תוכחת חיים פרשת נשא

סדר נשא

י'יראה ה'רואה ו'ייחוד ה'שומע בקוראו דברי רבינו מוהר"ם אלשיך ז"ל בתורתו התמימה סדר זו דכתב וז"ל, והנה מכל דברי התורה הזאת תוכחת מגולה לסובאי יין וזוללי בשר גם בקרב ביתם, ומה גם למתקדשים ומתועדים אל הגנות, כי יקראו איש אל רעהו אל תחת גפן ואל תחת תאנה, ותחת כל עץ רענן, נצב על עין המים, באמור אליו לכה נרוה דודי עד הבוקר מיין הרקח נתעלסה באהבים באשישי ענבים, כי במה יודע איפה כי אנשים אחים אנחנו, באהבה מסותרת, אם לא נגילה ונשמחה יחד ביין ישמח לבב אנוש כי כוס בידך מלא מסך אף שמריה אשתה למען בריתך וגם עליך תעבור כוסי רויה ולקחת מנחתי מידי למעני, ויהיה הקשר אמיץ ביני ובינך אהבת עולם מעתה ועד עולם, כי נזכור אני ואתה את יושבי צ'מדי שות'י במזרקי יין כוס מלא ברכת ה' מלא הין וגם אתה אלי על היין הין, ופי פערתי ואשאפה פעם אחת ולא אשנה כי לזאת יקרא חפצי בך, וגם אתה את קבעת כוס חמתי שתית מצית, ומי כמונו רעים אהובים אהבת עולם לא תשכח ויקומו ויעשו כן המה ורעיהם כיוצא בהם ויחמו בבואם לשתות שתו ולעו וירם לבם ויהיו כל איש מהם כמוהו כפרעה חשוב בעיניו, כמלך כי תירוש ינובב וביין חמר, אל מי תדמיוני ואשוה יאמר וכגובה לבו ישתרר גם נשתרר על השתיה כדת גבורים לשתות יין, והנה אשר יראה הרואה אותם בראשיתם צידה ברך יברך כי יראה על כל כוס וכוס תלי תלים של ברכות, זה יאמר בנטותו את ידו אל גביע הקציף כה לחי תעמוד חי בשמחתך ביום חתונתך, וזה ישיב ויאמר גם אתה בדם בריתך, וכהנה וכהנה מאה ברכות הערוכות בפיהן ובשפתותיהם אך כמרעיתם וישבעו יצא לבם ויחלו לשתות בכלים מכלים שונים רבים ונכבדים מהראשונים וימלאו את כליהם כאשר יאכלון שאת עד יגר מזה ואז יתהלל המתהלל באמת באמור מי כמוני גבור לשתות יין במדה טובה מרובה, ובמדה שאדם מודד לו, בה מודדין לכל אחד מהמסובין, עד אשר יצא מאפם ומכל היוצא מפיהם כל שלחנות מלאו קיא צואה, ואז למי אוי למי אבוי, זה נופל כשוכב בלב ים, וזה קם והכה את רעהו באבן או באגרוף, וזה יצא יצוא ומקלל אשר שתו וישכרו עמו, עד ששמחה לתוגה נהפכת, וגם אהבתם כבר אבדה וימירו את כבודם בפי חזיר כצואה עוברת ונחת שלחנם צואה בלי מקום על אפס מקום. והן זאת רעתם כי מר הרכה והענוגה שברעותיהם במנעמיהם זולת שתים רעות אשר אלה ביין שגו, בגזל ועריות, כי ממשוך איש ביין את בשרו יבא עד ככר לחם, וילסטם את הבריות. כי על כן ציוה לנו יתברך להמית בן סורר ומורה כי מוטב שימות זכאי וכו'. וגם לץ היין הומה זמה כי מפנק ביין את בשרו, האספסוף אשר בקרבו יתאוו תאוה לגלות בשר ערוה כי בהשליך את נפשו אחרי גיוו נמשל כבהמות נדמו רודפי זימה, ואף גם כטוב לבם יבחרו בשירי זמרה, זיני זמרה, והיה כנור ונבל, תוף וחליל ויין משתיהם, שובע שמחות ישיתו בטוחות, ועל ערבים שירי עגבים ישאו קולם יחדיו ירננו, כי ישישו בני מעיהם ככל היוצא מפיהם כדבר אחת הנבלות, ומה ירומון עיניהם אשר הם זונים אחריהם, כי יחמדו לבותם ויפעלו גויתם. והן אלה קצות דרכיהם ומה שמץ דבר מרעותיהם, כי מי שלח ידו ביין ונקה, כי שאל נא לימים ראשונים כי אבינו הראשון חטא, כמאמרם ז"ל, גפן היתה, כי סחטה ענבים ונתנה לו, וימת הוא, וכל זרעו, ונח מצא חן בעיני ה', ויאשם ביין ונפגע. ואצילי בני ישראל, שתויי יין נכנסו ועברו ונענשו, ומורם מהם כיוצא בהם, עד נחדל לספור, כי אין מספר. והן אמת, כי אשר שתו וישכרו בימים ראשונים אשר היו לפנינו, כאשר נכון היה בית ישראל, וארמון על משפטו, והוכן בחסד כסא כבוד לבית ישראל חטאתם לא כבדה מאד כי רוב טובתם התעה אותם, וע"כ רבים שתו נימא, אך עתה כי הנה בעתה רבים ישתו לא נימא, כי אל ישמח ישראל אל גיל כעמים, כי יראה כי אזלת יד כי נפלה עטרת ראשינו, וגלינו מארצינו, ושכינת עוזינו בקרב הגוים, ומי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות ברע ובושת הפנים כיום הזה, כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו. ואך לזאת יחרד כל לב, כי מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם, השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו יין להתהולל בו, ומי האיש אשר הוא יאודי ולא דמוע תדמע עינו, לילה ויום מאין הפוגות כי עיניו רואות וכלות, עובדי כוכבים אשר הבל המה מעשה תעתועים, מינייהו מלכי, מינייהו אפרכי, ועבדי ה' אשר לו הגדולה ואין זולתו כי יוצר הכל הוא, נתונים נתונים תחת און עובדי מזלות, ומבטן מי יצא הרעה הגדולה הזאת, אם לא מרוע מעללינו אנחנו ואבותינו, כי מידינו היתה שפחה כי תירש גבירתה, לו חכמנו נשכילה זאת, קרענו את בגדינו, ונלבש שק ואפר, ונצא בתוך העיר ונזעק זעקה גדולה ומרה, עד פור התפוררה גויתנו ואדמתינו, ויקרא זה אל זה ויאמר, לכו ונשובה אל ה' בצום ושק ואפר ואל ניתן פוגת לו, עד יחונן ועד יקים את סוכת דוד הנופלת. ולא די שלא יעשה כן, כי אם שתחת היותם כאבלי אֵם כל ימיהם, ולבלתי מלא שחוק פיהם, הלא יאמרו נקחה יין ונסבאה שכר והיה כזה יום מחר, ולא אמרו איה ה', היש ה' בקרבנו אם אין, כי עונותינו היו מבדילים בינינו לבין אלקינו, הלא נכלם כי אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה, ואבחר דרכי ואתנה שכר לאובד, ויין למרי נפש, ואשבה משומם ואבכה בצום נפשי ואפר כלחם אוכל ושקויי בבכי, עד ישקיף וירא ה' מן השמים לתקן עולם במלכות שדי, וישמח ה' במעשיו וישראל ישמח בעושיו. ואחשבה כי ככל החיזיון הזה, הנביא דבר באומרו [ישעיה כ"ד ז'-י"א] אבל תירוש וכו' שבת משוש תפים וכו', בשיר לא ישתו וכו' נשברה וכו', צוחה וכו', נשאר וכו'. והוא בשום לב, שאחר אומרו אומללה גפן, היה לו לומר אבל תירוש. אך יאמר, במה שידענו, כי לא נברא יין אלא לנחם אבלים, והנה נהפוך הוא כי לא ישתו אותו כי אם שמחי לב, שכל ימיהם כחגים, על כן אבל ויתעצב תירוש, כי לא ישמח בראוי לו, ע"כ מה עושה הוא יתברך מחריב הגפנים, וזהו אומללה גפן לגמרי, שלא ימצא תירוש, והטעם כי על ידי כן נאנחו כל שמחי לב כי לא ימצא כלל להם כי האבלים גם מבלי יכרת לגמרי היו נאנחים כי לא ימצא להם, כי שמחי לב ישתוהו בכח זרועם, ועתה, נאנחו גם שמחי לב. או שיעור הכתוב, אבל תירוש תחילה שהיה מעט, ויוסף ה' ויכרת הכל, וזהו אומללה גפן. ולמה עשה כך, כדי שעל ידי כן נאנחו כל שמחי לב, משא"כ בהיות כי שמחי לב ישתוהו בזרוע, ויאנחו האבלים. והנה כל זה הוא טרם החרבן שלא תכבד אשמת שותי יין כ"כ, אך אחר ששבת משוש תפים, שהוא בבית השואבה חדל שאון עליזים של המון חוגג לג' רגלים, וכן שבת משוש כנור לוים, שכל זה הוא אחר החרבן מאז ראוי שבשיר לא ישתו יין, שהוא, גם כי ישתה איש מציאות יין בביתו שלא בכונת שכרות. שלא יהיה בשיר. אך המכון לשכרות ושמחת מריעות גם בלא שיר, יימר שכר לשותיו. וזהו שיצא בלשון שכר, לרמוז השכרות כמדובר עד נתבשר כי נשברה קרית תהו, היא רוח הטומאה, עד סוגר כל בית מבא. אז צוחה על היין בחוצות, כי ישישו בשמחה, כי כשזה נופל, זה קם, כי כשיום נקם בלבו ית', אז שנת גאולי באה. אך עתה לא כן, כי ערבה כל שמחה, כי גלה משוש הארץ, היא גלות שכינה כי גלה דודי ובא שודדי וכו' עכ"ד ודפח"ח.

ואיתא בתנא דבי אליהו סדר אליהו רבא פרק ט"ו וז"ל, דבר אחר למי אוי למי אבוי, מכאן אמרו כל המשכים ומעריב ומאחר על היין, סימן רע לו, והוא בידו עוקר את עצמו מן העוה"ז והעה"ב, ועליו הוא אומר ואף כי היין בוגד גבר יהיר ולא ינוה, אשר הרחיב כשאול נפשו אין יהיר, אלא לשון זריזות ומהירות, שנאמר חזית איש מהיר במלאכתו, מכאן אמרו פועל שקיבל מלאכתו של בעה"ב, חובה עליו לעשותה כמו שהוא חפץ בעה"ב, ואם אינו עושה רצונו וחפצו של בעה"ב, עליו הכתוב אומר, ארור עושה מלאכת ה' רמיה, לכך נאמר, גבר יהיר ולא ינוה. ומאי אשר הרחיב כשאול נפשו, אלא מתוך שהוא אוכל ושותה והרחיב נפשו כשאול, נוח וטוב לו שלא היה נברא בעולם. לכך, יעשה אדם הטוב בעיני הקב"ה. ומאי והוא כמות ולא ישבע, אלא מה מלאך המות הזה אפילו נותנין לו כל בני עולם כלו, אין דרכו לשבוע, כך, כל המשכים ומעריב על היין, אין דרכו לשבוע, ועליו הוא אומר מאות ה' בבית רשע ונוה צדיקים יברך. ומאי ויאסוף אליו כל הגוים ויקבץ אליו כל העמים, אלא לא כל הגוים ממש, ולא כל העמים ממש, אלא מתוך שהוא אוכל ושותה, נותן עיניו על כל העבירות שעכו"ם עושים אותן, ועושה גם הוא אותן, לכך נאמר, ויאסוף אליו כל הגויים, וכי מה כתוב בענין שלאחריו, הלא אלה כולם עליו משל ישאו ומליצה וגו'. ויאמר הוי המרבה לא לו, עד מתי ומכביד עליו עבטיט, מאי ומכביד עליו עבטיט, אלא לא עוד אלא שהוא יושב וסותר כל מעשה ידיו של הקב"ה, מיום שנברא העולם עד אותה שעה. לכך נאמר למי אוי למי אבוי. דבר אחר למי אוי למי אבוי לשפתי חלקות ולשון מדברת גדולות ולעזי פנים ולגסי הרוח ולבעלי בתים שאינם מרחיקים עצמן מן הגזל, ולמי שהוא עובר על והדוה בנידתה, עכ"ל.[דף מ"ר]

ואמרינן במדרש תנחומא סדר נח, דהיין בתחילה דומה לכבש ולרחל, אחר כך כארי, אחר כך כחזיר, אחר כך כקוף, ולכך השטן שחט כל אלה על כרם נח, והשקהו מדמן, ע"כ. ויתכן לרמוז בזה מ"ש הכתוב בסדר אמור, כבש תמים בן שנתו, ונסכו יין רביעית ההין. וכן בסדר שלח, ויין לנסך רביעית ההין לכבש האחד, ובסדר פנחס, רביעית ההין לכבש האחד בקדש וכו'. ורביעית ההין לכבש יין. טמון ברמ"ז, דאס היין מעט, דומה לכבש והוא בקדושה ובטהרה. ואם הוסיף, אינו דומה לכבש, אלא לארי, וכו' כנז"ל. ועוד איתא בתנחומא והובא בספר מת"ל דף קע"ט ע"ג, דיין של ברכה אין אתה מוצא אלא שנים, יין שנתן יעקב ליצחק, שהביאו מיכאל מגן עדן. ושל אברם, ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין יע"ש. ויש סמך לזה שרמזנו מהתנחומא בעצמו סדר תולדות, דאיתא התם, דמה שיש יין בעולם הוא בשביל הנסכים ובשביל הברכות שנטל יעקב על היין, יע"ש. ולכן בא הרמז בנסכין עצמן כי משם היתה הרשת לשתות, וממנו משפטו יצא להזהיר על היין, שלא יהיה להוט

אחריו. וראיתי למהרש"א בח"א פ"ח סנהדרין דף ע' דכתב, דהיין גורם לאדם להתקוטט עם חבירו ולעשות לו פצעים חינם, יען דהמזיק לחבירו משלם לו, וזה בשכרותו לא ידע מי הכהו כדי לכוף אותו שישלם לו, דאפשר שהוא היה הגורם או ע"י נפילה מסיבת שכרותו בא לו, זה תורף דברו. ובפני באו כמה בני אדם מחבורות הרעות הללו, לדין תורה, שניטל ממנו כיס של זהובים והשעה [השעון] שהיתה תלויה עליו, וחושדין זה לזה, ואיגלאי מלתא, כי יפול הנופל ממנו, בצאתו, שהיה כשכרותו של לוט. וכמה בני אדם נלקו גם בגופם, מחמת ריבוי השתיה. ויש מהם דנסתכנו וקרבו מיתתם, רחמנא ליצלן. והאיש הירא את דבר ה' יתן דעתו על בנו שלא יניחנו שירגיל עצמו בשתיית יין ושכר ורו'ם וכיוצא, כי אם מעט מזער, משבת לשבת בלבד, ובמועדי ה', וחנוכה ופורים, וראש חודש וט"ו בשבט, ותו לא. כי חיי האדם תלויין בזה. ותיתי לי, דמי שקורא בספר המגיד, מה שהזהיר למרן הקדוש על השתיה, בריא לי דלא יבא בפיו, כי אם קידושה והבדלתא, וכוס של ברכה ותו לא, ובהכרח לטעום להדחה מדגים לבשר, ובר מן דין ראוי להיות כנזיר כל ימיו. ומי שהוא זקן או חולה, דנותן מעט מן המעט בתוך המים, הרי מלבד דקא מכוין לרפואה, הרי יצא מתורת יין, ולא יכול לברך בורא פרי הגפן ויותר טוב שישתה מעט מקודם ויברך על היין, ואח"כ יערבנו במים. ואני אוהב הרבה לאנשים שאני מכיר דאינו נכנס בפיהם אפילו טעימה של יין. וארבע כוסות מלילי פסח, בקושי גדול שותים, מה טוב חלקם ומה נעים גורלם, לאלו יקראו בעלי דעה. וכתוב בספר החסידים סימן תתשכ"ח וז"ל, יש טובה שהיא מביאה רעה. כגון המשתכר בשבת, שמא יעשה מלאכה מתוך שכרותו. וכן מי שמכה בני אדם בשכרותו, מוטב שלא ישתה יותר מדאי כדי שלא ישתכר עכ"ל. ובני הגדול אברהם אוהבי נר"ו אמר אלי רמז נכון בכתוב בתהילים מזמור ק"ד ויין ישמח לבב אנוש, דהוא סופי תיבות בנח"ש, כלומר דבסוף שתייתו השמחה שהיתה לו, יהיה בנח"ש דמרקד לפניו כדאיתא בתנחומא, דהוא שטן, הוא נחש, הוא יצר הרע, והתחיל מסחטה ענבים ונתנה לו חוה לאדם הראשון, זה תורף דבריו, יחי שמו לעד אמן. ומצאתי להרב בן אורי ז"ל סדר וירא, דכתב, והשותה יין הרבה מביאו לידי עניות, דשיכו"ר גימטריא עניו"ת. וגם שיכר בלי ו', במספר קטן גימטריא ענ"י, גימטריא י"ג והסר יינך מעליך, ותבוא עליך ברכה. וזהו מ"ש רז"ל, כל בית שאינו נשפך יין כמים אינו בכלל ברכה, והיינו דהוא תאב ליין, ולא ישאר לו כדי שישפך היין כמים, ואם נשפך, מורה שאינו מקפיד דהיה רוצה לשתות אותו יין שנשפך, זהו סימן ברכה אלו תורף דברי קדשו וש"י. והא שרמז הרב ז"ל, דשיכור במספר קטן גי' י"ג דהוא בלתי ו' צ"ל, דהוא בלתי יו"ד. וכשאני לעצמי נראה לרמוז באופן אחר, המספר הזה ביו"ד ובלתי יו"ד, דהיינו בין חסר יו"ד בין מלא, והוא דבסנהדרין ד' ע' דרש ההוא גלילאה י"ג ווין נאמרו ביין, ויחל נח וכו' דתניא, ר"מ אומר, אין לך דבר שמביא לאדם יללה, אלא יין, עד כאן. ואילו במדרש רבה סדר נח פרשה ל"ו אמרו, אמר רבי יוחנן, לעולם אל תהיה להוט אחר היין, שכל פרשת היין כתיב בה ווי, י"ד פעמים, הדא הוא דכתיב ויחל נח איש אדמה וכו', והשתא לפי הגמרא שיכו"ר חסר יו"ד גימטריא י"ג ווי"ן דפרשת יין, [נראה שצריך לומר במספר קטן] ולפי המדרש רבא, שיכו"ר, מלא יו"ד, גימטריא י"ד ווין דפרשת יין, והוא כדין וכדין וק"ל. עוד איתא במד"ר סדר נשא פרשה יו"ד וז"ל, לכך אמר ישעיה גבורה של תורה היא באשרי, אבל גבורת יין הוא באוי, הוי גבורים לשתות יין, וכן הוא אומר למי אוי למי אבוי וגו', למאחרים על היין וגו'. ואנשי חיל למסוך שכר, תמן כתיב ואתה תחזה מכל העם וגו', ושפטו את העם וגו', אבל אלו אינם אנשי חיל, אלא למסוך שכר, כמה דתימא, לבאים לחקר ממסך. מהו למסוך שכר, שהיו מוסכים יין חזק ביין קל, כדי להשתכר בו. מעשה בחבורה אחת של זלין, שהיו יושבים ושותים יין עד חצי לילה ולא היו משתכרים, בא להן יין אמרו למזוג יין ביין, היו עושים כן עד שתכנס בהם היין, עמדו והכו זה את זה מתוך השכרות, נפלה הצוחה בעיר ובא הלופר [פירוש שומר, עיין מתנות כהונה] ותפשם, ומסרם למלכות ונאבדו כלם, מי גרם להם, היין שהיו שותים, ועליהם נאמר, לבאים לחקר ממסך, אין ממסך, אלא יין ביין, הוי ואנשי חיל למסוך שכר, ומתוך כך משכחין את התורה ומעוותים את הדין, שכן כתוב אחריו, מצדיקי רשע עקב שוחד ואומר פן ישתה וישכח מחוקק, ישכח את התורה שניתנה ע"י מחוקק, זה משה שנאמר כי שם חלקת מחוקק ספון, מה כתיב וישנה דין כל בני עוני. היין והדעת, נמשלו ככימה ועקרב, כל שעה שכימה נראית ברקיע, אין עקרב נראה ברקיע, ומשעקרב נראה אין כימה נראית. כך היין משול כעקרב והדעת ככימה, מה עקרב מכה בעוקצו, כך היין מכה בסופו, שנאמר אחריתו כנחש ישך, וכשם שהכימה מבשלת את הפירות ונותנת בהם טעם, כך הדעת נותנת טעם וריח בדבריו של אדם, נכנס היין יצא הדעת, כל מקום שיש יין, אין דעת נכנס, נכנס יין יצא סוד. יי"ן חשבונו ע', סו"ד חשבונו שבעים. הדעת מתחלקת בארבע חלקים, ב' בשתי הכליות, וחלק אחד בפה, וחלק אחד בלב [דף מז] ומנין ששני חלקים של חכמה בשתי כליות שנאמר מי שת בטוחות חכמה, אלו הכליות שהן טוחות בגוף. וחלק אחד בלב, שנאמר ובסתום חכמה תודיעני. וחלק אחד בפה, כי ידבר חכמות. ניתנה הדעת הזו בארבעה כלים האלו, וכנגדן נתנו חכמים שיעור לשכרות בארבעה, רביעית יין חי שהן ארבעה כוסות. שתה אדם כוס אחד שהוא רביעית, יצא אדם מרביעית דעתו. שתה שני כוסות, יצאו שני חלקים מדעתו. שתה שלש כוסות, יצאו ג' חלקים מדעתו ולבו מטורף, מיד הוא מתחיל לדבר שלא כהוגן, שתה כוס רביעית, יצא כל דעתו, נשתעממו כל הכליות, ונטרף לבו והלשון נפסק, מבקש לדבר ואינו יכול, אלא לשונו עגום, לכך אמרו כהן ששתה רביעית יין פסול לעבודה. ישראל ששתה רבעית יין, פסול מלדון. ללמדך, שאין טוב יוצא מן היין, הדא הוא דכתיב מיין ושכר יזיר. וחומץ מפר שכרות, למה אסרה משרת ענבים שהוא לא ישתכר מהם, וגם אסרה אכילת כל היוצא מן גפן דברים שלא ישתכר מהם, למה כך, מכאן שחייב אדם להרחיק עצמו מן הכיעור ומן הדומה לכיעור, ומן הדומה לדומה, מכאן שעשתה תורה סייג לדבריה וכו'. שכך אמרו חכמים הרחק מחטא הקל שמא יביאך לידי חמור, הוי רץ למצוה קלה שיביאך לחמורה. אחריתו כנחש ישך, מה הנחש ע"י שהסית את חוה לשתות יין, נתקללה האדמה בעבורו שנאמר ארורה האדמה בעבורך, כך ע"י יין, נתקלל שלישו של עולם, שנאמר ויקץ נח מיינו ונאמר ארור כנען, זה היה חם בנו שלישי, והוא נקרא אבי כנען. מה צפעון זה מפריש בין מיתה לחיים, כך מפריש היין את האדם מדרכי חיים לדרכי המות, לפי שהיין גורם לו לעבודה זרה, הה"ד עיניך יראו זרות, כמה דתימא לא יהיה בך אלא זר. וכן הוא אומר וכל משרת ענבים לא ישתה וגומר, מכל אשר יעשה מגפן היין עשתה תורה סייג לדבריה שלא יאכל וישתה מכל דבר הנעשה מגפן היין כדי שלא יבא לשתות, מתלא אמר, לך לך אמרין לנזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב עכ"ל. ומצוה ללומדים מוסר בבתי מדרשות, שיקראו כל זה בלשון לע"ז ללהוטים אחר היין והשכר, וכבר אירע מקרה רע ומר לאדם גדול על שתיית היין, כאשר הובא בספר סדר הדורות דף קכ"ט ע"ג ובס' והו"א ח"א, פוק חזי כי ממנו ניקח מוסר השכל כמה צריך להתרחק מריבוי מאכל ומשתה, ובפרט במסיבה אחת עם אשה, אפילו פנויה ואין צריך לומר אשת איש, דח"ו שמא יבא להתעלל בה ויורד לגיהנם ואינו עולה. וע"י השכרות מעותד לעבור על כל התורה וידוע המעשה של אותו המלך, שגזר על ישראל שיעשו אחת משלושה, ובחרו בקלה, לשתות סתם יינם ועברו על כלן, כאשר הביאו הרב בן אורי סדר וירא, והרב ביש"ר ז"ל, ואוי להם לשותים יין ושיכר ורו'ם ושאר משקים העושין אותו שיכור, דמוציאים מפיהם דברי נבלות, ולפעמים כופרים בה' ובתורתו, ובתופסי התורה, ובראשי עם קדש, ללא דבר מסיבת השכרות. וצריך החוזר בתשובה מכל זה, כשיתן לב לשוב, שיזיר עצמו מן היין דבר הלמד ממה שאמרו רז"ל והביאו רש"י ז"ל בחומש בפרשתינו, דלמה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה שהרואה סוטה בקלקולא, יזיר עצמו מן היין. והשתא נידון ק"ו, ומה כשהוא רואה בשל אחרים שחטאו מחמת היין, כדאמרי הרבה יין עושה הרבה שכנים הרעים עושין, הנה הוא מתיירא שמא יחטא גם הוא ביין ומזיר את עצמו מן היין, כ"ש כשהיה הוא בעצמו החוטא ביין, וכפר בעיקר ובתורה ח"ו. או עשה עבירות זימה, דודאי אדם דן ק"ו בעצמו, כי אין לו תקנה, אם לא יזיר את עצמו מן היין, ולפחות לקבל עליו לשתות שיעור מעט, באופן שיהיה גבול וגדר שלא יבא לחטוא בהנה בחטאים גדולים, רחמנא ליצלן. ואשרי השונא היין ושיכר, דזה יקרא ודאי שונא של היצה"ר, ואהובו של הקב"ה.

ועוד ראינו בחוש הראות, כי הן בעון, מי שהורגל במידה הרעה הזאת בריבוי שתיה ולעשות עצמו שיכור, לפעמים אינו מוצא יין של היתר, ושותה יין טרף, ועל זה נאמר, עבירה גוררת עבירה, ופתאים עברו ונענשו, כמה בני אדם שנכשלו בזה, ובאו לפני לקבל את הדין. וידוע מ"ש בפרקי ר' אליעזר פרק מ"ז והובא בילקוט ראובני סדר פנחס וז"ל, ר"א המודעי אמר, פנחס החרים על ישראל בסוד שם המפורש, בכתב שנכתב על הלוחות בחרם בית דין העליון וחרם בית דין התחתון, שלא ישתה מישראל, יינם של נכרים, ע"כ. וכל עצמותיו של אדם יאחזמו רעד הקורא בספר הזכרונות למוהר"ם אבוהב ז"ל, במ"ש בזה. ומי פתי יסור הנה דשביק היתרא, ואכיל איסורא, אחר שהחמירו כולי האי, בטענת הבל דאינו מספיק לפום דינא, כי הוא יותר טוב, או שלא מצא יין ושיכר מישראל, כי לא בעבור זה נעשה לו היתר. כמו כשהוא רעב, דאינו אוכל דבר שודאי מזיק לו, או אם יש חשש סם ירחיק ממנו, אפילו שיהיה מהפסקה גדולה רעב וצמא, וזה דבר פשוט ושכליי, ולפעמים אתרמי מילתא, דהוא חוטא ומחטיא, דמכשיל לאחרים עמו, שהרי כתב מהרש"א בגטין דף ס"ח ע"ב, דיצר התאוה של יין, הוא לשתות בחברותא ואפילו אם אין להם לשלם דמי היין, מזמין לאחרים חינם, והוא משלם ע"כ. וכ"כ עוד מהרש"א בסוף פרק חלק דף קי"ג ע"ב דדרך המתאוים לשתות בחבורה ומתאוים יותר בשתיה מבאכילה יע"ש. ואם עשה כן ביין שהוא טרף, הרי הוא כירבעם, שהחטיא את ישראל, והוא בגופו ובממונו, דזו רעה חולה, דאין למעלה הימנה. וראה בעיניך מימר קדישין בזוהר הקדוש סדר שמיני דף מ' ע"א וז"ל, ויין דישראל לתתא כהאי גוונא גוי עע"ז דאיהו מסאב, ומאן דקריב בהדיה, יסתאב. כד יקרב ביין דישראל. הא אסתאב ואסיר כ"ש ההוא יין דאיהו עביד. בג"כ שתיית יין דישראל דאתעביד כדקא חזי בקדושא ולא שתאן יין דאתעביד במסאבותא דביה שריא רוחא דמסאבותא. ומאן דשתי ליה אסתאב רוחיה ואסתאב איהו ולא הוא מסטרא דישראל. ולית ליה חולקא בעלמא דאתי וכו', עכ"ל. ועיין להרב שיורי ברכה בסימן קכ"כ מ"ש יע"ש. ומי הוא אשר ישמע דברים הללו, ויקח הכוס בידו,

לשתות סם המות לגופו ולנפשו, ורוחו ונשמתו. [דף מח] ומה נאמנו דברי הרב יערות דבש, ח"ב דרוש א' דכתב דהשותה יין נסך עונשו ע"י אריה, דהוא עז בחיות, והגפן עז בצמחים. ולכן ניצול דניאל מגובא דאריותא, וגם עונשו בגהינם בשלג, וזהו זכו נזיריה משלג. וזה היה מעלת בניהו בן יהוידע, דהכה את הארי ביום השלג דנזהר ביין נסך ואדרבא ניצול משתיתם, והכה את הארי, וניצול מהשלג. ולכן נח הכישו ארי, על ששתה יין. ויוסף על שהיה נזיר יין, לא שלטה עליו אשת פוטיפרע, דהיא חיה רעה. ולכך יאודה נקרא אריה דכיבס ביין לבושו, דהוא אריה שבקדושה, והבועל ארמית, נידון ככלב. ולכך הסימן לישראל שלא חטאו במצרים היה, ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו עכ"ד, וש"י. ודבריו באו בשורשן כפי' דברי התנחומא סדר נח, דהשטן הביא לאריה על כרם שנטע נח, דאם שותה הרבה יהיה כאריה. והרי השותה הרבה הוא המביאו לשתות יין נסך, דזה בדוק ומנוסה, כי לא יוכל להתאפק מחמת הרגלו. ובא האריה מעיקרא על כרם ראשון שהיה בעולם, דממנו משפטו ושאתו יצא וברור. עוד למדנו מדבריו דאיך יתכן דהשותה יין נסך ילך לק"ק בימי הסליחות באשמורות אלול ותשרי, ואיך יאמר דעני לדניאל בגובא דאריותא ענינן, דעני לחנניה מישאל ועזריה בגו אתון נורא יקידתא ענינן, וכן באור יום הכיפורים בנוסח עני, עני, דלוקח בידו זכותם שלא שתו יין משתיהם כדי שה' יענהו, ואיהו בעצמו שותה יין נסך, זו אין הדעת סובלתו, והוא פלא העושה זאת, עוד כתב שם הרב יערות דבש דרוש ב', והשותה סתם יינם מעביר צלם אלקים מעליו, ומגע נכרי, מעורר מגע נחש דעץ הדעת, ועץ הדעת גפן היה, ולכך אסרו סתם יינם, עכ"ד. והיו הדברים האלה לזכרון בין עיניך, כי הוא חייך ואורך ימיך, ויוסיפו לך שנות חיים