לדלג לתוכן

תו"א על שמות כב ג

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

| תו"א על שמותפרק כ"ב • פסוק ג' | >>
ג • ד • ה • ו • ז • ח • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


שמות כ"ב, ג':

אִֽם־הִמָּצֵא֩ תִמָּצֵ֨א בְיָד֜וֹ הַגְּנֵבָ֗ה מִשּׁ֧וֹר עַד־חֲמ֛וֹר עַד־שֶׂ֖ה חַיִּ֑ים שְׁנַ֖יִם יְשַׁלֵּֽם׃


(שמות כב ג): "אם המצא תמצא בידו הגנבה משור עד חמור עד שה חיים שנים ישלם" -

יאמר שור וגניבה והכל בכלל!
- אילו כך, הייתי אומר: מה הפרט מפורש קרב לגבי מזבח, אף כל קרב לגבי מזבח, מה יש לך להביא - שה, כשהוא אומר שה הרי שה אמור, הא מה אני מקיים גניבה - לרבות כל דבר.
יאמר שור שה וגניבה והכל בכלל!
- אילו כך, הייתי אומר: מה הפרט מפורש דבר הקדוש בבכורה, אף כל דבר הקדוש בבכורה, מה יש לך להביא - חמור, כשהוא אומר חמור הרי חמור אמור, הא מה אני מקיים גניבה - לרבות כל דבר.
יאמר שור וחמור שה וגניבה והכל בכלל!
- אילו כך, הייתי אומר: מה הפרט מפורש בעלי חיים אף כל בעלי חיים, מה יש לך להביא - שאר בעלי חיים, כשהוא אומר חיים הרי חיים אמור, הא מה אני מקיים גניבה - לרבות כל דבר.
אמר מר: "יאמר שור וגניבה" - מי כתיב שור וגניבה? גניבה ושור הוא דכתיב! וכי תימא "אילו נאמר" קאמר, "אילו נאמר שור וגניבה", ומי מצית אמרת מה הפרט מפורש? הוה שור פרט וגניבה כלל, פרט וכלל נעשה כלל מוסיף על הפרט ואיתרבו להו כל מילי! אלא כדכתיב קאמרי, גניבה ושור מי מצית אמרת הכל בכלל, או מה הפרט מפורש הוה ליה גניבה כלל ושור פרט, כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט, שור אין מידי אחרינא לא!
- אמר רבא תנא אחיים קא סמיך ליה, וכלל ופרט וכלל קא"ל.
והא לא דמי כללא בתרא לכללא קמא!
- הא תנא דבי רבי ישמעאל הוא, דכה"ג דריש כללי ופרטי. והכי קא קשיא ליה:
אם המצא תמצא למה לי? יאמר שור וגניבה וחיים והכל בכלל!
- אילו כן, הייתי אומר: מה הפרט מפורש דבר הקרב לגבי מזבח, אף כל הקרב לגבי מזבח. מה יש להביא - שה, כשהוא אומר שה הרי שה אמור, הא מה אני מקיים גניבה - לרבות כל דבר.
יאמר גניבה ושור ושה וחיים והכל בכלל!
- אילו כן, הייתי אומר: מה הפרט מפורש דבר הקדוש בבכורה, אף כל דבר הקדוש בבכורה. מה יש לך להביא - חמור, [כשהוא אומר חמור] הרי חמור אמור, הא מה אני מקיים גניבה - לרבות כל דבר.
יאמר גניבה ושור ושה וחמור וחיים והכל בכלל!
- אילו כן, הייתי אומר: מה הפרט מפורש בעלי חיים, אף כל בעלי חיים. מה יש לך להביא - שאר ב"ח, כשהוא אומר חיים הרי חיים אמור, הא מה אני מקיים גניבה - לרבות כל דבר.
אם המצא תמצא למה לי?
אי הכי, שפיר קשיא ליה!
- משום דאית ליה פירכא, לרבות כל דבר מהיכא קמייתי ליה - מכלל בתרא, כללא גופיה חיים כתיב ביה! כלל ופרט וכלל מאי קא מהני ליה? אי לאתויי כל דבר, הא חיים כתיב, בעלי חיים אין, מידי אחרינא לא! משום הכא איצטריך אם המצא.
אמרי: והא שני כללות דסמיכי אהדדי נינהו!
- אמר רבינא: כדאמרי במערבא: כל מקום שאתה מוצא שני כללות הסמוכים זה לזה, הטל פרט ביניהם ודונם בכלל ופרט:
שדי שור בין המצא לתמצא. לאתויי מאי? אי לאתויי ב"ח - מחיים נפקא, אלא לאתויי דבר שאין בעלי חיים, ודרוש הכי: מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון, אף כל דבר המטלטל וגופו ממון.
ותו, שדי חמור בין המצא לתמצא, לאתויי מאי? אי לאתויי דבר שאין בעלי חיים - משור נפקא, אלא לאתויי דבר מסויים.
אי הכי, שה למה לי?
אלא, ריבה ומיעט וריבה הוא, כדתנא דבי רבי ישמעאל, דתנא דבי ר' ישמעאל: במים במים ב' פעמים, אין זה כלל ופרט אלא ריבה ומיעט וריבה. ריבה הכל, מאי רבי? רבי כל מילי. אי הכי, כל הני פרטי למה לי?
חד למעוטי קרקע,
וחד למעוטי עבדים,
וחד למעוטי שטרות.
גניבה וחיים לכדרב, דאמר "אחייה לקרן כעין שגנב".
ולמאן דאמר חד בגנב וחד בטוען טענת גנב וגנב עצמו נפקא ליה מאם ימצא הגנב, האי אם המצא תמצא מאי דריש ביה?
- מבעי ליה לכדרבא בר אהילאי, דאמר רבא בר אהילאי: מאי טעמא דרב דאמר מודה בקנס ואחר כך באו עדים פטור? דכתיב אם המצא תמצא, אם המצא בעדים תמצא בדיינים, פרט למרשיע את עצמו.
ולמאן דאמר תרוייהו בטוען טענת גנב דהאי אם המצא תמצא מפיק ליה לגנב עצמו, מרשיע עצמו מנלן?
- מ(שמות כב ח) אשר ירשיעון אלהים ולא המרשיע את עצמו.
ולמאן דאמר חד בגנב וחד בטוען טענת גנב, דאייתי ליה מהמצא תמצא למרשיע את עצמו, האי אשר ירשיעון מאי דריש ביה?
- אמר לך: ההוא מיבעי ליה למודה בקנס דפטור.
ומאן דאמר תרוייהו בטוען טענת גנב, קסבר מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב.
ולמאן דאמר חד בגנב וחד בטוען טענת גנב דנפקא ליה גנב מהתם, בשלמא אם המצא תמצא לכדרבא בר אהילאי, אבל כל הני פרטי למה לי?
- כדתנא דבי רבי ישמעאל, דתנא דבי רבי ישמעאל: כל פרשה שנאמרה ונשנית לא נשנית אלא לדבר שנתחדש בה.
ואימא גנב עצמו בשבועה?
- לא ס"ד, דתניא: רבי יעקב אומר שנים ישלם שלא בשבועה. אתה אומר שלא בשבועה, או אינו אלא בשבועה? אמרת לא כך היה. מאי לא כך היה? אמר אביי: לא לכתוב רחמנא שנים ישלם בגנב וליתי בק"ו מטוען טענת גנב: ומה טוען טענת גנב דבהיתירא אתא לידיה אמר קרא לישלם תרי, גנב עצמו דבאיסורא אתא לידיה לא כל שכן! אלא שנים ישלם דכתב רחמנא בגנב עצמו למה לי? דאפילו שלא בשבועה.
והאי אם המצא להכי הוא דאתא? הא מיבעי ליה לכדתניא: ידו, אין לי אלא ידו, גגו חצירו וקרפיפו מנין? ת"ל אם המצא תמצא מכל מקום!
- אם כן, לימא קרא או "המצא המצא" או "תמצא תמצא". מדשני קרא, שמע מינה תרתי."
רב אמר פטור,
ושמואל אמר חייב.
אמר רבא בר אהילאי: מאי טעמא דרב? אם המצא בעדים תמצא בדיינין, פרט למרשיע את עצמו.
למה לי? מ(שמות כב ח) אשר ירשיעון נפקא! אלא ש"מ מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור.
ושמואל? אמר לך ההוא מבעי ליה לגנב עצמו, כדתנא דבי חזקיה.
איתיביה רב לשמואל: ראה עדים שממשמשים ובאים ואמר גנבתי אבל לא טבחתי ולא מכרתי אינו משלם אלא קרן.
אמר ליה: הכא במאי עסקינן כגון שחזרו עדים לאחוריהם.
והא מדתני סיפא רבי אלעזר בר' שמעון אומר יבואו עדים ויעידו מכלל דתנא קמא סבר לא!
אמר ליה שמואל לאו איכא ר' אלעזר בר' שמעון דקאי כוותי? אנא דאמרי כר' אלעזר בר' שמעון.
לשמואל ודאי תנאי, היא לרב מי לימא תנאי היא? אמר לך רב: אנא דאמרי אפי' לרבי אלעזר בר' שמעון, עד כאן לא קאמר ר' אלעזר בר' שמעון התם אלא משום דקא מודי מחמת ביעתותא דעדים, אבל הכא דמודה מעצמו אפילו ר' אלעזר בר' שמעון מודה."
  • (גיטין עז.): "משנה: הזורק גט לאשתו והיא בתוך ביתה או בתוך חצרה הרי זו מגורשת... גמרא: ... תניא נמי הכי גבי גנב: ידו, אין לי אלא ידו, גגו חצרו וקרפיפו מנין? ת"ל המצא תמצא, מכל מקום. וצריכא, דאי אשמועי' גט משום דבעל כרחה מגרשה אבל גנב דליתיה בעל כורחיה אימא לא, ואי אשמועינן גנב משום דקנסיה רחמנא אבל גט אימא לא, צריכא."
  • (ירושלמי קידושין פרק א הלכה ד): "רב יהודה שלח שאל לרבי אלעזר: האנס והגזלן והגנב? אמר ליה: חזקה שאין הבעלים מיטפלין במיתה. ומניין שאין הבעלים מיטפלין במיתה? אמר רבי בא בר ממל: חיים שנים ישלם, ולא מתים."
  • (בבא מציעא י:): "מי איכא מאן דאמר חצר משום שליחות איתרבאי? והתניא בידו, אין לי אלא ידו, גגו חצירו וקרפיפו מנין? ת"ל המצא תמצא מכל מקום. ואי סלקא דעתך חצר משום שליחות איתרבאי, אם כן מצינו שליח לדבר עבירה, וקיימא לן אין שליח לדבר עבירה!"