תולדות ההתישבות בעולם/ההתישבות בראשית ימי הרכושנות/ב
ב[עריכה]
הרקע הכללי לראשית התנועה הישבנית באירופה היא תקופת התחיה (Renaissance), אותה התקופה של המהפכה הרוחנית, אשר הרחיבה באופן כה מפתיע ומפרה את אופק החיים התרבותיים של עמי אירופה גם בשטחים אחרים. ידוע למדי עד כמה עזרה התקדמות ההומניזם להפיץ בין המוני העם את ההשכלה, שנחשבה עד אז לנחלת המנזרים והכמרים בלבד. עובדות מדעיות חדשות הגבירו את יצר החקירה במקצועות שונים; דבר זה הביא מצד אחד לעולם המון המצאות ותגליות טכניות, אשר שוו אופי חדש לגמרי למסעות שע"פ הימים, ביחוד לאחר גלוי המצפן, עם שכלול הנסיעה בים נתרבו הנסיעות לשם גלוי ארצות חדשות, – תנאי מוקדם לכל התפשטות קולוניאלית. מאות בשנים היה השייט נעשה בעיקר לאורך חופי הימים הפנימיים של אירופה (וביחוד היום התיכון והים השחור), והנה – עם כבוש האוקינוס – נפתח פתאום פתח למרחבים חדשים, לא שערום בימי קדם, מובן מלבד השכלולים הטכניים פעלה הרבה בכוון זה רוח ההפעלה, אשר היתה מקור עשיר של מרץ ופעולה.
לפי אמת-המדה של דורנו היו האניות, בימי גלוי הארצות, קטנות מאד, האניות שהשתמש בהן קולומבוס בש' 1492, בדרכו הראשונה לאמריקה, היו בנות 280 טונה (La Santa Maria), 140 טונה (La Printa) וגם מאה טונה (La Nina). בשעתן היו אלה אניות גדולות וחשובות. סאנטה מאריה היתה, לדעת קולומבוס, אף גדולה מכפי תפקידה. בדרכו הרביעית השתמש באניות שבית-קבולן היה בס"ה מ-50 עד 70 טונה. שוטטה זו, שבו יצא קורטז לכבוש מכסיקו, הכילה שלש אניות גדולות ביותר בנות 120, 96 ו – 72 טונות, וכל השאר היו קטנות מזה בהרבה. בשוטטה המפורסמת של מאגילן הכילה האניה La Trinidad 132 טונה, San Antoni – 144, La Conception 108, La Victoria – 120, Santiago – 90 טונה.
מלאכת השייט באותם הימים תלויה היתה הרבה בתצפיות האישיות של הנוסעים לגבי הטבע. כוכבי-שמים, אורות-ים, זרמים ורוחות, תנינים ודלפינים, כלבי-ים וצבים רדומים, אצות ועשבי-מים צפים – כל אלה שמשו עוד באותן הנסיעות בבחינת מכשירי-עזר מדעיים, שאי-אפשר להסתפק בלעדיהם. עדותו של אמריגו וספוטשי על כוכבי שמי הדרום – היתה נאמנה ומכובדת אף על אלכסנדר פון-הומבלודט. גלוי כוון של הרוחות החשובים לאניות-מפרש היה עוד בעיקרו ענין של נסיונות. אמנם לא עבר זמן רב וכבר נתברר כוון הרוחות הדרושים למסע באוקינוס האטלנטי, ולאח,כ – גם באוקינוס השקט, לצד הודו המערבית והאיים הפיליפיניים. אך קשה היתה הדרך בחזרה. כנגד הזרמים והרוחות, כאשר הוכח מנסיעתו הראשונה של קולומבוס ומהכשלונות שעליו בחלקן של אניון קורטז, אשר נאלצו לשוב למכסיקו. רק בש' 1519 גלה Alaninos de ע"י תעלת בהאמה את רוח-המפרש הטובה לנסיעת החוזרים מהודו-המערבית. ומאז נעשתה לנחלת הכלל. גם למסעי-הצפרים נודעה בימים ההם חשיבות רבה מאד: יורדי-הים עקבו בשקידה מיוחדת אחר הצפרים ולא פעם נסעו בעקבותיהן, בראותם בהן סימן של יבשה קרובה, Las Casas אומר שהפורטוגיזים גילו את רוב האיים השייכים להם – בעקבם אחר מסע הצפרים. למרות הדלות האובייקטיבית של האמצעים הנ"ל, אשר עמדו לשרותם של יורדי הים, התקדם כבוש כדור הארץ. במהירות גדולה מאד, לפי הערך. אם נשוה אחדות מהמפות הקודמות, למשל מפת Behaim מש' 1492, לעומת מפת Schoner משנת 1523, והופתענו ממש למראה ההתקדמות הרבה בידיעת כדור הארץ במשך תקופה כה קצרה. בשנת 1523 היו כבר הקוים היסודיים של חלוקת היבשה, בשני חצאי כדור הארץ, – מסוימים למדי.