תולדות תנאים ואמוראים/ט/טבי עבדו דרבן גמליאל דיבנה
טבי עבדו דרבן גמליאל דיבנה[עריכה]
היה ת"ח גדול מכפורש במשנה סוכה רפ"ב אר"ש מעשה בטבי עבדו של ר"ג שהיה ישן תחת המטה (בסוכה) א"ל ר"ג לזקנים ראיתם טבי עבדי שהוא ת"ח ויודע שעבדים פטורים מן הסוכה וישן לו תחת המטה (ובעתון אוהל יצחק חוברת ששי תרסו ס"ח הקשה החכם אחד דבי אם יודע דין פשוט שעבדים פטורין מן הסוכה ת"ח יקרא? והשבתי לו בחוברת ז' שהראיה היה שהיה ת"ח יען שהיה ישן תחת המטה, ובזה הראה דין לתלמידים שהישן תחת המטה מי שנתחייב בסוכה לא יצא ידי חובתו וזה דין חדש שאינו מפורש ולמדו אך ממנו).
והיה חביב על ר"ג כ"כ עד שהניח לו לשאת תפלין כמכלתא בא פ"יז, (ומה שלא יצא לחירות ע"י שהניח תפלין יען שצריך רבו להניח לו תפלין כמפורש גיטין מ. וכן נפסק להלכה ברט"בם ה' עבדים פ"ח ה"יז. אבל כאן הרשהו ר"ג להניח תפלין ותו לא). ומה שמצינו פסחים פ"ז מ"ב א"ר צדוק מעשה ברבן גמליאל שאמר לטבי עבדו צא וצלה לי את הפסח, כבר בארתי בערך רבן גמליאל שהיא ר"ג הזקן וכדאמרו בירושלמי פ"א ה"ד שבית ר"ג היו קורין לעבדיהן אבא טבי ולשפחותיהן אמא טבתא, וכדמצינו ויק"ר פ"יט-ד שהיה לר"ג גם שפחה בשם טביתא.
ור"ג הצטער תמיד שרצה לשחררו, ואידע פ"א שסימה את עין טבי עבדו והיה שמח שמחה גדולה ומצא את ר' יהושע וסיפר לו המעשה אך לדאבון לבו השיב לו ר' יהושע שאינו רשאי להוציאו לחירות יען שאין לו עדים, ור"ג הוא מידה בקנס ופטור כב"ק עד:.
ונזכר ביומא פז. לשבת גדול שאמרו הרבה בנים היו לו לכנען שראוין ליסמך כטבי עבדו דר"ג. ובמדרש משלי פ"ט-כא מעשה בר"ג שהיו הזקנים מסובין אצלו והיה טבי עבדו עומד ומשמשם, אר"א בי עזריה אי לך כנען שחייבת לבינך - ברין הוא שיהא טבי מיסד ואני משמשו. ומזה נוכל להבין את גודל ערך טבי בעיני החכמים.
וכשנפטר טבי קיבל ר"ג תנחומין עליו אע"פ שאין מקבלין תנחומין על עבדים ואמר טבי עבדי כשר היה כברכות טז:.