תבנית:מאירי על אבות פרק ג משנה יד

הוא היה אומר חביב אדם שנברא בצלם, רוצה לומר: בצורה המונחת לו בטבעו, אשר בה נתעצמה אמיתת הווייתו, והיא השגה השכלית.

ואמר אחר כך: חיבה יתירה נודעת לו שנאמר כי בצלם אלהים עשה את האדם, כלומר: שלא הניח בטבעו להשיג עולם היסודות והגלגלים לבד, אבל גם השגת קצת הצורות הנפרדות, כמו שנודע לחכמים. או נפרש חיבה יתירה נודעת לו – שלא הוצרך בכל הבריאות אמצעות מלאך, רוצה לומר: שכל נפרד, רק בבריאת האדם. אבל בשאר הבריאות השפלות – נעשו בזולת אמצעות שכל נפרד, בעיבוד היסודות והתמזגותם לבד, ומהם בשאר סיבות מיוחסות לפמלייא שלו יתברך, אין בהם צורך לאמצעות שכל נפרד, רק במין האדם לבדו, כמו שנתבאר בספר החכמה.

וגדולי המחברים פירשו בקצת חיבוריהם במה שאמר חיבה יתירה נודעת לו וכו', שהודעת שיעור ההטבה למי שהטיבו לו – היא הטבה אחרת. פעמים יגמול אדם טובה לאיש אחד טוב מצד מעלתו, או מצד רחמנותו, ולא יודיענו שיעור מה, מצד שאינו נחשב בעיניו על שיזקין עצמו להודעתו. ועל גלגול דבר זה אמר עוד: חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, רוצה לומר: שהשפיעם מן השכל הנאצל מאתו יתברך, על הדרך שהאב מפשיע לבן. ואמר חיבה יתירה נודעת להם – שנתפרסמה החיבה עד שבתורה קראם כן, שנאמר (דברים יד א): "בנים אתם", וכו'. ולכלול הכונה שהיא אמנם לענין שלימות החכמה המונח בטבעם, אמר חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם, כמו שביארנו באומרם ז"ל. מלמד שהיה הקדוש ברוך הוא מביט בתורה ובונה את העולם.