תבנית:ציטוט השבוע 2017 32

	"הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ וְעַל פְּתָחֵינוּ כָּל מְגָדִים חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים דּוֹדִי צָפַנְתִּי לָךְ" (שיר השירים ז, יד) "הדודאים". הרעיה אומרת הנה הדודאים שלוקטים אותן בעבור טוב ריחם אבל הם – "נתנו ריח", ר"ל שריחם אינו מיוחד לבעליהם לבד, כי הם הפקר בשדה וכבר נתנו ריח לכל עובר. וגם "כל מגדים" הם "על פתחינו" – ר"ל גם המגדים העומדים למאכל ועונג הם על הפתח, הפקר לכל. "חדשים", ר"ל המגדים הם חדשים ובכל זה דומים כישנים, אחר ששבענו מהם די והותר. כל אלה אינם חשובים, רק "דודי", ואהבתי, "צפנתי לך" – זה אינו הפקר ואינו כדבר ישן, כי צפנתי את אהבתי רק לך וצפנתים מעין כל. כי לך המה:
– מלבי"ם על הפסוק בהסבר המשל. ועיי"ש בהסבר למליצה