מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
|
יָדוּעַ שֶׁעַצְבוּת הִיא מִדָּה מְגֻנָּה מְאד וְצָרִיךְ לְהִתְרַחֵק מִמֶּנָּה מְאד. וְרָאוּי לִחְיוֹת וּלְהָרִים עַצְמוֹ כִּי יֵדַע שֶׁכָּל תְּנוּעָה וְהַעְתָּקָה שֶׁאָדָם מֵנִיעַ וּמַעְתִּיק עַצְמוֹ כְּשֶׁנִּכְנָס לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם הִיא יְקָרָה מְאד בְּעֵינֵי הַשֵּׁם אֲפִילּוּ הוּא מֵנִיעַ עַצְמוֹ רַק כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה. כִּי מֵחֲמַת שֶׁהָאָדָם הוּא בְּגוּף, בְּעוֹלַם הָעֲשִׂיָּה, קָשָׁה מְאד עָלָיו כָּל תְּנוּעָה וְהַעְתָּקָה -- עַל כֵּן הִיא יְקָרָה מְאד בְּעֵינֵי הַשֵּׁם.
|
|
| – סיפורי מעשיות (ברסלב)
|
