תולדות תנאים ואמוראים/א/אלישע בן אבויה (אחר)
אלישע בן אבויה (אחר)[עריכה]
אוי לה לאותה עיסה שהנחתום מעיד אליה שהיא רע, אמרו חז"ל (מדרש תהלים פ"קג-יד).
החכם רא"הו בח"ב צד 127 והלאה כשבא לכתוב ימי חיי אלישע בן אבויה וכן החכם אברהם קטסמאל בספרו הנודע עיון תפלה לא באו לכתוב דברים כהוייתן המקורים היותר הנאמנים הבבלי והירושלמי אשר בלעדם לא היינו יודעין כלום לא משמו ולא ממעשיו, ועזבו מקור מים חיים וחצבו להם בורות בורות נשברים, לא כחוקי כותבי דברי הימים שאין להם שום דבר עם האיש אך עם האמת וקורותיו, והמה עשו להיפוך מכל חכמי עם ועם, ואך בדו מלבם שהיה צדיק גמור בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו ואך עלילות וכזבים ספרו עליו, ובאיבה התהלכו חכמי רז"ל אתו על לא חמס בכפו, בלי שום ראיה אף צל כל שהוא, והאחרון הבכיר והרשיע את מאור עינינו רבן של כל ישראל אשר מרועה ע"ה נתעלה להיות עליון על כל חכמי ישראל הוא רבי עקיבא, והאם נוכל להמליץ טוב עליהם שכונתם לכתוב דברי ימי ישראל?
ואנחנו נעתיק דברי ימי חייו כאשר סיפר אלישע - אחר בעצמו מובא בירושלמי חגיגה פ"ב ה"א מה שסיפר לר"מ תלמידו. "אבויה אבא מגדולי (מעשירי) ירושלים היה, ביום שבא למוהליני קרא לכל גדולי ירושלים והושיבן בבית אחד, ולר"א ולר' יהושע בבית אחר - א"ל ר"א לר"י עד דאינון עסקין בדידהון נעסוק אנן בדידן וישבו ועסקו בתורה - וירדה אש מן השמים והקיפה אותם, א"ל אבויה רבותי מה באתם לשרוף את ביתי עלי? א"ל ח"וש אלא יושבין היינו וחוזרין בד"ת - א"ל אביוה אבא רבותי אם כך היא כחה של תורה נתקיים לי בן הזה, לתורה אני מפרישו, ולפי שלא היתה כונתו לש"ש לפיכך לא נתקיימה בי". וכשנתגדל ונעשה גדול הדור התחיל ללמוד חכמת הפרדס והתחיל לקצץ בנטיעות, והסיבה לזה יסופר שם שפ"א היה יושב ושונה בבקעת גינוסר ראה אדם אחד עלה לראש הדקל ונטל אם על הבנים וירד משם בשלום, למחר ראה אדם אחר שעלה לראש הדקל ונטל הבנים ושילח האם וירד משם והכישו נחש ומת, אמר כתיב שלח תשלח את האם - והארכת ימים איכן היא אריכות ימים. וכן אירע שראה לשונו של ר' יהודה הנחתום (שהיה מהרוגי מלכות) נתון בפי הכלב אמר זו תורה וזו שכרה - דומה שאין מתן שכר ואין תח"המ. (ובקידושין לט: חולין קמב. שראה לשון ר' חוצפית המתורגמן דגרריה ד"א), ורבותינו שהיה להם כל דבריהם בקבלה יספרו עוד דבר אחד אשר עי"ז יצא לתרבות רעה ואך במעטה מליצה עטפו דבריהם ויספרו שאמו כשהיתה מעוברת עמו היתה עוברת על בתי עכו"ם והריחה מאותו המין והיה אותו הריח מפעפע בגופה כארס של נחש, וכונתם גלוי שאמו מפנקת אותו מנוער שלא על טהרת היהדות וכידוע שאז התחיל להתפשט ע"י השלוחים תורת המין והבליו, וזה כונת חז"ל חגיגה טז: בשעה שהיה עומד מבי"המד הרבה ספרי טועין נושרין מחיקו. וכשיצא לתרבות רעה לא נפרש טעמו ואך השתדל בכל כחו לאבד שרשי בני ישראל, וכאשר יסופר שם שבאמת קיצץ בנטיעות בני ישראל, שהיה הולך לבית המדרש ומצא תלמידים יושבין לפני רבן ועוסקין בתורה, התחיל לדרוש להם מה תועלת לכם יהיה ישיבת בי"המד, הלא יותר טוב שתתעסקו בישובו של עולם ללמוד מלאכה, והוא היה הממוצע בין ישראל ומלכות הרשעה איך להעביר את ישראל מדתם וכידוע שאז היו הגזירות היותר גדולות מימי חורבן ביתר, וגזר המלכות שישראל יחללו את השבת והיו מטעינים עליהם משאות לשאת בשבת, והתחכמו בנ"י ששנים ישאו קורה אחת כדי שלא יעברו אדאורייתא (ששנים שעשוהו פטורין) אבל אלישע גלה רז זה וגזרו שכל אחד ואחד ישא משאו, ודוקא שישאו מר"הי לרש"הר, ויסופר חגיגה טו. כשיצא לתרבות רעה אשכח זונה ותבעה אמרה לו ולאו אלישע בן אבויה את? עקר פוגלא ממישרא בשבת ויהב לה אמרה אחר הוא, ומני אז היה נקרא בשם "אחר".
ומכל אלו נראה בבירור שמלבד שזנח את עמו ואת אלקים חיים, נעשה עוד שונא עמו ואויב להם, אבל דבר טוב נמצא בו שר' מאיר היה תלמידו קודם שיצא לתרבות רעה, ותלמידו זה לא עזבו גם אח"כ, ובכל כחו השתדל להחזירו למוטב ולכן לא חשש פן ירננו עליו יען כי ידע בנפשו שרבו לא ידיחו מאל חי, וכן היה כי לא מצינו בשום מקום איזה רמז שאחר השתדל להדיח את ר"מ, ויסופר שפ"א ישב ר"מ בב"המד בטבריא ודרש ואלישע עבר רוכב על סוס ושבת היה וכששמע ר"מ שרבו בחוץ פסק הדרשה ורץ אחריו ושאלו מה שדרש, ואלישע א"ל ויי דאבדין ולא משתכחין עקיבא רבך לא דרש כן ואז סיפר לו כל המעשיות מה שהביאהו שיצא לתרבות רעה, והיה הולך אחריו עד ששיער אחר שיצאו מחוץ לעיר קרוב לתחום שבת, אז א"ל לתלמידו האהוב מאיר חזור לאחוריך שכבר שיערתי בעקבי סוסי עד כאן תחום שבת, ומזה הבין ר"מ שעוד לא נכבה נחלת הקדושה מלב רבו ובקשו שגם הוא יחזור מדרכו הרעה, אז השיב לו אחר שא"א לו לחזור בתשובה שפ"א עבר על בית קה"ק רכוב על סוס ביו"הכ שחל להיות בשבת ושמע ב"ק יוצאה ואומרות שובו בנים חוץ מאלישע שידע כחי ומרד בי, אעפ"כ תקפיה ועייליה לב"המד, ומצא תינוק וא"ל פסוק לי פסוקך א"ל אם תכבסי בנתר - נכתם עונך לפני, עייליה לב"הכנס אחר, ואמר לתינוק פסוק לי פסוקך א"ל ואת שדוד מה תעשה כי תלבשי שני - לשוא תתיפי, וכן הלכו מבית הכנסת לבית הכנסת עד שהלכו ליג' בתי מדרשות, לסוף שאל לתינוק פסוק לי פסוקך, וא"ל הפסוק ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי והתינוק היה מגמגם בלשונו ואמר ולאלישע אמר אלקים וכו', ואז ראה והבין כי כלתה אליו הרעה ואין לו שום תקנה יען כי היה חוטא ומחטיא את הרבים, וכה הלך בדרכו עד יום מותו, וכשהגיע זמנו למות בא אליו ר"מ תלמידו לבקרו ובקשו שיעשה לו תשובה, א"ל ומי מקבלין תשובה כזה, א"ל אין דכתיב תשב אנוש עד דכה, באותה שעה בכה אלישע ונפטר, והיה שמח ר"מ ואמר דומה שמתוך תשובה נפטר.
ורבותינו ז"ל לא לבד שלא נטרו לו איבה אך להיפוך, שהציבו לו זכרון בין אבות העולם ונשאר לנו מאמרו אבות פ"ד מ"ך אלישע בן אבויה אומר הלומד ילד למה הוא דומה, ובזה הראו את טוהר לבם ויקרת רוחם.
אבל מה שנמצא מו"ק כ. מעשה שמת אביו של ר' צדוק בגינזק - ושאל לאלישע בן אבוי הוא ט"ס וצ"ל כמו בנזיר מד. ששאל לר' יהושע בן אלישע.
ונשאר ממנו בת שבאת לפני רבי שיפרנסנה ובכה רבי כחגיגה טו:, ומה שמצינו קידושין לט: וסוף חולין ר' יעקב בר ברתיה כבר בארתי בערך ר' יעקב שצ"ל ר' יעקב בן קורשאי ולא היה בן בתו וזה ברור.