תולדות תנאים ואמוראים/כ/כובס
כובס[עריכה]
שם זה מצינו כמה פעמים עם חכמי ישראל בזמן התנאים.
בברכות כח. כשהתפייס ר"ג לר' יהשוע אמרו מאן ניזיל ולימא להו לרבנן א"ל ההוא כובס אנא אזלינא.
ובסנהדרין לח: כששאל הצדוקי לר' ישמעאל בר"י כתיב וה' המטיר - מאת ה'. מאתו מיבעי ליה, א"ל ההוא כובס שבקיה אנא מהדרנא ליה דכתיב וכו' א"ל מנ"ל הא א"ל מפירקיה דר"מ שמיע לי.
ובנדרים מא. כי היה גמיר רבי יג' אפי הלכתא אגמריה לר"ח שבע מנהון לסוף חלש רבי אהדר ר' חייא קמיה הנהו ז' אפיה דאגמריה, שיתא אזדו, הוה ההוא קצרא (כובס, רש"י) הוה שמיע לרבי כדהוה גריס להו, אזל ר"ח וגמר יתהון קמי קצרא - א"ל רבי אתה עשית אותי ואת חייא.
ובכתובות קג: יסופר שההוא יומא דאשכבתיה דרבי נפקא ב"ק ואמרה כל דהוה באשכבתיה דרבי מזומן לחיי הע"הב, ההוא כובד כל יומא הוה אתי קמיה, ההוא יומא לא אתא כיון דשמע הכי סליק לאיגרא ונפל לארעא ומית, יצתה ב"ק ואמרה אף ההוא כובד מזומן לחיי הע"הב.