תבנית:רבינו יונה על אבות פרק ג משנה יד

הוא היה אומר חביב אדם שנברא בצלם חבה יתרה נודעת לו... שנאמר כי בצלם אלהים עשה את האדם – מפני שכפל הלשון, יש לנו לומר שכך פירושו: חביב אדם שנברא בצלם – כי אף לא יודע הדבר. אלא כי נברא אדם בצלם אלהים – אף על פי כן היה חביב לפניו, אחר שנברא בצלמו ובדמותו. וכשגלה לנו הדבר – חבה יתרה הודיענו.

חביבין ישראל שנקראו בנים למקום חבה יתירה נודעת להם שנאמר בנים אתם לה' אלהיכם – גם כי הכפיל כראשון.

חביבין ישראל שנתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם – זאת התורה, שכל העולם נברא בה, ושכל הנבראים לא נבראו אלא לקיימה. וכל הדברים אשר תחת השמים – כלם סבה לסבה לצרכי משמשי התורה. משל ליוצר כלי אומנותו, ובו עושה כל מלאכתו. כך התורה כליו של הקב"ה, ובו נברא כל העולם כולו.

חבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו – וידיעת אלה הדברים הם לתועלת הגדולה לדביקות, אחר שנתגלה לנו כי האדם חביב לפניו מכל הבריות, כי בצלם נבראו. וישראל יודעין כי הן חביבין מכל שאר האומות, כי נקראו בנים למקום, ובחר בנו מכל העמים, ונתן לנו את תורתו, שמסיבתה נברא כל העולם כלו. על כל פנים יודעים אנחנו כי קרוב אלינו השם ית' וית'.

לא יחשוב האדם, אף כי יעשה הישר בעיני ה' ולא יחטא, שהוא קרוב אליו. ואתה יודע כי השגת האנוש מועטת, ואיננו שלם שיוכל להשיג אל הדבקות, ולא שידמה לו, וכי הוא רחוק ממנו לגמרי. חבה יתירה נודעת לו אם מזרע היהודים הוא.

ואין לו להיות בעיניו לא רשע בפני עצמו, ולא צדיק בפני עצמו. וזאת תהיה תורת האדם: לא להתרחק ולא להתקרב, והכל לפי רוב המעשה. כי אל הדבקות הגדול – איך יש בנו, ואין איש בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, כמו שאמר ירמיהו ע"ה (ל כא): "והיה אדירו ממנו, ומשלו מקרבו יצא, והקרבתיו, ונגש אלי" – כשאני מקריבו – "נגש אלי". אבל אם אין אני מקריבו – "מי הוא זה אשר ערב את לבו לגשת אלי" (שם). ו"ערב" מלשון "ערבות".