לבבל בחדסר בתשרי אמר בסיים תבשילא דבבלאי ביומא רבה דמערבא.
וכן מצינו שהיה בנציבין (שהיא חו"ל) כשבת קל. לוי איקלע לבי יוסף רישבא קריבו ליה רישא דטוותא בחלבא לא אכל כי אתא לקמיה דרבי א"ל אמאי לא תשמתינהו, א"ל אתרא דר' יהודה בן בתירא הוה (וידוע שריב"ב היה בנציבין).
וכשהיה בבל למד את טיב הארץ ויושביה כקידושין עב. שא"ל רבי הראני פרסים, א"ל דומין לחילות של ב"ד, הראני חברין - הראני ת"ח שבבבל א"ל דומין למלאכי השרת. (וזה מראה בעליל ששקר דברי האומרים שלא היה בבבל תורה עד שיסדו רב ושמואל את ישיבתם).
ורבי היה גדול כ"כ בעיניו עד שקראו רבינו הקדוש כשבת קנו. כתוב אפינקסיה דלוי אמרת קודם רבי ומנו רבינו הקדוש, ובסוכה נג. שהיה מטייל קמיה דרבי בתמני סכיני.
והיה חביב מאוד בעיני. רבי כאשר יסופר כירושלמי יבמות פי"ב ה"ו כשבאו בני סימונייא לרבי שיתן להם אחד שיהיה דרשן דיין חזן וסופר מתניין וכל צורכן נתן להם את לוי בר סיסי, וכשבא לעירם לקבל הרבנות עשו לו בימה גדולה והושיבוהו עליה, אך מהכבוד שנעשה לו גבה רוחו עליו ולא ידע להשיב להם על שאלותיהם, ובאו לרבי וא"ל וכי זה האיש שאמרת לנו שיש בו כל הדברים שאנו מבקשים הלא אינו יודע מאומה? והשיב להם רבי חייכם בר נש דכוותי יהבית לכון ושלח אחריו ושאלו כל מה ששאלו לו והשיב על כולם תשובות נכונות וסיפר לרבי שמפני הכבוד הגדול שנעשה לו זחה דעתו עליו ולא יכול להשיב.
וכפי הנראה אף שהיה הריש בסימיניא היה בא לפרקים לראות את רבו הקדוש כדמצינו כתובותח. לוי איקלע לבי רבי בהלולי דר"ש בריה ורבי כבדו בברכת נשואין, ובפסחים קז. מצינו ששלח לרבי שיברא בר יג' מגני, ובל"ס שלחו כשהיה בסימוניא. ונשארו לנו מקריים שניכר שאירע זאת כשהיה הריש בעירו כאשר יסופר בירושלמי תענית פ"ג ה"ח שפ"א באו גייסות לעירו, נטל ס"ת ועלה לראש הגג ואמר רבון העולמים אין בטלית חדא מילה מן הדין ספר אורייתא ייעלון לון ואם לו ייזלון לון, מן יד איתבעין ולא אשתכחון, ותלמידו עשה כן ונענש שיבשה ידו, וכן יספר תענית כה. שפ"א גזר תעניתא על הגשמים ולא אתא מטרא אמר לפני רבש"ע עלית וישבת במרום ואין אתה מרחם על בניך אתא מטרא, ויען שהטיח דברים כלפי מעלה נתגלגל הדבר שבא לפני רבי ואחוי קידה קמיה ואז מצא בע"ח לגבות את חובו ממנו ונענש ואיטלא, וברכות פ"א ה"ה שלא נתרפא מזה, וכן משמע מכתובות קג. שגם אחרי פטירת רבי היה מטלע.
והנה יען שהיה מתלמידיו הגדולים דרבי, וקבל מרבו הקדוש את פירושי המשנה לאמיתתם לכן עשה לו ככל חכמי הדור ההוא כר' חייא ובר קפרא וחבר ברייתות על ששה סדרי משנה וזה שמצינו בדקה לוי במתניתיה כיבמות י., כתובות צו., סוטה מט:, ב"מ נה., נדה סח:, וכן תני לוי במתניתיה כיומא כד., כתובות נג: (ופרש"י לוי סדר ברייתא דששה סדרים). ובקידושין עו: תני רב שמעון (צ"ל שמעיה) בר זירא בקידושי דבי לוי, וב"ב נב: תנא רב הושעיא בקידושין דבי לוי (ופי' רשב"ם בתוספתא בברייתא דמס' קידושין שסידר לוי כמו שסידרו ר"ח ור' אושעיא, ותיבת בתוספתא מיותר).
תני לוי כגיטין פט., זבחים טו: מד: מה: קד:, מנחות מח:, חולין נו..
וכן תני לוי במתניתיה בבכורות יד:, מדמתני לוי בבכורות י..
ובספר דו"ד ח"ב צד 170 יתנפל על לוי ויאמר שלוי חבר משנה לעצמו והכניס בה דברים אשר הם בסתירה עם משנת רבי, ואף שהושיבו רבי ובטל דבריו בכל זאת פסק הדברים במשנתו יבמות י. עכ"ל.
ולפלא על חכם שכמותו שעל דבר שמפורש בדברי לוי שהוא אך מפרש דברי המשנה שלוי עומד וצווח "אע"פ ששנו חכמים במשנתינו טו', יש לנו להוסיף, וקושית לוי לרבי היה אך מפני מה לא מנו במשנה עוד אחד, ורבי השיבו שבפלוגתא לא קא מיידי, ולוי הוסיף בברייתא שלו ומפרש המשנה, וכן הוא בקידושין עו: שמפרש המשנה, ובא החכם ויאמר ממש היפוך האמת הנראה לכל שלא כן הוא.
וכשהיה בישיבת רבי התרועע עם חבירו הגדול "רב" כמפורש ביצה כד: אמר רב אנא ולוי הוינן קמיה דרבי. וכן מצינו אותם ביחד ככתובות נב. לוי סבר למיעבד עובדא כי הא מתניתא א"ל רב הכי אמר חביבי. (וכפי הנראה שזה היה לאחר פטירת רבי).
מחלוקתן מצינו פסחים יז., כתובות נג:, סוטה יא., ב"מ מא. מה:, סנהדרין פז:, זבחים נד., חולין צה. קח:, מעילה ט:, נדה לו: סד: סח..
וכן עם ר"ש בר רבי היה כחברים כדמובא לעיל.
עם ר' ינאי כב"מ קה. שחולקין.
ועם ר' חנינא ישב ימים רבים ככתובות קג: שצרה רבי שאע"פ ששמעון בני חכם גמליאל בני נשיא א"ל לוי לר"ש בר רבי צריכא למימר? א"ל צריכה לך ולמטלעתך. ורבי צוה שר' חנינא בר חמא ישב בראש אך ר' חנינא לא קביל עליה יען שר' אפס היה גדול ממנו ב' שנים ומחצה, לכן היה ר' אפס הריש בישיבה ור' חנינא ישב אבראי, וכל הזמן ההוא ישב לוי עם ר' חנינא בר חמא אבראי. וכבר בארנו בכמה מקומות שלא כל החכמים ישבו בתמידיות בבית הועד, כידוע בזמן ר"ג דיבנה היה לכל חכמי הדור ישיבות גדולות בעירם כמו ר"ע בבני ברק ור' יהושע בפקיעין אבל לעת מצוא היו נקבצין יחד ביבנה כשהוצרכו לתקן איזה תקנה כללית או להכריע איזה דין, וכן הוה אצל רשב"ג באושא שר"ש היה בתקוע ור' יוסי בציפורי וראב"ש בעירו אבל התקבצו לפעמים לאושא, ואך בימי רבי שהגיע העת שהוצרכו לסדר המשנה ולמסרה לכל ישראל אז כמעט שנתבטלו כל הישיבות הפרטיות וכולם התקבצו וצמצמו כחותיהן אל מקום אחד, אבל כשנפטר רבי אם כי הסנהדרין לא נבטלה והיתה תח"י ר"ג בנו ואח"כ תחת יד ר"י נשיאה נכדו, אבל כמה מן החכמים הרביצו תורה בכמה מקומות וזה ר' אפס אף שהיה הריש בישיבת ר"ג ור"י נשיאה, לא היה שם בתמידיות יען כי מקומו הקבוע היה בדרום (לוד) ואך היה בא לפרקים למקום הועד בציפורי, וכן לוי אף שבל"ס היה הריש בעיר סימונאי אבל כשהיה בא לציפורי ישב עם ר' חנינא אבראי (והכונה אבראי נראה שלא היה תחת רשות והנהגת ר' אפס כשאר תלמידי הישיבה יען שהיו גדולים כמותו), אבל כשנפטר ר' אפס וישב ר' חנינא בריש אז נשאר לוי יחידי לכן גמר בדעתו לירד לבבל, וכשבא לבבל אז כבר יסד רב את ישיבתו הגדולה בסורא כשבת נט: שא"ל לרב אחא גברא רבה אריכא לנהרדעא ומטלע, ודרש כלילא שרי והבין רב שהוא לוי.
וכשבא לנהרדעא מצא שם את אבוה דשמואל שהיה מנהיג שררה אז, ושני הזקנים חכמי הדור התחברו יחד באהבה ובחבה יתירה כמגילה כט. שאמרו אבוה דשמואל ולוי הוי יתבי בכנישתא דשף ויתיב בנהרדעא וכו', וברכות ל. אבוה דשמואל ולוי כי היו בעו למיפק לאורחה הוו מקדמי ומצלי, וב"ב מב: אבוה דשמואל ולוי (חבירו, רש"י) תנו.
וכן מצינו ע"ז לח: מחלוקת רב עם אבוה דשמואל ולוי.
וכפי הנראה היה הדרשן ודיין בנהרדעא כדמצינו שהש"ר פ"ד פ"ח דרש לוי בר סיסי בנהרדעא, ובפסחים עו: עבד לוי עובדא בי ריש גלותא וכו'.
וכן ב"ב נד. ההיא איתתא - אתא לקמיה דלוי ואמרי לה קמיה דמר עוקבא אוקמא בידיה אתאי וקא צוחה קמיה א"ל מאי אעביד לך וכו', וכן כתובות פ"ב ה"ו אתא עובדא קומי דאבא בר אבא ולוי ושמואל.
וכל גדולי הדור קיבלו ממנו כשמואל שאמר משמיה דלוי כשבת קח:, עירובין י., סוכה ז., גיטין יג:, נדרים פב., מנחות לט:, תרומות פ"י סה"ב, שאל מלוי ב"ר פ"פ-י, וכן אמרו שבת קח: ששמואל חדא שמיעא ליה מאבוה וחד מלוי.
ושמואל היה חביב עליו מאוד וקראו אריוך כקידושין לו., מניחות לח:.
וכן מר עוקבא אמר משמיה כמו"ק כו:, שבת קח:.
וכן רב אסי אמר, רבי אסיר ומנו לוי כע"ז לח:.
ר"ז בשמו שבת קח:.
רב מתנה בשמו כמו"ק כו:.
ר' חייא בר אבא בשמו כקה"ר פ"א-ד.
ומה שמצינו ברכות ד. מחלוקת לוי ור' יצחק צ"ל ר' לוי כיבלקוט תהלים רפ"ו ובדק"ס.
ונפטר בנהרדעא אל פני חבירו אבוה דשמואל כברכות פ"ב ה"ח שאמרו כד דמך ר' לוי בר סיסי על אבוי דשמואל ואפטר עילוי - שלוי בר סיסי חביב לפני הקב"ה ככל אדם, ובשבת קלט. שלחו ליה בני בשכר ללוי - אדאזיל (השליח) נח נפשיה דלוי, אמר שמואל וכו'.
ולא מצינו בשום מקום אם הניח בנים או בנות, וע"פ השערה נראה שזבדי בן לוי ושלמון אחיו המה בניו של לוי בר סיסי ונשארו בע"י עיין ערכם.
אבל ר' יהושע בן לוי נראה שלא היה בנו כי מקום רי"בל עוד בחיי ר' חייא היה בלוד בדרום ולוי היה כל ימיו במקום רבי ואח"כ בנהרדעא.
והאומרים שר' לוי הוא לוי בר סיסי טעו טעות גדול כי ערבבו תלמידו דרבי עם ר' לוי שהיה ג' דורות אחריו, וראיה מפורשת מצינו ברכות פ"ב ה"ד ר' לוי ר' אבדימא דחיפה בשם ר' לוי בר סיסי.
ובברכות יח: תספר האגדה כשהלך שמואל לב"הק לשאול את אביו היכן הניח מעות היתומים ראה את לוי אבראי ושאלו אמאי לא סליקת א"ל שכל הנך שני דלא סליקת למתיבתא דר' אפס וכחלישתיה לדעתיה לא מעיילינן לך וכו', ועל ידי בקשת שמואל עיילוהו.