תולדות תנאים ואמוראים/א/ר' אפס
ר' אפס[עריכה]
הוא היה סופרו דרבינו הקדוש כב"ר פע"ה-ה שפ"א א"ל רבי כתיב חד איגרא מן שמי למרן מלכא אנטונינוס, קם וכתב מן יהודה נשיאה למרן מלכא אנטונינוס, לקח רבי המכתב וקרעו וצוהו לכתוב מן עבדך יהודה למרן מלכא אנטונינוס. א"ל רבי! מ"מ אתה מבזה עת כבודך, א"ל מה אנא טב מן סבי לא כך אמר, עבדך יעקב.
ובכתובות קג: שבשעת פטירת רבי צוה שר' חנינא ישב בראש, אך אחרי פטירת רבי לא קיבל עליו ר' חנינא יען שר' אפס היה קשיש ממנו ב' שנים ומחצה לכן נתמנה ר' אפס לריש בישיבת ר"ג בנו של רבי, ונשא המשרה על שכמה משך כמה שנים עד שבימיו כבר נתגדל ר' יוחנן לגדול הדור כקידושין פ"ג ה"ה שאמרו שם בעון קומי ר' יוחנן - א"ל - התיב ר' פס הגע עצמך וכו' וזה, יען שנתגדל ר' יוחנן הרבה וישב גם הוא בישיבת ר"ג או ר"י נשיאה וכאשר שמע ר' אפס שר' יוחנן השיב לשואליו לכן התיב לו להעמידו על האמת.
ואע"פ שנשא המשרה הזאת להיות הריש בישיבה אבל מקומו הקבוע נראה שהיה בדרום כעירובין סה: ר"ל ותלמידי דר' חנינא איקלעו - א"ל ר"ל נשכור ולכשנגיע אצל רבותינו שבדרום נשאל להן אתו שיילו לר' אפס א"ל יפה עשיתם וכו', ומזה אנו רואין שהאריך ימים עד שגם ר"ל נעשה גדול הדור אע"פ שהיה ילד קטן כשנפטר רבי. ומקומו הקבוע דר' אפס היה בדרום וקראוהו רבותינו שבדרום.
וקשה מאוד להבין דברי רבותינו בעלי התוס' בעירובין סה: ד"ה ר"ל שכתבו שר' אפס חי אחר רבי אך שתי שנים ומחצה, ומכל המקומות שהבאנו לעיל נראה בפירוש שחי כמה שנים אחר רבי, והאריך ימים אחר רבי לערך יותר משלשים שנה כדמובא שבת נט: כשהיה רב כבר בסורא א"ל גברא רבה אריכה אתא לנהרדעא ומטלע - לוי אמר ש"מ נח נפשיה דר' אפס ויתיב ר' חנינא ברישא, וכבר בארתי בערך רב שירד לבבל בהיות ר"י נשיאה הנשיא בציפורי וזה היה משך כ"ה שנים אחר פטירת רבי, וישב זמן מה בנהרדעא ואח"כ יסד ישיבתו בסורא, ואז נפטר ר' אפס.
ולא על חנם היה ספק לר' חנינא באיזה זכות האריך ימים אך מפני שחלק כבוד לההוא סבא (לר' אפס שמחל לו הכבוד בישיבה) או מפני ד"א תענית פ"ד ה"ב, כי באמת היה יושב אבראי משך עשרות בשנים עד שבא לכבודו הראוי לו.
מהלכותיו לא נשארו לנו אך ביומא סא. שאמרו וכן אמר ר' אפס במתנות שבהיכל, וכן נזכר קידושין פ"ג ה"ה.
ור' הושעיא אמר בשמו יומא פ"ה ה"ש, פס' דר"כ קמד:, וב"ר פ"י-ד א"ר הושעיא דרש ר' אפס באנטיוכא.
והטעם נראה לי יען שדור ר' אפס שהוא דור ר"ג ור"י נשיאה בנו היה אז דור מאספי ברייתות וכל דברי חכמי הדור ההוא נשתקע בתוך הברייתות ולא נקרא שמם עליהם, ונכללו בשם "רבותינו" הנמצא בש"ד ובתוספתא כמה פעמים.