תולדות תנאים ואמוראים/ב/ר' בנאה - בנייה
ר' בנאה - בנייה
[עריכה]הוא היה מתנאים האחרונים בדור שאחר רבי אשר נזכרו עוד בברייתא, כתענית ז. תניא ר' בנאה אומר כל העוסק בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם חיים, וכן נזכר במכילתא בשלח פ"ג, ספרי ריש דברים פסוק א. ב. ג. והאזינו א'. וזכה להעמיד תלמיד שהאיר עיני כל ישראל הוא ר' יוחנן כב"ב נז: שבעי מיניה ר' יוחנן, ואמר בשמו כיבמות עא: ערל מקבל הזאה וכן הוא פסחים ספ"ח, גיטין ס. שהתורה מגילה מגילה נתנה, ב"ב נז: בכל השותפין מעכבין זע"ז, וכן הוא נדרים רפ"ה, ע"ז ה: אשריהם ישראל בזמן שעוסקין בתורה ובג"ח יצרם מסור בידם, פאה פ"א ה"א ב: אפילו דברים שלא שמע מפי משה הסכימה דעתו כמה שנאמר למשה בסיני, שבת פ"י ה"ו באתרין צווחין לקלעיתא בנייתא, חגיגה פ"ג ה"א עשו משקה בית צביעה כמשקה בית מטבחיא.
מקום מולדתו נראה שלא היה מא"י מלשון שאמר ר' בנאה באתרין צווחין לקליעתא בנייתא ובברכות סא. אר"ש בן מנסיא - בכרכי הים צווחין לקליעתא בנייתא, ורשב"מ שהיה בציפורי במקום רבי אמר זה, משמע שר' בנאה היה מכרכי הים, אבל מקום מושבו היה בא"י ונראה שהיה בטבריא ויסד שם בית מדרש גדול ושם ישב ר' יוחנן וקיבל תורה מפיו עד שעלה לגדולה לדרוש בבית מדרשו כמפורש שבת פי"ב ה"ג, הוריות ספ"ג עאל ר' יוחנן ודרשה בבי מדרשא דר' בנייה, וקרוב מאוד לומר שלכן בחר ר' יוחנן את טבריא ליסד שמה ישיבתו הגדולה יען ששם היה מכבר בית מדרש דר' בנאה רבו.
ממעשיו ומחכמתו הגדולה איך שנתעלה מאת המלוכה לשופט יסופר ב"ב נח. שהיה מציין המערות כדי שהכהנים יזהרו ממקום הטומאה כי מטא למערה דאברהם אבינו - כי מטא למערה דאדם הראשון יצתה ב"ק ואמרה - בדיוקני עצמה אל תסתכל.
ושם יסופר שאחד עשה צואה ואמר חביתא דעפרא לחד ברי חביתא דעצמות לחד ברי, חביתא דמוכין לחד ברי ולא הבינו כונתו ור' בנאה גילה כונתו.
ובעירו היה אחד ששמע שאשתו אומרת לבתה אמאי לא צניעת באיסורא, הלא אני יש לי עשרה בנים ואך אחד מהן הוא בן כשר משל אביך והוא אינו יודע מאומה מזה. ויען שלא ידע מי הוא בנו לכן צוה בשעת מיתתו שכל נכסיו שייכים לבן אחד, שהיה בטוח שר' בנאה וב"ד יבררו מי הוא בנו, וכן היה כי כשבאו לר' בנאה אמר להם שילכו על קבר אביהם ויחבטו במקלות עד שיקום ויגלה להם, והוא הבין בחכמתו הגדולה שכל הממזרים שהמה עזי פנים לא יחוסו על כבודו אך הבן הכשר לא יעשה נבלה כזו להכות את אביו ולבזותו, וכן היה, ופסק ר' בנאה שכל הנכסים שייכים לאותו הבן, וילכו כולם לבית המלך והלשינו עליו שהוא מוציא ממון בלא סהדי, וחבשוהו בבית הסוהר. ובאתה אשתו החכמנית לפני השופט והתאוננה באוזניו לאמר שהיה לה עבד וגזלו ממנה וחתכו את ראשו והפשיטו לעורו ואכלו את בשריה, ובעורו מלאו מים ואינם רוצים לשלמה. ולא הבינו את כונתה, ויען אחד מהם להביא את חכם היהודים והוא יבין טענותה, והביאו לר' בנאה אמר להו שכונתה שהיה לה תיש וגזלוהו ממנה ואכלו את בשרו ומעורו עשו חמת ושואבין בו מים.
וכאשר שמעו את חכמתו מנוהו לשופט, וכשישב בבית המשפט ראה שכתוב על דלתות השער שכל דיין דמתקרי לדין לאו שמיה דיין א"ל א"כ אם יבא אחד מעלמא ויזמין את הדיין לדין נפסליה? אלא כל דיין דמתקרי לדין ומוציאין ממנו ממונא בדין אז לאו שמיה דיין, וכתבו ברם סאבי דיהודאי אמרי כל דיין וכו', וכן ראה שכתוב "בראש כל מות אנא דם בראש כל חיין אנא חמר", ושאלם א"כ דנפל מאיגרא ומית דמא קטליה? ואם אחד גוסס ישקוהו יין ויחיה? אלא כתבו הכי בראש כל מרעין אנא דם, בראש כל אסוון (רפואות) אנא חמר, באתר דלית חמר תמן מתבעו סמנין.