תולדות תנאים ואמוראים/ט/ר' טרפון (הכהן)
ר' טרפון (הכהן)
[עריכה]הגדול בענים הלזה אשר נקרא בפי דורות האחרונים בשם אביהן של כל ישראל כיומא פ"א סה"א, יבמות פ"ד סהי"ב, והיה עשיר מופלג, וארוך בדורו כנדה כד: שאמרו אבא שאול ארוך בדודו הוה ור"ט מגיע לכתפו. ר' טרפון ארוך בדורו הוה ור"מ מגיע לכתפו. האיש הפלאי הזה לא נודע לנו מי היו אבותיו, אך זאת ידוע בבירור שהיה כהן וגם אמו היתה בת כהן וראה את הבית בבנינו כמפורש קידושין עא. א"ר טרפון פ"א עליתי אחר אחי אמי לדוכן והטיתי אזני אצל כה"ג וכו'. וביומא פ"א סה"א שאמר ר"ע שאך כהנים תמימים יתקעו בחצוצרות א"ל ר' טרפון אקפח את בני אם לא ראיתי אחי אמי חיגר באחת מרגליו עומד בעזרה וחצוצרתו בידו ותוקע. א"ל ר"ע, רבי, שמא לא ראית אלא בשעת הקהל - א"ל ר"ט שהאמת כן הוא אך שכח המעשה, ובתוספתא סוטה פ"ז ה"ח איתא תחת "ביום הקהל" בו ביום והוא פי' דיום הקהל. ובספרי בהעלותך-לז שא"ל ר"ע שמא בר"ה ויו"הכ וביובל, וכבר העיר שם במאיר עין שצ"ל שמא בהקהל וביו"הכ ביובל. כי כפי מה שיש לנו בקבלה בסדר עולם רבה שנחרב הבית במוצאי שביעית א"כ היה יום הקהל שאמר ר"ט לכל הפחות ז' שנים קודם החורבן שא"א לומר שבימי המצור והמצוק היה אז יום הקהל? ור"י כשהעיד שראה בעיניו היה אז בל"ס כבן יג שנה שאין עדות לקטן. א"כ היה כבן כ' שני בחורבן הבית. ולכן קרוב מאוד לומר שהיה תלמיד רבן יוחנן בן זכאי, אף שלא חשבו בין תלמידיו באבות פ"ב מ"ח, יען ששם חושב החמשה תלמידיו היותר גדולים שהגיעו להוראה בחייו. אבל ר"ט היה באמת עול ימים כשנפטר ריב"ז. אבל מצינו בתוספתא חגיגה ספ"ג שאר"ט אקפח את בני אם אין הלכה בידי מרבן יוחנן בן זכאי.
והרמב"ם בהקדמתו לזרעים חשבו בין כת השנית שאחר החורבן יען שבימי החורבן היה עול ימים וימי פעולתו נחשבו אך בדור ר"ע וחביריו.
ר' טרפון נזכר במשנה מ"ט פעמים, ט' פעמים בסדר זרעים, ששה פעמים במודע, ט"פ בנשים, ששה פעמים בנזיקין, עשר פעמים בקדשים, ובטהרות ט"פ.
ע"פ רוב בעל מחלקותו הוא ר"ע (תלמיד חבר שלו) כתרומות פ"ט מ"ב, מעשרות פ"ג מ"ט, מע"ש פ"ב מ"ט, (ונשנית בעדיות פ"א מ"י), פסחים פ"י מ"ו, יבמות פט"ו מ"ו, מ"ז, כתובות פ"ה מ"ב, פ"ט מ"ב, מ"ג, נזיר פ"ו מ"ו, ב"מ פ"ב מ"ז, מנחות פי"ב מ"ה, בכורות פ"ב מ"ו ז. ח. ט. כריתות פ"ה מ"ב, כלים פכ"ה מ"ז, אהלות פי"ג מ"ג, פט"ז מ"א, מכשירין פ"ה מ"ד.
מחלוקת עם חכמים כלאים פ"ה מ"ח, מע"ש פ"ב מ"ד, שבת פ"ב מ"ב, ב"ק פ"ב מ"ה, זבחים פי"א מ"ז, כלים פי"א מ"ז.
מחלוקת ר"ט ור' אליעזר קידושין ספ"ג.
מחלוקת ר"א ור' יהושע ור' טרפון ור"י בן בתירה פאה פ"ג מ"ו.
מחלוקת עם ר' יהושע כלים פי"א מ"ד.
מחלוקת ר"א ר' ישמעאל, ור"ט ור"ע אומרין תרומות פ"ד מ"ה.
מחלוקת ר' ישמעאל ור"ט סוכה פ"ג מ"ד.
ור' אלעזר בן עזריה ור' יהושע קראוהו טרפון אחי ידים פ"ד מ"ג.
הלכותיו המפורסמות במשנה ברכות פ"א מ"ג אר"ט אני הייתי בא בדרך והטתי לקרות כדברי ב"ש וסכנתי בעצמי מפני הלסטים (ביבמות טו. אר"ט תאבני מתי תבוא צרת הבת ידי ואשאנה, ולא מפני שהיה מתלמידי ב"ש כי אמרו בירושלמי שביעית פ"ד ה"ב שאך בשני דברים אלו נהג כב"ש).
שם פ"ו מ"ח רט"א בורא נפשות רבות.
מע"ש פ"ב מ"ד כרשיני מע"ש שנטמאו יתחלקו לעיסות (דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים).
שבת פ"ב מ"ב אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד.
פסחים פ"י מ"ו שצ"ל אשר גאלני וגאל את אבותינו.
יבמות פט"ו מ"ו גזל אחד מחמשה - מניח גזילה ביניהן ומסתלק.
כתובות פ"ה מ"ב הגיעו זמן ולא נישאו רט"א נותנין לה הכל תרומה.
שם פ"ז מ"ו ואלו יוצאות שלא בכתובה - רט"ט אף הקולנית.
שם פ"ט מ"ב ינתנו לכושל שבהן.
נזיר פ"ה מ"ה אין אחד מהן נזיר (שלא נתנה נזירות אלא להפלאה).
קידושין ספ"ג יכולין ממזרים ליטהר.
ב"ק פ"ב מ"v שור המזיק ברשות הניזק משלם נזק שלם.
ב"מ פ"ב מ"ז שמותר להשתמש בדמי אבידה, ושם פ"ד מ"ג שהורה לתקרי לוד שההונאה הוא שליש למקח.
השם המפורסם שקורין לדקה בחודש י"ג פלגס הוא מר"ט פרה פ"א מ"ג, נגר שיש בראשו גלוסטרא - ה"ה ככל הכלםי (ומזה אמרו שבת קכד. שסובר תוך הפתח בלחוץ דמי), כלים פי"א מ"ד.
הלכותיו בברייתא, מצינו שבת קלט., פסחים קיח., ר"ה כו., סוכה לב: לד:, יבמות קכב:, גיטין פח:.
והנה אף שר' טרפון לקח חלק גדול בסנהדרי יבנה תחת נשיאות דר"ג כדמצינו פסחים כב: מעשה בר"ט שלא בא אמש לבה"מד, לשחרית מצאו ר"ג א"ל מ"מ לא באת אמש לב"המד א"ל עבודה עבדתי, א"ל וכי עבודה בזה"ז מנין? - א"ל תרומה אכלתי וכו'. וכן זבחים נז. זו שאלה נשאלה לפני חכמים בכרם ביבנה - נענה ר"ט ואמר, ובמכלתא בשלח מס' ויסע שר"ט וזקנים היו יושבין בצלו של שובך של יבנה. וכן היה ביבנה כשהורידו את ר"ג מנשיאותו ואף שלא נזכר כברכות כח. אבל נזכר ידים פ"ד מ"ג שאמרו בו ביום אמרו עמון ומואב מה הן בשביעית גזר ר"ט מעשר עני וגזר ראב"ע מע"ש, א"ל ראב"ע ישמעאל אחי אני לא שניתי - טרפון אחי שינה - א"ר יהושע הריני כמשיב על טרפון אחי. וידוע שכל שנאמר בו "בו ביום" הכונה ביום שהושיבו את ראב"ע לנשיאות, כברכות כח. ואת אשר כשנתייעצו את מי למנות תחת ר"ג לא זכרו את ר' טרפון אע"פ שגם הוא היה כהן ועשיר גדול וזקן וגדול הדור, קרוב מאוד לומר יען שמצינו שהיה קפדן ואמר תמיד אקפח את בני כאהלות פט"ז מ"א, שבת יז. (ופרש"י מצטער היה על תורה המשתכחת ומקלל א"ע) קטז., זבחים יג., ירושלמי יומא פ"א סה"א, תוספתא חגיגה ספ"ג, ספרי בהעלותך לז. ואם על חיי בניו לא חס לכן היו מתייראין להעמידו לנשיא.
ועוד אפשר כמו שאמרו בכלה רבתי שלא היה פזרן כ"כ, וזה שאמרו השבח על ראב"ע דהוא עשיר דאי אית ליה לפלוחי לבי קיסר הוא אזל ופלח.
והיה תמיד מראשי המדברים כקידושין מ: וכבר היה ר"ט והזקנים מסובין - נענה ר"ט ואמר מעשה גדול, ומו"ק כח: כשמתו בניו של ר' ישמעאל נכנסו ד' זקנים לנחמו ר"ט וריה"ג וראב"ע ור"ע, ור"ט היה ראש המדבר. וכן סנהדרין קא. כשחלה ר' אליעזר נכנסו ד' זקנים לבקרו והוא היה ראש המדבר. וכן גיטין פג. לאחר פטירתו של ר"א נענה ר"ט תחלה. וכן יומא עו. נזכר תחלה ר"ט, ור' אלעזר המודעי קראו "רבי" ור"ט קראו "מודעי". וכן בענין צרת הבת הלך עם ר' יהושע וראב"ע ור"ע לר' דוסא בן הרכניס כמפורש בירושלמי יבמות ספ"א ור"ד בן הרכניס קרא עליו כמו שקרא על ראב"ע, ואך בהגדה שמביא מעשה בר"א - בבני ברק נזכר ר"ט באחרונה.
אבל מקומו הקבוע היה בעיר לוד בדרום יהודה והוא היה שם הריש כב"מ פ"ד מ"ג הורה ר"ט בלוד. ובחגיגה יח. מעשה שמת אלכסא בלוד ובאו כל ישראל לספדו ולא הניחם ר"ט. ובקידושין מ: וכבר היה ר"ט וזקנים מסיבין בעליית בית נחזה בלוד ובמגילה כ. אר"י קטן הייתי וקראתי למעלה מר"ט וזקנים את המגילה בלוד. ובתענית פ"ג מ"ט מעשה שגזרו תענית בלוד וירדו גשמים קודם חצות א"ל ר"ט צאו ואכלו ועשו יו"ט.
ומזה ישער בדרכי המשנה צד 105 שר"ט קבע ישיבתו שם אחר פטירת ר' אליעזר אשר היה בלוד. וזה ללא אמת מעדותו של ר' יהודה כשהיה קטן קרא אז את המגילה לפני ר"ט בלוד ומזה אנו רואין שהיה שם תמיד כי ר' יהודה היה תלמידם המובהל כל ימיהם, וידוע שר"א נפטר אחרי פטירת ר"ג.
אבל ע"פ השערה נכונה שמושב ר"ט היה תמיד בלוד, ואף שישיבת ר"א היה ג"כ בלוד אבל ידוע שהחכמים עשו קשר ביניהם שלא לבא בשום שקלא וטריא עם ר"א, וגם ר"ט היה שם בל"ס, וכמו שמצינו כשבאו לבקרו היה שם ר"ט כסנהדרין קא., לכן אף שר"א קבע שמה ישיבתו אבל לא התערב בעניני העיר והיה ר"ט הריש ואך היה הולך כפעם בפעם ליבנה, וכאשר ישיבת קבע של ר"י היה בבני ברק, או דר' יהושע בפקיעין, אבל כולם היו מתקבצין ליבנה.
ור"ט דבק בתלמיד חבר שלו בר"ע, כי בכתובות פד: מסופק הגמרא אם היה ר"ט רבו או חבירו וקראו תמיד "עקיבא" כל הפורש ממך כפורש מן החיים כקידושין סו:, זבחים יג., יומא פ"א סה"א, ספרי בהעלותך-לז. ור"ע נהג בו כבוד גדול כבכורות פ"ד מ"ד מעשה בפרה שניטל האם שלה והאכילה ר"ט לכלבים, וחכמים אמרו שהיא כשירה, אר"ט הלכה חמורך טרפון, א"ל ר"ע "רבי טרפון" פטור אתה שאתה מומחה לב"ד וכו'. ובמנחות סח: יתיב ר"ט וקא קשיא ליה - אמר לפניו יהודה בן נחמיה - שתק ר"ט צהבו פניו של יהודה, א"ל ר"ע, יהודה, פניך שהשבת את זקן? תמהני אם תאריך ימים, וכן היה.
תלמידיו היו כל גדולי הדור ההוא כתוספתא ברכות פ"ד מעשה בד' זקנים שהיו יושבין בבית שער של ר' יהושע אלעזר בן מתיא, וחנינא בן חכינאי, ושמעון בן עזאי ושמעון התימניוהיו עסוקין במה ששנה להן ר' טרפון.
ר' אושעיא בנו של ר' יהודה הבושם העיד לפני ר"ע משום ר"ט כחולין נה: ובתוספתא שביעית פ"ה מ"ח גרס ר' יהודה בן ישעיה הבושם.
ר' אלעזר משםו ר"ט תוספתא פרה פ"יא.
ר' יהודה היה תלמידו המובהק גם מקטנותו כמגילה כ. שא"ר יהודה קטן הייתי וקראתי להמגילה לעילה מר"ט וביבמות קא: אר"י פ"א היינו יושבין לפני ר"ט וכו. ובנדרים מט: ר"י הוה יתיב קמיה ר"ט א"ל ר"ט היום פניך צהובין א"ל אמש יצאו עבדיך וכו'. ובשבת כט: אר"י פ"א שבתינו בעליית בית נתזה בלוד - והיה שם ר"ט וזקנים. ובכורות מה: אר"י מעשה בא"א שבא לפני ר"ט יתר בידיו וברגליו שש ושש כד א"ל כמותך ירבו בישראל.
ובסוטה פ"ב ה"ב ותוספתא נגעים פ"ח אר"י שבתי היה - אצל ר"ט א"ל בני תן לי סנדלי - ולמדתי ממנו ז' דברים. וכן יספר ר' יהודה דברים להלכה ממנו כעירובין פ"ד מ"ד אר"י מעשה היה ונכנס ר"ט בלא מתכון. ובנדרים פ"ו מ"ד אר"י מעשה ואסר ר"ט עלי. ר"י אר"ט עירובין פב., סוכה לא., נדה לו. ובתוספתא שביעית פ"ד שבת פ"ו, בכורות פ"ה יספר ר' יהודה מעשה בר' טרפון.
ר' יוסי הגלילי אף שבל"ס היה זקן כמו ר"ט כי מצינו אותו שהיה חבר דראב"ע, אבל יען שהיה בגליל, ואך אח"כ בא לפני חכמים ביבנה כמפורש זבחים נז. כשנשאלה בכרם ביבנה בכור לכמה נאכל, נענה ר"ט ואמר - היה שם תלמיד אחד שבא לב"מהד לפני חכמים תחלה ורי"הג שמו א"ל רבי? מנין לך - קבץ ר"ע ונסתלק ר"ט. ובספרי קרח-מב קראו ר"ט בני, ובספרי חקת-גג אמר ר"ט עליו ראיתי האיל מנגח זה ר"ע, והנה צפיר העזים בא מן המערב זה רי"הג.
ר' שמעון בשם ר"ט דמאי פ"ג ה"ד, תרומות פ"ז ה"א, מגילה פ"א ה"ו.
ר' שמעון שזורי אמר פ"א - ובאתי ושאלתי לר"ט מנחות לא..
וכן בני אחתיה למדו לפניו כזבחים סב:.
ובבכורות יא. מצינו ר' יהודה נשיאה הוה ליה פטר חמור שדריה לקמיה דר' טרפון, ודבר פלא הוה כי אם גם נאמר שהוא ר' יהודה הנשיא א"א לומר כן שרבי ראה את ר"ט כמפורש ב"מ פה. שרבי מצא אך את נכדו. ובספר מבוא המשנה צד 102 ישער שצ"ל ר' יהודה מוריינא דבי נשיאה וכן כונתי מדעתי, אבל גם זה ללא אמת כי ר' יהודה נתעלה להיות מוריינא דבי נשיאה אך אחרי שהוקם רשב"ג לנשיא באושא כמבואר בערכו. ולכן נראה יותר גרסת כפתור ופרח פט"ז שגורס אך "דבי נשיאה" וקאי על בית ר"ג ויען שר"ט היה כהן לכן שלחו לו, וזה אמת.
עשירתו וגודל פזרונו וחסידותו
[עריכה]במס' כלה רבתי פ"ב ויק"ר פל"ד-טז., יסופר שר"ט היה עשיר גדול ולא היה נותן מתנות רבות לעניים, פ"א א"ל ר"ע רצונך אקח לך עיר אחת או שתים א"ל מן. ונתן לו ר"ט ד' אלפים דינרי זהב. הלך ר"ע וחלקן לעניים. לימים מצאו ר"ט א"ל אם קנה העיירות עבורו, לקח ר"ע ספר תהלים והיה קורא עד שהגיע לפסוק פזר נתן לאביונים. וזה שאמר שבת כה: איזה עשיר כל שיש לו מאה כרמים מאה שדות ומאה עבדים.
ומני אז והלאה הכיר עוותתו, וכאשר יסופר בירושלמי יבמות פ"ד סהי"ב שבשנת רעבון הערים ר"ט וקידש שלש מאות נשים כדי להאכילן בתרומה. ובסוף אבות דר"נ מעשה בר"ט שישב ושנה לתלמידיו ועברה כלה לפניו צוה עליה והכניסה בתוך ביתןו ואמר לאמו ולאשתו רחצוה וסכוה וקשטוה עד שתלך לבית בעלה.
ובנדרים סב. יסופר עליו שפ"א אכל ר"ט מתאנים בזמן שהוכפלו המקצעות (שאז הם הפקר לכל) ובא בעל הפרדס וחשב שהוא גנב ונטלו והניחו בשק ורצה להשליכו בנהר, ויקרא ר' טרפון ואמר אוי לו לטרפון שזה הורגו, שמע ההוא גברא שבקיה וערק. ור"ט הצטער כל ימיו על שהשתמש בכתרה של תורה (ולא פייסו בדמים). ובמס' כלה פ"ב יסופר בלשון אחר מעט, שר"ט אכל קציעות מפרדס שלו והאריס לא הכירו והכהו מכה גדולה ולא אמר לו כלום כיון שראה שנפשו יוצאה אמר אוי לך לטרפון. א"ל אתה הוא ר"ט א"ל הן, עמד ותלש בשערו וצעק וכו'. וכן הוא בירושלמי שביעית פ"ד סה"ב.
האמת היתה נר לרגלו ולא בוש מלהורות על האמת כירושלמי יומא פ"א סה"א שהורה לר"ע ששכח, וביצה פ"ג מ"ה כששאלו אותו והוא לא ידע נכנס לבהמ"ד ושאל.
כיבד אם קיים גם בגופו כאשר יסופר קידושין לא: דכל אימת דהות בעיא אימיה למיסק לפוריה היה גחין וסליקא לה. וכשרצתה לירד מן המטה נחתת עליה.
זהירותו מן העריות היתה עד קצה האחרון כקידושין פא: שאמר הזהרו בי מפני כלתי, וכשלגלג עליו אותו תלמיד נכשל לבסוף עם חמותו.
דבריו היקרים באגדה מציו באבות פ"ב מ"טו שאמר היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים והשכר הרבה ובע"ה דוחק, לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להבטל ממהנ, אם למדת תורה הרבה נותנים לך שכר הרבה, ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך ודע וכו'.
ובאדר"נ ספי"ב אמר לא השרה הקב"ה שכינתו על ישראל עד שעשו מלאכה, ואין אדם מת אלא מתוך בטלה. ובנדה יג: יד לאמה תקצץ, מוטב תבקע כריסו ואל ירד לבאר שחת. ושם סא. אמר האי לישנא בישא אע"ג דלקבולי לא מיבעי מיחש ליה מיבעי.
ואהבתו לישראל היה כ"כ עד שאמר מכות ספ"א אלו היה בסנהדרין (כשדנו דיני נפשות) לא נהרג אדם מעולם. ואך את המינים הידועים שנא בתכלית השנאה כשבת קטז. שאמר אקפח את בני שאם יבאו לידי שאני אשרוף אותם (ספריהם) ואת אזכרות שבהם, ואפילו אדם רודף אחריו להרגו ונחש רץ להכישו נכנס לבית עכו"ם ואינו נכנס לבתיהן של אלו שהללו מכירין וכופרין, וכמה דברים יקרים נוכל ללמוד מזה.
ולא על חנם נתכתר בתואר גל של אגוזים כגיטין סז. ואבות דר"נ פי"ח שכיון שפתח פיו התחיל להתגלגל מפיו דברי חכמות כאבנים טובות ומרגליות. וכאשר אמרו ע"ד הצחות בב"ר פצ"א-ט אבא נהוראי אומר בשעה שהיה אומר אדם דבר מתוקן לפני ר"ט היה אומר כפתור ופרח, וכשהיה אומר דבר שאינו מתוקן היה אומר לא ירד בני (הבינה שלי) עמכם.
אשתו בניו ובנותיו
[עריכה]בירושלמי יבמות פ"ד סהי"א יסופר שמתה אשתו ואמר לאחות אשתו בתוך האבל התכנסי ותגדלי את בני אחותך. וכן זכה להשיא את בנו כקידושין פא:. ומצינו שמעון בן טרפון שבועות מז: ואפשר שהוא בנו. וכן מצינו שהיה לו בת כב"מ פה. שרבי איקלע לאתריה דר"ט ושאל אם יש לו בן לאותו צדיק שהיה מקפח את בניו, א"ל בן אין לו בן-בת יש לו ורבי החזירו למוטב וא"ל אי הדרת בך יהיבנא לך ברתי הדר ביה, א"ד נסבה וגירשה וא"ד לא נסבה כלל.
פטירתו מצינו אך באיכ"ר פ' בלע ה' שיש שחשבו אותו בין הרוגי מלכות, ויש שחושבין תחת ר"ט את ר"א חרסנה, ומזה אנו רואין שהיה ספק להם.
וע"פ השערה היה חי יותר משבעים שנה וכאשר בארנו לעיל שהיה בזמן החורבן לערך בן כ'. ומצינו אותו חי גם אחר ר' אליעזר ונפטר לערך כחמישים ושלש שנה אחר החורבן.