תוכחת חיים פרשת נצבים
פרשת נצבים
[עריכה]יבחר ה'אדם ו'ילך ה'דרך הטובה כאשר הראה ה' בפרשתינו בפסוקי סדר היום, וכה תארם. ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, ואת המות ואת הרע, אשר אנכי מצוך היום, לאהבה את ה' אלקיך ללכת בדרכיו ולשמור מצותיו וחוקותיו ומשפטיו, וחיית ורבית, וברכך ה' אלקיך בארץ אשר אתה בא שמה לרשתה. ואם יפנה לבבך וגו' החיים והמות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים, למען תחיה אתה וזרעך. ופירש רש"י ובחרת בחיים, אני מורה לכם שתבחרו בחלק החיים, כאדם האומר לבנו, בחר לך חלק יפה בנחלתי, ומעמידו על חלק היפה, ואומר לו, את זה ברור לך. ועל זה נאמר, ה' מנת חלקי וכוסי, אתה תומיך גורלי. הנחת ידי על הטוב לומר את זה קח לך, עכ"ל. ומאחר שכן, תינח מי שהוא לומר בתורה, דממנה יבין וישכיל איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם, החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב. אך מי שאינו יודע דרכי התורה, שלא למד, מה יעשה ישראל. ומוכרח להיות הולך אל חכמים שילמדוהו דעת ודרך תבונות יודיענו. את הדרך אשר ילך בה ואת המעשה אשר יעשה, שלא יטה לדרכי מות, בין בגופו בין בנפשו. כי יש כמה דברים, דבלי מתכוון, על לא הודע, פן יפגענו בדבר ח"ו, ולהכנס בסכנה עצומה, גם בלא דעת נפש לא טוב. ועובר על השמר לך ושמור נפשך. ועל ונשמרתם מאד לנפשותיכם. ועל ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש. וצריך שיהיה יודע את התורה, כדי שיזהר בכל הדברים, כי דרכיה דרכי נועם, וכל נתיבותיה שלום. וזה רמז קרא, בתמניא אפי, שלום רב לאוהבי תורתיך, ואין למו מכשול, דשלום הוא, כמו שפירשתי גבי הנני נותן לו את בריתי שלום, דהוא החיים והשלום. וזהו לאוהבי תורתך, דידעי להזהר, דאין למו מכשול להכשל בדברים שיגע בהם המות, בר מינן.
א. המפורשת בתורה הכתובה על ידי משה רבינו ע"ה בסדר כי תצא, מצות עשה ועשית מעקה לגגיך. ומצות לא תעשה, ולא תשים דמים בביתך. עיין בספרי, ובמדרש רבה וגמרא, ובזוה"ק, ובפוסקים, כמה סעיפי דינים יש בזה. ויהיה כל חכם ורב ודיין בעירו, להשגיח לכל מקום שהוא הולך, לראות בחצרות אם יש בורות שלא יש להם מעקה, וסולמות וגגות וקרפיפות, שיזהיר להם על ככה, דאיכא משום לא תעמוד על דם ריעך. וכך היה דרכו דרך הקודש של אדוני אבי הרא"ש הרב ז"ל, לכל מקום שהיה הולך, היה צופה ומביט בבורות ומערות, וגגות וסולמות, שלא היה בהם מעקה, להזהירם על ככה. ובעבוה"ר אירע בזמנינו, בכפ:, באחד שלקח בית אחת בשכירות, ולא היה לו מעקה בטרקלין, הנקרא פורטאל בלשון לעז, ונפל משם תינוק אחד ומת. כי כן צריכים להזהר הרבה בזה. ועוד מעשה אירע בימים ההם ובזמן הזה באחד בחור כארזים, ששכב בלילה, ומתוך השינה היתה החלון בלתי מעקה, ונפל ונשברה מפרקתו ומת, רחמנא ליצלן. והבונה בית חדש, יתן דעתו בשעת הבנין, לתקן כל המקומות, בין בפתחים, בין בחלונות, ובין בסולמות, וטיראדיוס, ובורות וכיוצא, דאם לא עכשיו, אימתי דשוב יתעצל עד שיביא אומן לתקנו. ומה גם דבעת ההיא מצוה גוררת מצוה, דמקיים נמי, ביומו תתן שכרו, ולא תלין פעולת שכיר, למקומות דאומנים ישראל. ואפילו במקומותינו לא יבצו ארגאטיס ושמירת שבת, דהשבתת מלאכה, ולא תעשה מלאכה, ומצות וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך, ומצות אם לא אזכרכי, אם לא אעלה וכו', בהניח אמה על אמה בטיט ובלבנים. וכל אלו המצות, בהצמדם יחד עם ועשית מעקהה, ולא תשים דמים בביתך, יהיו עמודים לבית שלא תמוט לעולם.
ב. בכלל [מצות המעקה] דיש לאדם ליזהר לבל ישים בתוך ביתו דבר סם המות, כי יבא איזה מהם לאכול, וימות בלא עיתו, ודמו, מיד המשים אותו בביתו, יבקש השי"ת, שעבר על לא תשים דמים בביתך. וכן אסור לעשות מאכל מסם המות להמית עכברים וכלבים וחתולים וכדומה, כי לפעמים הולכים לשתות מים ומטילין שם הסם המות, ובבוא לשתות בני אדם מהם, וישתו הבאים אחריהם, וימותו. גם לפעמים משים הסם המות תוך מאכל או פירות ויבא איזה מבני הבית לאכול המאכל או הפרי ההוא, ולא ידע כי בנפשו הוא. וכבר אירע בעונותינו הרבים בעירנו זאת איזמיר יע"א, בשני בתים ששמו סם המות בבית בשביל העכברים בבית אחד, והמית איש, ובבית האחרת המית לאשה שאכלו מאותו הפרי ונסתכנו ומתו. כי כן זאת מאתי בגזירה דאורייתא, לבל יעשו כדבר הרע הזה, כי הוא איסור גמור, כי עובר על לאו דלא תשים דמים בביתך וכאילו שופך דמים. ועיין שאלת יעבץ ח"א סימן ע"ו.
ג. המשמש מטתו במקום שיש ספר תורה תפילין ומזוזות, יש סכנה, כמו שאיתא בגמרא בברכות דף כ"ה ע"ב, אמ"ל איכו השתא לא אתאי סכנתון לברי, דתניא בית שיש בו ס"ת או תפילין אסור לשמש בו את המיטה עד שיוציאם, או עד שיניחם כלי בתוך כלי. אמר אביי לא שנו אלא, בכלי שאינו כליין, אבל בכלי שהוא כליין, אפילו עשרה מאני, כחד מאנא דמיא, יע"ש. ואם כן במקום שהמזוזה היא לפנים, והדלת הסוגרת היא מבחוץ, אסור לשמש מיטתו בפני המזוזה, אפילו שיש לה כלי שהיא הקנה או הזכוכית על גבי השם שדי, דזה הו"ל כליין וצריך להשים על גבי המזוזה עוד מכסה אחר, באופן שיכסה ויפתח לראות את שם שדי מבחוץ, ושיכסה במכסה, וידוע מ"ש הרב ט"ז סיקנ"א על המשמש מיטתו בעליה אשר תחתיה בית של ספרים, כיע"ש.
ד. הנושא אלמנה וגרושה, לא יבעול פעם ראשונה ליל שבת שהוא סכנה. כמו שכתב הרב"ח באורח חיים סימן רס"ג.
ה. ויש לכסות הקטנים שלא יהיו ערומים מפני הנרות משום ביזוי מצוה. [דף קיב] וכן כתב הרוקח ז"ל, ומור"ם בהגה' באורח חיים סס"י ער"ה סעיף י"ב, וע"ש. וכתב בבאר היטב שם סקיו"ד, והוא סכנה גדולה אפילו בלא נר של שבת יע"ש. וכתב בספה"ח סימן תקמ"ט דאפילו מי שאין בו חטא כלל אינו ניצול מהסכנה אם לא על ידי זכות גדול יע"ש. כל שכן האדם מלא עונות וחטאים דהולך דרך ים, בזמן שהים הולך וצוער, יעלו שמים ירדו תהומות, או ביבשה דאיכא חשש לסטים דקרוב לודאי דבריא היזקא, רחמנא ליצלן.
ו. סכין או ברזל אם תחבר בתוך בצ'ל והניחו זמן מה, אם נגע אחר כך באותו סכין בבשר אדם, אפילו כחודו של מחט, ימות מן הארס ההוא, כמו שהביא בסימן ק"ס דף קמ"ט ע"ד, ועיין בקונטרס רפואה וחיים.
ז. האוכל [בסתיח הבולע] אפרסמון דהוא אבאלסאמו, יסתכן. כמו שאיתא בספר החסידים, סימן תשכ"ה.
ח. ב' מניקות [בסה"ח נכריות] בבית אחת לב' ילדים, עובר על לא תשים דמים בביתך, דתהיה ביניהם מחלוקת ותמית הילד שמניקה חברתה. כמו שאיתא בספר החסידים סימן תרע"ב.
ט. לא ירחץ עם מוכה שחין, כמ"ש שם סימן תרע"ג. [שם איתא, דמוכה שחין לא ירחץ עם יהודי אחר וכו' ע"ש].
י. אם אדם טובע בנהר והוא כבד אל יעזור לו, שמא יטבע עמו, כמ"ש בסה"ח סימן תרע"ד, וכן בדליקה להצילו, יהיו עיניו פקוחות על זה, כמ"ש שם בסימן תרע"ז, דאם נפל דלקה והאש מתלהטת ונכנס להציל ממונו, עובר על ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש, ע"כ.
יא. אם הרבה מתלחשים עליו יעמוד כנגדם, דהבא להורגך השכם להורגו. ואל ישליך עצמו בסכנה, ואל יעשה פשיעה בגופו. כמ"ש בסה"ח סימן תרע"ד. ובסימן תרע"ה כתב המתקוטט עם מכשפים ומכשפות, ועם מענישים, ונענעשים על ידם יע"ש.
יב. ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש, אם מת אדם בפשעו, כגון שמתקוטט עם אדם שמעותד להורגו, עתיד ליתן את הדין שגורם לעצמו מיתה כמ"ש בסה"ח סימן תרע"ה, וכתב שם המתקוטט עם אלם ורוצח דמעותד להורגו.
יג. ההולך על קרח בימות החורף, שמא ישבר הקרח ויפול במים ויטבע, כמ"ש בסה"ח סימן תרע"ה, ויש בזה חרמות ממרן הקדוש מהריק"א ז"ל, וכל קדושים עמו, שלא ילך ישראל על גבי קרח של הנהר הגדול אטונה יאדיסי כנודע.
יד. עוד כתב בספר החסידים סימן תרע"ז, אדם שבאו עליו חומסים וגוזלים לקחת חפציו, והוא יכול לברוח ואינו יכול להלחם כנגדם, ואומר כיון שלוקחים ממוני למה לי חיים, עליו נאמר ואך את דמכם לנפשיכם אדרוש.
טו. וכן גואל הדם שרודף אחר הרוצח שגבור ממנו ונהרג, שם.
טז. אל תקבל בביתך אדם שחייב מיתה, כי ח"ו תסתכן בסיבתו. כמ"ש בסה"ח סימן תרפ"ג ותרפ"ד.
יז. לא יתן מעות לתוך פיו, כמ"ש בספר זובח תודה דף כ"א ע"א ועיין להרב נח"ל נר"ך בזה.
יח. אסור להכנס למים מן המתנים ולמעלה שלא ישטפוהו המים, נלמד מיחזקאל שמדד במים, רש"י שם סימן מ"ז.
יט. מי שאינו נזהר בגילוי משקין ואוכלין, ובוטח בחסידותו נענש בדליקה, כמו שהבאתי בקונ' החפץ חיים בעזר אלקים חיים.
כ. הנושא אשה שמתו בעליה, יש חוששין אפילו בב', ואין צריך לומר בג'. ויש נזהרין אפילו באחד. עיין תה"ד סימן רי"א ומור"ם בהג"ה אבן העזר סי"ט, ועיין סה"ח סימן תע"ח, ועיין חיים ושלום ח"א.
כא. לא ילעג על התקופה. ועיין ד"מ ביו"ד סימן קי"ו.
כב. לא יקום מהמיטה מיד. גטין ד"ע.
כג. להזהר הרבה שלא יטילו בו עין הרע בכל פינות שהוא פונה. וכגון שלא לעלות לספר תורה אב ובן, או אחים בזה אחר זה, וכיוצא בזה. עיין א"ח סימן קמ"א.
כד. שלא להקיז דם בימים שמנה מוהרח"ו והביאם בדי"ש ומועד לכל חי, מידי חדש בחדשו, ומעלי שבתא, הוא בגמרא בשבת פרק מפנין, וכ"ש ערב שבועות והכל על פי רופא.
כה. לא יטול ידיו, ולא יקח שום דבר, ממי שלא נטל ידיו שחרית, כמ"ש בברכות דף נ"ב.
כו. לא יעבור אדם בין ב' דקלים, וכן בין ב' נשים, ובין ב' כלבים, פסחים דף קי"א ע"א. ובחופת אליהו רבה בסו"ס ראשית חכמה, נקטו, כלב אשה גמל. ואם עבר מאי תקנתיה, יפתח באל ויסיים באל, או יפתח בלא ויסיים בלא, אל מוציאם וכו' לא איש אל ויכזב.
זך. לא יניח פיו על הסילון המקלח וישתה, ולא ישתה בלילה מהבארות והאגמים שמא יבלע עלוקה והוא אינו רואה, כמ"ש מרן בח"מ סי' תכ"ו, ולא יזרוק בלילה שום דבר.
כח. יזהר הרבה בתולעים הנמצאים בענבים ורמונים ותאנים, כי יש סכנה כדאיתא בסוף פרק אמר רבי עקיבא.
כט. לא יפחיד לתינוק בדבר טמא, כמ"ש השל"ה הקדוש.
ל. אילן בשום אופן, ואפילו אילני סרק, לא יקוץ. עיין סה"ח ושאלת יעבץ ח"א סימן ע"ו, וצריך להזהר בכל הצוואות של ספר החסידים, כי הם מילי דסכנתא, ועיין יוסף אומץ.
לא. תרנגולים שרגליהם נפוחים ואפילו בעצם התחתון, לא יאכל, כמ"ש בספר בית הרואה. ושם הביא על הכבשים ובהמות שיש בהם מין שחין. ועיין שבות יעקב ח"א סימן נ"ז וח"ב סימן ס"ה.
לב. בכל עת וזמן, הכעס רע ומר, ותועבת ה'. מכ"ש אחר אכילה, דמילא כריסו, דאז מסתכן בנפשו, ובפרט לפני השלחן.
לג. כשאוכל לא יהיה מוטה ולא מדבר, וידקדק היטב מה מכניס בפיו, דשמא שלא במתכוין ילעוס דבר דמסתכן, ומי שהוא רעבתן דאוכל בחפזון או מצחק ומדבר בעוד דאוכל בפיו, מעותד לבא לידי מידה זו, רחמנא ליצלן.
לד. לא יכבה הנר בפיו, כי דמו בראשו כאומרם ז"ל. לה. בין בשר לדגים כמו בין בשר לגבינה, לענין רחיצה והדחת פיו בקינוח יפה, עיין למרן ביורה דעה סימן קי"ו ובמגן אברהם סימן קע"ג, ובית לח"י ביורה דעה סימן פ"ז ובס' ש"ג יע"ש. ועיין בס' ק"ס דף קע"ה וקע"ט, ובס' הזכירה די"ב, כהנה וכהנה תקחם משם. ובס' עקרי הד"ט יורה דעה סי' י"ד. וכתב מוהרש"א בב"ק פרק הכונס, כל הסומך על הנס, ומכניס עצמו בסכנה, אין ראוי להעשות נס על ידו, ולהביא גאולה על ידו, ולכך אין אומרים דבר משמו, משום דמביא גאולה לעולם דהא זה אינו מביא, זה תורף דבריו.
ובכן יזהר האדם בכל הדברים שאמרנו, ויותר מהמה שהובאו בספרן של צדיקים, שלא להכנס עצמו בשום ספק סכנה דף קיג כלל, כי על זה אמר ה' בפרשתינו, את החיים ואת הטוב, את המות ואת הרע, דהחיים והמות היינו כדאמרן. והטוב והרע, אין ספק שהם הדברים הגורמים עניות לישראל, כל ימי עני רעים, ריש דברים דזוכה האדם לעושר, ויש דברים שמביאו לידי עניות, ואזכיר קצתם מן הבא בידי כעת:
א. מי שמביא עליו דאשתו תקללנו, כמ"ש בשבת דס"ב.
ב. כל מקום שנתנו חכמים עיניהם, כמ"ש בחגיגה דף ה', ומועד קטן דף י"ז.
ג. המצפה לשכר אשתו, עיין פסחים דף קי"א. ומכל שכן המצפה שכר בנותיו שירקדו בפני אנשים וישוררו, דבר מינן שר של עניות, שוכן איתו.
ד. התולה פיתו באויר, כמ"ש שם.
ה. המפזר פרורי פת, כמ"ש שם:
ו. כי בעד אשה זונה עד ככר לחם, בין אם הוא עושה זנות, בין אם אשתו תזנה תחתיו, וכדאיתא בסוטה ד"ג כי קריא בשומשמי.
ז. השוקל והמודד חסר, מביאו לידי עניות, כמ"ש מדרש רבה סדר תזריע. ואם תראה קצבים ובאקאלסי עניים גמורם, וכן חייטים, הוא בעבור זה.
ח. החופה חבית של חרס בכיסוי של חרס, כמ"ש בספר מדרש האיתמרי דף מ"ד ע"ג ועיין בספר נפש חיים מערכת ע' יע"ש.
ט. העושה מלאכה בחולו של מועד, ואין צריך לומר בתוספת שבת, בא לידי עניות גדולה.
יוד. והכי מאן דגרים דאסתלק קבלה וחכמתא מאורייתא דבע"פ ומאורייתא דבכתב וגרים דלא ישתדלון בהון, ואמרי, דלא אית אלא פשט באורייתא ובתלמודא, בודאי כאילו הוא יסלק נביעו מההוא נהר, ומההוא גן, ויי ליה, טב ליה דלא אתברי בעלמא, ולא יוליף ההיא אורייתא דבכתב ואורייתא דבע"פ, דאתחשב כאילו אחזר עלמא לתהו ובהו, וגרים עניותא בעלמא, ואורך גלותא. תיקונים תיקון מ"ג דף פ"ב ע"א יע"ש
יא. המזלזל בנטילת ידים, מביאו לידי עניות, דר"ת ענ"י, מלבד עונשו דנעקר מן העולם, עיין בעירובין דף כ"א ע"ב, במעשה דרבי עקיבא שהיה בית האסורים, יע"ש.
יב. מחלוקת אחד דוחה מאה פרנסות, רז"ל הביא הרב של"ה דף קצ"ה ע"ב.
יג. ובמרגניתא דרבי מאיר הביאו הראשית חכמה שער היראה פי"ב אמר שם, מתערומת שמקפחת פרנסות הרבה.
יד. עוד אמר שם, חוטא בעצה, פרנסתו מתמעטת, ונראה לפרש עפ"י מה שתירגם אנקלס בסדר עקב על פסוק וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל, ותדכר ית ה' אלקיך כי הוא יהב לך עצה למקני נכסין, נמצא כי מצוה מן התורה לזכור את ה' שהוא הנותן עצה למקני נכסין, ולא יוכל לומר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה ועצתי תיכון, כי כביכול הוא הנותן העצה. ואם כן זה שחוטא בעצה, שסובר כי הוא דעתו ועצתו הוא מה שגרם לקנות ולמכור ולהרויח, וחוטא בעצה, פרנסתו, מתמעטת. עוד יש לומר כי כיון שהוא חוטא בעצות רעות, אזי הקב"ה מענישו בעצה שהוא למקני נכסין שיטעאו בעצתו שלא יצליח, ובזה פרנסתו מתמעטת רחמנא ליצלן.
טו. רז"ל ורש"י סדר בהר, ומך אחיך עמו, מי גרם שימוך, דבוקו עמו. על ידי שלמד ממעשיו, יע"ש. וזו כוונת הכתוב בסדר וישלח עם לבן גרתי, ודרשו רז"ל ורש"י, עם לבן גרתי, ותרי"ג מצות שמרתי, ולא למדתי ממעשיו הרעים, יע"ש. ובזה זכיתי לעושר ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה וכו' וק"ל.
טז. מי שאינו שומר שבת, דבזכות שבת, בזכות מעשרות, ובזכות שמכבדים את התורה מתעשר, כמ"ש בשבת פרק כל כתבי.
יז. וגם בבראשית רבה פרשה י"א אמרו מפני מה בני בבל חיים, בזכות התורה.
יח. ובני ארץ ישראל, בזכות המעשרות, ובני חוץ לארץ בזכות שמכבדים את השבתות וימים טובים יע"ש. ורז"ל ורש"י סדר בהר על פסוק וכי תשיג יד גר ותושב עמך מי גרם לו שיעשיר דבוקו עמך יע"ש. נמצא דהכל הוא, גם זה לעומת זה, ומרובה מידה טובה ממידת פורעניות.
יט. גם בזכות שמירת הברית זוכה לעושר כמ"ש בזוה"ק סדר מקץ והרב נזר הקדש סדר לך לך פמ"א סימן ד'. וכשפוגם הברית בא לידי עניות, דהמוציא זרע לבטלה משפיל מזלו כאומרם ז"ל.
והאדם הנזהר בכל אלה מובטח דיזכה לעושר וכבוד וחיים.