שפת אמת/פקודי

<< · שפת אמת · פקודי · >>

פקודי

תרל"א

פ' ויקהל פקודי ופ' החודש ובמדרש פקודי איש אמונות רב ברכות כו'. בא ליישב כי במנין אין הברכה שולט. והתירוץ כתוב ג"כ בזוה"ק שכיון שהי' ע"פ משה הי' ברכה במנין ג"כ. והענין כי כל ריבוי הוא למטה כמ"ש בס' הישר כי כל המתקרב להקדושה נתמעט ונעשה אחד ע"ש שער י"א. אך ע"י אמונה כראוי שפי' אמונה להיות נמשך אחר השורש מקום האחדות אף שהוא במקום הפירוד ממילא נמשך ההארה העליונה גם בתוך המנין והרבוי כנ"ל. וזהו כל ענין המשכן כנ"ל להמשיך הארה עליונה גם תוך עבודה ועשי' כנ"ל. ולכך הוקם ג"כ בר"ח ניסן כנ"ל החודש הזה לכם וע"י משה אספקלריא דנהרא בחי' החודש הזה כנ"ל:

תרל"ב

במדרש איש אמונות רב ברכות כו' זה משה אץ להעשיר זה קרח כו'. כי קשה לו למה נמנו דברי המשכן. והברכה שולטת בדבר שאינו מנוי. והתשובה בזוה"ק ג"כ שכיון שהי' המנין ע"י משה רע"ה הי' בו ברכה. וכלל הדברים מה שבמנין אין ברכה שולטת כיון שנפרד כל אחד בפני עצמו. ובלי מנין הוא בכלל ובכלל יש ברכה כי הכלל דבוק בשורש ומקור הברכה שמשם נמשך חיות לכל. ולכך מי שהוא איש אמונות פי' שנמשך אחר השורש ואף שעושה מעשים גשמיים בפעולת הטבע מ"מ יודע וזוכר שהכל מהשי"ת שורה ברכה במעשיו. וזה היפוך אץ להעשיר. דאיתא איזהו עשיר השמח בחלקו. פי' שכל הרצון בעשרו רק מכח שמיוחד הוא לחלקו מאחר שהזמין לו השי"ת זה. ולכן אינו אץ להעשיר כי כל רצונו במה שמיוחד הוא לו. ואא"ז מו"ר ז"ל הגיד על הגמרא הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר ופי' נכסים איתא בגמ' על שנכסין מזה ונגלין לזה ודקדק כי היה צריך להיות נקרא ע"ש שנגלה לזה. והוא ז"ל תירץ כי הברכה שורה בדבר הסמוי מן העין. וזה קיום העשירות. וסוף דבריו שידע שהוא מכח השי"ת. וזה יטע בהן אדר כו'. ולפי הפשוט י"ל שנק' ע"ש שנכסה מזה כמ"ש שעיקר העשירות בזה שמיוחד הדבר לבעליו ונקרא שלו. וזהו ג"כ איש אמונות שכל מעשיו נמשכין אחר חיות השי"ת כנ"ל. ולכך שורה ברכה אף שנמנה. אדרבה. שגם כמו שכל דבר בפ"ע. ג"כ נמשך אחר השורש כנ"ל. וכן בשבת קודש שורה ברכה ע"י שכל הדברים מתאחדין בשבת להתדבק בשורש החיות ונעשה כלי מחזיק ברכה כנ"ל:

תרל"ה

אלה פקודי המשכן משכן העדות כו' עדות הוא שמחל הקב"ה חטא העגל. ובגמרא עדות הוא שהשכינה שורה בישראל כו'. כי המשכן הי' תיקון החטא ומקודם החטא לא הוצרכו לעבודה במעשה ומלאכה ע"י שהקדימו נעשה לנשמע הי' בטל כח העשי' לגמרי. ואחר שחטאו במעשה הוצרכו לברר בפועל ע"י מעשה שע"י שעשו המשכן ברצון המקום ב"ה כדכתיב כאשר צוה כו'. הי' זה עדות שעדיין הם במדריגת שם בני ישראל שמיוחדין להקב"ה שלא יצאו מבחי' מדריגתם ע"י החטא ח"ו שיש חטא במקרה כו' כמ"ש בספרים. ומעשה המשכן הי' עדות למדריגה הראשונה שהי' להם קודם החטא. ובמדרש מה נעשה במותר אמר הקב"ה עשה משכן לעדות. יובן עפ"י דברינו. דכתיב והמלאכה היתה דים והותר. ומקשים דלאו רישא סיפא דכיון דהותר לא שייך דים. אך באמת מ"ט לזה שהי' מותר. כי אם בני ישראל היו מוכנים לתת נדבת המשכן מאיזה צד בא להיות מותר. אך נראה כי הי' זה עצמו לברר כי מדריגת בנ"י למעלה ממעשה המשכן כמו שהיו קודם החטא רק שלא יכלו להתקרב למדריגתם אחר החטא אם לא באמצעיות מעשה המשכן. ואחר המשכן נתברר שהם למעלה מבחי' המעשה ונמצא שהמותר הוא עדות והבן:

וע"ד הרמז פקודי המשכן הם המצות פקודי ה' ישרים. והם מביאין השראת השכינה. לכן נקרא פקודי המשכן משכן העדות. פי' איך בא השראת השכינה ע"י המצות. ע"י שכל מצוה היא קבלת מלכותו ית' שהוא עדות שמשועבדים אנחנו לעשות רצון המקום ב"ה אבינו מלכנו. וע"י העדות זה שבני ישראל מעידין עליו ית'. משרה הקב"ה שכינתו על המצות. דאיתא הביט הקב"ה בתורה וברא העולם. להבין דברי חכמים יש לשים לב איך יצאו. מעשה בראשית מכח עליון שהוא גבוה מעל גבוה. אך ע"י התורה והמשפט. כי משפט יש בכל דבר איך להתנהג בדבר זה עפ"י התורה. ומצד זה יש קיום לכל המעשים מצד שיש להם שייכות אל התורה שהוא רצונו ית'. וכמו שברא הקב"ה העולם בכח התורה. כמו כן כפי מה שבנ"י מבררין זאת שכל קיום העולם הוא ע"י התורה ומצות שמתלבשין בעשי' כל כך מעוררין השגחתו ית' כמו בשעת הבריאה. וז"ש אורייתא וקוב"ה וישראל חד שמעידין זה על זה כדאיתא במד'. וזהו משכן העדות. והבן כי הוא כלל גדול בתורה:

בפסוק ותכל כו' ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' כו'. כי המשכן הי' תיקון העשי'. לכן כתבו חז"ל כי כל מה שהי' במשכן נק' מלאכה. כי נתקן בעבודת המשכן כל המעשים הנמצאים בעולם. ונק' משכן העדות שביררו בנ"י במעשה זו כי כל הבריאה של הקב"ה. וכמו במעשה בראשית הי' מאמר על כל דבר וירא אלקים כי טוב ואח"כ בכלל וירא כו' כל אשר עשה כו' טוב מאוד ויכל כו' ויברך כו'. כמו כן במשכן בכל פרט כאשר צוה כו' ואח"כ ותכל כו' וירא משה כו' והנה עשו כו' כאשר צוה כו' ויברך אותם כו'. רק שהי' עתה תיקון הבריאה מצד שמיוחד לבנ"י בפרט. לכן נעשה הכל ע"י משה. ובזוה"ק ע"פ מה רב טובך כי הקדוש ב"ה גנז אור הראשון תוך מעשה בראשית כמ"ש בכל דבר וירא כי טוב. והפי' כי השגחת השי"ת הוא רק על הטוב כי לא יגורך רע כתיב. והפי' כי בוודאי סוף כל דבר מביא טוב. וצדיק זוכה לטוב בהתגלות כמ"ש אמרו צדיק כי טוב כו'. ולרשע נגמר הטובה שלא בטובתו בעולם הזה או בעולם הבא. אבל קיום כל הבריאה על ידי הטוב הנמצא בו ועל ידי מעשה המשכן ביררו בני ישראל הטוב שבעשי' וממנו נעשה המשכן ועי"ז תקנו כל העשי'. וז"ש ותכל כו' ויעשו בני ישראל שע"י המשכן נתקנו כל בחי' העשי' להיות כאשר צוה ה':

תרל"ו

פקודי ופ' החודש אלה פקודי המשכן משכן העדות. במד' תנחומא חביב המשכן כבריאת שמים וארץ דכתיב בהם עדות העדותי בכם כו' את השמים כו' ובמשכן כתיב העדות כו' ע"ש. כי הנה המשכן הי' תיקון כל הבריאה כמ"ש בזוה"ק והי' לרמז כל הנמצאים איך הם מרומזים לדברים עליונים ותלוין במאמרו של הקב"ה. וזהו העדות שבנ"י מבררין בעוה"ז עלמא דשיקרא שאין עדות רק לברר הספק. וכל הבריאה ג"כ עדות על ישראל שהרי ע"י בנ"י מבורר כבוד ה' שהכל לכבודו ברא. וז"ש רש"י מה טעם פתח בבראשית כח מעשיו הגיד לעמו כו'. פי' שבנ"י עצמם הם דבקים בשורש העליון מקום ההתחדשות עצמו כמאמר החודש הזה לכם מצוה ראשונה בשורש האחדות למעלה מהטבע א"כ כל הבריאה הי' רק לברר כח בנ"י אשר בכחם לברר כבוד שמים גם בעוה"ז הגשמיי. ובנ"י מקיימים העולם ועי"ז שהם משעבדים לבם למקום לכן הי' ביכולתם ג"כ לעשות המשכן בגשמיות ג"כ. והי' זה תיקון העולם שהמשיכו השראת השכינה בעשי'. וזה פי' החודש הזה לכם כי ההתחדשות דבוק בבנ"י. לכן בהיותם בעולם הפירוד מבררין זאת ההתחדשות בכל מקומות מושבותיהם:

ובמדרש איש אמונות רב ברכות כו'. פי' כי הקב"ה טוב ומטיב ורוצה להשפיע כל טוב לכל ברי'. אך כי אם אין המקבל איש נאמן וע"י הקבלה יכול לשכוח בהשי"ת המשפיע כל טוב נמצא כי בא ע"י הקבלה לחטא. והשי"ת כל מעשיו באמת להיות טובה אמיתית שלא לבוא לידי חטא. אך בני ישראל הם דבוקים באמונה וע"י הקבלה הם מכניעין עצמן ביותר ומתדבקין לשורש המשפיע. לכן הם יכולין לקבל הברכה. וזהו איש אמונות כלומר שנמשך אחר השורש ואינו נופל תחת רגל גאוה. לכן ע"י בנ"י יש רב ברכות בעולם כנ"ל. ולכן בשבת קודש שכל הבריאה מתבטלת להשורש והוא כלי מחזיק ברכה כתיב בי' ויברך את יום השביעי:

ובמדרש החודש הזה כו' בנ"י מונין ללבנה כו'. הטעם שהזמן הוא בתוך הטבע כי התורה היא למעלה מהזמן ובכל עת שנמשך התחדשות להזמן מלמעלה נתקן עי"ז גם העשי' וכל הטבע ג"כ. ולאשר בנ"י מבטלין עצמם תמיד להשי"ת הזמן משתנה להם בכל עת. לכן הלבנה שמתחדשת בכל חודש היא לחלק בנ"י. ובגמ' שנה שאין עמה חדשים ושנה שיש עמה חדשים זה ניסן ע"ש במס' ר"ה והענין [כמ"ש אני ישנ"ה ימות החמה שס"ה ולבי ער] הוא התחלקות הי"ב חדשים שזה מביא התחדשות תוך השנה שהוא התלבשות הזמן והטבע וזה שנה שיש עמה חדשים כנ"ל:

תרל"ח

אלה פקודי המשכן כו' על פי משה כו' ובמדרש איש אמונות רב ברכות. ביאור הענין כי המשכן הי' תיקון חטא העגל. דהנה קודם זה החטא היו בנ"י דבקים בשורש כללות כנס"י שנאמר עליהם חלק ה' עמו. וע"י החטא נפלו לבחי' הפירוד כמ"ש אלה כו'. ולכן הקהיל אותם מרע"ה כמ"ש ויקהל. וזה הי' רק לשעה בכח השבת דמתאחדין ברזא דאחד כו'. אבל עי"ז באו אח"כ למעשה המשכן שהוא תיקון הנפרדים ג"כ. ולכן נק' פקודי המשכן שהוא ענין הפרט כל אחד על מקומו המיוחד. אבל הוא פרט הצריך לכלל. כי הברכה שורה רק בכללות האחדות. ולכן נאמר על פי משה כמ"ש איש אמונות שע"י שנמשך הפרט אחר הכלל בא לכלל ברכה. ולכן נאמר אח"כ וירא משה את כל המלאכה כו'. וכמ"ש כבר בענין מעשה בראשית ג"כ הי' כן כל ימי המעשה הוא פרטים אח"כ וירא כו' את כל אשר עשה כו' ויכלו כו' ויברך. שמזה הכלל נעשה השבת שבו מתאחדין שורש כל הימים. כמו כן מלאכת המשכן שהוא קיום הבריאה הי' ע"י הסתכלות מרע"ה וברכתו כמ"ש בזוה"ק שכמו שהקב"ה ברא עולם בכח התורה כמו כן צדיקים מקיימין העולם בכח התורה. ובאמת זה ענין תורה ומצות. שמצות הם בעשי' שבכל מעשה יש מצוה אך כח המצות הם התורה כמ"ש נר מצוה תורה אור. פקודי המשכן הם המצות שנק' פקודי ה'. על פי משה הוא התורה. עבודת הלוים הוא עיקר עבודת האדם לחבר הפרטים אל הכלל כנ"ל. ובתוספות ביאור על הנ"ל. דכתיב משכן העדות. ועפ"י פשוטו הוא העדות שהקב"ה מסר סוד ההנהגה שלו לבנ"י כדאיתא שכל המשכן הי' רמזים למשכן העליון כמ"ש הוקם המשכן משכן דלעילא וכל הרואה בשמים שמעשה זה המשכן מכוון לשלמעלה. יודע כי הקב"ה מסר רזין דילי' לבנ"י למטה. ואמת הדבר כי כמו כן ממש כל המצות הם רמזים למה שלמעלה. כמ"ש קדשנו במצותיו. במצותיו ממש. כדאיתא במדרש בכמה דוכתי שכביכול המעשים שעושה הבורא ית' צוה לבנ"י לעשות כמוהו. וזה פקודי המשכן הפקודים שבאין מסוד היכל משכן העליון. העדות כו' כנ"ל. על פי משה כמ"ש כמראה אשר הראה כו'. עבודת הלוים הוא וודאי לחבר מעשה התחתונים בעליונים. והאמת כי גם כל בריאת שמים וארץ התחתונים הם רמזים לעליונים רק ע"י כח תורה ומצות יכולין בנ"י להבין איך לקשר כל הדברים בשורשם כמ"ש מצות ה' ברה מאירת עינים:

ברש"י עדות הוא לישראל שויתר להם על חטא העגל. ויש לדקדק דאיתא שאין הקב"ה וותרן מאריך אפיה וגבי דילי'. אבל התירוץ הוא שיש גם על זה משפט ויש מי שזוכה בדין להיות וותרן כנגדו. ומי שזוכה ע"פ דין אין זה בכלל וותרן. וזה עצמו נתברר באמת ע"י נדבת המשכן אחר החטא. שבוודאי החטא עושה רושם במעשה האדם. אבל בנ"י אשר עיקר שורש חיותם נדבק בבורא ית'. לכן אין החטא יכול לנתק שורש אהבתם להשי"ת כמ"ש מים רבים לא יוכלו לכבות כו' האהבה כו'. והנדבה הי' אות לחביבות בנ"י שנקראו בת נדיב בתו של אברהם אע"ה שנק' נדיב. וזה הנדיבות לא יוכל להתקלקל בלב איש ישראל. ולכן משפט ה' אמת לוותר נגדם כמ"ש אוהבם נדבה. ואפשר לפרש בזה ג"כ ענין משכן שנתמשכן בעונותיהם של ישראל. פי' שנקודת הנדיבות לא יוכל להינתק מהם. ע"כ כשנופלין ממדריגתם ניטל מהם הנדיבות לזמן. כמ"ש בספרי קודש שמי שנשמתו ממקום גבוה מסתלקת ממנו קודם החטא. כי החטא אינו יכול ליגע שם. ולכן איתא שהמשכן נגנז ולא נאבד ח"ו. רק כשנזכה יחזיר לנו הבורא ית' הכל כנ"ל:

תרל"ט

מפ' ויקהל פקודי נשכח ממני רק המעט אשר נזכרתי משכן העדות. כי הוא באמת עדות נפלא במה שנגמר המשכן כרצונו ית' ע"י נדבת בנ"י. וכתיב אשר ידבנו לבו שכל אחד נתן כפי נדבה ורצון טוב שלו. והי' מכוון בנדבת כל בנ"י להיות בו צורך המלאכה שצוה ה'. והגם דכתיב והותר. כבר יש פירושים על זה. אבל אמת הדבר כמ"ש והמלאכה היתה דים כו'. וזה עדות ובירור שלעולם נמצא רצון בישראל שיש בו די להמשכות הקדושה והשראת השכינה. והבן:

תרמ"א

במדרש איש אמונות רב ברכות כו'. שעל ידי שהי' המנין על פי משה רע"ה הי' בו ברכה. ובאמת זה היה כל תיקון המשכן. וע"ז נאמר משכן העדות עדות הוא כו' שהמשיכו הברכה גם בדבר המנוי. ולכן רמזו חז"ל אלה פקודי שנתקן חטא אלה של העגל. והענין הוא כי קודם החטא היה ניתקן כל העשי' ולא הי' נמצא הרע בעולם והיו בני ישראל דביקים בשורש האחדות. ואח"כ נפלו ממדריגתם. והוצרכו לתקן עולם הנפרד. והוצרכו בירור ועדות שהגם שנפלו עודם מקושרים ומושרשים בשורש האחדות בהסתר. וזה נתברר ע"י מעשה המשכן שהי' בו כל פרטי מלאכות שנמצאים בעולם והמשיכו והשרישו כל העשי' בשורשה. וזהו פי' אמונה שע"י שממשיך הכל אל השורש האמיתי שורה בו ברכה אף שהוא למטה ממדרגת האמת [וזה ענין אמת ואמונה וקודם החטא הי' בחי' אמת ואח"כ נתקן ע"י אמונה כנ"ל]. וכתב רש"י עדות הוא שויתר להם מעשה העגל. ובאמת עיקר העדות הוא שבנ"י מעידין על הקב"ה כי הכל שלו. וכפי מה שבנ"י מבררין זה העדות בעולם כן זה עצמו עדות על בנ"י שהמה דביקים בשורש העליון. כי א"י לברר זאת רק מי שהוא טהור ונאמן לכן נמסר עדות זאת לבנ"י דוקא ולכן הקדוש ב"ה מעיד על בנ"י ובנ"י מעידין על הקב"ה והכל ענין אחד. וזה העדות מבררין בכל יום על ידי המצות. וג"ז נרמז בפקודי המשכן כמ"ש במ"א. ובענין מלאכת המשכן עצמו הי' זה העדות שהשרישו כל המלאכות בשורשה להודיע כי הכל מאתו ית'. וגם עתה בכל יום מבררין זאת על ידי התפלות כמ"ש במקום תמידין תיקנו שזה הי' ענין כל הקרבנות לקרב עי"ז כל הדברים בשורשם. ובזוה"ק מבאר כל התפלה בענין המשכן. ועל ידי הקמת המשכן הוקם כל הבריאה ונדבקה בשורשה. לכן לא היו יכולים להקימה רק ע"י משה רע"ה. כי יש ענינים בפרטות שעשו החכמים. אבל הקמת המשכן הוא ענין עמידה תפלת שמונה עשרה כמ"ש חז"ל י"ח ציווים נגד ח"י חוליות ע"ש במד' ויקרא. וע"י שהקמת המשכן הי' תיקון כל העשי'. לכן הסט"א מעכב שיש רשעים בעולם שאין מניחין לרומם אותם ולתקנם. לכן הי' צריך כח גדול להקמת המשכן כדאיתא בזוה"ק ויתן בע"כ ע"ש. וכתיב ביום החודש הראשון כו' תקים כו'. וזה הוא הבטחה לדורות בר"ח ניסן ר"ה למלכים למלכי ישראל. כדאיתא בגמ' מלכות שלמה כו'. והוא התרוממות ראשן של ישראל ולכן יש מקודם נדיבות השקלים כמ"ש כי תשא כו' ראש בנ"י כו' ונתנו איש כופר כו'. ובס' מורי זקני ז"ל נשיאות ראש הוא שבת ע"ש דברי פח"ח. והוא עצמו ענין הקמת המשכן דכתיב החדש הזה לכם שבנ"י מבררין כי הכל לכבודו ברא. וכפי מה שמבררין זאת. כך נמשך התחדשות בעולם כדכתי' מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית. ויש מענין זה בכל יום לכן תמידין שבכל יום הי' מאותו נדבה ובניסן הי' בכלל והקדימו השקלים באדר. וגם עתה נמצא עדות זה בכל יום. וי"ל שעתה חשוב יותר לפניו ב"ה מה שבנ"י מעידין בכל יום עליו ית'. כמו שמצינו שאחר החטא ע"י הבירור של המשכן הי' חביב לפניו ית' יותר. ומכש"כ עתה שאין לנו לא משכן ולא מקדש. אם נזכה בעז"ה לברר מלכותו ית' בעולם. יהי' חביב לפניו ב"ה יותר ויותר. וזה ענין פקודי המשכן משכן העדות שנתמשכן בעונותיהם כו'. כלומר כפי מה שבנ"י מבררין זאת כך זוכין למשכן ולמקדש שיבנה במהרה בימינו אמן:

תרמ"ב

משכן העדות. כי מקודם החטא לא היו צריכין לעדות. כי הי' הכל ברור להם בחי' אספקלריא המאירה. והיו בנ"י עדים כמ"ש כשבנ"י זכאים הם עדים בעצמם. ואח"כ היו צריכין לבירור ע"י המשכן. וכמו כן ע"י המצות שנקראו פקודי המשכן. וגם הם עדים שמבררין האמת בלבות בני ישראל. וכמו כן השבת דאיתא הקב"ה והשבת ובנ"י מעידין זה על זה. כי הבירור אין לו תכלית. ובנ"י נבראו לברר למטה כבוד מלכותו ית' כמ"ש אתם עדי. ויש בירור למעלה מזה שהשבת מברר אל בנ"י והקב"ה נותן עדות ובירור אל השבת. והכל מדריגה למעלה ממדריגה. וכ' ויביאו את המשכן אל משה. ובמד' רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה. פי' שכל בני ישראל עשו כ"א כפי כחו. ומכל זה נעשה התקשרות למשה רע"ה. ואז חל כח מרע"ה. וז"ש ואת עלית שעלי' זו הי' בהקדמת רבות בנות כו'. אח"כ איתא הוקם המשכן מעצמו. שאחר שהי' הארת מרע"ה חל על כל זה עזר העליון ית"ש. וכן בפרשת החודש הזה לכם כתבו חז"ל שנתקשה והראהו כזה ראה וקדש. ובאמת כל דורות בנ"י קידשו החודש והכל בהתקשרות דור לדור עד למרע"ה בכח הראי' שהראה לו שורש ההתחדשות שהוא הי' הראשון כמ"ש במד' על משה ואהרן אלה בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ. והגמר הוא בחלק השורש שיש לבנ"י בשמים. וגם הזמן בר"ח ניסן שהוא ראשון כמ"ש במד' יבוא ראשון ויפרע מראשון בחודש הראשון כו'. מהתחלת הנדבה למשכן עד שבא לידי מעשה הי' צריך הרבה תיקונים כמ"ש מרבים העם להביא כו'. ואח"כ לא היו יכולין להקימו עד שנאמר למרע"ה בחודש הראשון תקים. וכמו כן סדר פרשיות אלו שקלים הוא הנדבה אח"כ בא עמלק ימ"ש וצריכין לגבור נגדו ולהתטהר בכח התשובה עד שבניסן בא כח התחדשות ומתרומם כח הנדבה לבוא לידי מעשה כי באדר משמיעין על השקלים. ובניסן נאמר חדש והבא קרבן מתרומה חדשה והוא התרוממות הנדבה כמו הקמת המשכן כנ"ל:

תרמ"ג

פקודי ופ' שקלים בפסוק אלה פקודי המשכן משכן העדות כו'. דגם הלוחות נק' העדות. כי הנה כל הבריאה הי' להעיד על הבורא ית' כמ"ש כל פעל ה' למענהו ודרשו חז"ל לשון עדות כדכתיב לא תענה כו'. והנה מקודם נתן להם השי"ת תורה מן השמים והוא עדות שכשמתנהגין עפ"י דרך התורה וודאי רואין ומבינים חסדי השי"ת ומעידין עליו. וכתיב אתה הראת לדעת. דיש עדות בראיה בלי ידיעה. ובידיעה. כדכתיב בעד או ראה או ידע. וע"י התורה שבכתב שנתן לנו השי"ת שהוא בחי' אספקלריא המאירה וכמו שרואין כ' בלוחות. כמו כן באותו כח חיי עולם נטע בתוכנו שהוא בחי' תורה שבע"פ והוא דעת. שהגם שאין רואין. בכח בנ"י בנדבת לבם לכוון אל רצון אביהם שבשמים. ולכן אחר החטא שנתרחקו מבחי' הראשונה חזרו למקומם ע"י הדעת שנשאר בלבם. ולכן נק' עתה משכן העדות עדות שהשכינה שורה בישראל דייקא תוך לבם של ישראל. וזה עצמו העדות על הבורא ית' שמה שראו בסיני נחקק בלבם עד שגם בהסתר פנים נתעוררו מעצמותם. לכן עדות הוא שהוא תורת אמת ועדות זה תלוי בתיקון העשי'. לכן בכח המשכן באו לעדות זה. וכמו כן בשבת קודש שמבטלין המעשים זוכין לעדות זה דכתיב בשבת לדעת:

ובמדרש ויביאו את המשכן אל משה רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה כו'. דהנה מקודם הי' התעוררות מן השמים. ומרע"ה הביא התורה מן השמים והמשיך לבן של ישראל לשמים. ועתה הוצרך להיות התעוררות מלמטה. ועשו בנ"י המשכן והביאו אל מרע"ה. וז"ש רבות בנות עשו חיל כי לא הי' יכול משה רע"ה לתת כחו עד שתיקנו בנ"י בעצמותם תיקון הצריך. וכשנתקרבו להיות אחד אז חל כחו של מרע"ה. וכמ"ש ויהי בישורון מלך זה מרע"ה. בהתאסף ראשי עם כו'. כלומר אחר שנתאחדו בנ"י חל כחו של משה רע"ה. וכמ"ש וירא משה כו' ויברך אותם בחי' שחל הנהגת אספקלריא המאירה בחי' ראי' כמ"ש לעיל. ורמזו חז"ל נתקשה משה רע"ה במחצית השקל כו' וכן בכל מלאכת המשכן כו' הוא כנ"ל שהי' צריך התעוררות מלמטה כמ"ש פתחי לי. וכ' שער כו' הפונה קדים כו' יהי' סגור. ביום השבת יפתח וביום החודש הם ב' בחי' הנ"ל. שבת הארה משמים. וחודש מקום שצריך התחדשות ותלוי בקידוש ב"ד בחי' תורה שבע"פ. והם כמו ב' מפתחות שיש להדלת. מפתח אחד כביכול להשי"ת בשמים ומפתח אחד החיצון בלבות בנ"י. וז"ש כי תשא את ראש בני ישראל כו'. כי מרע"ה זוקף ראשן של ישראל. אבל בנ"י צריכין להעלות הגוף עם הרגלים עד הראש. ואז מרע"ה מקים את המשכן. ומנדבת מחצית השקל נעשה כל כלי המשכן. והקמה נעשה ע"י מרע"ה. והרמז בקע לגלגולת. בקע לשון עקב שבנ"י צריכין להרים העקבים עד הגלגולת שהוא הראש כנ"ל. וב' בחי' הנ"ל הם בחי' יעקב וישראל. יעקב י' עקב כמ"ש וישא יעקב רגליו כמ"ש שם בעזה"י. אח"כ זכה לשם ישראל. לי ראש. והוא בחי' מחצית השקל לשקול כל המעשים אחר הי' שרומז לחכמה ודעת שלא לעשות בלי דעת להיות המחשבה והרצון בכל מעשה להשי"ת. ועי"ז נעשה יסוד המשכן שהם האדנים שהכל עומד עליהם. ואח"כ ניתן בו כחו של מרע"ה בחי' לי ראש שזוקף ראשן של ישראל לה'. ובחי' הנ"ל הם בחי' אמת ואמונה שכ' במ"א שע"י האמת נתברר האמונה וזה מדריגה ראשונה שקודם החטא. אח"כ הי' התיקון על ידי האמונה בחושך המשיכו האמת. כמ"ש ובצלאל כו' עשה את כל אשר צוה ה' דרשו חז"ל אפילו מה שלא אמר לו מרע"ה וכתיב ככל אשר אני מראה כו'. להודיע כי בנ"י בחושך ע"י האמונה יכולין לכוון דעת אביהם שבשמים יותר מכל הנביאים והמה רואין למעלה כי בנ"י עושין בתומם רצונו ית' כמ"ש וירא משה והנה עשו כו' מה שנראה לדבר תימה בעיניו. וז"ש אני ישנה ולבי ער כו' פתחי לי כו'. ויתבאר עוד מאמר חז"ל נתקשה מרע"ה והראה לו מטבע מתחת כסא הכבוד. עפ"י מאמרם ז"ל במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד. כי הנה עתה הי' הדרך בבחי' תשובה. אתערותא דלתתא. לכן לא יכול מרע"ה לעמוד על מדריגה זו רק בעשיות בנ"י בכח התשובה שמגעת עד כסא הכבוד והוא בחי' יעקב כנ"ל שצורתו חקוקה תחת כסא הכבוד. [אם כי בחי' מרע"ה למעלה מזה בחי' אדם על הכסא בחי' שם ישראל כנ"ל]:

במדרש תנחומא דרך עצל כמשוכת חדק ואורח ישרים סלולה. משמיעין באדר וגובין בניסן. הענין כי נתנו זמן חודש להכנת הנדבה. להיות כי אין המכוון השקל. רק הרצון ונדיבות הלב. לכן הכנת המצוה חביב יותר מהעיקר. וזהו השמחה של מצוה. והרמז לזה שהותר בנדבת בני ישראל. להודיע כי הנדבה והרצון עולה יותר מגוף העשי'. אבל דרך עצל מסים וארנונות של הרשעים שכוונתם רק הממון לכן נק' דרך עצל:

תרמ"ו

בפסוק מאת אדנים למאת הככר. ולכאורה איפכא הול"ל מאת הככר למאת אדנים. ונראה שכל הבנין למעלה הוא כפי הנדבה שנמצא בלבות בנ"י. ולפי שהי' מאת ככר לכך הי' המלאכה מאת אדנים. וכמו כן למטה נמצא כפי שהוא בשורש שזה ענין מחצית השקל כמ"ש במ"א. ולכן כתיב מאת אדנים כו' ואח"כ כתיב ככר לאדן:

תרנ"א

משכן העדות. עדות שויתר להם הקב"ה כו'. בני ישראל נבראו להעיד על הבורא ית"ש כמ"ש אתם עדי. וקודם החטא הי' העדות בשלימות שהי' ראוי שיתפרסם כבודו ית' בפרהסיא כמו שיהי' לעתיד מלאה הארץ דעה את ה'. אך כי לא הי' העולם כדאי לזה התיקון ונעשה עיכוב על ידי החטא. ומ"מ תיקנו זה העדות בעבודת המשכן ששרתה בו שכינה וכבוד ה' מלא את המשכן. דכתיב מלא כל הארץ כבודו. וזאת עבודת האדם כמ"ש מה שברא הקב"ה לכבודו ברא. ולכבודי בראתיו. ואין כבוד אלא תורה. פי' בכח התורה יכולין לברר ולהעיד זאת העדות. ולכן נק' לוחות העדות. וניתן במשכן שנתברר העדות באמצעות מלאכת המשכן. וז"ש מלא את המשכן באמצעות המשכן נגלה כבודו יתברך בעולם. וזה עצמו העדות שויתר להם על מעשה העגל במה שחזרו ותיקנו העדות להעיד עליו ית"ש. ואיתא במדרש כי המשכן הי' תיקון כל מעשה בראשית ע"ש ותכל כו' עבודת כו' כמ"ש ויכולו השמים כו'. והענין עפ"י מ"ש במדרש בראשית הגו סיגים מכסף כו' ע"ש בפסוק ויכולו כי כאשר הוסר הפסולת מתהו ובהו יצא לצורף כלי כנ"ל. ועתה בעת נדיבת המשכן שהי' ברצון ותשוקה לשמו יתברך בלי פסולת לכן יצא לצורף כלי שנגמר כל התכלית מעשה בראשית. וז"ש במדרש תאלמנה שפתי שקר כו' שהעתיק מבריותיו ע"י שתהו ובהו מכסה ואין ניכר הקדושה וחכמה שנתן הקב"ה במעשה בראשית ומסיים שם מה רב טובך כו' פעלת לחוסים בך ע"ש במדרש בראשית. וכאן נמי במד' בפסוק ויביאו כו' המשכן שלא האמינו שיוכלו לעשות משכן שיתגלה כבודו ית' בכח מעשה בני אדם. אבל מה רב טובך כו' לחוסים בך והוציאו מכח אל הפועל להיות מלא כבוד ה' את המשכן והכל כשנתברר הרצון בלי פסולת כמ"ש הגו סיגים מכסף. ואז נעקר תהו ובהו ותערובות טוב ורע שנעשה ע"י החטא ואז נגלה כבוד ה' וניכר אור הגנוז במעשה בראשית כמ"ש בחכמה יסד ארץ. ובנ"י מרוב התשוקה עמדו על סוד מעשה בראשית שנגלה להם ע"י מלאכת המשכן שצוה הקב"ה. שכל המלאכה רמזים לדברים עליונים. ועל זה כתיב סוד ה' ליראיו כו'. כמ"ש במ"א כי עוה"ב מוכן לבנ"י. אבל ובריתו להודיעם שיהי' להם גם בעוה"ז התגלות ממה שעתיד להם כמ"ש פעלת לחוסים בך ועיין בזוהר ריש פ' זו. וכן הוא שבת שמעין עוה"ב. וכן הוא בכל המצות שמרמזים לדברים עליונים שע"י המצות יכולין להתדבק בשורשן:

תרנ"ב

במדרש תנחומא אהבתי מעון ביתך ע"ש. דכתיב כל פעל ה' למענהו דרשו חז"ל לעדותו כמ"ש ענה בי מלשון לא תענה ברעך. גם יתכן לפרש למעונהו כדאיתא מעולם נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים וזו הדירה והמעון הוא בכח העדות של בני ישראל. לכן נקרא משכן העדות. שכפי העדות כך מתגלה השכינה בעולם. כדכתיב ואתם עדי כו' ואני אל ודרשו חז"ל דהתגלות אלקותו ית' תלוי בעדות זו. דכתיב ויקם עדות ביעקב דהנה כתיב על פי שני עדים כו' יקום דבר ונק' עדים מקיימי הדבר כדאיתא במס' מכות. וז"ש רז"ל לתת שכר לצדיקים שמקיימין העולם שנברא בעשרה מאמרות כי ע"י עדותן של בנ"י מתקיים העולם. ובכל מקום שיש עדות יש התגלות השכינה והרמז שכתבו חז"ל אין מקבלין עדים אלא בפני בע"ד יבוא בעל השור ויעמוד על שורו. ויש עדות בעולם שנה נפש. אתם עדי בבחי' נפש. שבת סהדותא אקרי בזמן. משכן העדות [*במקום] כי באמת הקב"ה ברא הטבע והזמן והוא רם ונשא מכל זה. אך ע"י שנמצא נקודה פנימיות בעולם שנה נפש שהוא רוחניות. זו הנקודה עדות על כל השאר. כענין שאמרו חז"ל דבר שהי' בכלל ויצא מן הכלל ללמד על הכלל כולו יצא. ובני ישראל יצאו מן הכלל. וגם בבני ישראל עצמם יש צדיקים גדולים שבאו ללמד על הכלל כולו. וכמו כן שבת יצא מכלל הזמן ללמד על הזמן כולו. וכמו כן משכן ובית המקדש ללמד על כל המקומות כנ"ל:

במדרש צאינה וראינה כו' שעטרה לו אמו לא זז מחבבה עד שקראה אחותי כו' אמי כו'. הענין הוא כי ביציאת מצרים נעשו בנ"י כלים לעבודתו ית"ש והוא בחי' בתי. אח"כ בקבלת התורה הוא בחי' אחותי כמ"ש ז"ל שנתממו בסיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה. ואחר החטא ששבו בתשובה ואמרו חז"ל במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד. והטעם כי ע"י תשובה נתקן דרך חדש. מכש"כ כלל ישראל כשעשו תשובה המשיכו מא"ס המשכה חדשה. וזהו בחי' המשכן שעטרה לו אמו. וכל הדרכים האלה נמצאים תמיד בבנ"י. והם בחי' ג' רגלים פסח שבועות סוכות. ושבת כולל כל אלה הג'. ש' בת הוא ג' מדריגות של הבת. שבת בראשית ויציאת מצרים הוא בחי' בתי. שבת של קבלת התורה הוא אחותי. שבת שרומז ליום שכולו שבת הוא בחי' אמי. בע"ת. כי באמת לעתיד יהי' נתקן כל הפגמים מחטאים. ויהי' דרך חדש. וכל בעלי תשובה יש להם חלק מזה הדרך שלעתיד. ועל אלו הג' כתיב ויהי נועם ה' כו' הוא בחי' בתי שהקב"ה ישפיע לנו דעת לעבודתו ית'. ומעשה ידינו כוננה עלינו הוא בחי' אחותי שנזכה במעשה עצמינו. ומעשה ידינו כוננהו איתא בכוונת האר"י ז"ל שהוא בחי' תיקון הפגמים ע"ש שהוא כמ"ש. והיינו שנמשך דרך חדש ע"י תיקון החטא. ולכן איתא שבירך אותם משה בברכת ויהי נועם כו' דעשיית המשכן הי' בכח התשובה כנ"ל:

תרנ"ד

אלה פקודי המשכן משכן העדות. פרש"י עדות שויתר להם הקב"ה על מעשה העגל. ובמדרש באלה הכעסתם אותי באלה אני מתרצה לכם וכן לעתיד מי אלה כעב תעופנה כו'. הענין הוא עפ"י מ"ש לעיל פ' ויקהל בפסוק מי ברא אלה דיש לכל דבר שורש בסתר עליון כמ"ש בזוה"ק שמא קדישא ואורייתא סתים וגליא. ומי ברא אלה. וחיבור מי אלה מקיים הכל. וב' בחי' אלו הם נעשה ונשמע. נעשה בהתגלות. ונשמע לקבל שורש הנסתר. ובבחי' ההתגלות הי' חטא העגל כמ"ש חטאו בנעשה. וע"י המשכן חזרו ותיקנו העשי'. וע"ז נשתלחו בנ"י לתקן עולם העשי' דכתיב ואתם עדי. ועיקר העדות צריך להיות בעלמא דשקרא שאין ניכר האמת רק ע"י עבודת האדם. ובאמת כל מה שברא הקב"ה הכל לכבודו ברא כדאיתא במשנה. ולכן נמצא בכל ציור העולם עדות על הבורא ית'. כמ"ש ויעמידם לעד לעולם. פי' לעד שהכל עדות על הקב"ה. ויש עדות בעולם שנה נפש. כי המשכיל בדעת שלימה רואה ומבין כי א"א להיות בריאת העולם רק ע"י האחד האמת ית"ש כמ"ש בס' חובת הלבבות בשער היחוד באר היטב. וזהו בבחי' העולם עצמו חק נתן כו'. ויש בחי' שנה שהוא שינוי הזמנים ועתים שזה עדות ביותר שיש מנהיג שסובב ומגלגל כל העולם. ויש בחי' נפש שהוא עיקר העדות כמ"ש שנברא העולם בספר וסיפור כו'. וזה העדות ניתן לבנ"י. וע"ז כ' אתם עדי נאום ה' פי' בבחי' הדיבור כ"ב אותיות התורה זה הסיפור ניתן לבנ"י. כמ"ש עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו. ובנ"י יכולין לברר כבוד מלכותו ית' בעולם כמו שהי' בבנין המשכן והמקדש שתיקנו בזה כל הבריאה. וציור כל הבריאה הי' נרמז בבנין זה לקשר כל הבריאה בשורשה. וזה כל עבודת בני ישראל להוציא מכח אל הפועל זה הציור. אבל הרשעים כל מגמתם לבטל זה הציור והתגלות הקדושה כדאיתא במדרש משל שונא המלך שירא לגשת אל המלך חותר להפיל האנדרטי של מלך ע"ש שהמקדש הי' הציור של המלך כביכול כדאיתא במדרש בפסוק צאינה וראינה כו' בעטרה כו'. ועדות זה במעשה תליא כפי זכות בנ"י בלבותם. וכפי מה שזוכין להיות ברי לבב. כך יכולין להוציא זה הציור בהתגלות. וזה עצמו עדות גם על בני ישראל שהתגלות הקדושה בעולם כפי עבודתם. ובאמת יש לנו להתאונן על חורבן בית המקדש. כמ"ש שנתמשכן בעונותינו. פי' זה הציור והעדות אינו יכול להיות בהתגלות על ידי מחשך עונותינו כמ"ש עדיכם בירה שחזרה לראשונים ולא חזרה לאחרונים עיין שם פרק קמא דיומא. אבל בפנימיות ובשורש בני ישראל לעולם הם עדים על הקדוש ברוך הוא. וזה עדות השבת שניתן לבני ישראל בצינעא כמ"ש ז"ל ביני ובין בני ישראל אות הוא לעולם. וזה בחי' מי בשורש הנסתר. אבל אלה הוא בהתגלות ולעתיד לבוא עוד יתחברו כמ"ש מי אלה כעב תעופנה. וכמ"ש אני אמרתי אלהים אתם כו'. ובחי' השבת למעלה מבחי' המשכן. והנה איתא במדרש אלה פקודי המשכן משכן העדות. ששאל מרע"ה מה נעשה במותר ואמר לו הקב"ה עשה משכן לעדות וז"ש המשכן משכן העדות. ושמעתי מפי מו"ז ז"ל שביאר הענין כי זה המותר נדבה שלא נעשה ממנו בנין א"כ נשאר זה המותר לדורות אפילו כשאין מקדש אעפ"כ רצון ונדבת בנ"י לעולם קיימת כמ"ש מזה בענין נרות חנוכה ע"ש. ולפי דרכינו נאמר עפ"י מה דאיתא במשנה כל אהבה שתלוי' בדבר בטל דבר בטלה אהבה ושאינה תלוי' בדבר אינה בטילה עולמית. וכמו כן אהבת בנ"י להקב"ה אינה תלוי' בשום דבר. וז"ש בפסוק אהבתי אתכם כו' ואמרתם במה אהבתנו הלא אח עשו ליעקב כו' ואוהב את יעקב כו'. ואין מובן התשובה על השאלה במה אהבתנו. אך הפי' הוא שאין האהבה תלוי' בשום דבר רק הוא גזירת הכתוב כטבע אב לבן ואילו הי' תלוי בצדקת יעקב אין בזה הוראה על אהבה ליעקב יותר מעשו. אך הוא אהבה בעצם. וכמו כן אהבת בני ישראל להקדוש ברוך הוא היא בעצם לכן הי' מותר בנדבת המשכן. שהגם שזה הבנין מהמשכן הי' מאוד מעלה גבוה ורמה. אבל נדבת בני ישראל הוא למעלה מכל דבר ואינו תלוי בשום דבר ובשום בנין. הרי קראו הכתוב מותר. והוא ענין נשמה יתירה בשבת. כי כל ימי המעשה האהבה תלוי' בדבר כפי עבודת האדם במצות מעשיות. ובשבת מתנה טובה וכל המעשים נשבתין שהוא אות אהבה שאינה תלוי' בדבר. לכן אהבת המשכן אינו מתקיים תמיד רק כפי זכות הדור. אבל עדות השבת הוא בחי' נשמה יתירה שאינה תלוי' בדבר כמ"ש:

תרנ"ה

בפסוק אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פקד על פי משה כו'. פרש"י עדות שויתר להם הקב"ה על חטא העגל. והנה העדות היא התורה כמ"ש לוחות העדות. והוא העדי שקבלו בנ"י בהר סיני. ואחר החטא כתיב ויתנצלו בני ישראל את עדים. ומשה יקח את האהל דרשו חז"ל על זה וכולן זכה משה רע"ה ונטלן פרש"י האהל מלשון בהלו נרו כו'. וזהו אור התורה שכתוב עלי' חרות על הלוחות חירות שהי' אור התורה שורה על בנ"י בהתגלות. ונק' חירות שהי' למעלה מהזמן והטבע. ולכן קודם החטא לא נצרך ארון ומקום אל הלוחות כמ"ש ג"כ בס' אוה"ח. וע"י החטא נפלו ממדריגה זו. וכתיב ומשה יקח כו' וקרא לו אהל מועד. פי' בזוה"ק דשויא לי' זימנא ע"ש. שלא הי' שוב הקדושה רק בזמנים מיוחדים. וכמו כן נצרך משכן ששם יתגלה זה העדות. כמ"ש במ"א שיש בחי' עולם שנה נפש. ובחי' החירות הוא למעלה מכל אלה. ולכן עתה כ' משכן העדות בחי' עולם ומקום. אשר פקד על פי משה שהי' בחי' נפש למעלה מכל בנ"י. ונקרא אהל מועד כנ"ל בזמן. וזה שויתר להם על מעשה העגל. כי ע"י החטא לא הי' יכול להתגלות זה העדות. וניתקן ע"י התשובה מקום המשכן שיוכל שם להתגלות העדות:

תרנ"ז

במדרש איש אמונות רב ברכות זה משה ואץ להעשיר זה קרח שהי' לוי וביקש הכהונה כו'. הגם כי חפצו לכהונה הוא עשירות של מצוה. כענין שאמרו אין עני אלא מתורה ומצות. אע"פ כן לפי שלא הי' כוונתו לשמים נקרא אץ להעשיר. ומשה רבינו ע"ה איש אמונות פי' להכיר את מקומו וכל השייך אל השורש שלו. ולכן אעפ"י שא"ל הקב"ה ואעשה אותך לגוי גדול לא קיבל שידע שזה הכח של כלל ישראל שייך לשלשה אבות. ולא התדבק אלא לדבר השייך לו זה בחי' נאמן. ולכן על ידו נמשכו כל הברכות. כי הברכה תלויה בזה החיבור אל השורש. וזה ענין כלי מחזיק ברכה שלום. כשהחלק שלמטה נדבק אל שורשו שלמעלה נעשה כלי שלום וחל הברכה. וכמו שהי' משה רע"ה בחי' איש אמונות והמשיך הברכה לכל נפשות בנ"י. כמו כן בעולם מעשה המשכן הי' לדבק כלים התחתונים אל שורש המשכן למעלה. וכן ביהמ"ק נקרא בחי' אמונה במקום כמ"ש ותקעתיו יתד במקום נאמן ולכן נמשך על ידו ברכה לכל המקומות. וז"ש יודע הי' בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ. וכן בזמנים שבתות וי"ט נק' אמונת עתיך שהם זמנים שמעלין הכל אל השורש. ולכן נמשך על ידם ברכות לכל הזמנים. ולכן נק' סעודת שבת סעודתא דמהימנותא ונותן ברכה על כל ימי המעשה:

משכן העדות עדות הוא לישראל שויתר להם הקב"ה על מעשה העגל שהרי השרה שכינתו ביניהם. ומה צריכין עדות. אך כי נשפלו מאוד בנ"י ע"י החטא ונתן להם הקב"ה עדות ע"י המשכן לחזק את לבם ולהרחות שתיקנו כל החטא. ובאמת בנ"י הם עדים על הקב"ה כדכתיב אתם עדי. ובוודאי בני ישראל שנבראו להעיד על אלקותו ית"ש שהוא אחד איך יתכן שיהיו הם עובדי ע"ז ח"ו. ולכן נתרשלו בנ"י בעדותן עד שהראה להם הקב"ה שלא הי' זה החטא בעצם רק במקרה ע"י הערב רב. ושהם ראוין להעיד עליו ית"ש כבראשונה. וכדאיתא לא היו ראוין בנ"י לאותו חטא רק להורות תשובה. פי' להודיע לכל בר תשובה שלא יהי' נופל ביותר בעיניו וידע כי ע"י התשובה ניתקן כבראשונה. וכמו כן אחר יוה"כ שהוא יום סליחה ומחילה ניתן מצות סוכה שהיא מעין השראת השכינה במקדש לחזק לכל בעלי תשובות כי ראוים הם שתשרה שכינה עליהם:

גם פי' משכן העדות שזה המשכן נעשה ע"י עדות בנ"י כמו שכתוב ואתם עדי כו' ואני אל כי בנ"י בכח זה העדות יכולין להמשיך השכינה בעולם כדכתיב על פי שני עדים יקום דבר. ק"ש בשחרית ובערבית. ולפי שהי' דור המדבר עדים נאמנים כמ"ש אתה הראת לדעת. זכו להשראת השכינה במשכן וכמו כן במקדש. ונמצא המשכן עדות על ישראל שהם נאמנים בעדותן. ולכן עתה בעוה"ר שמקדש חרב אמרו עדיכם בירה. שאם היינו מקבלין עול מלכות שמים בכל יום כראוי במסירת נפש היו זוכין לבנין המקדש. כי המקדש תלוי בעדות ישראל. וזה משכן העדות:

תר"ס

במדרש איש אמונות רב ברכות זה משה מי שהוא נאמן הקב"ה מביא ברכות על ידו ואץ להעשיר זה קרח כו'. דאיתא כלי מחזיק ברכה זה שלום. זה ענין איש אמונות להיות כל מעשיו דבוקים בשורשו כמ"ש יתד במקום נאמן. אז נקרא שלום כי החלק שלמטה אינו שלום רק בהתדבקות לחלק שלמעלה. וזה הי' בחי' משה רע"ה משה משה בלי פסיק. ונק' איש האלקים חציו איש וחציו אלקים. וכן הי' המשכן משכן כמ"ש כעיר שחוברה לה. וזה הי' תכלית כל המשכן להיות כלי מחזיק ברכה לכל העולם. וכמו כן שבת בזמן שכל מעשי' כפולים. לחם משנה. מזמור שיר. זכור ושמור. כמ"ש במד' והוא בחי' שלום הנ"ל ונותן ברכה לכל הזמן. והם ג' סעודתי דמהימנותא. כענין איש אמונות בנפש. ומרע"ה נותן ברכה לכל הנפשות כמ"ש וזאת הברכה כנ"ל לפי שהוא איש אמונות. וקרח כתיב ויקח קרח ואתפליג בעל מחלוקת היפוך בחי' השלום כמ"ש במ"א מזה. והנה כתיב משכן העדות כי זה עיקר העדות של בנ"י להמשיך שפע קודש בעולם דכתיב אתם עדי נאום ה' פי' כשנענים מן השמים. ולכן יש עדות במקום ובזמן כמו שזכו בנ"י במעשיהם לעשות המשכן ולשכון השכינה בתוכם. וכמו כן בשבתות וזמנים שהקדושה יורדת בזכותן של בנ"י. וכמו כן בנפשות כשזוכין להמשיך הקדושה מלמעלה בנפש. וכתיב ובצלאל כו' עשה את כל אשר צוה ה' את משה. לפי שבעשיית המשכן נרמזין כל התרי"ג מצות דכמו שיש רמ"ח ושס"ה מצות לתקן כל ציור האדם לשרות בו הארת הקדושה וזה תכלית המצות התקשרות האברים וגידין בשורשן. כמו כן במשכן נמצא זה הציור ונקרא עבודת הלוים מלשון התחברות ודביקות אל השורש והכל ענין אחד:

תם ונשלם ספר שמות