תבנית:מלאכת שלמה על אבות פרק ג משנה יד

שנאמר בנים אתם לה' אלהיכם... שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו... – כתב הרי"א ז"ל: בספרים אחרים ליתא הני תרי "שנאמר" וכו'. ועוד ראיתי שמחק מלות "חמדה". וגם ברישא גרסינן "כלי שבו נברא העולם".

[הגהה: מצאתי שפירש החכם הר"ר טוביה הלוי ז"ל בפ' בראשית דף יז ע"ב, וזה לשונו: צריך להבין הכפל, גם השנוי שבתחלה אמר "צלם" סתם, ואחר כך אמר "בצלם אלהים". גם למה לא הביא ראיה מפסוק "ויקברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו". אכן ר"ל מ"ש בפירוש הפסוק: כי "חבה" אחת לאדם שנברא בצלם שלו החקוק בתורה, מצוות עשה במנין אבריו ומצוות לא תעשה במספר גידיו. וזהו שאמר: "חביב אדם שנברא בצלם", ירצה: בצלם שלו החקוק בתורה, שבזה יתן אל לבו להחיות את עצמו בכל מצות התורה. ועוד חבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם אלהים, להיות כאלהים כביכול, בורא עולם בתורה ובצירוף אותיותיה. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל: יודע היה בצלאל לצרף אותיות שבהן נברא שמים וארץ. אם כן, נודע לו שהוא נברא בצלם אלהים דומה לבורא, וכחו בפיו להיותו שותף במעשה בראשית. שהוא מעמיד העולם, ויכול הטבע אל כל אשר יחפוץ. לכן אמר הפסוק: "כי בצלם אלהים עשה את האדם" לפי שפסוקים הקודמין – לא נודע לאדם, כי אם דברי התורה הם. אכן פסוק זה נאמר לאדם באזהרה של שפיכות דמים: "שופך דם האדם באדם דמו ישפך". ונתן טעם לדבר, למה לא יכופר לארץ "כי אם בדם שופכו", יען "כי בצלם אלהים עשה את האדם", ויכול היה זה האדם להיות צדיק, ויברא עולמות חדשים, או יקיים העולם בזכותו, דומה לבוראו. וזה שהרגו – הרג עולם מלא. לכן אינו דומ ל"מכה בהמה ישלמנה". כי אם דמו ישפך, שזה היה מחיה את העולם בפיו, ומעמיד כל העולם – לכן לא יכופר בממון, כי אם בדם שופכו. אם כן מעלת האדם גדולה, להיותו כאלהים בורא עולם בכח תורה בפיו. ואם הוא רשע למות – אפשר יעשה תשובה אם לא הרגו. הרי שתי תבות ל"אדם": אחד שנברא בצלם שלו החקוקה בתורה, ואחד להודיעו שהוא דומה לבוראו, כמו שאמר הכתוב: "והלכת בדרכיו". עד כאן.

ופירש החכם השלם הר"ר טוביה הלוי ז"ל (בספר חן טוב בהקדמתו דף ג ע"ב), וזה לשונו: למה אמר שתי פעמים "חביבין", וכמדומה הכל אחד? אמנם החבה הראשונה היתה שניתן להם כלי חמדה, שחמדוה המלאכים, ואמרו: "ה' אדונינו – תנה הודך על השמים!" ולא ניתנה להם כי אם לישראל – הרי חבה אחת. והשני: להודיעם דבר גדול, שנותן להם הכלי חמדה שבו נברא העולם, ומסרו בידם ורשותם, שגם הם יכולים לברוא עולם חדש אם ירצו. כי הכלי שבו נברא העולם – ניתן בידם לעשות בו כרצונם. עד כאן.

ובסוף פרשת עקב (דף רפ"ט ע"ג) דקדק עוד: אמאי קתני "כלי חמדה", ולא קתני "חמדה" כמו שקראוה המלאכים לפני הקב"ה: "חמדה גנוזה"? ועוד: אמאי קראה "כלי חמדה" ולא "כלי נחמד"? ופירש שרוצה לומר: כלי המביא לידי חמדה, לעבוד את ה'. והאריך שם שני פירושים, עיין שם.