שפת אמת/יום הכפורים

<< · שפת אמת · יום הכפורים · >>

ליום כיפור

תר"מ

עיו"כ במאמר האוכל ושותה בתשיעי כאלו התענה תשיעי ועשירי כו'. שהוא הכנה אל התענית. ואמרו קדושי עליונים כי באכילת יום זה מתקנים אכילת כל ימות השנה. והענין הוא כי כמו שאמרו חכמים האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו. כמו כן וקו"ח מדה טובה המרובה כשבשעת התשובה זוכרין בסיבה המביאה אל החטא עי"ז מתקנין גוף החטא. כמו שאין מספיקין לשוב כיון שהחטא הי' בתשובה עצמה. כן יש תשובה בהחטא עצמו. לכן סומכין אכילה ושתי' לתשובת יום הצום. לתקן סיבות החטא שהוא אכילה ושתי'. ובאמת יו"כ הוא מעין עוה"ב שאין בו אכילה ושתי'. ועוה"ז הוא כפרוזדור בפני עוה"ב ר"ל שעוה"ז הוא הכנה לעוה"ב. והענין כמ"ש יכין (רשע) וצדיק ילבש נמצא כל פנימיות יש לו התלבשות וקליפה. וגשמיות עוה"ז הוא כסוי ולבוש לעוה"ב. וצריכין להראות כי כוונת כל אכילה ושתי' רק להיות הכנה ופרוזדור לעוה"ב שאין בו אכילה כו'. וזה כוונת אכילת עיו"כ כנ"ל. ובאמת זו מדריגת יתרון בעל תשובה לצדיק גמור. כענין הפרש בני אדם למלאכי עליון כי המלאכים הם בעולם העליון. ובנ"י זוכין לשוב לעוה"ב מן העוה"ז. וזה היתרון שלהם. ואין להאריך כעת יותר:

תרמ"א

מעיו"כ איתא וכי בתשעה מתענין כו' אלא האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כו'. ותו למדו מכאן תוספת מחול על הקודש. והענין הוא כי יוה"כ הוא מעין עוה"ב שאין בו אכילה ושתי'. והוא באמת יום שמחה מאוד לבנ"י. אך שאין יכולין להתדבק בשמחה זאת כראוי בעודנו בעוה"ז. וצריכין להתדבק בהארת היו"כ לפניו ולאחריו בתוספות מחול על הקודש. ובשמחת התשיעי יכולין להתדבק בהארת יו"כ אח"כ. וכמ"ש הרבינו יונה ז"ל בטעם הסעודה שאין יכולין לשמוח ביום הכפורים מקדימין השמחה ע"ש והוא כנ"ל. כי יוהכ"פ הוא הביטול אליו ית' לגמרי. כמ"ש חז"ל מקוה ישראל ה' מה מקוה מטהר כך הקב"ה מטהר את ישראל. ומינה מה טהרת המקוה כשנכנס כל קומה של האדם במים. כן צריך כל האדם להתבטל אליו ית'. וכשזוכה האדם אחר פטירתו לזה מתטהר ע"י הקב"ה במקוה ומעין זה יש ביוה"כ כנ"ל:

תרמ"ד

בגמ' קודם יו"כ מפרישין כ"ג כו' פרישת ז' ליום אחד ע"ש. הענין כי יוהכ"פ הוא יום אחד מיוחד בשנה שהוא מעין עוה"ב כמ"ש במדרשים שדומין למלאכים ומתגלה בו הנהגה שלמעלה מהטבע. והכה"ג הי' מתהפך ממש כמלאך כמ"ש (בזוה"ק) [במד'] על וכל אדם לא יהי' כו' ע"ש. וזהו כענין שכתוב במלואים ביום השמיני קרא משה כו' כמ"ש שם באורך. כי היא בחי' שלמעלה מהטבע בכח התשובה שהתעוררו בנ"י שירד אש מהשמים. וע"ז דרשו לעשות לכפר מעשה פרה ומעשה יוהכ"פ. והכל ענין אחד בחי' התשובה שהיא למעלה מהנהגת ימי בראשית כמ"ש ימים יוצרו ולא אחד בהם זהו יוהכ"פ. וזהו הענין שכ' שלא לבשן אהרן לגדולתו כו'. והיתכן שהי' מתגאה אהרן בהיותו לובש בגדים יקרים. רק שבגדים הם המלבושים וכ' בגדי קודש הם. ונהפך מלבוש הגוף שהוא לבוש להנשמה ונתלבש במלבושי קודש כדאיתא בפייט בענין מראה כהן. ובאמת אם הי' לו קצת נגיעה בזה לא הי' יכול להתלבש בהם כלל:

תרמ"ה

בפסוק וזרקתי עליכם מים טהורים כו'. שעיקר הטהרה ע"י התורה וביוהכ"פ הוריד לנו מרע"ה את הלוחות שניות. ואין מים אלא תורה והראשונות היו בבחי' קדושה כמ"ש וקדשתם היום ומחר. והשניות היו בבחי' טהרה ונק' מים טהורים שהוא במדריגת בעלי תשובה. טהור מטמא. שיש בתורה דרך מיוחד בבחי' צדיקים גמורים. ויש דרך מיוחד לבעלי תשובות:

בפסוק לטהר אתכם מכל חטאתיכם וחטא הוא שוגג לכן אמרו חז"ל דיוהכ"פ בעי תשובה. וע"י התשובה גם מיראה הזדונות נעשין שגגות ואז היוהכ"פ מכפר על השגגות. וזהו שאומרים כי לכל העם בשגגה שעכ"פ כולם עושין תשובה עכ"פ מיראה:

בזוה"ק פ' אמור פי' כסוי חטאה שהחטאים נשלכים במצולות ים דשם שורש כל החטאים ע"ש. וזהו ענין השעיר המשתלח שמקבל כל עונות בנ"י. דע"י החטאים מתערב הסט"א ובא לקרב אל הקודש. וזהו תכלית כל האיסורים שבתורה שלא ליתן מקום לסט"א להתקרב שעי"ז מסתלק הקדושה. ולכן ע"י תשובה מחזירין כל הפסולת לסט"א וזהו רמז ישיב הרע לשוררי. וכ"כ ישוב עמלו בראשו וכשחוזר לשורשו בנוקבא דתהו"ר נק' כסוי חטאה. וממילא חוזר האדם להתדבק בקדושה:

תרמ"ז - תרמ"ח

במשנה אשריכם ישראל מי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים כו' מקוה ישראל ה' כו'. דכ' וזרקתי א"כ הם מים עליונים דיש מים עליונים ותחתונים כדכ' יקוו המים כו' מקום אחד. היינו שלמטה לא כל המקומות ולא כל העתים שוים. אך בנ"י שהם בחי' האחדות זוכין לתורה שנק' מים. אבל מים העליונים הם טהורים ושם בשורש לא שייך חטא וחסרון. ולכן בעלי תשובות הקב"ה זורק עליהם ממים עליונים והיא הארת עוה"ב שמתגלה ביו"כ. ובמד' ואתחנן ים רחוקים. מקוה פעמים פתוחה פעמים נעולה וכמו כן התפלה. אבל שערי תשובה לעולם פתוחים ונק' ים ע"ש. ור"ה הוא בחי' תפלה ויוהכ"פ תשובה. ובמד' אחרי ה' אורי בר"ה וישעי ביוהכ"פ. כי בר"ה הקב"ה מאיר לבנ"י במקום שהם לכן היא בכסה. וישעי הוא ישועה מלמעלה. וכמו כן דורש שם אורי ביצ"מ וישעי על הים דשם כתיב ויושע שהי' ישועה מלמעלה כמ"ש ביום ההוא. ולכן כ' אז ישיר. כי כשהישועה בהשורש. השמחה בשלימות. וכמו כן אחר יוהכ"פ הם ימי שמחה:

לפני מי מטהרין כו' דאנו מבקשין מחה פשעינו מנגד עיניך כאמור אנכי כו' מוחה פשעיך למעני. ומה הלשון מנגד עיניך הלא הבקשה הוא לכלות ולמחות כל החטא. רק הפי' שבאמת עי"ז שמתקרבין לפני השי"ת וזוכין להתוודות לפניו באמת בפרט במקדש ה'. עי"ז נמחה החטא. וז"ש מנגד עיניך עי"ז מחה פשעינו. כאמור אנכי כו' מוחה פשעיך למעני היינו בכח התגלות הקדושה:

תרמ"ט

איתא ימים יוצרו ולא א' בהם. הוא יוה"כ. פי' שבו מתגלה ציור הפנימי של איש ישראל דכ' וייצר ב' יצירות. ולא א' בהם. פירש"י שכשהיו הימים לפניו לא היו בגשמיות. רק שנתלבש בציור גשמיי. וביוה"כ הסיר זה הגשמיות. לכן אמרו השטן אין לו רשות ביו"כ. ומסתמא כן הוא באדם שאין היצה"ר שהוא השטן שולט בו וכמלאכים שאין להם רק לב א'. לכן א"צ אכילה ושתי'. וכ' שחורה אני כו'. דרשו חז"ל ונאוה ביוה"כ שהוסר מלבוש הגשמיי כנ"ל. לכן הי' נכנס הכ"ג לפני ולפנים. בזאת יבא. בזאת הוא כשנתברר הפנימיות בלי התלבשות הגשמיות. וכ"כ אך בעשור כמ"ש חז"ל בפ' אך את הזהב שצריכין להעביר החלודה כן ביוה"כ תטהרו:

אי' במדרש וישעי הוא ביוה"כ דעיקר הישועה צריכים הבינונים. דכתי' צדקתך הוא צדיקים גמורים. משפטיך תהום רבה הרשעים. אדם ובהמה הם הבינונים זה וזה שופטן. להם תושיע ה' ביוה"כ:

איתא בגמ' ולך ה' החסד כו' בתחלה לאיש כמעשהו ולבסוף החסד. וכן הוא המדה בר"ה הוא המשפט וכמ"ש צדיק ה' בכל דרכיו. וביו"כ הוא הסליחה בחסד וזה וחסיד בכל מעשיו כי החתימה ביוה"כ הוא סוף מעשה המשפט לכן הוא בחסד. ושלא כמדת ב"ו שקשה לתקן המעשה יותר מתיקון הרצון. ובאמת היא הנותנת ע"י שגלוי לפניו ית' שבמעשה א"א לב"ו להתקיים בדין לכן שיתף עמו החסד במעשה. אבל הדרך והמשפט בצדק שכן צריך להיות עכ"פ באדם שיכונו דרכיו והנהגותיו במשפט אמת. הגם שא"י לגמור במעשה כראוי כמ"ש במ"א מזה:

תרנ"א

איתא במשנה עבירות שבין אדם לחבירו אין יוהכ"פ מכפר עד שירצה את חבירו כו'. דהנה ביוכ"פ נעשין בנ"י אחדות אחד כדאיתא ולו אחד בהם זה יוהכ"פ. וכמו שיום זה מאחד כל הימים כן מתאחדין בו כל הנפשות. כי באמת הנפשות קרובין. רק ע"י החטאים בא הריחוק ופירוד. כמ"ש עונותיכם היו מבדילין ביניכם לבין אלקיכם. ויש עבירות שגורמין פירוד בין אדם למקום ויש שגורמין פירוד בין אדם לחבירו. ויתכן לפרש מבדילין ביניכם ממש. וגם בין אלקיכם כנ"ל. וצריכין לתקן ב' מיני פירוד אלו. וז"ש עבירות שבין אדם לחבירו אינו דוקא גזילה וכדומה. רק עבירות שגרמו פירוד בין אדם לחבירו כמו לא תשנא כו' אחיך כו' וכדומה. ועד שירצה את חבירו פי' שיחזור להיות רוצה ואוהב את חבירו כמ"ש חז"ל ואהבת לרעך כמוך זהו כלל גדול בתורה. וביוהכ"פ שמתכפרין העבירות נעשין בנ"י אחד. ולכן זכו ללוחות אחרונות ביוה"כ שמקודם ע"י החטא כ' כי פרוע הוא ונתפרד האחדות. ואח"כ כשירד משה מן ההר כ' ויקהל משה כו' שנחזרו להאחדות והתורה תלוי' בזה האחדות כמ"ש מורשה קהלת יעקב. וז"ש כלל גדול בתורה:

אחר יוהכ"פ ימי שמחה דכ' אכול בשמחה לחמך כו' יינך כי כבר רצה האלקים כו'. מאי לשון כבר. אך באמת בנ"י עיקר בקשתם מחילה וסליחה כדי שיוכלו לעבוד השי"ת בלב טהור כמ"ש עמך הסלחחה למען תורא. ולכן אחר יוהכ"פ שנתכפרו העונות ונטהרו נפשות בנ"י יש לקחת לעבודת הש"י בשמחה. לחמך יינך הוא תורה ומצות. וע"י שעובדין אח"כ בשמחה הוא סימן שבקשת הסליחה הי' לשם שמים. והקב"ה שרואה עתידות מצרף עבודת האדם אחר הכפרה לכפר לו בזכות זה. וזהו כי כבר רצה שזו עבודה בשמחה כבר נתקבל לפניו יתברך:

תרנ"ב

מערב עד ערב כו' ולמדו מכאן תוספות מחול אל הקודש. כי יוהכ"פ הוא מעין עוה"ב והוא יום מיוחד מכל ימות השנה כמ"ש ז"ל על פסוק ימים יוצרו ולא אחד בהם זה יוהכ"פ שמאיר בו הארה מעולם העליון. ואפילו השטן אין לו רשות להשטין. ומאחר ששס"ה ימים בשנה הם נגד שס"ה גידין בנפש. נראה כי זה היום הוא גיד המילה. לכן ניתן לבנ"י רשות להסיר הערלה מזה הגיד. וכמו כן הוסר השטן מזה היום. לכן איתא בפרקי דר"א כי אאע"ה נימול ביוהכ"פ. ויליף גז"ש בעצם היום הזה דכתיב במילת אברהם וביוהכ"פ כתיב עצם היום. והרמז כנ"ל שיש בו התגלות אור פנימי והערלה מוסרת מזה היום ומזה המקום. ולכן זה היום והמקום מאיר לכל הימים. וכמו כן גיד המילה כולל כל הגידין וכל האדם ומעלה כולם כמ"ש מי יעלה לנו כו'. וכמו כן זה היום מעלה כל הימים, ודבר שהי' בכלל ויצא כו' ללמד על הכלל כולו יצא וניתן זה היום לבנ"י עדות שהם מוכנים לעוה"ב. כמו כן במילה דכתיב ועמך כולם צדיקים כו'. ולכן צריכין לבטל כל הימים אל זה היום ולערב אותם כדי שיה' לכולם יניקה מזה היום. וזהו הרמז מערב עד ערב. ופי' ולו אחד בהם קרי וכתיב לו בוא"ו ובאל"ף. פי' שזה היום מעלה כל הימים למעלה מן הטבע כמ"ש במ"א כי ע"י הביטול אל שורש הנעלם זה עיקר הקיום. ולכן יש לשמוח בבוא זה יום הקדוש. לכן האוכל בתשיעי כו' בזו השמחה יש בו הארה מיוהכ"פ. וכמו כן במוצאי יוהכ"פ דכתיב עד ערב וקשה ג"כ וכי בערב מתענין הלא ביום מתענין. רק האוכל ושמח במוצאי יוהכ"פ כאלו התענה. ונמשך הארה ע"י זו השמחה מיוהכ"פ לכל הימים. וכמ"ש לך אכול בשמחה כו':

שייך לעיל במ"ש שיוהכ"פ מיוחד נגד גיד המילה כמו כן זה לעומת זה ת"ב מיוחד נגד גיד הנשה כדאיתא בזוה"ק. וכמו שגיד הנשה מנשה פולחנא דמרי עלמא כמו כן המילה הוא בחי' הזכירה כמ"ש במ"א מזה:

תרנ"ג

כתיב לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה. הוא ר"ה יוה"כ וסוכות שניתן לבנ"י. כי ר"ה הוא בחי' חכמה כמ"ש שופר חכמה ואינה מלאכה. והיא בחי' יראה כדכ' הן יראת ה' היא חכמה וכתיב מה ה' אלקיך שואל כו' כי אם ליראה לכן רמזו אינה מלאכה שהוא רק הביטול בחי' כח מה. ואמרו אם אין יראה אין חכמה. וסור מרע בינה הוא בחי' יוכ"פ לפני ה' תטהרו ועיקר ביוהכ"פ להיות נעשין סור מרע שכל ימי השנה א"י מכח לכלוך החטאים ועונות. ועתה שיום כפרה הוא צריך לשוב בתשובה להיות סור מרע. וזוכין לבינה כי יש נ' שערי בינה וביוהכ"פ נפתח שער הנ' והוא שבת העליון מכל שבתות השנה ולכן כ' ועניתם כדי להתקרב לבחי' עוה"ב שאין בו אכילה ושתי'. והנה בכל שבת כתיב ביני ובין בנ"י [אות הוא] ובזוה"ק ויקהל איתא כי רוח עליון היורד בשבת נהנה מעונג שבת ע"ש פי' ושמרו בני ישראל את השבת. וכאן כתיב ועניתם את נפשותיכם הוא ג"כ ע"י הרוח שבו יש התקשרות ביני ובין בני ישראל. וכמו שבנ"י מענגין השבת לשם שמים כענין ישמח ישראל בעושיו. כן עתה מעלה הרוח את נפשות בנ"י להיות להם אחיזה בחלק העליון שאין בו אכילה ושתי'. ועניתם היא מלשון עונין על הן הן להיות נמשכין אחר הארת זה היום הטהור והקדוש. וזה לא יוכל להיות רק ע"י עינוי מאכילה ושתי'. וגם בכל שבת אמרו חז"ל שהוא מעין עוה"ב ויוהכ"פ הוא שורש כל השבתות. לכן הוא יום אחד בשנה. ובנפש כל עבודות יוהכ"פ אין כשרים רק בכ"ג שהוא אחד המיוחד מכל בנ"י. ובמקום מיוחד בקדשי קדשים שהוא בשורש העליון למעלה מן הטבע. ואיתא בזוה"ק המתענה בשבת קורעין לו גז"ד של ע' שנה לכן בנ"י שמתענין בשבת שבתון נמחל להם כל העונות. וכמו דבכל שבת יום הששי מכין לשבת כמו כן עיו"כ מכין התענית של יוהכ"פ:

תרנ"ה

איתא בתדב"א כי במ' ימים האחרונים שעלה מרע"ה להר התענו בנ"י וביום האחרון קבעו תענית לילה ויום ונתרצה להם הקב"ה וקבע אותו ליום סליחה ומחילה לדורות. ובודאי היה זה בכח אהרן כאשר נשתתף עמהם בחטא החזיר אותם בתשובה ולכן נמסר כפרת היום ביד אהרן כה"ג. ותקנו בזה מה שבראשונה הקדימו נעשה לנשמע וע"י החטא איבדו בחי' נעשה ועתה (ע"י) התשובה הקדימו נעשה לנשמע שקבעו לעצמם יום תענית מה שעתיד הקב"ה אח"כ לצוות להם. וביוהכ"פ ניתנו לוחות האחרונות. וע"ז אומרים בתפלת שבת ושני לוחות אבנים הוריד בידו וכתוב בהם שמירת שבת. דיש זכור ושמור זכור בפה שמור בלב וכתיבות הלוחות הוא החקיקה בלבות בנ"י כמ"ש כתבם על לוח לבך וע"י החטא לא יכלו לקבל הלוחות. ואחר שנמחל להם ונטהרו הלבבות ביוה"כ נחזר להם זו החקיקה בלב. ובאמת חטא העגל שמור לדורות ולעומת זה בכל יוהכ"פ בכל שנה ושנה נמחל קצת מזה החטא ונכנסין בשערי הקדושה לקבל הרשימה בלב:

תרנ"ו

עשרת ימי תשובה הם הנהגה מיוחדת מעולם התשובה. וכמו ששבת בז' ימי המעשה מיוחד לבני ישראל כן יוהכ"פ בעשי"ת מיוחד לבנ"י. כי בר"ה כל באי עולם עוברים לפניו. ויוהכ"פ מיוחד רק לבנ"י. ור"ה ויוהכ"פ הם בחי' ברית הלשון והמעור. ולכן בר"ה יום תרועה יהי' לכם. והיא הקול תורה שזכו בני ישראל לקבל ברית הלשון ומקודם הי' שפה אחת ואח"כ נשאר לשון הקודש לבנ"י כמ"ש זכור ימות עולם כו'. ויוהכ"פ ברית המעור הוא חותם המילה שזה מעולם מיוחד רק לבנ"י שקיבל אברהם אע"ה זה הברית לזרעו אחריו. וכ"כ בפרקי דר"א כי אברהם אע"ה נימול ביוהכ"פ ע"ש דכתיב בעצם היום כו'. ועל ב' בחי' אלו כתיב קרוב אליך הדבר כו' בפיך זה ברית הלשון ובלבבך הוא בחי' [ברית] המעור. והם בחי' תורה שניתנה בדיבור בעשרת הדברות ואח"כ בלוחות בכתב והוא רשימה דברית מילה. מכ"ל חטאתיכ"ם לפנ"י ה' ס"ת מילה. ולכן ניתנו הלוחות ביוהכ"פ שהוא בחי' חותם בלבות בנ"י ואות ברית מילה הוא מעין עוה"ב ולכן ניתנה בשמיני כמ"ש למנצח על השמינית כו'. וכתיב אנכי אנכי מוחה פשעיך אנכי הוא התורה. וב"פ אנכי הם אנכי שבעשרת הדברות בדיבור ואנכי שבלוחות בכתב ועל ידיהם נמחה הפשעים כפי מה שמכניסין עצמם לתוך התורה שנקראת מים כך נמחין הפשעים. וע"ז אמרו מקוה ישראל כמו שמקוה מטהר כך הקב"ה מטהר כי התורה כולה שמותיו של הקב"ה כדאיתא קוב"ה ואורייתא כולא חד. ויוהכ"פ הוא התורה שבכתב בחי' מילה כנ"ל. ולכן מוציאין ס"ת בכל נדרי ומתודין על חטא ופגם אות ברית קודש כי התורה שבכתב ומילה בחי' אחת היא. ולכן לובשין ביוה"כ טלית מצויצת כי הציצית רומז גם כן לברית מילה כמ"ש במ"א. ולכן נוהגין למול התינוק בטלית וציצית ומנהג ישראל תורה. וכמו שיש יום מיוחד בשנה לטהר כל הימים כמו כן בשס"ה גידין גיד המילה שנותן טהרה לכל הגידים. וכמו שאין השטן שולט ביוה"כ כן הוסר הערלה מגיד המילה. ובנוסח התפלה הן יעביר זדון למשוגה שמתפללין שיחשב מזיד כשוגג. ואין מובן הסיום כי לכל העם בשגגה שהרי מבקשין מחילה גם על הזדונות. אך הענין היא כי בבנ"י כתיב ועמך כולם צדיקים כי החטא בישראל במקרה לא בעצם. וזהו עדות חותם אות ברית קודש שחתם בנו הקב"ה וגלוי וידוע לפניו כל העתידות. אך שראה כי בנ"י הם בעצם צדיקים והחטא הוא במקרה. ולכן אין מחשבה רעה מצטרף למעשה בישראל הואיל והחטא במקרה. ומיד כשאיש ישראל חוטא חוזר ומתחרט. ורמז לדבר כי לכל העם בשגגה ס"ת אותיות מילה כי המילה מעיד שבעצם בנ"י צדיקים והחטא במקרה שנכנס בו רוח שטות לשעה. וזהו ג"כ בקשת אהרן למשה אל תשת עלינו חטאת כו' כי יודע הי' מרע"ה שאהרן ומרים הם צדיקים גמורים ונכשלו בחטא במקרה לכן אין לחשוב להם לזדון. וכמו כן בקשת בנ"י מלפני אביהם שבשמים:

מ"ש לעיל כי יוהכ"פ מיוחד רק לבנ"י. רמז לדבר בגמ' חק לישראל הוא אימת הוי חוק בגמר דין והגמר דין הוא ביוהכ"פ זמן החותם. וזה רק לבנ"י וע"ז עדות חותם המילה:

ומ"ש לעיל כי הציצית רומז לברית מילה. רמז לדבר בההוא עובדא במס' מנחות שבאו הציצית לאותו תלמיד להצילו מחטא ערוה ואמר שכ' בפ' ציצית ב"פ אני ה' אלקיכם. ובאמת גם בפ' עריות כתיב ב"פ אני ה' אלקיכם. ואפשר שלכן קורין בפרשת עריות ביוהכ"פ למנחה. ורמז ב"פ אני ה' אלקיכם כמ"ש אני ראשון ואני אחרון. ובנ"י יש להם חלק בראשית ואחרית והמילה עדות והכל הולך אחר החותם. גם רמז לדברים הנ"ל ממ"ש הקב"ה לאברהם בך חותמין שיום החתימה ביוהכ"פ בזכות בריתו של אברהם אע"ה כנ"ל]:

ואיתא במד' ואנכי איש חלק חלק ה' עמו ד"א חלק שכל השנה מתלכלך בחטאים ובא יוהכ"פ ומטהר אותם ע"ש. והכל ענין אחד משום שחלק ה' עמו לכן אין החטא בהם בעצם רק במקרה ויכולין להתטהר מהם ובנ"י דומים ללב שאינו מקבל מום כדכ' כולך יפה רעיתי ומום אין בך בעצם. כמ"ש שחורה אני ונאוה. כאהלי קדר ויכולין להתכבס להיות כיריעות שלמה. וזה מתקיים ביוהכ"פ שנעשין טהורים לכן אח"כ בסוכות פורס השי"ת סוכת שלומו עלינו ומתקיים כיריעות שלמה. והנה יוכ"פ הוא גמר הדין והוא בחסד כמ"ש רז"ל ורב חסד ואמת תחלה ואמת ובסוף ורב חסד לכן ר"ה בחי' אמת ויוכ"פ ורב חסד. כי חסד הוא לפנים משורת הדין. אבל ורב חסד הוא גודל חסדיו של הקב"ה שיכול לעשות חסד עפ"י המשפט עצמו. זה נקרא ורב חסד מה שאינו יכול להשיג זאת רק הקב"ה כל יכול וכמ"ש לטהר חוסיו בדין. עפ"י דין ממש מטהר את בנ"י ביוהכ"פ שנתברר בדין כי אין החטא בהם בעצם כנ"ל:

תרס"ב

הסעודה שעושין בעיו"כ משום שלא הי' יו"ט לישראל כיוהכ"פ שבו ניתנו לוחות האחרונות. ולפי שמתענין ביוה"כ מקדימין הסעודה. ונראה דעיקר שזכו ללוחות אחרונות מכח התשובה שעשו בערב יוכ"פ כי בלוחות הראשונות החטיאם השטן כדי שלא יזכו אל הלוחות ביום האחרון שהי' מוכן משה רע"ה לירד מן ההר למחרת. ובודאי גם באחרונות עמד השטן בכל כחו לעכב אותן ולהחטיאם. ואבותינו גברו עליו ועיקר בעל תשובה באותו מקום באותו הזמן ולפי שעמדו על נפשם זכו לתשובה שלימה וזכו לקבל לוחות אחרונות. ולכן איתא שהשטן מתגבר בעיו"כ לפי שהיטב חרה לו אשר נצחו אותו ביום הזה. ועיקר הכפרה וטהרה ביוכ"פ מכח הלוחות כמ"ש וזרקתי עליכם מים טהורים אין מים אלא תורה. וצריכין להיות כלי לקבל התורה וזהו מקוה ישראל מה מקוה מטהר כך הקב"ה מטהר את ישראל. פירוש שבני ישראל הם מקוה טהרה שמוכנים לקבל מי התורה. וע"ז נרמז יקוו המים כו' אל מקום אחד בנ"י שהם גוי אחד בארץ. ולכן צריכין להיות אגודה אחת ביוכ"פ לזכות לטהרה:

תרס"ג

יום הכפורים יום סליחה ומחילה בכלל ובפרט ויש בו סליחות חטא העגל כמ"ש ז"ל בפסוק וביום פקדי ופקדתי שאין פקודה שאין בו מחטא העגל והטעם לפי שעי"ז נסבבו אח"כ כל החטאים. וכמו כן מדה טובה מרובה שאין סליחה שאין בו סליחות העגל דגם כל התשובות שבנ"י עושין תמיד וכל הסליחות הכל בכח התשובה והסליחה של דור המדבר כמ"ש חז"ל שלא היו ראוין לאותו החטא רק כדי להורות תשובה. לכן כל זמן שבנ"י עושין תשובה מתעורר זכות דור המדבר. ובכל שנה נמחק קצת מן החטא עד לעתיד שיהי' מתוקן כל החטא ויזכו בנ"י למה שהיו ראוין להיות קודם החטא כמ"ש אמרתי אלקים אתם. ולכן ביוה"כ דומין למלאכים והוא אות שעתידין להיות קדושים. ובני ישראל מתענין בשמחה לומר שמצפים לחזור למדריגה זו הראשונה שלא נצטרך לאכילה ושתי' רק להיות ניזונים מזיו השכינה כמלאכים: ולפי שע"י הסליחה נזכר שבחן של דור המדבר לכן מצות סוכות אחר יוהכ"פ כמ"ש זכרתי לך חסד נעוריך זכות דור המדבר. כי ע"י החטא נכבה הזכות וע"י התשובה חוזר ומתעורר הזכות. כמ"ש הר"י ז"ל בשערי תשובה בפסוק תשא עון וקח טוב ע"ש:

תרס"ד

יום הכפורים הוא זכות מרע"ה שהוריד לוחות אחרונות. והנה בנ"י נשתתפו בתענית יום האחרון של מ' ימים האחרונים עם מרע"ה וזיכה מרע"ה את כל בנ"י והוא נקרא איש האלקים דכתיב אמרתי אלקים אתם ובני עליון כולכם שהיו עתידין להיות כמלאכי השרת. ומשה רע"ה נשאר בזה המדריגה ולא כולכם. רק ביום הכפורים נדמו כל בנ"י למלאכי השרת בכח הארת מרע"ה שהכניס עצמו בכלל ישראל לכן צריכין להיות אגודה אחת ביוה"כ ואז שורה זכות משה רע"ה. ואיתא לא היו ימים טובים לישראל כיוהכ"פ שבנות ישראל יצאו בכלים שאולין וכל ישראל שואלין זה מזה ע"ש סוף תענית. שכל עיקר הכח בזה היום נתן לנו מרע"ה במתנה א"כ צריכין כל אחד למסור חלקו לצבור. ובאמת לא נגמר התיקון רק ע"י כלל ישראל הצדיקים והבינונים כדאיתא שם יפיפיות שבהן אומרות תן עיניך ביופי. מיוחסות אומרות תן עיניך במשפחה מכוערות אומרות קחו מקחכם לשם שמים. והרמז שיש צדיקים שמעשיהם רצוין לפני הקב"ה. והם היפיפיות. ויש פשוטים שחל עליהם כח השורש מאבותינו כמ"ש שחורה אני במעשי ונאוה אני במעשה אבותי. ויש עוד בחי' מה שעושין לשם שמים ומשתוקקין לעשות רצון אביהם שבשמים. אעפ"י שלא עלתה בידן. מ"מ נעשים כל ישראל אגודה אחת להתקרב לאביהם שבשמים: