תולדות תנאים ואמוראים/א/אבא אומנא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש



אבא אומנא[עריכה]

חסיד גדול בזמן אביי ורבא. בתענית כא: יסופר עליו דהוה אתי לו שלמא ממתיבתא דרקיעא כל יומא ולאביי אך כל ערב שבת. קא חלש דעתיה דאביי והשיבו לו כי אבא אומנא חסיד ובעל מעשים יותר ממנו. כי היה אומנא מקיז דם (ואפשר ששמו היה אבא וקרו ליה אומנא על שם מלאכתו) היה לו מקום מיוחד לאנשים לחוד ונשים לחוד ובגד להתעטף בו כשהיה מקיז דם לאשה כדי שלא יסתכל בה‪ .‬ושכר הקזה לא לקח בידו‬ ‫אך כל אחד היה מניח במקום המיוחד‬ ‫כדי שלא לבייש את מי שאין לו‪.‬ ומת״ח‬ ‫לא די שלא לקח שכרו אך גם כסף נתן‬ ‫לו להבריא את עצמו‪ ,‬ואביי רצה לנסותו‬ ‫אם האמת כן שהוא חסיד גדול‪ .‬שלח‬ ‫אליו שנים מתלמידיו, וכשבאו קבלם בסבר פנים יפות והאכילם והשקם‪ .‬ולערב‬ ‫השכיבם על מטות ורפד המטות במרבדים ‬‫יקרים בבוקר כשקמו ממשכבם קיפלו ‬‫המרבדים וילכו להם למקום השוק, ושמה מצאו גם את אבא אומנא ויבאו אליו אולי‬ ‫יקנה מהם המרבדים וכמה שווים א״ל‬ ‫הכי והכי כי כך וכך שילם עבורם ורצה‬ ‫ליתן להם הכסף, ואז גילו לו שאך‬ ‫לנסותו באו ויקח את שלו, ‪‬והאם חשדם‬ ‫בגנבה ויען להם בטוב לבו חו״ש שלא‬ ‫חשדתי אתכם אך אמרתי אולי נזדמנה ‫לפניהם מצות פדיון שבויים ונתביישתם‬ ‫לומר לי ולשאול ממני‪,‬ ויאמרו לו אבל‬ ‫כעת קח ממנו המרבדים, והשיב להם לא‬! ‫כי כבר הקדשתים לצדקה‪ .‬ואז ראה אביי‬ ‫את גודל חסידותו של אבא אומנא ולכך‬ ‫זכה לשלמא בכל יום‬.