שפת אמת/חנוכה

<< · שפת אמת · חנוכה · >>

לחנוכה

תרל"א

ב"ה (ליל א) אא"ז מו"ר זצלה"ה אמר מה שמברכין שעשה נסים על ראיית נר חנוכה. כי הארת הנסים הם בהנרות. ובאמת כ' הנרות הללו קודש הם. ונראה כי מאחר שהיה הדלקת המנורה בימים אלו עפ"י נס אף שלא הי' שמן לבנ"י להדליק. א"כ גם עתה אף שאין לנו מנורה ושמן טהור. ג"כ שייך ההדלקה עפ"י הנס. מאחר שנס זה נשאר לדורות. רק הכלי להדלקה הזו הוא מצות הדלקת נר חנוכה דכתיב נר מצוה ותורה אור. הפי' נר הוא כלי לקבל שמן ופתילה ואור. כן המצות נגד רמ"ח איברים ויראה ואהבה גי' נר כ"כ בתיקונים. והוא שהמצות הם במעשה. ואור התורה נתלה בהם. שהרי המצות כתובים בתורה ועי"ז יתוקן המעשה ג"כ. והוא תיקון גוף איברי האדם. והתורה להביא דעת וחכמה לאדם. וגם לשון נר חנוכה שתיקנו חז"ל בברכת המצוה ג"כ כנ"ל דלא כ' להדליק נר בחנוכה. רק שיש נר חנוכה. ועל ידי קיום המצוה מדליקין זה הנר הידוע. ובאמת הלא המשכן נגנז וכן המנורה וא"כ בימים האלו שהי' ההדלקה אז עפ"י נס גם עתה היא דולקת. וכעין זה אמר אא"ז מו"ר זצלה"ה על נר מערבי כיון שדולק בנס. דולק גם עתה במקום שנגנז כנ"ל. ורק לעורר ולהדליק זה ע"י מצות נר חנוכה שתקנו חז"ל. שע"י המצוה נזכר הארת הנס. [וכן הלשון בטור להזכיר הנס ולא לזכור ע"ש סי' תרע"ט] וכל אלו הענינים משכן ומנורה הם נמצאים ברמז בכל איש מישראל שזה מה שיש לכל אחד מישראל חלק בתורה [והארת המנורה שגנוזים כמו כן באדם ובימים הללו יכולין לעורר ההארות הנ"ל שהם בחי' המדות]:

בספר קדושת לוי פי' בזמן הזה ממש עתה שיש בכל שנה הארה מהנסים שהי' אז ע"ש. אך מ"מ להרגיש הארת הנס צריך האדם להיות נפרש מהטבע. וכפי מה שאינו משוקע בטבע וגשמיות יכולין להרגיש. כי נס הוא למעלה מהטבע. ומ"מ ע"י המצוה נ"ח להיות נדבק במה שלמעלה מהטבע. שזה עיקר בחי' המצות לדבק ולחבר האדם במה שלמעלה מן הטבע. אף שעושה עניני עוה"ז מ"מ יוכל להיות נדבק ע"י אור המצות שהם בבחי' עשי' גשמיות כנ"ל. ואא"ז מו"ר זצלה"ה אמר קבעום ימים טובים בהלל והודאה. שתקנו שע"י הלל והודאה יעורר האדם הארת הימים שיהיו נפתחים ומאירים לו. וכן פירש זכר עשה לנפלאותיו להיות נזכר הארת הנסים והנפלאות בכל שנה בימים ההם עכ"ד ז"ל:

(ליל ב) כתיב נר ה' נשמת אדם חופש כו' חדרי בטן. ובגמ' חיפוש מנרות. נר מנר. אחפש ירושלים בנרות כו' ע"ש. כי ענין המשכן וביהמ"ק נמצא בכל איש ישראל ג"כ כענין ושכנתי בתוכם. וכפי מה שמברר האדם אצלו כי כל החיות מהנשמה שאומרים כל יום נשמה שנתת בי טהורה כו'. והיינו שיש נקודה א' טהורה בכל איש ישראל רק שהיא נסתרת וגנוזה באמת. ובזמן שהיה ביהמ"ק קיים הי' זה נגלה כי כל החיות מהשי"ת. וזה ענין השראת השכינה עדות הוא שהשי"ת שורה בישראל. ועתה שהמשכן נגנז. מ"מ יכול להיות נמצא ע"י חיפוש בנרות כנ"ל. ופי' נרות המצות כמ"ש לעיל והיינו כשמחפשין בכל לב ונפש לעשות המצוה בכל החיות. שנר הוא נפש רוח וג"כ רמ"ח איברים העושין המצוה בדחילו ורחימו שגי' נר כנ"ל. אז הוא הכנה וכח למצוא ע"י בחי' המשכן שהוא לבוא לנקודה הגנוזה כנ"ל. ומכש"כ בימים הללו שנעשה נסים שיהי' להדליק הנרות עפ"י נס אף שגם בחי' הנרות הי' חסר לבנ"י אז. ממילא ההארה גם עתה למצוא סיוע ע"י מצות נר חנוכה למצוא ע"י הנרות בחי' הנגנז. ועיקר גניזה הוא בחושך שצריכין נרות לחפש ולמצוא כנ"ל. ובספר קדושת לוי פי' חנוכה בחי' כה כי משה נתנבא בזה הדבר והיא הארה המבוררת. ונביאים בכה אף שנסתר הוא אספקלריא דלא נהרא. ובחנוכה יש הארה גם לבחי' כה להיות מנוחה גם במקום החושך וההסתר כנ"ל. ועכ"פ מאחר דכתיב אחפש כו' בנרות. מבואר כי יש למצוא גם עתה בחי' ביהמ"ק וירושלים ע"י החיפוש. וכ"כ דורש אין לה מכלל דבעי דרישה. והוא ע"י כח המצות שאדם עושה בכל החיות נתעורר החיות הפנימיות שהיא נקודה הטהורה ועליה נאמר חופש כל חדרי בטן שיוכל למצוא בכח הפנימיות הארה הגנוזה בכל חדרי בטן כנ"ל. [וזה ענין כאלו קדוש שרוי בתוך מעיו. וכשאדם מתקן עצמו כן. נאמר ועשו לי כו' ושכנתי בתוכם ממש כנ"ל]:

(ליל ג) נר חנוכה משמאל מזוזה מימין. דכתיב אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד. פירוש שמאל מה שאיננו עיקר רק טפל להימין שהוא עיקר. ולכך עוה"ז נקרא שמאל ועוה"ב ימין. כי עיקר בריאת עוה"ז והבליו הוא רק כדי לדחותם ולהכניעם להיות טפלים להימין שהוא חיות הקדושה. [שיש גם בעוה"ז מעין עוה"ב רק שנסתר ובשבת נתגלה] ולאשר כי העיקר הרצון בעוה"ז הוא לדחותם נקרא שמאל כנ"ל. ומזוזה בימין כי כל מצוה צריך להיות בימין שהוא עיקר החשיבות. ולכך חד מ"ד סובר שגם נ"ח בימין. אבל הלכתא נר חנוכה משמאל כי עיקר ענין נר חנוכה הוא להיות גם האור בחושך ולדחות ההסתר ועי"ז מכניעים השמאל. וכ' ימינך ה' נאדרי כו' ופרש"י כשעושה נקמה ברשעים גם השמאל נעשה ימין. והוא כנ"ל שכשמבערין החיצונים ומכניעים השמאל א"כ נעשה משמאל ימין. ואדרבה זה תוספות כבוד. ולכן נר חנוכה בשמאל כי ע"י נ"ח נעשה גם בשמאל ימין כנ"ל. ובמזוזה כתיב למען ירבו ימיכם שהוא אורך ימים בימינה כנ"ל. ובנר חנוכה עושר וכבוד משמאלה שהוא להכניע השמאל כנ"ל. וזה נקרא עושר כי מה שהשי"ת נותן אינו בחי' עושר וכ' איזה עשיר השמח בחלקו ופי' מהר"ל בד"ח כי מה שאדם מרויח ע"י פעולותיו נקרא עשירות כדכתיב יגיע כפיך כו' שהעשירות הוא תוספות כבוד מההכרח. ולכך חיים שהשי"ת נותן שוה לכל. אבל להיות בחי' עושר וכבוד זהו לבני ישראל ע"י שבמעשיהם הטובים מרויחים ומכניעים ההסתר ודביקין בו ית' זה בחי' דחיות השמאל. שזה ניתן לאדם לתקן [כדכתיב הארץ נתן לבני אדם. ארציות. וגם הארץ בחי' תורה שבע"פ כנודע] בעוה"ז לדחות החיצוניות כמ"ש במשנה שנברא העולם בעשרה מאמרות כדי ליתן שכר כו' ולכך בימים הללו שהי' בחי' ניצוח שהכניעו הקמים עליהם נקרא שמאל ג"כ ימין כנ"ל. והוא בחי' עושר וכבוד [ובמ"א הארכנו]:

ענין הלל והודאה. ולכאורה אחד הוא. ומאא"ז מו"ר זצלה"ה שמעתי קיצורי דברים כי הם נגד יהודה ויוסף. והוסיף לי ביאור כי הלל הוא באור נגלה ובהיר. ולא שמעתי יותר. ויראה לפרש כי לשון הודאה הוא על מה שהי' נראה לא טוב והאדם מודה שהוא טוב וחסד [שהרי גם על וידוי חטא נק' הודאה]. והנה כ' אודה ה' בכל לבב פי' בשני יצריך א"כ נראה כי הודיה הוא אחר התיקון שהאדם גבר על היצה"ר ולא נדבק בעוה"ז אף שהי' לו כמה נסיונות. ואז מודה גם על הנסיון שהיה צר לו אז מודה עתה. כענין אודך כי עניתני שרואה למפרע שזה הי' חסד עליון. אבל הלל הוא מי שמופרש מעוה"ז. ומשבח ע"י שרואה גבורת ה' ונפלאותיו [וזה ענין יהודה ויוסף כמובן] ומודים מכלל דפליגי. שמה שהי' נראה שאינו חסד ועתה נתברר. שייך לשון הודאה כנ"ל. וכן בנס דחנוכה שגברו על היונים יש הלל על גוף הנס וההצלה וגם נס הנרות שכ"ז חסד נגלה. והודאה הוא על כל הגלות יון שאחר שגברו והרויחו עי"ז נתגלה שכל הגלות הי' לטובה כדי לדחות בחי' מלכות יון לגמרי להיות תיקון הכולל לדחות ד' מלכיות לברר כי לה' המלוכה כנ"ל. וזהו הלל והודאה כנ"ל:

(ליל ד) אא"ז מו"ר זצלה"ה פי' טמאו השמנים שבהיכל רמז על המחשבות שבמוח. וי"ל ז"ש ופרצו חומות מגדלי וטמאו כו' כי עיקר שמירת המחשבה ע"י שמאמר השי"ת אצל האדם כחומה כדכתיב אני חומה כו'. וע"י שהאמונה קבועה בישראל עי"ז חוקות השי"ת כחומה להם. וביונים נאמר שביקשו להעבירם מעל חוקי רצונך והיינו שלא יהי' האמונה קבוע רק לעשות עפ"י רצון האדם וכ"כ המהר"ל באו"ח כי ענין יון הוא נגד החכמה [והפי' שעיקר החכמה הוא הביטול והחכמה מאין תמצא. והוא לבטל חכמתו ושכלו. זה עיקר החכמה באמת] אבל יון הי' חכם להרע דהיינו לילך רק אחר חכמתו וע"י שקלקלו האמונה נטמאו המחשבות. וכשגברו. העיקר האמונה. ואפשר זה שם חנוכה שבחי' כה היא אמונה. כלומר כה תעשו ולא בשום שינוי. רק להיות נמשך אחר השי"ת אף מה שאינו מובן בשכל [והמשכיל יבין שהוא בחי' תושבע"פ שהוא אמונה] וז"ש ז"ל בפסיקתא ובמדרש ילמדנו מותר השמן כו' א"ת איני מקיים מצות זקנים כו'. שעיקר ענין חנוכה אמונת חכמים להאמין שיש בכל דבר נקודה חיות מלמעלה מהטבע. וממילא יש בכח חכמים שדביקים בשורש לתלות מעשה תחתונים בלמעלה מהטבע. ולכן אסור להשתמש בנר חנוכה שהיא קודש כנ"ל. וי"ל ג"כ שם חנוכה כמו חנוך לנער עפ"י דרכו והיינו להאמין לחכמים כענין שאל אביך ויגדך לשמוע דבריהם אף במה שאין משיגים עפ"י השכל:

(ליל ה) אא"ז מו"ר זצלה"ה פי' הרגיל בנר להביא ההארה והתחדשות אל ההרגל וכן פי' שתכלה רגל. דכליא רגלא דתרמודאי. שהוא ג"כ להסיר ההרגל והטבע. וכ"פ נר לרגלי דבריך. טובל בשמן רגלו. ודפח"ח. ועפ"י זה נראה לפרש שם חנוכה ג"כ על ההתחדשות כי היו תחת יד מלכות יון בגלות וכל ד' מלכיות הם בהטבע וגשמיות. וכתיב אין כל חדש תחת השמש. אבל בנס שהוא למעלה מן הטבע ממילא בא התחדשות וזה חינוך והתחדשות כנ"ל. ובאמת כל גלות הוא רק כדי להיות תמיד ההתחדשות וכן פי' בזוה"ק וישב ילד מסכן שהיצ"ט ע"י שהוא תמיד בסכנה שהיצה"ר עושה תמיד תחבולות להפיל האדם. ע"י זה יש לו התחדשות תמיד ונקרא ילד נער כו' ע"ש. אבל כשאין מורא מביא הרגל. ולכך יצה"ר נקרא מלך זקן ע"ש. וכל הגלות תמיד רק כדי שיהי' אח"כ התחדשות כנ"ל. ולכך אחר שיצאו ממלכות יון נתחדש אצלם מלכות שמים מחדש ויצאו מן הרגילות והטבע כנ"ל. והנס מסייע בימי חנוכה להביא הארה ממה שלמעלה כנ"ל. וחז"ל כתבו טעם ההלל בחנוכה הללו עבדי ה' ולא עבדי יון ע"ש במגילה. והפי' לברר שאלו הד' מלכיות אין להם שורש ויסוד רק כדי להביא התחדשות ולהיות אח"כ הגאולה ביותר תוקף ועוז. וכ' רבת את ריבם כו'. ונראה שהיו בנ"י אז במדריגה שפלה עד שסבלו הטבע ולא יצאו לריב כלל עם היונים. בפרט לנקום לא הי' להם כח כלל. לכך נקראו חלשים. ואעפ"כ רב ה' ריבם ע"י שגלוי לפניו ית' שכ"ז ע"י שנתן אותנו בגלות ותחת יד מלכות יון. אבל בל"ז היו דביקים במלכותו ית' כמקודם. ולכך רבת את ריבם. ונמצא עי"ז נתברר שהם מיוחדים למלכות שמים ולא למלכות אחרת כלל. שאף שנתן אותם בגלות ת"י. מ"מ זה רק מטעמים הכמוסים ולהביא התחדשות ונ"ר כנ"ל. אבל כאשר שולטים בכל תוקף על בני ישראל. אז דוקא. בני ישראל יוצאין מרשותם לגמרי כנ"ל. ולכך הללו עבדי ה'. כי כל זמן שהיו תחת יד מלכות יון היו כמו עבדים שא"י לקבל מלכות שמים כראוי כמ"ש בזוה"ק בהר. ועתה נעשו בנ"ח וקיבלו מלכות שמים מחדש. ומלכות שמים מביא התחדשות שדביקין בשורש חיות השי"ת ולא בהטבע. לכך נק' חנוכה. [וזה שאמרו ז"ל שחנוכה הוא ישועה לבנ"י בגלות כנ"ל. שמברר שהגלות הוא רק כדי להביא התחדשות כנ"ל. ובזה נ"ל לפרש מה ששמעתי מאא"ז מו"ר זצלה"ה נכון לבו בטוח בה' סמוך ס"ת חנוכה. ונראה הפי' שבחנוכה מתחזקין בנ"י בגלות ובטוחים בהשי"ת שגם זה רק לטובה וסמוך לבם עד אשר יראו בצריהם שהיא הגאולה כנ"ל. וזהו ענין הודאה כמ"ש לעיל]:

זאת חנוכה. אין מובן הפי' מה זאת. שמעתי מאא"ז מו"ר זצלה"ה פי' המדרש אחרי בזאת יבוא אהרן בזאת אני בוטח כו'. כי מלכות שמים נק' זאת ע"ש כי היא הכל. ודפח"ח. כי הנקודה המחיה כל נק' זאת והיא החיות שיש בכל דבר. ובחנוכה ג"כ רק לברר זה כי הכל מהש"י. וכתיב ויעש כן אהרן ופרש"י שלא שינה. פי' כן. ג"כ כמו זאת. ורמז לדבר כנים אנחנו לא היינו מרגלים. פי' ההיפוך מהרגילות. והוא התחדשות ע"י שנדבק תמיד בנקודה הפנימיות וזהו כנים [מכונים] [מוכנים] לרצונו ית'. וע"ז מבקשים תמיד שמרה זאת ליצר מחשבות לבב עמך כו' [כענין שמרה נפשי]. ובאמת השי"ת שומר נקודה זו להיות נשאר בבני ישראל. וזה ג"כ החיזוק בגלות ע"י שיודעין שגם ההסתר רק מחיות השי"ת ושזה לטובה. וז"ס זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל. ע"י שיודעין שגם זאת מהשי"ת כנ"ל. וזה ענין חנוכה. ורמז שא' אא"ז מו"ר זצלה"ה בפסוק נכון לבו בטוח בה' סמוך ס"ת חנוכה כמ"ש לעיל. וכן במזמור שיר חנוכת. כי דליתני הגיד אא"ז מו"ר זצלה"ה בשם הרב מפרשיסחא זלה"ה כי פי' דליתני הגבהתני וגם לשון שפלות והוא העלי' כמו שהוא בשפלות ודפח"ח. וכן סוף המזמור הפכת מספדי כו' פתחת שקי כו' שכל ההסתר רק מהופך כמ"ש במד' בחוקותי שקללות אינם סדר מסודר רק מהופך ע"ש. ופתחת שקי כשנוטל הקליפה וההסתר ומתגלה הפנימיות. תאזרני שמחה כי גם ההסתר רק קליפה ומחיצה כנ"ל. וזה ענין חנוכה ימי הנסים כשהיו בנ"י בשפלות מאוד ועזר להם השי"ת וזה לחיזוק לידע כי לפי גודל ההסתר גודל הטובה כי הכל מהשי"ת לטוב. וכפי שיודעין זה ובטוחין בו ית'. כן נתברר ומתגלה הפנימיות לטוב כנ"ל:

תרל"ב

ב"ה (ליל א) הנס דחנוכה הי' באור והוא למצוא ההארה הגנוזה גם בחושך ובגלות. ובזה י"ל מ"ש אא"ז מוז"ל על הגמ' דבפורים לא קבעו הלל דאכתי עבדי דאחשורוש כו'. וגם בנס זה לא הי' יציאה וביטול לכל מלכות יון. ולהנ"ל ע"י הנס הרגישו שהם עבדי ה' אף שהיו בגלות וזה עצמו הנס שהם עבדי ה' בהתגלות אף בתוך החושך כנ"ל. ונשאר גם לדורות הרגשה ממה שלמעלה מן הטבע אף בעוה"ז. וז"ש בני בינה ימי שמונה קבעו כו'. ויל"ד דהול"ל שמונה ימים. מהו ימי שמונה. ונראה שהם ימים בבחי' שמיני שלמעלה מהטבע ובכל יום יש בחי' שמונה כנ"ל:

דבר פלא בנס דחנוכה שהיה כדי שיוכלו לקיים מצות מנורה והלא לא לאורה צריך רק לעשות רצונו. וכיון שאין להם פטורים. וזה חיבה יתירה שהקב"ה חפץ להיות הארת נרות המנורה ע"י הדלקתינו. ונשאר ג"כ לדורות שיש סיוע. בימים הללו לבני ישראל לעשות רצונו ית' יותר מן הסדר וההנהגה בכל השנה. בדרך נס ופלא:

(ליל ג) עשאום יו"ט בהלל והודאה. פירוש ע"י שהכירו גודל הישועה מהשי"ת והללו והודו בכל לבבם עי"ז המשיכו הארת הנס לעולם. וכן צריך להיות בכל אדם כשמרגיש איזה ישועה ומתגלה הטוב בגודל חסד ה' וכפי השבת והודי' שנותן. כך נשאר אצלו לדורות. ועפי"ז יש לכוין דברי מו"ז ז"ל שאמר על מ"ש ברמ"א שכשאומרים זמירות הוא סעודת מצוה. וכ' מג"א שה"ה בכל מקום ספק בנשואי ע"ה ות"ח ע"ש. והוא אמר שאין ראי' מדהכא כיון שנתקן להלל והודאה לכן אז הוא סעודת מצוה כו'. והוא כמ"ש שע"י השבח והודאה מעוררין הארה הגנוזה באלה הימים ונעשה יו"ט וממילא הוא סעודת מצוה כנ"ל:

(ליל ד) אא"ז מו"ר ז"ל פי' שעשאום יו"ט בהלל והודאה שיהי' הארת הימים בזה שיוכל כל איש ישראל לראות כי הכל מהשי"ת שזה עיקר עבודת איש ישראל שנקרא יהודי ע"ז כמ"ש כי חתם המעט ממעטין עצמכם כו'. ופי' הלל והודאה כי הלל הוא שבח על מה שהקב"ה עוזר לאדם. והודאה הוא גם להיפוך שמודה על קלקולו. וצריך להיות שניהם כאחד אף שיש לאדם בעזר עליון על מה להלל. עכ"ז לא יתגאה וידע כי רק ממנו ית' הוא:

(ליל ה) נודע מאמר אא"ז מו"ר ז"ל על הרגיל בנר. ושתכלה רגל מן השוק. דכליא רגלא דתרמודאי. שהכל לבטל הרגילות והטבע ע"י הארת נרות חנוכה ע"ש. וי"ל פירוש שתכלה רגל מלשון כלתה נפשי וכו'. דהנה כתיב נר ה' נשמת אדם כו'. דכתיב ויפח באפיו כו'. שהאדם נבחר להמשיך על ידי מעשיו הארות מהשי"ת לכל הנבראים. והוא הכלי אשר ע"י יוכל לחבר כל הנבראים בו ית' ממש. וכשבהמ"ק הי' קיים הי' נגלה זה שמשם יצא חיים לכל העולם. ובמד' וגמ' לא לאורה צריך כו'. רק ע"י הדלקת המנורה המשיכו חיות ואור לכל העולמות. וכל הנבראים צריכים להיות בטל לבני ישראל ובני ישראל צריכין להיות בטל אליו ית'. היינו לידע כי הוא רק כלי כמו הנר לקבל בו חיות השי"ת כמ"ש בזוה"ק נר הוא רמ"ח עם דחילו ורחימו ואמת כי כפי מה שיודעין בנ"י זה והם רק כלי אליו ית' בכל לב ונפש כמ"ש כלתה נפשי כו'. ממילא גם כל העולם והטבע והאומות בע"כ הם ג"כ מבוטלים ורק ככלי לבנ"י כמ"ש יכין רשע וצדיק ילבש. וגם זה תליא בעבודת בנ"י לברר אצלם כן. ונמצא כל הבריאה כלי להשפעת השי"ת. ובחנוכה שהיה נס בנרות ביהמ"ק נתברר זה כראוי שזה עיקר בחי' הנרות כמ"ש בגמ' עדות הוא שהשכינה שורה בישראל כנ"ל שמתברר שהכל רק הכנה וכלי זה לזה כו' עד הפנימיות שהוא חיות השי"ת. וממילא כשנעשה הכלי כראוי נמשך התחדשות מחדש כי הקב"ה מחדש בכל יום תמיד כו' שבשורש עליון הכל התחדשות ורק כשהתחתונים מתוקנים מקבלין ההארה משורשו כנ"ל. ובודאי נשאר מעין זה בחנוכה בהדלקת הנרות להעלות הכל עד שורש עליון כמ"ש בהעלותך. והבן כ"ז [כי במ"א הארכנו]:

(ליל ו) ואין לנו רשות להשתמש בהם רק לראותם כו'. וכן איתא שמצוה לראות נר חנוכה. משמע שנ"ח מאירין לכל נפש ישראל שיוכל לראות א"ע הסתכלות שצריך לכל אדם כמ"ש הסתכל בשלשה דברים כו'. כי מאחר שהי' הנס בנרות הוא להאיר למי שחשכו עיניו מראות. ובגמ' אור הנר יפה לבדיקה חיפוש מנרות דכתיב חופש כל חדרי בטן כו' ע"ש פ"ק דפסחים. פי' חופש חדרי בטן שהנקודה חיות שיש מהשי"ת בכל נפש כדכ' ויפח כו' מחפשת בחורין וסדקין בנפש האדם אולי ימצא מקום ראוי להתפשט ולהאיר. ממש כאור הנר שמחפש שמן שבפתילה. ובמדרש [בפסיקתא] מפרש מלשון חירות כמו לחפשי ישלחנו. שהנקודה הנ"ל הנק' נר ה' מגרש ההסתר. אשר אף אם האדם נשתעבד ליצה"ר ואינו מרגיש האמת. יוכל להסתכל בעזרת נר ה' שהוא המצות שנק' נרות. וגם הביטול לעיקר החיות נשמת ה' כנ"ל. ובגמ' נר חנוכה משמאל מזוזה בימין כו'. כי מזוזה למען ירבו הוא התדבקות בשורש כנ"ל עולם שכולו ארוך. ונר חנוכה אף למי שאין לו התדבקות ושרוי בחושך. מ"מ הנר חנוכה מאיר לו כמ"ש משמאלה עושר וכבוד אף למי שאינו עוסק לשמה. כן נ"ח בשמאל לסייע לאדם זה שיתגלה לו האמת עכ"פ לידע שהוא למטה. ועי"ז בכחו לשוב למקומו. וגם אז נראה שהיו בני ישראל בשפלות. נקמת את נקמתם משמע שלא הבינו כי הם כך שיהי' בכעס כראוי כמו בקנאו את קנאתי כו':

(ליל ז) בס' קדושת לוי פי' בזמן הזה שגם עתה מתעורר הנס ע"ש. וי"ל כי הנס למעלה מן הזמן והטבע. כי הזמן תוך הטבע שנסתר חיות השי"ת הפנימיות וכשנתגלה חיות הפנימי נקרא זמן הזה. וז"ש בזמן הזה שהי' הנס תוך הזמן שהרי כמה נסים נעשו ולא נעשה יו"ט מהם רק כי חז"ל הרגישו בנס זה שהיה תוך הזמן שההארה נשאר בזמן והוא זמן בירור ונק' זמן הזה כנ"ל וז"ש בימים ההם שהוא הארות הנסים שלמעלה מההשגה ונק' ההם לשון נסתר ומ"מ נעשו בזמן הזה כנ"ל. גם מ"ש נר חנוכה משמאל הוא ג"כ כנ"ל שיש בכח נרות חנוכה להאיר גם לשמאל לעשותו גם כן ימין כמ"ש ז"ל ימינך ימינך כשעושין רצונו של מקום השמאל ג"כ ימין. וכ"כ בסה"ק כי ימי חנוכה נותנים הארה לימים הקשים שהם טבת כו' ע"ש. פי' טבת נראה ג"כ שצריכין לעשות אותם טוב ברש"י ז"ל טבת כ' חסר כשמטיבין אותם ע"ש פ' בראשית. משמע כי טבת חסר וא"ו הפירוש שנעשין טוב על ידי פעולה כנ"ל:

(ליל ח) זאת חנוכה. משמע שעיקר חנוכה יום הח' כי זה עיקר מה שהי' הנס ח' ימים. ואא"ז מו"ר ז"ל אמר עמ"ש טמאו כל השמנים כו' פך אחד כו' כי רק הנקודה טמונה שיש בכל איש ישראל אשר השי"ת מגין עלי' נשארת כו'. וכלל הדברים כי נקודה חיות הפנימיות הוא שלמעלה מהטבע בחי' שמיני. וזה הנשמה שיש לכל איש ישראל אך המכוון בהבריאה שנקודה זו תתפשט בכל מעשי האדם להפוך הכל להפנימיות כנ"ל. והנה נקודה זו נשארת. אבל היה הנס שנתפשטה לכל הז' מדות ולכך אין קושיא מה נס הי' ביום א'. כי גם זה צורך גבוה כי בלי ההתפשטות כשהיא לעצמה מה תועלת ויתרון יש בה משהי' קודם הבריאה. וכשעשה הקב"ה נסים. והאירה לכל הז'. נעשה ח' ימי חנוכה כנ"ל. ופירוש זאת חנוכה הוא שנקודה הנ"ל שהיא למעלה מהשגה והסתכלות. נתפשטה עד בחי' הקרובה אל האדם ביותר ונקראת זאת שנגלית ונראית לאדם וגם בה נתפשט נס חנוכה כנ"ל. והיא כל השלימות מעולם עליון שאין בה השגה עד עולם התחתון הנראית כנ"ל בהלאו"א:

תרל"ג

ב"ה (ליל א) מצות נר חנוכה קצת נחמה בגלות שהיא זכר למנורת המקדש כי היא מצוה בדבר שהי' אז עבודה ולא יש מצוה כזו והיא ממילא רמז לעבודת המקדש וכ"כ הנרות הללו קודש הם. ורמב"ן ז"ל כתב פי' המדרש בהעלותך שלך לעולם קיימת קאי על נרות חנוכה והיינו שאהרן פעל להיות רמז למצות המנורה גם בגלות בנר חנוכה וזה לעולם אף תוך ההעלם וההסתר יהי' הארה מנרות המנורה כנ"ל:

(ליל ב) בספר קדושת לוי פי' בזמן הזה שהנס מתחדש בכל שנה ע"ש. והיינו שנס הקבוע בזמן נקבע הארת הקדושה תוך הזמן לדורות אף כי כל נס הוא למעלה מהזמן מ"מ שורש הזמן והטבע דבוק בלמעלה. וצריך האדם להאמין שאין שינוי וז"ש בימים ההם בזמן הזה שהכל זמן אחד הוא רק שעתה נסתר בהטבע ואז הי' מתעלה לשורשו כנ"ל. ובאמת נס שנשאר דבוק בזמן והטבע הוא פלא יותר ואפשר לכך נשאר פך אחד אף כי הי' יכול להיות דולק בנס בלי שמן רק שיהי' שייכות הנס תוך הטבע כנ"ל להיות נשאר לעולם. וע"י הנרות יכולין למצוא הארה הגנוזה בימים אלו שזה ענין המצות להאיר למצוא על ידן אור הגנוז בעוה"ז ומצות נר חנוכה שמיוחד לימים אלו הוא ע"י שיש אורות מיוחדים בימים אלו שצריכין חיפוש בנרות כנ"ל. וכן אמר מו"ז ז"ל ע"פ זכר עשה לנפלאותיו שבסיבת המצות נעשה זכר להתעורר הנפלאות שהיו בימים האלו כנ"ל:

עשוים באמת וישר. נראה לפרש שקאי על האדם העושה המצוה שא"א לעשותם רק באמת. ר"ל מי שהוא אמת וישר באמצעות מדות אלו נעשים ואתי שפיר לשון עשוים כנ"ל:

(ליל ג) טמאו כל השמנים. אף שנשאר פך אחד. אם הי' נגנז בקרקע א"ש דלא הי' בהיכל. אכן נראה שזה באמת הנס אף שטמאו כל השמנים נשאר פך זה ואותו פך שהי' בנס נתעלה ויצא מן הגשם ולא היה ממשות של שמן וכן כל נס שיוצא מן הגשמיות וא"ש שהי' הנס בליל א' ג"כ שנודע שהי' למפרע נס בפך זה. ואדמו"ז ז"ל אמר שפך זה רמז שלעולם נשאר נקודה בישראל אשר הקב"ה מגין עליה שלא יש שם מגע נכרי וע"ז נאמר מגן אברהם. בחותמו של כ"ג רמז על אברהם אתה כהן כו' אדם הגדול כו' והוא ג"כ כנ"ל רק שנקודה זו צריכה חיפוש על ידי שאדם מאמין שיש בכל דבר נקודה גנוזה וחופש בכל כחו נמצאת לו וכ"כ בדקו ולא מצאו רק פך אחד מכלל שצריכה חיפוש. וזה עצמו נרות חנוכה שמאירין שנוכל למצוא נקודה הגנוזה כי כמו כן בגלות זה נמצא נקודה גנוזה שלא נטמאת כנ"ל. וכן בנפש כל איש ישראל יש נקודה נשמת אלוה ממעל. והמצות הם נרות שנוכל למצוא נקודה הנ"ל. וכ' נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן. ובזמן זה שיש מצוה בנרות נפתחים כל דברים שנקראים נרות כי כן הם ענין המצות שכל דבר שיש לו אחיזה בהמצוה בשם או ברמז. יש לו עלי' ע"י המצוה וז"ש דרושים לכל חפציהם:

(ליל ו) אא"ז מו"ר ז"ל הגיד בשם רבותינו ז"ל. פי' הגמרא פתילות ושמנים שאין מדליקין בשבת מדליקין בחנוכה אשר אף הנפשות שאין להם עלי' בשבת יכולין לעלות בחנוכה ונפש נוטריקון נר פתילה שמן. ופתילות הפסולין שאור מסכסכת בהן. נדעך וקופץ כו'. והיינו שלא יוכל לקבל ההארה תוך עומק לבו כו'. והיינו שיש נקודה פנימיות בכל איש ישראל שאין שם מגע נכרי רק שצריך להיות שנקודה זו תתפשט בכל האדם. ועל ידי הלל והודאה יכולין להכניס נקודה זו בכל הנפש. והוא עי"ז ששמח האדם בנקודה זו ונותן הודאה להקב"ה על שזכה להיות בכלל ישראל. עי"ז החשק יכול להרחיב הנקודה. והנה הלל והודאה הם ב' מדריגות שהלל הוא שבח וצריכין להיות מקודם אצל האמת כמ"ש הללו עבדי ה' שלא להיות משועבד לשום דבר רק להשי"ת. אבל הודאה יכול להיות לכל איש ישראל. ואף המלוכלך בחטא. ע"י הודאה ווידוי דברים מתקרב כמ"ש מודים מכלל דפליגי. שאף מי שנפרש מהקדושה יוכל להתקרב ע"י הודאה. וגם הודאה על נס. ודאי הוא עי"ז שמבינים שאין ראוים לנס. כי מה שייך הודאה להקב"ה על נס הלא אין הפרש לפניו בין נס לטבע רק על ידי שמבינים שאין זוכין לנס שייך הודאה ועי"ז משיגין אח"כ עומק הנס להלל לפניו כנ"ל:

(ליל ז) מצות נר חנוכה בהפתח כמ"ש מזוזה מימין כו' שבכל מקום שיש פתיחת איזה דבר בלב האדם יש מיד יצ"ט ויצ"ר כמ"ש לפתח חטאת כו'. ונס דחנוכה שהי' תוך ההסתר והגלות מועיל לגרש יצה"ר כמ"ש רשעים ביד צדיקים כו'. ומדקדקין מה רבותא בשלמא רבים נגד מועטים א"ש כו'. אבל נראה כמ"ש הכובש יצרו שהי' ביד הקב"ה לגרש הרשעים. אבל מסרם ביד צדיקים כנ"ל. וזהו נ"ח בשמאל כנ"ל. וכן בזמן ר"ח טבת שימים אלו חלקו של עשו כמ"ש בזוה"ק. וחנוכה מקרב הימים להקדושה כי החודש נגרר אחר ר"ח. ובחנוכה יוכל כל אחד ליקח עצמו מחדש להקב"ה. וזהו חנוכה לשון חינוך שהרי אז טמאו הכל ואעפ"כ נטהרו בנס:

(ליל ח) מה שמקשין אמאי לא משגיחין בחנוכה ופורים לספיקא דיומא. נראה כי בכל יו"ט צריך להיות בגלות ב' ימים כמ"ש במק"א שאין לנו כח לקבל הארת היו"ט וצריכין יום ב' לקבל יום א'. ולזאת ימים הללו שנעשה הנס בגלות והם קרובין אלינו יותר מכל היו"ט דאורייתא לכן האור מאיר גם שנוכל אנחנו לקבל שנתברר ספק הגלות באלה הימים כנ"ל:

תרל"ד

ב"ה (ליל א) הט"ז כתב שהיה הנס שנשאר פך להיות שורה עליו הברכה כו'. וקשה כי נס אינו עפ"י הטבע בתורת ברכה ורוב נסים הם בלי הכנה של הטבע כלל. רק יש לומר שזה היה חיבה יתירה להיות נזדמן להם שמן עפ"י הטבע מצד הברכה ששורה על המעט שיהי' נחשב שעשו בני ישראל זה מעצמם. ובאמת הנס דחנוכה חביב מאוד והיא חיבה יתירה כי כל הנסים להצלת ישראל. אבל נס לעשות המצוה אף כי אונס רחמנא פטרי'. הוא הוראת חיבתן של ישראל שהקב"ה חפץ במעשיהם ועשה להם נס שיוכלו לקיים המצוה. וז"ש הלבוש שנתקן להלל ולהודות לא למשתה. כיון שהנס הי' לכבוד שמו ית' אף שהיה הצלה ג"כ. מ"מ זה הנס של הנרות חשוב יותר שהוא חיבה יתירה כנ"ל:

אא"ז מו"ר ז"ל הראה הלשון בקצת נוסחאות [וכן הוא בבעל העטור ע"ש] מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל ובעל הבית בטלית מצויצת באמצע כו'. ואינו מובן כי אין ציצית בלילה ואיני זוכר דבריו. אבל נראה כי ע"י מצות נר חנוכה נשאר הארה להפתח. כמו מזוזה. להיות רשימו בפתח הבית בכל השנה כנ"ל:

(ליל ב') מצוה להניחה ע"פ ביתו מבחוץ אא"ז מו"ר ז"ל פי' עפ"י הגמ' מי שאין בו יראת שמים אין לו מפתחות חצוניות כו'. נמצא מובן כי בחנוכה נפתח פתח של יראת שמים בכל איש ישראל ולכן קבעו מצות הנרות כי כשנפתח יראת ה' בלב האדם יכול לקבל אור התורה שהם הפנימיות. ופי' הלל והודאה נראה כי ע"י הנס דחנוכה נתקדש שם שמים כמ"ש ולך עשית שם גדול וקדוש שראו הכל נצחונו של השי"ת וגבורותיו ועי"ז נפל פחד השי"ת על הכל. ומכש"כ שבנ"י קיבלו יראת השי"ת כראוי ומצד נצחונו ית' הוא ההלל לשבח לפניו. ומצד קבלת היראה להודות לפניו להיות נכנע ולהבין שפלות עצמו הוא בחי' הודאה. ויש לומר שזה מחלוקת שמאי והלל אי העיקר הלל או הודאה וקי"ל כב"ה כי צריך להיות רצון האדם רק שיתקדש שמו ית'. אף שמקודם צריכין לגרש הרע ולתקן עצמו מ"מ אין הכוונה להיות מתוקן רק שנוכל עי"ז לקדש שמו ית' וע"י הרצון לזה ממילא נופל פחד השי"ת ויראתו על האדם וז"ש ימים הנכנסין והיוצאין והבן. ומעלין בקודש כו'. פי' כשיש ב' ענינים בחי' התגדלות קדושת השי"ת ונצחונו. ובחי' הכנעת האדם לעזוב הרע. יש להתדבק בצד הקדושה כנ"ל:

בשם המגיד [בס' נר ישראל] מה שמדליקין עתה בפנים שמחזיקים עצמינו שפלים מאוד בגלות וגם בפנים נמצא חיצוניות ומתקיים פתח ביתו מבחוץ כנ"ל. והכלל לבקש רחמים מהשי"ת שע"י הדלקת הנרות נוכל לגרש מחשבות הרעות לפרוש מחיצוניות כנ"ל. וצריך האדם להאמין לחכמים שסמכו הרבה על נס הזה וקבעוהו לימים טובים לדורות:

(ליל ג) חנוכה מביא התחדשות כי כל נס מביא התחדשות משורש הטבע. כי גם הטבע שורשה למעלה לכן ע"י הנס נוכל להרגיש גם בעוה"ז מזה ההתחדשות. כתיב קוה קויתי ה' כו' ויעלני מבור שאון מטיט היון כו' ויתן בפי שיר חדש כו'. נראה דקאי על חנוכה. ונראה כי כח היונים הי' מתגבר מאוד על ישראל שהיו בחושך ומוטבעים בהרגל הטבע כמ"ש להשכיחם. להביאם בבחי' שכחה והרגל הטבע היפוך ההתחדשות. וכל הד' מלכיות הם בדרך אחד כ) להטביע את ישראל בהבלי עולם. ולכן בכל יציאה ממלכות אחד נשאר בימים אלו פתיחות הגאולה ונקרא חנוכה ע"ש חנוך לנער כדאיתא גר כקטן שנולד. וכן בגלות כאלו עע"ז כדכ' כי גרשוני כו' מהסתפח בנחלת ה' כו'. לכן כשעשה השי"ת הנס התחילו מחדש לקבל עול מלכותו ית' בלב שלם ונשאר מזה ההתחדשות לדורות וכשמתעורר אדם עצמו בימי חנוכה יש לו סיוע מהתחדשות החנוכה כנ"ל:

ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם. לשון עושיהם אינו מובן. ויש לפרש לכל מעשי האדם כשמשתף עמה יראת ה' יש לה קיום כדאיתא בגמ' קב חומטין כו' ע"ש במס' שבת לכן כתיב יראת ה' היא אוצרו שהיא שומר כל המעשים וכל השגות של האדם שצריכין שמירה שלא יחטא על ידיהם וכדאיתא מי שיראתו קודמת לחכמתו כו' וכן פי' ראשית חכמה כו' שיהי' להאדם נחשב העיקר והראשית זו היראה וכשמשתף היראה עם החכמה יש להם קיום וז"ש לכל עושיהם [אח"כ מצאתי סיום הדברים הנ"ל ברד"ק ע"ש]:

(ליל ד) בגמ' כי ההלל ניתקן על גאולה מגליות כא) הללו עבדי ה' לא עבדי פרעה כו'. דכתיב עבדי הם ולא עבדים לעבדים. ואיך יוכלו האומות למלוך על ישראל רק ע"י שמסירים מלכות שמים מבני ישראל וכפי הסרת העול מ"ש מבנ"י כמו כן יש להם ממשלה. ובאמת שליטת הד' מלכיות ברצון השי"ת היא. ואם בני ישראל יודעין זאת וזוכרין שאין המלכות שלהם ח"ו. רק ממלך ממ"ה הקב"ה. אז יכולין עי"ז לצאת לגמרי מתחת ידם. ולזאת הגאולה ממלכות אחד הוא ראי' ובירור כי השעבוד הי' רק ברצון הקב"ה וכשהגיע העת גאל אותנו לכן מביא זאת אמונה בישראל שידעו שגם מלכות האחרת ששולטת עתה. ג"כ רק ברצון השי"ת. ועי"ז בא הגאולה. ואפשר זה ענין הלל והודאה הלל שמשבחין להשי"ת על הגאולה הראשונה ומודין על גלות של עתה שהוא בעונותינו שע"י גאולה ראשונה מבינים שהוא מהשי"ת בעבור שחטאנו כנ"ל. ולזאת צריכין להתחזק בקבלת מלכותו ית' וממילא יסור מאתנו שעבוד גליות כב) כדאיתא המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות כנ"ל:

בעל הנסים לא נזכר נס הנרות ומשמע שהודאה על נס המלחמה ומצות הנרות על נס הנרות [וכעין זה שמעתי ממו"ז ז"ל על שאין בהלל הגדול הודיה על נתינת התורה ואמר שהודי' שייך רק על הנאת הגוף כו'] אך מלשון הגמ' נס כל יומא איכא משמע שנתקן הברכה על נס הנרות. ואפשר שמהנרות מוכח שכל הנסים נמשכו ח' ימים:

(ליל ה) כתיב נר ה' נשמת אדם. שהאדם נברא להאיר בעוה"ז כמ"ש ככוכבים כו'. ולזאת בנ"י הדליקו המנורה וכ' במדרש כדי להעלותכם שמאירין למי שמאיר לכל העולם כו' פי' שבנ"י הם כלי לקבל הארה הבאה מהשי"ת ע"י התורה והם נר שהוא כלי לקבל האור. וז"ש עדות שהשכינה שורה כו'. וכן בימים אלו שנשאר מצוה בנרות הללו הוא רמז שבנ"י יאירו במעשיהם. והנה בימים אלו דלקו המנורה בנס במשהו שמן שהי' להם. ונקודה משהו יש בכל איש ישראל להשי"ת גם עתה. ואפשר זה ענין הלל ג"כ מלשון בהלו נרו עלי ראשי וכ"כ בפסיקתא בחנוכה הלל ע"ש שכ' אל ה' ויאר לנו כו'. ובנ"י מאירין ע"י השבח להשי"ת בכל לב כדכתיב התהללו בשם קדשו ג"כ הפי' כנ"ל:

מצות חנוכה נר איש וביתו. וקשה מה נשתנה מכל המצות ומה ענין המצוה להבית. ונר שבת שאני משום שלום בית. וגם שם המצוה רק להיות נר דולק אבל בכאן הדלקה עושה מצוה ואם הדליקה חש"ו פסול א"כ למה לא ידלק כל בר חיובא בפ"ע. וי"ל כי בהתאסף כל כחות האדם וב"ב השייכין אליו יוכל לקיים המצות בשלימות יותר. ומצות נר חנוכה מבחוץ והוא שיוכל האדם להביא במעשיו הארה במקום החושך ולזאת צריך האדם ליקח עמו כל התלוי בו. והשי"ת ברא האדם בעוה"ז כדי שיוכל להביא הארת התורה בכל מעשה גשמיי כשעושהו עפ"י התורה כראוי. ולזאת אין נכון לפרוש עצמו רק להיות הרצון לקרב הכל להשי"ת ומשבחין בני ישראל על זה שמקבלין הגלות ברצון כדי להמשיך הארה גם בחושך לקיים רצון השי"ת וכן בגלות מצרים שירדו יעקב ובניו כתיב איש וביתו באו שהכינו עצמם בקבלת מסירת נפש וכל אשר להם לרצונו ית' וכן נ"ח מבחוץ כנ"ל איש וביתו [ומהדרין נר לכל אחד הוא מדריגה גבוהה לתקן כל פרט ופרט מהתלוים בו. ואנחנו הלואי שנזכה לתקן בכלל] כנ"ל:

תרל"ה

ב"ה (ליל א) חנוכה. כי מנוחת שבתות ויו"ט זכו בני ישראל בעת היותם במקומם הראוי. אבל חנוכה ופורים הם יו"ט שזכו בני ישראל בימי גלותם ואינו מנוחה ברורה וזה החילוק בין זה הדבר לכה. ונקרא חנוכה שהרגישו בחי' מנוחת שבת באספקלריא שאינה מאירה כנ"ל. ובאמת זה עדות נאמנה לבנ"י להודיע שגם בגלות לא ניתקו ח"ו ממקומם הראשון והוא מחזק ידינו בגלות. ונראה שזה טעם רבותינו ז"ל שתלאו מצות נר חנוכה בפרי החג עפ"י דברי המדרש בפרשת נשא יספת לגוי ה' כו' עליך להוסיף לנו מועדות כו'. כי ע"י פרי החג שהקריבו בנ"י בלב שלם עבור האומות ורצו לקרב גם הם לעבודתו ית' כי כבוד מלכותו ית' חביב בעיניהם יותר מקרבתם במעלתם היתירה על האומות לכן זכו בזה שיוכלו להוסיף מועדות גם בעת היותם תחת יד האומות והם חנוכה ופורים כנ"ל:

נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ. פי' מו"ז ז"ל על פי הגמ' מפתחות החיצוניות הם יראה והיינו שהארת נר חנוכה הוא להגיע ליראת שמים. לזאת צריך האדם להדליק ע"ד לקרב לבו ליראתו ית' כי כל המצות מסייעין לאדם לעבודת השי"ת כפי מבוקש של האדם. ופתח ביתו הוא נקודה פנימיות שבלב קודם התחלקות מחשבות לבו להתפשטות מעשיו המרובין כי רבות מחשבות בלב איש ונק' רה"ר. אבל נקודה הנ"ל היא אצל מפתח הלב. ונר חנוכה מועיל לשמור דלתות שערי הלב כנ"ל. ואם הי' דר בעלי' פי' מי שהוא צדיק ואין לו מחשבות אשר לא לה' המה. יניח בחלון הסמוכה לרה"ר כי חלונות ונקבים יש בכל מקום שימשך משם הארה גם לרה"ר. והבן:

(ליל ד) הרגיל בנר הו"ל בנים ת"ח דכתיב נר מצוה ותורה אור. אדוני מורי זקני ז"ל פירש להמשיך הארה תוך הרגילות פי' שלא לעשות המצוה על צד ההרגל רק בישוב הדעת כי החכמה והשכל אינו מתיישן ואינו בא לידי הרגל וזה זקן שקנה חכמה כי סתם חכם נקרא זקן כי הגוף משתנה בעת הזקנה וכן כל מעשי האדם. אבל החכמה אינו משתנה ולכך נק' ע"ש הזקנה כנ"ל. ואיתא במדרש בחוקותי חשבתי דרכי ואשיבה רגלי כו' ע"ש כלל דבריו כי ע"י שחישב דוד המע"ה תמיד בכל עת איך לעבוד את בוראו. עי"ז המשיך גם הרגילות אליו ית' וכמ"ש במ"א. וז"ש הרגיל בנר כפשוטו שתמיד מחשב במצות כי במחשבה יכול להיות תמיד עוסק במצוה ועי"ז כל מעשיו הם עפ"י החכמה והשכל וז"ש הו"ל בנים ת"ח [עפ"י מ"ש רז"ל עיקר תולדותיהם של צדיקים מצות ומעשים טובים]:

כתב המהר"ל כי יון רצו להעביר בני ישראל עפ"י החכמה להמשיכן לחכמה חיצוניות. ונראה כי יון הוא מלשון אונאה שרצו להטעות את בני ישראל. כי הרבה מקומות יש ביודעי דעת להחליף בין האמת והשקר והוא תלוי בנקודות דקות. אך כל איש ישראל יש בו נקודה דביקות להשי"ת וזה הדעת שניתן לבנ"י ומזה יכול להכיר האמת ולכך נעשה הנס דחנוכה בשמן כי שמן יש בו סגולה זו שנמשך אחר הפתילה עד טפה אחרונה והמים נשאר בסוף וכן נדמו בנ"י לשמן כמ"ש זית רענן כו' וכ' במדרש מה שמן אינו מתערב בשאר משקין כמו כן בני ישראל. וזה הי' הישועה בחנוכה כי יונים רצו להטעות בני ישראל בחכמה וע"ז נתברר הדעת שבשורש נפשות בני ישראל למשוך אחר האמת וזה יתרון הדעת על החכמה. והבן כל זה מאוד ועוד יתבאר לפנינו בס"ד:

(ליל ה) מה שהיה הנס דחנוכה במנורה כנראה שכל מחשבות היונים הי' לטמא השמן כו'. דהיונים רצו להעביר בני ישראל מהשי"ת ע"י החכמה כי הי' להם התורה שבכתב מפורשת בלשון יונית כדאיתא בגמ' יפת אלקים ליפת כו' דבריו של שם נאמרין בלשון של יפת והתירו שיכתבו בלשון יונית ע"ש. ובמדרש ע"פ אכתוב לו רובי תורתי שביקש מרע"ה שיהי' גם תורה שבע"פ מפורשת והשיבו הקב"ה כמו זר נחשבו שיעתיקו היונים להם ג"כ. רק התורה שבע"פ מה שחכמים משיגים בחכמתם רצון הבורא ית' הוא עדות שאין שייכות לשום אומה להתורה רק בני ישראל. וזהו עצמו מצות הנרות שאין בו טעם דוכי לאורה צריך. וכיון שאין בו טעם והוא חוקה לכן לא יתערב בו זר. רק בני ישראל ע"י אמונתם בהשי"ת וחוקותיו מאמינים כי בודאי יש להם שייכות להאיר לפניו ית' אף שאין משיגין איך ולמה. וכל המצות בביהמ"ק הקרבנות הכל הי' לצורך ולכפרה. אבל הנרות היו רק לעדות ששכינה שורה בישראל כמ"ש בגמ' בנר מערבי. והפי' כיון שהי' דולק בנס ואעפ"כ צוה השי"ת שיבוא זה מבני ישראל א"כ עדות הוא שיש לבנ"י דביקות אל השי"ת לבד מעשיהם הטובים. וזה ענין נר מערבי שהוא עדות אל התחברות ותערובות שיש לבני ישראל באור השכינה. והכלל כי כל מצוה שאינה נודעת להאדם היא עולה במקום גבוה על גבוה. ולכן מצות מנורה שבני ישראל ידעו נאמנה שאין זה מצד מעשיהם לכן לא שלטה בו מגע נכרי וזה עצמו מ"ש ז"ל חתום בחותמו של כ"ג שהוא חסד עליון שכפי מה שיודעין שאינו בכח מעשיהם אין שולט בו ידי זרים. ולכן המנורה החזיקה יד בני ישראל בגלות יון ובזה נעשה להם הנס כנ"ל:

(ליל ו) הר"ן כתב למ"ד אסור להרצות מעות דיש בנר חנוכה קדושה הוא משום דתיקנו זכר למנורה כו'. נראה דמה"ט דרוצין לעשות זכר למנורה לכך נתעורר עי"ז קדושת המנורה חל על הנרות ונמצא מצות נר חנוכה מעורר נרות המנורה. וז"ש רמב"ן ז"ל פי' מ"ש שלך לעולם קיימת שנרות המנורה מתעוררין בעת הדלקת נרות חנוכה כנ"ל. שזכה אהרן להיות נשאר הארת המנורה שיוכלו בני ישראל להשיג הארתן בזמנים המיוחדים כגון בחנוכה. וכן י"ל בכל יום יש מצות מיוחדין למצוא על ידן הארת המנורה וכ' סמוכים לעד לעולם שכל המצות אף התלוין בזמן הבית. מ"מ הם קיימים לעד משום דעשוים באמת וישר פי' שהמצות הארתם במקום גבוה הם קיימים כיון שהם באמת ועי"ז כפי מה שאדם מיישר עצמו ובא אל האמת נמצאים לו הארות אלו המצות כנ"ל:

הלל והודאה. נראה דהלל נתקן על נס הנרות כי בהודאה לא נזכר הנס וגם כי הודאה שייך על דבר שאין יכול להתקיים בל"ז ומודה להשי"ת שעזרהו כמו ד' שצריכין להודות ולכך ההודאה נתקן על ההצלה. והלל על נס הנרות שהי' רק לתוספות חיבה ולשמחה יתירה ועל זה שייך הלל. ועוד יתבאר לפנינו בס"ד:

(ליל ז) הלל והודאה. הוא שמחה והכנעה. וז"ש אמו"ז ז"ל שהוא נגד יוסף ויהודה. ושניהם צריכין לכל איש ישראל כי אין שמחה של מצוה מתקיים בלי הקדמת היראה והכנעה שעי"ז היא עומדת לעד. כאשר רבותינו הגידו כי שניהם ענין אחד הוא אף שנראה כסותרין רק אדרבה כפי מה שמכיר אדם מקומו שמח ביותר שזוכה לעשות רצון הקב"ה. וחז"ל אמרו הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה כו'. פי' כשיוצאין ממלכות בו"ד נעשין בן חורין יכולין לקבל מלכות שמים וצריך להיות עיקר השמחה ע"ז שנוכל לשעבד עצמו להשי"ת ועל כוונה זו צריך אדם לטהר עצמו מלהיות תחת יד היצה"ר כדי להיות מוכן לקבל עול מלכותו ית' כנ"ל. וע"י הודאה יוצאין מיצה"ר שהוא הכנעה לב נשבר דלא שליט יצה"ר רק בגסות כמ"ש בזוה"ק וישב. ונמצא הודאה הכנה אל ההלל. ואחשוב כי זאת כוונת חז"ל בימים הנכנסין והיוצאין כי כלפי הארות הטובות הבאות בחנוכה יוצאין כנגדו ע"י הכנעה ימים הרעים מסטרא דיצה"ר כמ"ש במדרש שאין ד"ת מתערבין. וכל טפה שנכנסת יוצאת כנגדו דבר של טפלות כו'. וזהו הלל והודאה כנ"ל והבן:

(ליל ח) נר חנוכה בשמאל כדי שתהא מזוזה בימין כו'. דכתיב אורך ימים בימינה כו' דרשו חז"ל העוסקין שלא לשמה אעפ"כ עושר וכבוד כו'. פירוש שבודאי דרך הישר הוא עפ"י התורה ואז אין צריך לנסים וכן ראוי שיתנהג כל איש ישראל וכן רצון השי"ת שברא האדם ישר כו'. אעפ"כ מי שעוסק בתורה כח התורה עוזר לו אף אם נכשל בדרך מעוקם. והשי"ת מצילו עפ"י נס. ובודאי בנס דחנוכה היו בני ישראל בשפל המצב עד שטמאו כל השמנים אעפ"כ עזר לנו השי"ת. ואנו צריכין להראות כי הימין עיקר ולבטל נ"ח משמאל להמזוזה שהיא מימין והוא העיקר. ואלו ב' הדברים הם הלל והודאה כי על זמן דחנוכה העיקר הודאה רק שסמכו חכמים להלל כי הימין קודם כנ"ל:

תרל"ו

ב"ה (ליל א) הנס דחנוכה היה בהצלת הגוף. ונס דנרות בקדושה. ובחרו חכמים בזה יותר לכן תקנו להלל להודות לא משתה ושמחה. דהכלל כשיש עת רצון וימי נסים יכולין המקבלים לקבל ההארה בלב להיות קבוע הנס לדורות. לכן על ידי שבחרו בני ישראל אז בזה פעלו להיות הנס קבוע לעולם בהארת הקדושה בנפש ישראל כנ"ל. לכן ע"ז עצמו אנו משבחין שהשי"ת עזר להם בעבורנו וז"ש ועל כולם אנחנו מודים כו' כמ"ש במ"א:

שם חנוכה. כי כל נס מביא התעוררות מחדש לעבודת הבורא וכן היה נוהג תמיד שהשי"ת עשה נסים לאבותינו להוסיף להם כח וכשכבר פעלו רצונו ית' בזה הנס פי' שנתקרבו אליו כי כן הי' רצונו בזה. אז עשה להם שוב נסים אחרים וכן לעולם. ואנחנו בעוה"ר לא היה לנו נסים מנס דחנוכה לכן עדיין צריכין לקחת התחדשות מזה הנס ואם יעזור לנו השם ית' שנתעורר בטוב בזה הנס אז יחזור לעשות לנו נסים ויגאלנו במהרה. וזה ראיה שעדיין לא עשינו בזה ההארה כפי רצונו ית' לכן נקרא חנוכה שזה ההתחדשות יש עוד אתנו:

כתיב נתת ליראיך נס להתנוסס. כי כפי מה שעושה הקב"ה לנו נסים כמו כן צריכין אנחנו לעבוד לפניו יותר מכח הטבע. כי הארת הנס שנעשה לאדם הוא מוסיף כח בו למעלה מהטבע ומגביה מדריגתו. וזה להתנוסס. לכן בימים אלו יש לנו להתחזק בעבודתו ית'. וכן מה שמברכין והגיענו לזמן הזה ג"כ הפי' שיש לנו נגיעה ודביקות בהארת הימים הללו ובודאי יש לכל איש ישראל שייכות להארת הנסים אף שאינו מרגיש בנפשו צריך להאמין בזה וכפי גודל האמונה והשתוקקות יכולין אח"כ להרגיש בההארה ג"כ כנ"ל:

(ליל ב) אמו"ז ז"ל הגיד בשם רבותינו ז"ל פי' הגמרא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת מדליקין בהן בחנוכה. דהיינו נפשות מבני ישראל אשר לא טהורים הם כי נפש ר"ת נר פתילה שמן ואלו שאין להם עלי' בשבת היינו שאור מסכסך בהם ואין נמשכין כו'. מ"מ יש עלי' להם בחנוכה עכ"ד ז"ל. כי יו"ט האלה חנוכה ופורים הם בחי' תושבע"פ כי הג' מועדות שנתן לנו הקב"ה הם תורה שבכתב שמפורשין בתורה והקב"ה נתן לנו זמני קודש אשר נתקדשו בעת הבריאה שהכל בתורה נברא. והם עדות שהקב"ה בחר בישראל ויש לו התקרבות אליהם שהרי מסר לנו מעדות שלו וזהו שם מועד מלשון עדות כמ"ש במ"א. וחנוכה ופורים הם מועדות שזכו להם בנ"י במעשיהן נקרא תורה שבע"פ והם עדות שהם בוחרים בהקב"ה ומיוחדים אליו ושמעשיהן מעוררין אותו ית' שהרי חידשו במעשיהם זמנים מקודשים. וע"י שאלה המועדות זכו בנ"י להם במעשיהם לכן יוכל למצוא בהם כל נפש ישראל תקונו כי יש לכל בני ישראל דביקות ושייכות להם כנ"ל:

ואיתא בס' קדושת לוי על קושית ב"י שבלילה הראשונה לא הי' נס ותירץ שהנס דניצוח מלחמה זה הנס דליל א' ע"ש. ובאמת נראה שעיקר היו"ט על ניצוח מלכות יון הרשעה כמ"ש בעל הנסים. ויראה שע"י שעשה לנו הקב"ה הנס דנרות לכן קבעוהו לדורות. פי' עפ"י מ"ש מקודם כי הם מועדות של בני ישראל. ומועדי ה' צריכין בנ"י לקבל ברצון ושמתה. ומועדי בני ישראל מקוין שהקב"ה יקבלם ברצון ושמחה. והראה לאבותינו שמקבל מהם היו"ט לכן קבעוהו לדורות. וגם אמת מה שאמרנו שהם מועדי בני ישראל היינו שהם עוררו עיקר הנקודה. אבל הסדר ניתן להם משמים זה שיהי' נמשך היו"ט ח' ימים. וז"ש בני בינה ימי שמונה קבעו כו' שהבינו שבזה הנס מרמז להם הקב"ה שיהי' הארת זה המועד נמשך ח' ימים כנ"ל:

(ליל ה) לשנה אחרת קבעום ועשאום י"ט בהלל והודאה. דבמה שהקב"ה עושה לנו נסים יש לתת הודאה על גוף הנס היינו הצלה מאומה הרשעה. וגם להלל לפניו על כל המעשה כי הרבה רווח והצלה לפניו ית' שלא הי' מסבב להצטרך לעשיות הנס רק הוא חיבה יתירה שהשי"ת חפץ לעשות נסים לעמו בנ"י. ובעת שנעשה להם הנס שהי' עת צרה ונושעו מהצרה לא היה להם כ"כ ישוב הדעת והודו להשי"ת על ההצלה. ואח"כ לשנה אחרת הבינו כ"ז שיש להלל על כל המעשה שסיבב הקב"ה המלחמות כדי לעשות להם נס וקבעוהו בהלל והודאה כי הודאה בעת צרה. והלל בעת הרווח. לכן בנוסח על הנסים מספרין כ"ז כשעמדה כו' להשכיחם כו' פי' שמשבחין על כל הכח וממשלה שנתן להם הקב"ה בכדי שיגמור הדבר לטובתינו. וכן יש ללמוד זה כל פרט איש ישראל שבא בעת צרה ונושע ממנו צריך לתת הודאה על ההצלה. והלל ושבח על כל המעשה. והנה בני ישראל היו מוכרחין לתקן זאת המלחמה עם מלכות יון והביא הקב"ה המלחמה בעת שהי' בבנ"י צדיקים טהורים שיוכל לעשות בימיהם נסים וזהו שמברכין שעשה נסים לאבותינו כי אם הי' ח"ו בימינו לא היה לנו כח לגבור נגדם והקדים הקב"ה המלחמה הכל לטובתינו כנ"ל:

(ליל ו) מהר"ל ז"ל כתב איך רצו להשכיח התורה מבני ישראל. מצד שיש להם קצת אחיזה במה שהתורה נכתבת בלשון יונית יפת אלקים ליפת כו' ע"ש. הייינו שיש נקודה במלכות יון אשר צריכה להתקרב אל הקדושה. והלשון כמו לבוש שהתורה מתלבשת בלשון זה. ובנ"י כאשר גברו היונים המשיכו זה הלבוש להתורה. והיונים רצו לעשות הטפל עיקר שיתדבקו בני ישראל ח"ו בלבוש הזה ולהשכיחם הפנימיות והקב"ה הצילנו מהם. ואפשר על שם זה נקרא חנוכה מלשון כינוי כמו כל שם וחניכה דאית לי'. פי' שחידשו ע"י התגברות היונים כינוי והתלבשות שיהי' התורה מתפרשת בלשון יון כנ"ל:

ענין פרסומי ניסא. כי הנס למעלה מהטבע וע"י המעשה במצות נר חנוכה ושאר התעסקות הלל והודאה. ממשיכין הארת הנס בעוה"ז ומתפשט כח הנס כי מצות התלוין במעשה הנס הן המה כח התפשטות הנס. וזה שמברכין שעשה נסים בעת הדלקה אף כי היו צריכין לברך על הימים אף שאין לו להדליק. ובגמ' משמע שאין מברכין רק המדליק או הרואה נר חנוכה. ולפי דברינו מבואר כי אין תפיסה בגוף הנס רק ע"י המצות יש לאדם קצת התדבקות בנס ויכול לברך כנ"ל:

(ליל ז' ר"ח טבת) איתא כי היונים בקשו לבטל ג' מצות חודש שבת ומילה. וקשה מה ענין חודש שביקשו לבטל יותר מכל המצות. וגם גוף הביטול דוחק לפרש על קרבן מוסף. רק נראה הפי' על קידוש החודש שזה חרה להם אשר יהיה תלוי קדושת הזמנים בישראל כמ"ש ישראל דקדשינהו לזמנים. וז"ש בגמרא שאמרו כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל. וקשה ממ"נ קרי לי' אלקי ישראל ואיך אין לכם חלק. רק שאמונה זו רצו לבטל מבני ישראל שלא יאמינו בזה אשר הקדושה משפעת כפי מעשיהם. ואשר יש לכם חלק דייקא. שמעשיהם מעוררין בשמים זהו רצו לבטל. והקב"ה הוסיף לנו עוד על ידיהם חנוכה שהוא גם כן כדמיון החודש. ואדרבא חודש הוא זמן התחדשות רק סידור הקביעות תלוי בישראל ועתה נוסף לנו התחדשות אף בעת החושך שהוא בסוף החודש. ובאמת חודש וחנוכה הכל אחד רק ר"ח הוא ראש ההתחדשות וחנוכה סוף ההתחדשות:

בגמ' וכי לאורה צריך עדות הוא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל מה עדות זו נר מערבי כו'. קשה מה באי עולם אם האומות מאין יודעין נס נר מערבי מסתמא אין מאמינין כלל. הגם שיש לומר שכפי בירור העדות ואמונה בישראל שהשכינה שורה ביניהם ממילא נופל פחד גם לאומות ונקרא שפיר עדות לכל באי עולם. מ"מ לשון באי עולם קשה. ונראה הפי' שכל השפעות שבא משמים בא בראשונה לצדיקים כג) כי מצא מין את מינו ולאשר השכינה שורה בישראל ממילא כל הבא מעולם עליון לעולם הזה מכירין מקום הקדושה. וזהו העדות מהמנורה. ונקרא נר מערבי שע"י קדושת נרות אלו יש לצדיקים כד) התדבקות ותערובות בעולמות העליונים. והמלאכים וכל באי עולם רואין השראת הקדושה בצדיקים כה) כנ"ל. וזה נתעורר גם בנרות חנוכה שהוא רמז למנורה והנס ג"כ עדות כנ"ל. לכן כן נזכה שישפיע לנו הקב"ה שפע ברכה וקדושה מעולם העליון אמן:

תרל"ז

ב"ה בליל א' שמקשין מה נס היה בו. אבל נראה כי על ידי שקיימו בלילה הראשונה מצות הדלקת המנורה בלב שלם בזה זכו לנס שכן נזכר בסדר על הנסים לזכות מה שהדליקו נרות בחצרות קדשך פי' שעיקר שמחתם בניצוח המלחמה היה כדי לקיים מצות המקום ב"ה וכאשר ראה הקב"ה חביבות המצות להם עשה להם נס:

כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך כו'. באמת היו בני ישראל שנים רבות תחת ידם בצרות רבות וגזירות קשות כידוע. רק כשגבר ידם כל כך עד שעמדו להשכיחם תורתך ממש כי לא היה באמת בכח בני ישראל לסבול עוד לכן היה להם מפלה. וזה לאות כי לעולם לא יוכלו האומות לכלות מצב בני ישראל ולכן כשגבר ידם כל כך הי' להם מפלה. וכן כתיב כי לא תשכח מפי זרעו. וי"ל עוד כי ע"ז עצמם נותנין שבח להקדוש ב"ה כי כל נפלאותיך ומחשבותיך אלינו. וכשרואה הקב"ה שזכות בנ"י נחלש. השי"ת מושיע בסיבות שונות ונתן השי"ת כח לאומה הרשעה להתגבר כל כך עד שיעמדו להשכיחם כל התורה וממילא בזה יתעורר אף וחימה על אומה הרשעה להיות להם מפלה. ובודאי יש לבנ"י להאמין כי כל הכוחות של האומות ואשר מצליחים בגזירותיהם הכל בהשגחה עליונה לטובת בני ישראל כמ"ש מלכותך מלכות כל עולמים. וכל הד' מלכיות הם רק כדי לצמוח מזה הכרת מלכות שמים כענין שאם יזכה יבחין. ולכן בעת הגאולה מכל מלכות. נתגלה שכל כח המלכות הי' מהבורא ית'. וזה ענין הלל והודאה. פי' ששבחו על הישועה וזהו הלל. והודאה הוא שהודו אח"כ והבינו שכל מה שהתענו תחת ידם מקודם היה הכל לטובה כנ"ל. וכן יש לבטוח בהשי"ת ולהאמין גם בגלות הרע הזה כי יהפוך לנו הקב"ה במהרה הכל לטובה אמן:

חנוכה הוא נס האחרון שנעשה לנו ע"כ יש להתחזק בזה הנס יותר כי הנה כל הנסים הנעשין לבנ"י הגם כי הי' ביד הקב"ה לשמור את בני ישראל שלא ישלטו עליהם השונאים ושלא יצטרכו לנס. אך אדרבא הוא להראות כי אין לבנ"י קיום רק בהארות הבאים מעולם העליון למעלה מהטבע. והנסים הם מיוחדים להנהגת בני ישראל וזה עצמו טעם כל הד' מלכיות כדי שיצטרכו בנ"י תמיד לעשות להם נסים כנ"ל ולכן כשעשה הקב"ה נס לאבותינו הי' להם מזה חיות וכשנסתלק הארת הנס הוצרך לעשות להם נס אחר וכן היה תמיד נמצא כי נס דחנוכה עדיין מאיר לנו כיון שהקב"ה לא עשה לנו עדיין נס נגלה אחר נס זה מוכח שעדיין יש הארת הנס דחנוכה. ואשר אמרנו כשנסתלק הארת הנס עושה נס אחר. אין הפי' שנסתלק לגמרי ח"ו שהרי כל נס הוא למעלה מהזמן ומאיר לעולם כמ"ש זכר עשה לנפלאותיו. רק הפי' שהתחדשות של הנס נתיישן ע"י כובד הגלות ואז הקב"ה עושה נס אחר. ולכן כיון שנס דחנוכה יש בו ההתחדשות עד ביאת הגואל במהרה בימינו שיעשה עמנו הקב"ה נסים חדשים. לכן נקראת חנוכה מלשון חינוך והתחדשות כי נס זה יש בו ההתחדשות עד ביאת הגואל בב"א:

הרגיל בנר הויין לי' בנים ת"ח. פרש"י דכתיב נר מצוה ותורה אור ע"י נר מצוה בא אור תורה. דודאי מצוה בלא תורה אינו כלום לכן מדמה לנר שעיקרה כדי לקבל האור אמנם על ידי הרגילות במצות זוכין לתורה. ואיתא בזוה"ק נ"ר רמ"ח פקודין עם דחילו ורחימו. דכתיב נר ה' נשמת אדם. פי' הנשמה היא שורש של הרמ"ח איברים ולכן ע"י המצות כשאדם מתקן בהם כל האיברים שורה עליו הארת הנשמה שנק' נר ה' וזהו הענין כדי שתהי' מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל דמזוזה היא תורה שהם פרשיות שבתורה וצריכין לבטל המצות אל התורה להראות שהתורה היא העיקר. ופי' הרגיל שצריך להיות קבוע במצות. ויתבאר אחר זה עוד. וביאור כל הפסוק נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחת מוסר הוא כל עבודת האדם דכתיב בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר. פי' בגדיך הוא הגוף שהוא רק לבוש להנפש כנודע והגוף עובר עליו כל העתים וכל המקרות לכן הגוף שיוצא נקי מכל אלה העתים. הוא הפתילה אשר השמן נמשך אחריו. וכן איתא בגמרא בגדי כהונה שבלו עושין מהם פתילות כו' כל המיוחד לעבודת הבורא נקרא כהן כמ"ש ממלכת כהנים. והגוף סופו לבלות בקבר כמו הפתילה שנכלת. וזהו בגדי כהונה שבלו. פי' מי שמבטל הגוף לתורה ומצות כמ"ש שנעשה שכן לעפר בחייו כו'. אז גופו מושך השמן שהוא הארת קדושה שנשאר לו מכל מצות ומעש"ט. דעיקר המכוון ממצות שישאר מהם קדושה לאדם וכדאיתא במדרש. כל המצוה. שצריך למצות המצוה כמו שממצה החביות ע"ש עקב. ועי"ז זוכה לתורה אור ואז נקרא נר ה' כדלעיל. ואפשר זהו רמזו במ"ש מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל ובעה"ב בטלית מצויצת באמצע והוא בחי' ודרך חיים תוכחת מוסר שהוא תיקון המדות והיינו תיקון הגוף שהוא הפתילה. פי' תוכחה הקבלה בתוך הלב עד שמתהפך הלב לבטל רצונו לרצון המקום לבטל הגוף לתורה וזהו ענין הפתילה כנ"ל. [יש לומר רמז לדבר. מדו בד. שבגדי כהונה הוא תיקון המדות כמ"ש]:

בהלל והודאה. שמעתי מפה קדוש אמו"ז ז"ל שהם בחי' יוסף ויהודה. ביאור הענין כי הלל אינו מיוחד לנס זה דחנוכה רק היא מצוה כללית על כל גאולה כמבואר בדברי חז"ל. ופי' שבהלל נזכר איך בנ"י מיוחדין להקדוש ב"ה שגאלנו ממצרים להיות לו לעם נחלה והוא מדריגת בנ"י בעצמותם אך ע"י השעבוד מלכיות אין בכח בנ"י לבוא למקום המיוחד להם להתיחד לבורא עולם אך בעת שיש גאולה יכולין לקרוא ההלל. ואחר כך צריכין להודות להשי"ת על אשר זכינו להתקרב למדריגתינו וזה ענין יוסף ויהודה כי יוסף הי' נזיר אחיו והוא שורש הגאולה ואינו מרגיש הגלות לעולם. לכן כל זמן שידעו את יוסף לא התחיל השעבוד מצרים. ויהודה הוא עבר כל המקומות הקשים כענין שנאמר וירד מאת אחיו והיא בחי' הודאה כנ"ל. אמנם להוסיף ביאור כי זה עצמו ענין אמרם ז"ל מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל. כי הנה מזוזה הוא עדות בכל בתי בני ישראל אשר הם מיוחדין אליו ית' והויא קביעא וקיימא תמיד. אך על ידי הנר חנוכה שהוא בחי' הודאה יכולין להתדבק בהארת המזוזה. פי' כי הלל הוא לשבח להשי"ת והוא סדר המיוחד מעת הבריאה כי הכל לכבודו ברא. ואף אם הי' כל אדם מתנהג ממש כרצון הבורא ית' ממנו. היה שייך ההלל. וכן הוא מצות מזוזה קבלת מלכותו ית' רמז לדבר מזוזה גי' הלל [ושם אדנות כידוע]. אמנם הודאה הוא לאשר אין עבודת התחתונים כראוי ולכך מתרחקין ממלכות שמים קצת אך כשהקב"ה ברחמיו עושה נסים לבנ"י מודין לפניו ית'. שע"י שנתרחקו ואח"כ מתקרבין מצד זה יש בחי' הודאה שמודה על דבר הנוסף כענין הפעם אודה שנטלתי יותר מחלקי. וזה משמאל. [רמז לדבר הודאה גי' שם אהי"ה שמשם הנסים. והלל והודאה שניהם גי' אלקים וכל זה ידוע בסוד מצות נר חנוכה] ועמ"ש לקמן:

תרל"ח

ב"ה (ליל ג) הנס בנרות שקבעו חכמים עי"ז יו"ט לדורות נראה מזה שהוא ישועה לכלל ישראל. כי בכל גלות מד' מלכיות כשיוצאין מתחת יד המלכות עושה ה' נס כדי לעורר נפשות בני ישראל כאשר אנו רואין עתה עייפות הגלות שמערבב נפשות בני ישראל כמ"ש שכורת ולא מיין לכן אחר הגאולה צריך להיות נס כדי להתחדש נפשות בני ישראל. ואם לא היו יכולים לקיים הדלקת הנרות בביהמ"ק אלה הח' יום בהתחלת גאולתם. הי' לבם נשבר. וע"י הנס נתחזקו נפשותם נמצא שהיה זה הנס קיום כללות בני ישראל. כי היפלא מה' ית' שיצאו בני ישראל מכל מלכות בלי נס. אבל הוא לצורך קיום בנ"י להגביה אותם משפלות הגלות:

למה קבעו המצוה אצל הפתח הוא לרמז כי ימי חנוכה הם פתח והתחלה לגאולה שלימה שתהיה במהרה בימינו. והכלל כי לעולם אין השי"ת מניח את בני ישראל בלי נקודה טמונה שלא יהיה נפילה שלימה ח"ו. לכן קודם חורבן הבית נשאר הארה מעבודת ביהמ"ק נרות חנוכה שהם רמז למנורה כמ"ש הרמב"ן ז"ל פ' בהעלותך על שלך לעולם קיימת. לכן נק' חנוכה כמו חנוך לנער על פי דרכו שהוא הכנה וחינוך לידע איך לקיים נרות המנורה בביהמ"ק עצמו שיבנה במהרה בימינו. ועל פתח זה אמרו חז"ל פתחו לי כחודה של מחט הוא פתח ושער קטן שיש לעולם אף בתוך כל הסתרות שבעולם ובהתחזקות בני ישראל בזאת השער הקטן יפתח להם פתחו של היכל ואולם במהרה בימינו. והבן אלה הדברים:

(ליל ד) בימים אלו צריך כל אחד להתחזק בנקודה מועטת שנמצא בכל איש ישראל ששורה בו ברכה כמ"ש רבים ביד מעטים טמאים ביד טהורים כל זה הוא בכל נפש ישראל אף שכחות סט"א הם גבורים ורבים עכ"ז השי"ת נוקם נקמתינו באלה הימים. ואיתא רבת את ריבם כו' פי' שישועות הבורא ית' תליא ברצון האדם וכפי כח השנאה ומריבה שהיה לבנ"י כך עזר להם הבורא ית'. גם פי' רבת את ריבם שהשוו מריבת בני ישראל למריבת הבורא ית' כלומר שהיה שנאתם על מלכות יון לשם שמים בלבד על שרצו להשכיחם ולהעבירם כו'. לכן נראה שתקנו הימים רק להלל ולהודות אף שהיה הצלה בגופם ג"כ. רק בעבור שנעשה להם הנס בזכות זה שהיה עיקר שנאתם על הנפשות שמררו חייהם בהעברת הדת ולא על צער הגוף הנ"ל:

(ליל ה) בהלל והודאה. פי' כמ"ש הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה וכשניצולו מתחת יד מלכות יון הרשעה נכנסו אח"כ בקבלת מלכות שמים לכן בשנה האחרת שהרגישו קבלת מלכות שמים וזה הלל. ואח"כ נתנו ע"ז עצמו שבח והודאה שזכו להלל את ה' ע"י שיצאו מכלל עבדי בשר ודם. וביאור הענין דהלל הוא לה' בלבד. והודאה הוא בהשתתפות נפש האדם. הלל הוא הארה אמיתיות מלשון בהלו נרו וכמ"ש בשמך אשא כפי אשא לשון התלהבות שמתבטל כחות האדם ע"י הזכרת שמו הגדול ית'. ואז אין האדם זוכר ממהות עצמותו רק להלל לפניו ית' כמו המלאכים שמשבחין להבורא ית' ואין להם ענין אחר כלל. ובעוה"ז אין אנו מוכנים תמיד לזה לכן הלל רק לפרקים וכמ"ש הלל רק ביום. אבל הודאה הוא תמיד כי בכל מקום יש להודות לה' ואדרבא מי שבשפלות יותר צריך ביותר להודות. וזה עצמו ענין אמרם כדי שתהיה מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל. מזוזה גי' הלל כמ"ש אורך ימים בימינה כמ"ש למען ירבו כו' ואריכות ימים הוא כשיש התדבקות עד השורש בלי עיקום והוא ענין התורה כמו שהי' צריך להיות לולי החטא אבל כשגבר החטא ואנחנו בגלות אנו שמחים כשיש הארה שמגיע עד מקומות התחתונים. וזהו נר חנוכה בשמאל ובלילה. ונותנין הודאה על זה שאור לנו בחושך. אבל צריכין לזכור שאין זה העיקר. רק להשתוקק לצאת מחשיכה לאורה ואז לא נצטרך לבקשת המשכת אור למקומות האפלים לכן עושין נ"ח טפל למזוזה ובאמת תכלית ההארה למטה צריך להיות צורך עלי' להיות נעשה הכל ימין והבן כ"ז:

(ליל ו) בגמ' מחוץ לפרוכת העדות כו'. עדות הוא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל כו' נר מערבי ממנה מדליק ובה הי' מסיים כו'. דעיקר מה שצריכין לידע להתחזקות בני ישראל בגלות לידע כי השי"ת אור לנו כמ"ש שכביכול השכינה עם בני ישראל בגלות. וכשנעשה נס במנורה אף שלא הי' שמן להדליק שהרמז שהי' חסר הכנת המדליקין אעפ"כ הי' דולק בנס וזה עדות שהשכינה שורה בישראל שגם במקומות האפלים ובכל הגליות שנשלחו בני ישראל לשם מצאו שם אור הקדושה. וזה עדות שיש בהם נקודה קדושה מהשי"ת. וזה נקרא נר מערבי אותו הנקודה שירדה עם בנ"י בכל המקומות האפלים. ובלשון הזוה"ק נק' אספקלריא שאינה מאירה ואע"פ כן היא כוללת הכל כמ"ש ממנה הי' מדליק ובה הי' מסיים כי הנקודה מלכות שמים שיש בבנ"י היא כוללת מראשית הכל עד אחרית הכל וע"ז נאמר ראשית חכמה יראת ה' ונאמר סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא כו' ועלי' נאמר עיני ה' אלקיך בה מראשית כו' עד אחרית כו'. וכשיצאו מתחת יד מלכות יון הרשעה נתחדש השראת השכינה בישראל לכן נעשה הנס במנורה כמו בנר מערבי עדות הוא כו'. והבן היטב:

הלל והודאה. דאיתא במדרש ע"פ אשרי תבחר ותקרב יש שביחרו ולא קירבו ויש שקירבו ולא ביחרו כו'. ובנ"י בכלל יש להם ג"כ ב' הבחי'. והסדר שהי' מיוחד לבני ישראל להיות נבחרים להבורא ית' כמ"ש בחר לו יה כו' זה נק' הלל כמ"ש הללו עבדי ה' שהם מיוחדים להיות נקראי' עבדי ה'. אמנם כשגרם החטא וירדנו בגלות אחר גלות ובכל עת שנגאלין מתחת יד הגלות הוא התקרבות השי"ת ע"ז צריך הודאה. ואחר הגאולה חוזרין בנ"י לבחי' הבחירה ג"כ לכן על כל גאולה יש הלל. וכשראו חכמי הדור בשנה האחרת שחזרו לכלל עבדי ה'. קבעוהו בהלל והודאה. והוא ב' הבחי' תבחר ותקרב. והוא עצמו בחי' ימי המעשה שצריכין קירבות. אח"כ השבת שהוא קבוע וקיימא לבני ישראל בחי' הבחירה כנ"ל:

תרל"ט

ב"ה חנוכה חנו כה. כי עיקר הנס הי' במלחמה שגברו על מלכות יון הרשעה. אכן חכמים רצו להראות כי עיקר השמחה מגאולת מלכות בשר ודם כדי שנוכל אח"כ להיכנס בכלל עבדי ה' כמ"ש הללו עבדי ה' ולא עבדי יון. וע"י שבני ישראל שבאותו דור הי' חביב עליהם כבוד מלכותו ית' והי' זאת עיקר שמחתם. לכן קבעו שם חנוכה. ואיתא לא הי' להדליק רק יום אחד והדליקו בו שמונה ימים. ואין הפי' בזמן דוקא. רק שמונה הוא כל השלימות. ובנ"י ע"י גזירת יון הרשעה נחלש אצלם כח הקדושה ורק נקודה אחת נשאר בהם. ולכן אחר יגיעות מלחמות הגדולות עם מלכות יון. לא הי' כח לבני ישראל לעמוד על השלימות ועזר להם הבורא ית' בדרך נס שנתברך זאת הנקודה ובאו ברגע אחת לכל השלימות. וע"ז קראו שם חנוכה שזכו לבוא מיד אל המנוחה כי השלימות נקרא מנוחה שזוכין לבוא להשורש כמ"ש במ"א. ובאמת כל זה להראות כי לולא כח ההסתר מסט"א ורשעים המסתירין כח הקדושה. היו בנ"י מוכנים לעלות במעלה עליונה להתדבק בשורש עליון. אך החושך יכסה ארץ. ולכן מיד כשגברו ואיבדו מלכות יון. ברגע אחת נתברכו ונדבקו בשורש העליון. והוא נחמה גם לדורותינו עתה בראותינו שפלותינו בכל דור יורדין מטה מטה. עכ"ז תקותינו רבה בהשי"ת אשר בבוא עת הגאולה במהרה בימינו אמן. ברגע אחת נוכל לבוא אל השלימות בעזהשי"ת:

הנרות הללו קודש הם. ובגמרא איתא וכי נר קדושה יש בו. נראה כי עכשיו שאסרו להשתמש לאורה ובנ"י מקצין הנרות לשמו ית' חל עליו הקדושה כי באמת בכל מצוה יש קדושה רק שהוא מוסתר וכפי אמונת האדם ומבדיל הגשמיות מן המצוה. מתעורר הקדושה כנ"ל. [וזה יש לכוין בלשון המדרש תנחומא ופסיקתא דחנוכה אסור להשתמש כו' לא יאמר אדם איני מקיים מצות זקנים כו' גוזרין עלי ואני מקיים כו' ע"ש פ' נשא. והיינו שע"י שנהגו להקצותו למצותו נעשה באמת קודש כנ"ל]:

הרואה נר חנוכה צריך לברך. כי נשאר הארת הנסים בהנרות. ואור זה הרויחו בנ"י אחר חשכות של מלכות יון הרשעה כמ"ש ויתרון האור מן החושך כו' מכלל שע"י החושך יש יתרון אור אח"כ כשנגאלין ממנו וכמ"ש בכל עצב יהי' מותר. וזה הרמז ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים כמ"ש אל תסתכל בקנקן כו' שהקנקן הוא רק כלי ולבוש להפנימיות ובאמת כתיב מלכותך מלכות כל עולמים. רק שנסתר בעולם הזה. וע"י הנסים לפרקים. מתברר כי הכל מכח מלכותו ית' ויש אח"כ יתרון מן ההסתר שמקודם וכל אלה ההארות שנמצא מעורב בבחי' הד' מלכיות נוטלין בני ישראל ע"י הגלות כשנגאלין ממנו. והנה בודאי כמו שיש בכלל כך יש בכל איש ישראל בפרט שאין יכול לקבל עליו מלכות שמים עד שצריך לעבור באלה הד' מלכיות שהם מיני שעבודים שצריך לגבור נגדם להוציא נפשו לחירות שלא להיות ברשות לבו לכל אלה הדברים אח"כ זוכה לקבלת מלכות שמים. לכן צריכין בחנוכה לחדש עול מלכותו ית' ובנקל יותר לבוא לטהרה כמ"ש רבים ביד מעטים שבנקודה מועטת יכולין עכשיו לגבור נגדם כנ"ל:

ענין קריאת פ' הנשיאים בחנוכה. דכתיב שבטי יה עדות לישראל. פי' שהשבטים הם ראשונים המקבלים שפע קדושה ממלכות שמים דרך המיוחד לבנ"י כמ"ש שהם במקום י"ב גבולי אלכסון כמ"ש שנים עשר בקר והים עליהם מלמעלה כו'. וע' בזוה"ק פרשת ויחי ע"פ שנים עשר וזאת אשר דיבר להם כו' איש אשר כברכתו כו'. והם דביקים בשורש האחדות. והשורש אשר עליהם ועמהם גי' אחד. ולכן הביאו הנשיאים מיד בראשית השראת השכינה בישראל את קרבנם לחנוכת המזבח כי הבינו ועמדו א"ע במקום הראוי להם כי הם נשיאי מטות ישראל העומדים בראשית כח בני ישראל ונתקבל אז קרבנם בחיבה לפני הבורא ית' וכתיב טוב אחרית דבר מראשיתו לכן זה כח הראשית משבטי יה לעולם נשאר. ובכל עת שיש קצת גאולה נתעורר כח הראשית הנ"ל כי השורש לעולם לא ימוט וזה עדות לישראל. והנה כתיב ונהר יוצא מעדן כו' ומשם יפרד כו' לד' ראשים פי' במדרש נגד ד' מלכיות חדקל נגד יון חד וקל בגזירותיהם על ישראל כו' כי כולם יש בהם קצת חיות ממלכותו ית' אבל הוא בפירוד. ובנ"י בשורש האחדות הנ"ל להשקות את הגן. וכתיב לעבדה ולשמרה ע"י המצות כו'. לכן כתיב כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים שיש לכל ד' מלכיות ג"כ נחלים הד' ראשים הנ"ל. אבל כל הנחלים הולכים אל הים. וכיון שבנ"י דבוקין בשורש. יורשין לבסוף אחר כל גאולה מד' גליות נחלה שלהם כמ"ש כי אתה תנחל בכל הגוים:

ואיתא בטור ה' ר"ח כי הי' מוכן להיות י"ב חדשים יו"ט כמו הרגלים בחי' ג' אבות כן נגד השבטים רק ע"י חטא העגל נתבטל ע"ש. פי' כי כח האבות למעלה מהטבע. אבל הארת הרגלים שהיה מוכן נגד השבטים הי' תוך הטבע לכן תלוי בחטא בנ"י. וכתב המהר"ל בנר מצוה כי מה שאמרו מלכי יון כתבו על קרן השור כו' הוא הזכרת חטא העגל ע"ש. וכתיב ביום פקדי ופקדתי שנשאר לדורות זה החטא. ובכל עת גאולה נתקן קצת מזה החטא. וזה יש לרמוז עד שתכלה רגל מן השוק עפ"י מ"ש במדרש ראיתי את עני עמי וכו' שומטין רגל ממרכבה ע"ש. וצריכין להדליק נר חנוכה עד שתכלה אותו רגל מן השוק פי' בזמן משיח שיכלה כל חטא הנ"ל. כי הוא נס האחרון וצריכין בכח זה הנס לתקן הכל עד שיהי' גאולה אחרונה כנ"ל. וגם יו"ט של חנוכה הוא מעין יו"ט שהי' מוכן להיות בזכות השבטים שהוא יו"ט של חול תוך הטבע כנ"ל. גם שם חנוכה עפ"י הנ"ל כיון שנגאלו מיון וזכו בנחלתם לקרבם אל הקדושה ונתחנך דרך חדש להמשיך שם הארת הקדושה לכן נקרא חנוכה:

תר"מ

ב"ה בגמרא מאי חנוכה דת"ר כו'. ולמה הוצרכו להביא מעיקרא דיני חנוכה אגב גררא ולומר אח"כ מאי חנוכה ולא אמרו ת"ר כו'. אבל להראות כי צריכין לדרוש ולחקור בנס דחנוכה כי לעולם יש בו התחדשות ותוספות כי זה ההפרש בין תורה שבכתב שאין להוסיף עליו. אבל בתורה שבע"פ וכן נס זה שלא ניתן לכתוב כמ"ש בגמ' והוא בכלל תורה שבע"פ יש בו תמיד תוספות. ומה"ט נקרא חנוכה שיש בכל שנה התחדשות והתפשטות הנס בכל שנה כפי הדור. וזה ג"כ מ"ש מהדרין נר לכל אחד וא'. פי' כי הפי' נר איש וביתו ג"כ כפשוטו שיש התחדשות אור ונר דולק בכל איש ישראל בחנוכה. והמהדרין אחר המצות ע"י יגיעה ותשוקה שלהם יכולין לעורר כמה נרות לכל הנלוים אליהם.[וכן המהדרין מן המהדרין על כל ימי השנה לב"ש וב"ה למר כדאית לי' שזאת ההארה תוכל להיות נוסף והולך. ולב"ש פוחת כו']. גם פי' המהדרין שכל השנה משתוקקים להארות הללו והתלהבות הקדושה שמתגלה בחנוכה לפי תשוקת אדם להקדושה כל השנה כך מתגלה עתה. ואפשר ז"ש לשנה קבעום. שע"י שכל השנה הי' להם תשוקה להארת הנס לכן הרגישו אח"כ בחנוכה הבא. יותר מבשעת הנס עצמו כנ"ל:

כשעמדה מלכות יון הרשעה כו' להשכיחם תורתך. באמת זה הי' סוף מלכות יון אבל אז נתגאו כל כך בעזות מצח עד שעלה בדעתם להשכיח את התורה מבני ישראל. והנה השי"ת הבטיח לנו כי לא תשכח מפי זרעו. והיונים ידעו זה כי פירשו להם התורה בלשונם כמ"ש בגמ' בתלמי המלך. והבורא ית' בעבור להציל את בני ישראל נתן להם גבהות כ"כ עד שע"י העזות שלהם הי' להם מפלה כמ"ש משגיא לגוים ויאבדם. ואדרבה ע"י שרצו להשכיחם ניתן להם עוד יו"ט של חנוכה. ושמעתי ממו"ז ז"ל כי ימים אלו נותנים עוד זכרון על ידי שעלה בלבם להשכיחם כו'. לכן יש לנו לבטוח בהשי"ת כי בכל עת שפלותינו עוד יש לנו יותר תקוה כנ"ל:

בנוסח ואח"כ באו בניך כו'. דאיתא לשנה אחרת קבעום. והטעם הוא מרוב חושך הגלות יון היו נשפלים במדריגה תחתונה ולא הרגישו כל כך בגודל הישועה עד שאח"כ נתעלו מעט מעט במדריגות שערי טהרה עד שחזרו להיות במדריגת עבדי ה'. ואז הרגישו והבינו גודל הישועה לצאת ממלכות יון למלכות הבורא ית'. וגם בשמונה ימי חנוכה כמו שנעשה הנס בנרות כן נעשה הנס בטהרת נשמת בנ"י שדומין לנרות ונטהרו מדריגה אחר מדריגה באלה הימים. לכן נק' חנוכה שנתחנכו באלה הימים לחזור לנחלת ה':

מה שמקשין מה הי' הנס בלילה ראשונה. נראה כי בלבד הנס שהי' דולק כל הח' ימים. יש לתת שבח להבורא יתברך אשר עשה לנו נסים בימים הללו כי בנקל הי' לפניו ית' להזמין עפ"י הטבע שמן שהי' נשאר עוד איזה פך שמן. ורק חיבה יתירה שרצה המקום ב"ה לעשות נס לאבותינו והם היו צריכין נס הזה להרים את נפשותיהם שהיו נמוכין מרוב חשכת הגלות:

בנוסח ולך עשית שם גדול וקדוש כו' ולעמך כו' תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה. כי בכל גאולה מאיזה מלכות נעשה סדר חדש ושמות חדשים בשורש ישראל וכביכול בו ית' כמ"ש ושמנו קראת בשמך. וצריכין בנ"י אח"כ לקבל הארה חדשה הנ"ל לכן יש אח"כ הסתר וגלות אחר כמ"ש לעיל כי בכל פתיחות שער יש זה לעומת זה עד שיהי' תיקון השלם במהרה בימינו. וכל גאולה הוא הכנה וקיום לגלות שאחריו כמ"ש שהקב"ה בורא רפואה קודם למכה. לכן נס דחנוכה הוא תשועה ופורקן לגלותינו המר הזה. וחכמינו ז"ל ברוח בינתם קבעו יו"ט זה להלל ולהודות. להראות כי קיום בנ"י בזה הגלות והכנת הגאולה הוא ע"י הלל והודאה. שג' מלכיות הראשונות הי' הגאולה מהם בזכות ג' אבות. ועתה ע"י זכות דהמע"ה בחי' תפלה וכ"כ מהרש"א שגאולתינו יהי' בזכות התפלה. והלל והודאה הכל בחי' תפלה רק שיש תפלה לעני. ותפלה למשה. אם כבנים אם כעבדים. כי גם הבן צריך לפעמים איזה בקשה רק שהוא באופן אחר מהעבד. וזה הלל והודאה:

אא"ז מו"ר ז"ל הגיד כי חז"ל רמזו במשנה מחג ועד החנוכה מביא ואינו קורא ולא אמרו עד כ"ה בכסליו רק לרמז כי שמחת החג מאיר עד החנוכה עכ"ד. ומסתמא בשעת הנס ממש הי' הישועה בכח הארת החג כי כל תהלוכות השנה בכח הג' רגלים. וסוכות הוא ח' ימים מה"ת ואין רגל אחר כמוהו לכן חנוכה תיקנו כעין חג הסוכות ולכן יש בו מהדרין כמו בסוכות הדר בעינן. וגם הנס נעשה ע"י הכהנים וענני הכבוד בזכות אהרן. ולכן בני בינה קבעו שמונה ימים כעין החג. והרמב"ן כתב בפ' בהעלותך פי' המדרש שלך לעולם קיימת על נר חנוכה ע"ש. והיינו שהנס נעשה ע"י הכהנים. אכן נראה לומר עוד בכוונתו שע"י הנרות חנוכה מאיר הארת המנורה גם היום בזמן הזה. ורמזו הפוס' אסור להשתמש לאורה שהוא זכר למנורה והיינו שיש בנרות קצת הארת המנורה ושע"י הנרות נזכרין בנרות המנורה ומשתוקקין בני ישראל לנרות המנורה וע"י התשוקה מתעורר אותו הארה של המנורה ולכן אומרים הנרות הללו קודש הם. וביום האחרון שנק' זאת חנוכה קורין בו פרשת בהעלותך. כי יום האחרון כולל כל הימים כמו שמיני עצרת מאסף כל ימי החג. כן בחנוכה. ופרשת זאת חנוכת המזבח הוא כן שמקודם כ' פרט הקרבת כל נשיא ואח"כ הכלל. כמו כן בזאת חנוכה וע"י שהוא יום האחרון קשה עלינו פרידות הימים טובים לכן משאיר יותר הארה על כל השנה ומתעורר בו נרות המנורה כנ"ל:

תרמ"א

ב"ה חז"ל עשו עיקר מנס דנרות הגם כי הי' הרבה נפלאות במלחמותיהם שיצאו מתחת יד מלכות יון רק הענין הוא עפ"י מ"ש שקבעו להלל ולהודות. והודאה הוא על מה שיצאו מתחת יד הרשעים. והלל הוא על שנכנסנו ת"י מלכות שמים כמ"ש הללו עבדי ה' ולא עבדי יון. וצריך להיות עיקר השמחה מה שיצאנו לחירות כדי שנוכל לקבל אח"כ מלכות שמים. ולכן על ידי הנס דנרות שהשי"ת קירב אותנו אח"כ בחיבה יתירה ע"ז נותנין השבח במ"ש ואח"כ באו בניך לדביר ביתך כו' פי' שמיד חזרנו למדריגת בני ישראל כראוי דכתיב עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו ורק בגלות א"י לפתוח הפה להלל ולהודות לפניו ית' ע"י שכפותין באחרא. ומיד שיצאנו לחירות יש לפתוח הפה בהלל והודאה. ולכן עשו חכמי הדור עיקר הזכרון בנרות להראות זאת כי עיקר השמחה מהגאולה ע"י שזכינו לחזור להסתופף בבית אלקינו. והאמת כי הגאולה הוא כפי זכות הדור. ובלי ספק דור ההוא הי' עיקר צער שלהם בגלות על חלישות דעתם בעבודת ה'. אם כי בלי ספק היו משתעבדים בגופם ג"כ. אבל כתבו לנו לזכרון שביטלו מהם שבת מילה חודש כו'. כי זה הי' עיקר צער שלהם. לכן זכו ג"כ לגאולה באופן זה להיות נשאר קבוע הארת הגאולה בהאיר עינינו בתורה ועבודת ה'. ומהם יש לנו ללמוד בגלותינו עתה. אם כי רבו מכאובינו. יש לשכוח הכל ולהתאונן רק על מיעוט עבודת השי"ת. כי כפי צער הגלות כן יהי' הגאולה כי הגלות הוא הכנה אל הגאולה כנ"ל:

חנוכה ופורים הם הארות מרגלים. רק הג' רגלים המפורשים בתורה הם תורה שבכתב. ויש נגד זה ג"כ רגלים מתורה שבע"פ. והם אורות המקבלים כדמיון אור הלבנה שהיא מאור החמה כידוע. כן ע"י כוחן של בנ"י בקבלתם היו"ט כראוי. נשאר מכל יו"ט רשימה בכנס"י. ובכח זה הוציאה כנגדן רגלים אחרים. וחנוכה הארה מחג הסוכות. ופורים מחג השבועות. ומחג הפסח מקוים אנו להיות עוד כמ"ש כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. ובמ"א פרשנו רמז בפ' אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח שהם בחי' חנוכה ופורים. שהקרנות אינם גוף המזבח רק הארות המתפשטים והם בחי' חנוכה ופורים. והבן:

במאמר קבעום ועשאום י"ט בהלל. דכתיב נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה. כי בנ"י הם כלים מוכנים לקבל הנסים ונפלאות וזהו להתנוסס שנמשכים אחר הנס ומקבלים הארת הנס כראוי. כי תכלית הנסים שעשה עמנו הבורא ית' הוא כדי לרומם את נפשותינו ללמוד לגבור גם נגד הטבע. כמו שהוא מנהיג אותנו למעלה מהטבע. ובנ"י אז נמשכו אחר הנס והרימו את הזמן. וזהו פי' קבעום שהעלו אותן הימים וקבעום בשורש העליון ונעשו מהם ימים טובים כענין המחדש בטובו כו'. כיון שדביקים בשורש נק' יו"ט כנ"ל. וזהו שמשבחין אותם בני בינה ימי שמונה קבעו שיר היינו שקבעו להיות הימים ימי שיר ורננה גם בשמים. וזהו העדות שבנ"י ראוין לקבל הנסים דאיתא לא עביד רחמנא ניסא לשיקרא. וכל נס צריך להיות קיים לעד. ולכן בנ"י מיוחדין להנסים שנשאר אצלם הארת הנס לעולם. וזה אמת. כי דבר הפוסק הוא כזב ולא אמת. וזהו מפני קושט סלה:

שם חנוכה כי קיבלו עליהם עול מלכות שמים מחדש כי כל גלות הוא כמו עיבור שצריך להיות נולד דבר חדש לכן יש חבלי הריון ולידה כמ"ש כמו הרה תקריב ללדת כו' וכן איתא במ' ע"פ מכור הברזל ממצרים כמו שקשה להוציא העובר ממעי האם כו'. וכמ"ש גר שנתגייר כקטן שנולד. לכן אחר שיצאנו מתחת יד יון ונכנסנו בכלל עבדי ה' הי' דרך חדש שצריך להתחנך. וגם מצינו כשהקב"ה עושה נס לבנ"י ואומרים שירה נמחלו להם עונותיהם ע"ש פ' בשלח ובשירת דבורה בשופטים. כן הכא שקבעו להלל ולהודות נמחל להם הכל ונעשו כבריה חדשה:

ענין הנס דחנוכה. כי בנקל הי' שיהי' נשאר פך שמן על כל הימים ולמה הוצרך השי"ת לעשות נס. רק בנ"י אז היו צריכים להארת הנס שהיו כ"כ משועבדים ת"י מלכות יון הרשעה והי' צריך לרומם את נפשותיהם. והרי צריכין להבין איך הי' בכח הרשעים להשכיח את בני ישראל התורה. רק ע"י שיש קצת אחיזה ליון שהתירה התורה לכתוב יונית כדרש יפת אלקים ליפת כו'. ומצד זה השייכות שהי' להם היו רוצים להשכיחם תורתך כי אם היו רוצין להכניע ת"י בנ"י הי' להם חלק בקדושה. וכל זה עדות כי התורה שייכה רק לבנ"י. ומה"ט עשה כן הבורא ית' שלא לתת להם פתחון פה כו' כמ"ש חז"ל גבי בלעם הרשע. ובזה מיושב מה דקשה לפי מה דאיתא שהי' צער גדול לחכמים מה שהוצרכו לכתוב התורה יונית בגזירת תלמי המלך. א"כ אחר ביטול מלכות יון הו"ל לחזור ולאסור לכתוב התורה יונית. ובאמת נשאר היתר זה לעולם. אכן באמת כל הצער שלהם הי' על ידי שהבינו כי מחשבותם לרע כדי שעי"ז יהי' להם כח להשכיחם תורתך כו'. ולכן היו צריכין שיעשה להם הקב"ה נסים ונתרוממו מהטבע וממילא בטל אותו כח ושייכות שהי' להיונים. והי' להם מפלה. ושוב אחר מפלתם אין חשש במה שנכתבה יונית. ואדרבה הי' הכל סיבה כדי לדחותם שלא יהי' להם חלק בקדושה. ואפשר זה הרמז נר חנוכה בשמאל כמ"ש למיימינים בה סמא דחיי ולמשמאילים סמא דמותא. וכן הי' שהתורה שנותנת חיים לעושי'. ולרשעים הללו הי' סמא דמותא ע"י שהי' מחשבותם לרע כנ"ל:

יו"ט בהלל והודאה. כי בגלות א"י לפתוח פה כראוי בהלל והודאה לפניו ית'. כי כמו שבני ישראל מיוחדים להללו כמ"ש עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו. כן א"י וביהמ"ק מיוחד להלל ה' כמ"ש בית קדשינו כו' אשר הללוך אבותינו. לכן שירת הלוים בביהמ"ק ובשעת הקרבן. אכן בימים אלו נמצא קצת הארה מביהמ"ק כמ"ש נר חנוכה רמז למנורה. ואיתא נרות הללו קודש הם. לכן מאירים אלה הימים שיוכל כל איש ישראל להלל ולהודות להשי"ת:

תרמ"ב - תרמ"ג

ב"ה בשם מוז"ל על מצות נ"ח מבחוץ. שע"י שהיונים הי' להם העזה גדולה לפרוץ פרצות בביהמ"ק ולטמא שמנים שבהיכל ורצו לעשות מרה"י רה"ר. מול כן נקם השי"ת בהם ועשה התגלות הקדושה גם לתוך רה"ר עכ"ד. וז"ש נקמת את נקמתם מסרת כו' טמאים ביד טהורים וכן תכלית כל המלכיות להוציא בלעם מתוך פיהם כמ"ש עת כו' שלט האדם באדם לרע לו לאדם בליעל כמ"ש בזוה"ק. וכיון שהמקדש הי' מוכן לבנ"י והם פרצו החומה לשלוט עין במה שאין להם שייכות לכן עשה לנו הקב"ה תוספות הארה מביהמ"ק שיאיר לתוך הרשות שיש להם שליטה ולפרוץ חומת ברזל של [הסט"א] שלא תהי' מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים:

בספר קדושת לוי כי חנוכה התחלת הימים טובים בשנה החדשה אחר סוכות ע"ש. והיינו שהוא חינוך לכנוס ע"י קדושת חנוכה ופורים להג' רגלים. ולפי"ז נראה כי מקודם שהיו בנ"י במעלה עליונה היו יכולין לקבל הג' רגלים כמו שהם. ואח"כ שירדנו הוסיף לנו השם ית' הארת הימים הללו לזכות על ידיהם כנ"ל:

במ"א כתבנו כי חנוכה ופורים הם בחי' משה ואהרן. כי הנס הי' ע"י הכהנים. והענין עפ"י מאמרם ז"ל מדת אהרן אוהב הבריות ומקרבן לתורה כשהי' רואה אדם עובר עבירה נתקרב אצלו עד שהי' בוש מעצמו ע"ש. כן עשה עמנו השי"ת בימים הללו שהיו בני ישראל שפלים מאוד אז כמ"ש על יון שהחשיך עיניהם של ישראל. והשי"ת עשה עמנו נסים וחיבה יתירה לקרב אותנו ע"י דרך הזה. ובנ"י נמשכו אחר זה הנס כמ"ש ואח"כ באו בניך כו' וטהרו והדליקו. כנראה שהיו מקודם מרוחקין. כי יש לנו לידע כי גם בזמן ביהמ"ק הי' צריכין יגיעה רבה לראות הפנימיות לכן צריכין להכין עצמינו להיות מוכנים לבנין ביהמ"ק. ולא לבקש בנין ביהמ"ק בלבד. והראי' כי התורה היא אצלינו והיא למעלה יותר מביהמ"ק ומ"מ א"י לבוא אל קדושה הפנימיות שבתורה. רק ע"י יגיעה רבה מאוד. וכן הי' ביהמ"ק חיצוניות ופנימיות כנ"ל. וע"י חיבת הנס נתרוממו נפשות בני ישראל כי כך דרכן של בנ"י שיכולין ברגע א' לחזור למקור הקדושה שיש בהם בעצם. וי"ל שזה הרמז הלל והודאה שיש להלל על הנס. ולהודות שלא היינו ראויים כלל לאלה הנסים רק שהשי"ת עשה עמנו חבה יתירה כנ"ל. ועי"ז יש לנו להתעורר בתשובה. לכן גם עתה יש לבקש רחמים כעני בפתח שהוא זמן שהשי"ת עושה נסים לעניים בחיבה יתירה כנ"ל. וזה הרמז שנוהגין עניים לסבב על הפתחים. והאמת כי כפי מה שמבקשין כל ימי השנה אצל הפתח כן מרגישין הארה שנפתחה בימים האלה כמ"ש לשקוד על דלתותי יום יום. לשמור מזוזות פתחי. וי"ל מזוזות לשון רבים מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל:

ענין הלל והודאה. שיש לתת שבח על איבוד הרשעים מלכות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל וכל מגמתם הי' לבטל תורה ומצות שבישראל. כמ"ש שעמדה להשכיחם תורתך. והי' להם כח להרע בזה יותר משאר אומות ע"י שנתפרש להם התורה יונית כמ"ש יפת אלקים ליפת כו'. אכן כתיב וישכון באהלי שם. שהי' כוונת נח ע"ז שיתבטלו לבנ"י ובתנאי זה נאמר יפת. אבל הם עשו להיפוך ופרצו י"ג פרצות במשכן ה' ולכך נקם השי"ת נקמתינו ונעשה עדות ובירור כי אין שום אומה יכולה לקבל הארת התורה רק בני ישראל חלק ה' עמו. ולכך עשה השי"ת הנס דמנורה להודיע כי אין עיקר התורה כמו שנראית לפנינו שנתפרשה יונית והיו הרשעים מדמים בנפשם כי גם הם יודעים התורה. אבל באמת התורה נקראת אש דת והיא למעלה מכל הטבע וזה העדות שבני ישראל יש להם חלק בפנימיות התורה והי' כל זה לטובה שיתבטל שייכות שהי' לבני יפת כנ"ל. ובאבוד רשעים רנה. זה ענין א'. ועוד יש לנו להודות על הארת הקדושה שנתוסף בנו. כי כל זמן שלא נתקנו בנ"י כראוי. לא היו יכולין לשמוח באבוד הרשעים. לכך לשנה אחרת קבעום כשנתרוממו נפשות בני ישראל אחר איבוד הרשעים ויצאו מחשיכה לאורה ונתקרבו כמו שהי' קודם שהחשיכה עיניהם בגזירותיהם. אז שמחו ב' השמחות. וזה ענין הלל והודאה. וכמו כן נשאר ב' הארות בימים הללו לסייע לבנ"י בסור מרע ועשה טוב. וזה פי' נר רמ"ח מ"ע ומילוי נר שס"ה מל"ת. וב' העיקרים אהבה ויראה שהם יסוד מ"ע ול"ת שנר חנוכה מסייע לבנ"י בעבודתם:

עוד בענין קבעום בהלל והודאה. כי הנס הי' ע"י זכות הכהנים בני חשמונאי שהיו צדיקים עכ"ז לא רצו לתלות בעצמם. ושיתפו זכות דוד המע"ה נעים זמירות ישראל. לכן הוסיפו הלל והודאה על מצות הנרות כי נחשב להם לחטא מה שלא נתנו המלכות לשבט יהודה כמ"ש הרמב"ן בפ' ויחי. ולכן תיקנו בזה. וקצת מזה ראיתי אח"כ גם בשל"ה. ובאמת מסתמא הי' הנס בזכות ישראל ג"כ. והיינו אעפ"י שהיו אז מאוד שפלים. אך שהי' גלוי וידוע לפניו ית' שע"י הישועה ישובו אליו כאשר נכנסו מיד בכלל עבדי ה' וקבעו להלל ולהודות בכל שנה ע"ז. וכ"ז הי' מסייע להם להישועה לכן קבעוהו בהלל והודאה שלא לתלות בזכותם של הכהנים בלבד כנ"ל:

לפי הפשוט י"ל מ"ש לשנה קבעום. כי בימי הנס אפשר לא גילו הכהנים לרבים הנס. כי נס צריך להיות בהצנע כמ"ש גבי אלישע הנביא ע"ש וברש"י:

עוד פי' קבעום ועשאום יו"ט בהלל והודאה. כי הנה כל הד' מלכיות שבנ"י היו תחת ידם ויצאו מהם הכל הכנה לקבל מלכות שמים אח"כ. כי יש ד' שצריכין להודות א"כ נחלק ההודאה לד' בחי'. וזהו ד' כריעות בתפלה. ומול זה יש ד' מלכיות. וכל שיוצאין מתחת ידם נכנסין במלכות שמים דמאן דכפית באחרא' א"י לקבל מלכות שמים כראוי. ולכן נתקן על הנסים בין כריעה ג' לד'. ובנ"י באמת נבראו תמיד להלל ולהודות כמ"ש עם זו יצרתי לי כו'. רק מחמת שיעבוד מלכיות אינם יכולים לקבל מ"ש כראוי כנ"ל. ולכן כל שיש גאולה מיד חוזרין בני ישראל למקומן. ולכן לשנה אחרת שהרגישו חירות בנפשותם ונתגברו בשבחים והודאות לפניו ית' וזהו היה עיקר המכוון בהנס ונמצא שאז נגמר הנס ונעשו יו"ט. וז"ש ועשאום ממש שהם סייעו לעשות הימים טובים כי יש לבנ"י חלק במעשי ה' שנגמר המכוון על ידיהם. ובודאי בכל שנה בימים אלו בפרט בעת הדלקת הנרות מתעורר קצת גאולה וחירות בנפשות בנ"י לכן יש להתגבר ולקבל עומ"ש ולעסוק בתשבחות והודאות בימים אלו:

בני בינה ימי שמנה קבעו. דאיתא בגמ' טעמא דב"ש נגד פרי החג. נראה דתלאו הימים בחג הסוכות כי מסתמא באותו השנה הצליחו בני ישראל בחודש תשרי בתשובה ותפלה כי כל השנה תלוי בכתיבה וחתימה של תשרי. והבינו כי ימים אלו הם הארות מחג הסוכות. וע"י שהצליחו בחג הסוכות בחי' פרי החג שמתמעטין כח הע' אומות ונגמר בפועל בחנוכה וז"ש שבחכמה השכילו לקבוע ח' ימים כימי החג. ויתכן לומר כי הרגישו תיכף שיהי' ליון מפלה בשנה זו כענין שכתוב סר צלם וה' אתנו וכ' הרמב"ן שהוא הסרת הצלם בליל הו"ר לכן נתחזקו אחר החג עד שגברה ידם על הרשעים. אמנם טעמא דב"ה מוסיף כי אחר מפלת הרשעים נתרוממו קרנות בנ"י וזה הי' עיקר המכוון. וכעין זה ממש פי' מו"ז ז"ל ואמר שב' הבחי' הם בנר שמאיר ושורף בחי' מוסיף ופוחת. והם בחי' הלל על התרוממות קרן ישראל והודאה על השפלת קרן רשעים. ושניהם אמת:

בנוסח על הנסים ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה כו' כהיום הזה ואח"כ באו בניך. כי הנה בנ"י נקראו בנים ועבדים. ובזמן המקדש הי' התגלות בבחי' בנים. ובגלות נסתר זה. וז"ש עבדים אנחנו ובעבדותינו לא עזבנו אלקינו. פי' שנתעצבו ע"ז שהיו אז תחת מלכות אומות ואז אנחנו רק בבחי' עבדים. כי כשיש התגלות בחי' בנים אין גלות. ועתה שהי' נסים ונושעו בהיותם בבחי' עבדים ואח"כ נתרוממו לבחי' בנים. אך נשאר התשועה גם לימים הללו בהיותינו בחי' עבדים בגלות וז"ש כהיום הזה. וזה הלל והודאה הלל בחי' בנים והודאה בחי' עבדים כנ"ל:

איתא במדרש ואת השפן זו יון מעלה גרה היא שמקלסת להקב"ה אלכסנדר מוקדון כשראה שמעון הצדיק הי' מברך לה' ע"ש. וע"ז הענין תקנו בהלל והודאה אחר איבוד מלכות יון כי בזה היו מבטלין לבנ"י כח הלל והודאה השייך לבנ"י לכן כ' חז"ל כי החשיכו עיניהם של ישראל בגלות יון ביותר. ע"י שהי' בהם קצת חכמה ועלה על רוחם לדמות עצמם לבנ"י. אך התורה ומצות מיוחדין רק לבנ"י כמ"ש מגיד דבריו ליעקב ואמרו חז"ל אם יאמרו לך יש חכמה באומות האמין. יש תורה לא תאמין. לכן חרה להם ע"ז כמ"ש להשכיחם תורתך ולהעבירם מעל חוקי רצונך פי' חכמת התורה שבזה לא הי' להם השגה. וחוקים שהם בלי טעם רצו לבטל מבנ"י. ועי"ז היה להם מפלה לגמרי והוחזר בחי' הלל והודאה לבנ"י כראוי כי בתערובות שלהם היו מבלבלים לבנ"י בתפלתם כנ"ל:

מה שתקנו המצוה על הפתח. כנראה שהיונים ימ"ש הי' כל מגמתם מול הפתחים שבביהמ"ק כדאיתא במשנה י"ג שערים. ועשו י"ג פרצות בסורג נגד השערים ע"ש בתוי"ט. ומול זה תקנו חז"ל י"ג השתחויות כשגדרו הפרצות כו'. וגם מה שרצו לבטל חודש שבת מילה. עפ"י מ"ש ביום השבת יפתח וביום החדש כו' ומילה הוא עיקר הפתח. ובאמת עיקר הפתח תלוי בשמירה לכן יש בכל פתח דלת ומנעול. וכפי השמירה כך זוכין לפתיחת הפתח. ומסתמא הי' קצת חטא בלבות בנ"י שהי' בנקל להם פחד המקדש לכן הי' להסט"א כח לעשות פרצות. ואח"כ כשגדרו תקנו השתחויות להורות הכנעה לשמור עוד הפתחים לבל לשלוט בהם זר. וזה הלל על שנפתח להם הפתחים כי ע"י פרצות הרשעים נסתמו השערים וההארות ועתה חזר להם. והודאה על בחי' שמירת הפתח כנ"ל:

והנה נגד י"ג שערים הנ"ל הם י"ב שבטים שיש לכל אחד שער מיוחד בביהמ"ק שלמעלה ושלמטה. כי הם שומרים הפתחים י"ב גבולין המפורשין בנחלת א"י וכידוע מספרי קודש. כי בחי' אבות הוא למעלה מעוה"ז. והשבטים הם עומדים במקום התפשטות החיות תוך הטבע בחי' הגבולים. ונגד זה יש י"ב חדשים שהיו ראוים להיות יו"ט וע"י החטא לא זכינו להם כמ"ש חז"ל. והטעם כנ"ל שי"ט אלו היו קרובים יותר להטבע לכן שלט בהם כח החטא. אכן בחנוכה יש קצת פתיחת אלה השערים לכן קורין בחנוכה קרבנות נשיאים שבזמן המשכן פתחו הנשיאים אלה השערים הנ"ל. ועיקר השבטים הם בחי' יוסף ויהודה. ברית המעור וברית הלשון. ויהודה הוא בחי' פה שמע ה' קול יהודה בחי' דהמע"ה נעים זמירות ישראל. דכתיב הקול קול יעקב הם בחי' קול תורה וקול תפלה. המהולל בפה עמו הוא דהמע"ה שנקרא פה. משובח ומפואר בלשון חסידיו הוא בחי' יוסף הצדיק שזה בחי' הלל מדריגה גבוה שבא מכח התרוממות הדעת. וכל מחלוקת יהודה ויוסף הי' הכל לש"ש. ומחלוקת זה צריך להיות בכל איש ישראל בחי' רצוא ושוב. אהבה ויראה. שע"י השתתפות ב' הבחי' נפתח הפתח בטוב:

בגמרא וכי לאורה צריך הלא כל מ' שנה כו'. הענין הוא דמנורה הי' כולל כל הנהגת העולם בחי' ז' ימי השבוע ז' קני מנורה. אכן לא הי' צריך לבחי' הנהגה זו. כי דביקות בני ישראל הוא למעלה מכל הטבע כמו שהלכו מ' שנה לאורו למעלה מן הטבע. וזה החילוק בין לאורה בין לאורו. לכן כתיב מחוץ כו' יערוך כו'. כי הארון וכרובים היו מבפנים. רק סדר הנעשה במנורה הי' כדי שיאירו בני ישראל לכל העולם כענין כח מעשיו הגיד כו' לתת להם נחלת גוים:

זאת חנוכה ע"ש שקורין בו זאת חנוכת המזבח. הענין הוא ע"פ מ"ש טוב אחרית דבר מראשיתו. ובכח החנוכת מזבח שהי' בכוונה רצוי' לפניו ית'. לכן זוכין בדורות אחרונים לההארות האלו שהיו בימי חנוכה וזהו העדות וכן מ"ש בתורה זאת חנוכת היינו כנ"ל שנשאר לעולם. כי הי"ב נשיאים המשיכו הארה קבועה בכל יום. רק שבגלות אין יכולים להרגיש. ובחנוכה חוזר וניעור אותן ההארות כמ"ש לעיל ג"כ מזה:

תרמ"ד

ב"ה לשנה אחרת קבעום ועשאום יו"ט. מקשין למה לא בשנה הראשונה. והענין הוא כי הנה כל אלה הימים אשר המה קבועים לדורות המה עמודים שהעולם עומד עליהם וכמו הג' רגלים שהם ממש רגלים שכל השנה נשען עליהם רק בדורות הקדמונים הי' די להם בג' רגלים. ודורות האחרונים שהי' גלוי וידוע לפני אבינו שבשמים שלא הי' לנו תקומה ח"ו והוסיף לנו מועדות אלו. ואנו נתקיים בנו אין שוטה נפגע. אבל חכמים הראשונים ועובדי ה' באמת. בלי ספק מרגישין ורואין שבבוא זמנים הללו א"א להתקיים בלי סיוע היו"ט הזה והמצוה של הנרות שהמה מאירין בתוך החושך. ולפי דעתי נראה בנוסח הלשון בימים ההם בזמן הזה ומדקדקין על כפל הלשון. ול"נ לפמ"ש. כי זה הנס הי' בעתו. הן לפי סדר הדורות פי' שעד אז הי' להם די בימים טובים הראשונים עד שראה הקב"ה שנצרך לנו עוד רגל כנ"ל. דכתיב הכל עשה יפה בעתו. והקב"ה מקדים רפואה קודם למכה ומסתמא התחיל אח"כ חשכות וראו והבינו חכמי הדור בני בינה כי הקב"ה הכין להם בשנה הקודמת זה הנס והמצוה דנרות חנוכה לתשועה. לכן לשנה אחרת קבעום שהבינו למפרע שהוא א' מעמודי השנה. ובערך הדורות אמרו בימים ההם. וכמו כן בכל שנה בזמן הזה ממש קודם חודש טבת נצרך לנו בכל שנה ושנה הארת הימים הללו וע"ז אמרו בזמן הזה. ובודאי הרגלים שבתורה המה במעלה עליונה כענין ההפרש בין נבואת מרע"ה בזה הדבר אספקלריא המאירה. ורגלים אלו דחנוכה ופורים שהמה רק דברי קבלה ותורה שבע"פ לכן נק' חנוכה כה בחי' שאר נביאים כמ"ש בס' קדושת לוי. אכן נראה לי כי אפשר לנו לזכות יותר ברגלים אלו שאותם יכולין לקיים בשלימות. כי ברגלים חסר לנו עליות רגל שזה הי' עיקר שמחת החג. וימים טובים דחנוכה ופורים יכולין לקיים בשלימות. הגם כי בודאי גם עתה השיריים בימי הג' רגלים המה רב מאוד מכל הרגלים דחנוכה ופורים. אבל בצד זה יש מעלה לחנוכה ופורים שמקיימין אותן המצות בשלימות. וברגלים הי' באמת עליות נפשות בנ"י כמ"ש יראה כל זכורך והיו משתנים באמת ונתעלו ממדריגה למדריגה שזה לשון עליית רגלים וכאשר רמזו חז"ל צריך אדם לטהר עצמו ברגל ובמ"א הארכנו בזה. אבל בימים אלו יכולין לקבל הארת היום טוב כמו שאנו עומדין בלי שינוי. וזה רמז חנוכה כה כמו שהם. כי ברגל מתעלין בנ"י להקדושה ועתה הקדושה בא לנו לתוך מקום החושך ולכן המצוה למטה מי' ומבחוץ כמ"ש בספרים מזה:

אא"ז מו"ר ז"ל הראה רמז במשנה מחג ועד החנוכה מביא ואינו קורא ולא אמר עד כ"ה בכסליו. לרמוז כי נמשך הארת החג עד חנוכה. ולפי"ז נראה כי התחדשות השנה שבתשרי נמשך עד עתה ולכן מביא עוד ביכורים שעוד הזמן בכלל ראשית השנה. ולכן נקרא חנוכה שעתה נגמר החינוך והתחדשות של השנה. ואיתא בשמחת בית השואבה לא היתה חצר שאינה מאירה באור בית השואבה ע"ש אריכות הגמ' במנורות שהיו שם. ויתכן לרמוז שכמו שנמשך האור מרחוק בעולם. כך נמשך בזמן השנה הארות החג. וכמו כן בנפש האדם כי עולם שנה נפש הם דוגמא אחד. וכפי רוב שמחת נפשות הצדיקים בסוכות כך נמשך האור מרחוק גם בבחי' עולם ושנה. ולכן הדור של חשמונאי התחזקו בימים האלו עוד מהארת החג דכתיב אסרו חג בעבותים הוא עבותות אהבה ותשוקה כמ"ש במ"א. עד קרנות המזבח רמז לחנוכה ופורים שהם ענפים שיוצאין מגוף הרגל ונקראין קרנות המזבח:

ימים טובים בהלל והודאה. שבאמת בני ישראל נבראו רק להודות לה' כמ"ש עם זו יצרתי כו' תהלתי יספרו. ובגלות אינם יכולים לברר כבודו ית' בעולם כראוי. כדכתיב איך נשיר כו' שיר ה' על אדמת נכר. ובימים האלו מתנוצץ הארות מבית המקדש ויכולין לעסוק בהלל והודאה כי הנרות הם הארות ממנורה שבמקדש. וע"י שהיונים רצו להשכיח תורת ה' וגם בזמן שהי' המקדש קיים פרצו בו פרצות וטמאו שמנים שבהיכל. לכן כשנקם הקב"ה וב"ש את נקמתינו. עשה לנו זכר במצות נר חנוכה להיות נמשך קדושת ביהמ"ק גם בזמן הזה שהמקדש חרב. ויכולין בימים אלו למצוא הארת קדושה וטהרה גם מבחוץ. ואמרו קבעום ועשאום לשון כפול. שהחכמים פעלו שיהיו ימים טובים בשמים. ושיתמשך התגלות הקדושה שיורדת הארה מן השמים בימים אלו. וגם פעלו שיהיו ימים טובים למטה בנפשות בנ"י שיתעורר לבבם בנקל באלה הימים. וב' אלו הם בחי' הלל והודאה התגלות האור הוא הלל. והכנעת טהרת הלב שבגוף האדם הוא הודאה. וזהו ענין המחלוקת מוסיף והולך פוחת והולך כאשר שמעתי מפי מו"ז ז"ל כי הנר הוא מאיר ושורף והוא ב' בחי' הנ"ל שבימים אלו התגברות הארת הנשמה והכנעת הגוף. כמו שכ' מרבה כבוד שמים וממעט כבוד עצמו זהו הלל והודאה:

ומה שקבעו להלל ולהודות דוקא יש לומר עפ"י מ"ש הרמב"ן ז"ל ושאר מפרשים כי חטאו בזה החשמונאים שהיה להם להחזיר המלכות לבית דוד. ולכן יתכן שהמה עצמם רצו ליתן חלק לדוד המע"ה בנס זה. והרגישו כי ממנו היה להם סיוע לבטל מלכות היונים וידוע כי דוד המע"ה נקרא נעים זמירות ישראל והוא נטע נטיעה זו של הלל והודאה תוך לבות בני ישראל כמ"ש אודה ה' בכל לבב פירוש כשאמר דוד המע"ה שירה לקח עמו כל לבות בני ישראל כמ"ש ובתוך רבים אהללנו. בתוך ממש. שהביא התעוררות בכל לב אנשי בני ישראל כמ"ש בפסוק ויברך דוד את ה' לעיני כל הקהל. והול"ל לאזני כל הקהל. רק שבדבריו האיר עיני כל הקהל וראו והבינו כי לה' הגדולה והגבורה והתפארת כו'. וכל זה הנוסח נתברר בפועל בכח ברכת דהמע"ה [ואיתא רמז ויברך דוד את ה' ר"ת השם הודאי שמו כן תהלתו. כי יש כח בשמות שיתפרסם מהות עדות שהשם מעיד עליו בפועל ממש כידוע בספרים הקדושים כח דורות הראשונים שעסקו בשם המפורש. והמ"י] כי דוד המע"ה לא הי' איש פרטי ואיתא דלית לי' מגרמי' כלום ועי"ז הביטול הי' בכחו לעורר כל לבות בני ישראל כמ"ש חז"ל מה שביקש אגורה באהלך עולמים שדבריו יעשו רושם בפי כל בנ"י במזמורים שלו בספר תהלים:

וטמאו כל השמנים שבהיכל. שמעתי מפי מו"ז ז"ל כי הוא רמז על המחשבות שבמוח כו'. ונראה כי באמת הכל אחד שבחי' עולם שנה נפש תלוין זה בזה. וכמו שיש בעולם מקומות נפרדים. וביהמ"ק הוא הפנימיות. והיכל יותר פנימי. כן בזמן יש ימים מיוחדים וכן בנפש יש גוף נפש נשמה כו'. וכמו שפרצו פרצות במקדש וטמאו השמנים כן גברה הסט"א בנפשות בנ"י וכמו כן בהזמן. ולכן אח"כ שנטהרו לבות בנ"י וניתן להם התחדשות דכ' לב טהור ברא לי אלקים ורוח נכון חדש בקרבי שבכל עת שאדם מטהר את לבו ניתן לו התחדשות ברוח שבקרבו ולכן אחר שנטהרו ניתן להם התחדשות לכן נק' חנוכה. והכל תלוי בנפשות בנ"י אף שהיה המקדש קיים העיקר עבודת האדם לכן הנוסח בעל הנסים מקודם תשועת הנפשות מסרת גבורים כו' תשועה גדולה ואח"כ באו כו' וטהרו את מקדשך שהוא תיקון העולם אחר תיקון הנפש. אחר כך קבעו ח' ימי חנוכה הוא בחי' שנה כנ"ל:

בד' זמנים יש הלל פסח שבועות סוכות חנוכה. כי ר"ח רק מנהג. והם בעבור ד' שצריכין להודות ויש ד' מיני ישועות אלו לכל איש ישראל כדכ' מי חכם וישמר אלה כו'. משמע שהחכם יש לו להרגיש בכל אלו הד' ישועות שעוברין עליו ומכש"כ בכלל ישראל. פסח הוא חירותינו נגד יוצא מבית האסורים כו':

בענין קריאת חנוכת המזבח בחנוכה וגם הרמז שסמך פרשת בהעלותך לחנוכת הנשיאים. י"ל כי בכח השמחה של חנוכת הנשיאים נשאר לנו נרות חנוכה שהם הארות המתנוצצים גם עתה מנרות המנורה כדכ' טוב אחרית דבר מראשיתו וע"י שהיה הראשית בכוונה שלימה נשאר ממנו לעולם כמ"ש חז"ל כל מצוה שקיבלו בשמחה עדיין עושין בשמחה. וידוע שבכל החנוכות במשכן ובבתי מקדשות היו שמחין מאוד. א"כ בודאי שנשאר עדיין מהם אף שאינו בפועל ממש. וכן מה שמצינו מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. וקשה דהא שלמה חנכו. אבל נראה כי בנין הבית הוא קיום כל העולם ומאיר ונותן ברכה לפני' ולאחרי' והוא ק"ו דהחטא מכה לפני' ולאחרי' כדאיתא גבי אאע"ה עד דן כו' ע"ש. מכש"כ מדה טובה המרובה שנותנת ברכה והארה לפני' ולאחרי'. ודורות הקודמין הי' להם הארת ביהמ"ק מרוב התשוקה שהיו מצפין לבנין הבית כמ"ש שמחתי באומרים לי בית ה' נלך ע"ש במדרשים. וכמו כן עתה בגלות כפי מה שמצטערין ומתאוננין על חסרון ביהמ"ק. כך זוכין למצוא איזה הארה מביהמ"ק וזה רמז הפסוק נהפך לאבל מחולינו פי' כל מה שהיו משיגין אז ע"י השמחה ומחולות זוכין עתה ע"י האבילות על חורבן המקדש. ולכן גם לנס דחנוכה שנשאר קיים לדורות זכו ע"י שמחת חנוכת הנשיאים בפרט דאיתא במדרש שהמשכן נגמר בכ"ה בכסליו ומסתמא מאז הכינו הנשיאים את קרבנם כי לא ידעו אימת יעמדו אותו והיו משתוקקים לקימת המשכן ונשאר מזה לדורות:

איתא קבעום בהלל והודאה. הוא בחי' תורה שבע"פ שהארת נס הזה הוא בפיהן של ישראל דאיתא אסתר סוף כל הנסים. והאיכא חנוכה. ניתן לכתוב קאמינא. לכן נס דחנוכה אינו בכתב וגם במשנה אינו מיוסד מצות חנוכה וגם בגמ' אמרו מאי חנוכה דת"ר כו'. וגם אמרו חנוכה לא תניא כו'. הכל לרמז שחנוכה לא ניתן ליכתוב והוא כמ"ש אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו. ובימי היונים נתפרש התורה יונית ומזה נעשה כמה קלקולים עד שעשה לנו הקב"ה נסים בימים הללו. ולכן ראו חכמים שלא לפרש זה הנס רק שמו אותו בפיהן של ישראל בחי' תורה שבע"פ כנ"ל:

תרמ"ה

ב"ה בענין נס דנרות שהי' בחנוכה. דאיתא וחושך זה יון שהחשיכה עיניהם של ישראל דאיתא להשכיחם תורתך ולהעבירם מעל חוקי רצונך. כי אור הוא רז ופנימיות התורה ומצות שהוא דביקות בהשי"ת. והם היונים רצו להשכיח העיקר. ומעט חכמה שהי' להם אמרו שאין בתורה. רק חכמה בלבד. וזהו שהחשיכה עיניהם של ישראל שהוא הדעת והחכמה ועירבו בזה החושך. כאשר אמרו לפרש להם התורה יונית. ובאמת עי"ז באין לשכחה כי בפנימיות יש תמיד התחדשות. ולכן נעשה הנקמה בהם בנס דנרות שהאיר הפנימיות והסוד ובאין אל ההתחדשות. ולכך נקרא חנוכה. ומסתמא הי' אז צדיקים גדולים שהבינו זאת החשכות והתערובות שעירבו היונים. וע"ז הוסד הפסוק קוה קויתי ה' ויט אלי כו' ויעלני מבור שאון מטיט היון שהוא התערובות הפסולת וחכמה חיצוניות בחכמת התורה ואח"כ כשעזר להם ה' ויתן בפי שיר חדש כו':

שמעתי מפי מו"ז ז"ל בהלל והודאה הי' בחי' יוסף ויהודה. דהנה כ' רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. ויתכן שזה רומז ליהודה שהוא בחי' הודאה ונעים זמירות ישראל. וחרב הוא יוסף חגור חרבך על ירך. וכ' חרב נוקמת נקם ברית. וכ' בחרבי ובקשתי. והוא ב' הכוחות. של יוסף שנק' חרב. ויהודה שנק' קשת. כדאיתא בקשתי זו בקשה. ואיתא במדרש תולדות קשתך זה יון דכ' דרכתי לי יהודה קשת כו' ועוררתי בניך ציון על בניך יון. והחילוק שבין חרב לקשת כי חרב הוא מלחמה פנים בפנים והוא הצדיקים הגדולים שיש להם כח להלחם. אבל נמצא מי שאין לו כח הזה כדאיתא במדרש אין בי כח להלחם אלא אומר שירה והם נופלים וזהו נק' קשת שהורג בעורף כמ"ש ללמד לבני יהודה קשת כו' ידך בעורף אויביך ע"ש בפרש"י בשמואל ב'. ועשו הי' כלול מכל הד' מלכיות כדאיתא שכותבת טרוניא מכולן. ולכן הוצרך יעקב אע"ה להלחם עמו בכל מיני כלי זיין כמ"ש מיד האמורי זה עשו שעשה מעשה אמורי. והקשת מכוון להלחם עם היונים שהם באין בערמומיות בחכמת יונית והי' העצה בבחי' הודאה והם נופלים מעצמם ע"י שנקמת את נקמתם כנ"ל:

ובפסיקתא לחנוכה ויהי ביום כלות משה כו' אכתוב לו רובי תורתי כו' יבואו היונים ויאמרו אנו ישראל כו' כמו זר נחשבו כו' ע"ש. דאיתא אסתר סוף כל הנסים והאיכא חנוכה ניתן לכתוב קאמינא. נמצא נס דחנוכה הי' בחי' תורה שבע"פ לבד. ואז הי' עיקר חכמי המשנה הקדמונים סוף אנשי כנה"ג. לכן קבעו להלל ולהודות כי לא ניתן לכתוב רק לספר פרסומי ניסא בפה. כי היונים אמרו לכתוב להם התורה יונית ורצו להתערב בחלקן של בנ"י. אבל באמת לבנ"י יש התקשרות אל התורה בעצמותם וזהו בחי' תורה שבע"פ. ובודאי הי' ליונים קצת חכמה ובזה הכח נתפרש התורה יונית. אבל גם זה הכח ניתן לבנ"י. וע"ז נותנין הלל והודאה. דכתיב יפת אלקים ליפת וישכון באהלי שם. זהו כמו תנאי כשיתבטלו לבני ישראל כמו שבנה כורש המקדש. אבל אח"כ שפרצו פרצות במקדש נדחו היונים לגמרי. וזכו בנ"י באותו ההארה שהי' נמצא ביפת. וע"ז דרשו חז"ל בפסוק עת אשר שלט האדם באדם לרע לו. ולכן יש להודות על זה עצמו שעמדה מלכות יון הרשעה עלינו ועי"ז נכנס לשון יון ג"כ בקדושה. וכתיב שקר החן והבל היופי אשה יראת ה'. היא כנס"י. היא תתהלל. כי החכמה שאינה לשם שמים היא הבל. וענין הלל והודאה הוא העדות על בנ"י שיש להם השתתפות ב' הבחי'. שהגם שהם מתרוממים יש בהם ההכנעה. וממעטין עצמם. וזה הלל והודאה. ולא יוכל להמצא זאת באומה אחרת כלל. ואפשר לכך קורין בחנוכה בנשיאים כי התנדבות הנשיאים הי' דבר גדול שכוונו בעצמם לרצון השי"ת לקרב פרטי הקרבנות זהב כסף וקרבנות וקטורת וכוונו לדעת המקום ב"ה. וזהו עדות שיש לבנ"י בעצמותם דביקות בהשי"ת ותורתו ואינו להם בחכמה בלבד. ולכן ניתן התורה שבע"פ לברר שיש להם חלק בתורה. ואם לאו כמו זר נחשבו. שהיונים שאמרו שיכולין לידע חכמת התורה והמה זרים אבל בנ"י יש להם דביקות בעצם התורה כנ"ל:

איתא במדרש כי בחנוכה יש עוד הארה ממעשה המשכן שנגמר בכ"ה בכסליו ושילם הקב"ה ליום זה היו"ט דחנוכה. והענין דאיתא כל מצות שקיבלו עליהם בשמחה עדיין עושין בשמחה. ובאמת בכל נדבת המשכן וביהמ"ק התנדבו בני ישראל בשמחה גדולה כמבואר בפסוק וא"כ ע"כ שנשאר מזה לעולם גם אחר שחרב המקדש. וכעין שכ' חז"ל שהמשכן נגנז. וממילא נמצא לפעמים הארה ממקום הגנוז כמ"ש מו"ז ז"ל כעין זה שבש"ק שאמרו שנק' מתנה טובה בבית גנזיו. מאיר אז מנרות המנורה. וכן נראה שלכך קורין פרשת הנשיאים בחנוכה להזכיר זכות בנ"י שחנכו המשכן בשמחה רבה. והקבלה בשמחה נשאר לעולם כמ"ש חנוך לנער וכו' גם כי יזקין לא יסור לכן נשאר הארה גם עתה:

איתא מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל ובעה"ב בטלית מצויצת באמצע. יש לרמוז על מפלת היונים דאיתא במד' בפסוק ויקח שם ויפת השמלה כי בני שם זכו לטלית של מצוה. ויפת למלבוש נאה בגשמיות. ועי"ז שהיה מיוחד קצת יופי ביפת וברשעתם ניטל מהם וניתן לבני ישראל ע"ז רומזין בציצית אצל נר חנוכה:

קבעום ועשאום יו"ט בהלל והודאה. כבר כתבנו פי' קבעום בשמים ועשאום למטה. וזהו הלל והודאה. כי לא בכל עת יכולין לומר הלל כדאיתא בגמ' האומר הלל בכל יום כאלו מחרף ומגדף רק שבעת הזאת נפתח השערים בשמים ויכולין לומר הלל. והודאה הוא על הישועה שלמטה בארץ. וכ' נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי. פי' כי הנהגת השי"ת העיקר למעלה אעפ"כ בני ישראל זוכין להרגיש גם למטה בכל עת שמתחדש למעלה איזה הנהגה. וזהו נר לרגלי דבריך הנהגה שלך אבל עיקר האור לנתיבתי הם הנתיבות והדרכים שיש לשורשן של בני ישראל למעלה והישועה שלמטה היא רק כלי ונר להיות מכוון להאור שלמעלה שבנ"י הם הכלים שעל ידם הקב"ה פועל ישועות למעלה. ולמטה נקרא נר:

בברכת שעשה נסים לאבותינו משמע בגמ' דקאי על נס הנרות. ולכאורה לא מצינו ברכה על נס כדי לקיים המצוה ואונס רחמנא פטרי'. וגם מה שייך שיצטרך השי"ת לעשות נסים כדי לקיים את המצוה. אבל נראה כי הלשון ממש כפשוטו נסים לאבותינו שבני ישראל היו אז שפלים כמ"ש שהחשיכו עיניהם של ישראל. לכן אחר שכילה הקב"ה מלכות יון עשה לנו נסים כדי לרומם נפשות בנ"י וקיבלו עליהם מחדש עול מלכותו להיות עובדי ה' בשמחה וע"י הנסים נתחנכו מחדש לעבודת השי"ת. ולכן נק' חנוכה. ובזה א"ש מ"ש לשנה קבעום כו' ומקשים אמאי לא מיד אבל על נס של מצוה לא שייך לקבוע יו"ט כנ"ל. רק אח"כ ראו שהקב"ה עשה הנסים כדי לרומם אותם כמ"ש במ"א פי' נתת ליראיך נס להתנוסס. וראו שלולי הנסים לא היו יכולין להתחזק בעבודת ה' ובאלו הנסים החי' את נפשותם לכן קבעו ליו"ט כנ"ל:

היונים היה להם עזות ולכן מייחס להם הפסוק תואר נמר וכאשר שמעתי ממו"ז ז"ל דכ' בי' מיעוהי וירכתי' די נחש דאיתא בגמ' מי שאינו כורע במודים שדרתו נעשה נחש לכן תקנו הודאה שאחר שיצאו מתחת יד יון היו יכולין לכרוע כראוי להשי"ת כו'. ויתכן עוד שבנ"י לקחו אח"כ מאתם מדת העזות שנצרך לעבודת ה' כמאמר הוי עז כנמר קל כנשר כו'. והם הכחות שנוטלין בני ישראל מהמלכיות. ועל מדת התחזקות הנ"ל תקנו הלל. ועל ההכנעה הודאה:

מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל. דאיתא בגמרא בפסוק מחוץ לפרוכת העדות יערוך עדות הוא שהשכינה שורה בישראל. כי ע"י התורה זכו בני ישראל להשראת השכינה כדאיתא במדרש תרומה לקח טוב נתתי שהמוכר נמכר עמו כו'. וכיון שהתורה נשארה תמיד בישראל הגם שבזמן המקדש היה מתגלה פנימיות התורה ולכן היתה השכינה במקדש בהתגלות ומ"מ לעולם התורה נשארה בישראל ממילא יש ג"כ ענין שכינה בישראל כמ"ש חז"ל גלו לבבל שכינה עמהם כו'. וכמו שבעת שנכנסו היונים להיכל נסתלקה הקדושה כמ"ש ובאו בה פרוצים וחללוה. כמו כן ע"י עבודת בני ישראל בתורה ומצות יכולין להמשיך הקדושה בכל מקום שהם. וכמו שהי' לוחות העדות בפנים ומנורה סמוכה לפרוכת העדות. כן הנר חנוכה אצל המזוזה שהוא עדות שנתן הקב"ה לבנ"י שבכל דירה מישראל נמצא נקודה קדושה. וקבע להם פרשה שבתורה אצל הפתח ובכח עדות זה יש נר חנוכה בשמאל. ומצינו בנרצע והגישו אל הדלת ומזוזה. ואמרו חז"ל דלו"מ שהיו עדים שאמרתי לי בני ישראל עבדים וזה קנה אדון לעצמו ירצע בפניהם. ומדה טובה מרובה ובנ"י שמקבלין בכל יום מלכות שמים ומצפין לצאת משעבוד מלכיות לקבל עול מלכותו ית' בלבד קבע להם הקב"ה זה העדות במזוזה. ולכן בחנוכה שיצאו ממלכות יון וזכינו להיות נקראים עבדי ה' ולא עבדי יון קבעו מצות נ"ח בפתח כנ"ל:

תרמ"ו

ב"ה איתא לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה. דכתיב פתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה. כי לא בכל עת יכולין להודות ולהלל. רק יש עתים שנפתחים השערים בלבות בנ"א. ובאמת שערי צדק בביהמ"ק היה מתקיים כפשוטו וכפי מה שנמצא שערים ופתחים בנפשות בני ישראל כן נפתח להם שערי צדק בשמים ובביהמ"ק. כ' פתחו לי שערי כו' וכ' פתחי לי אחותי כו'. דרשו חז"ל פתחו לי כחודה של מחט כו' ואפתח לכם כפתחו של היכל ואולם. ולא יתכן שיהיה כוונת חז"ל רק על גובהן של פתחי היכל. רק שבאמת יכולין לפתוח שערים בשמים כמו שהיו נפתחים שערי צדק בזמן המקדש. והכל תלוי ע"י פתיחת חודה של מחט בלב האדם. ובימים האלו נתקיים בפועל שהיו אז בני ישראל שפלים כמו שרמזו בדקו ולא מצאו רק פך כו' שהי' מונח בחותמו של כ"ג. פי' מו"ז ז"ל על נקודה פנימיות שהקב"ה מגין עלי' שע"ז מברכין מגן אברהם וזהו חותמו של כה"ג שאברהם נקרא אדם הגדול בענקים ואתה כהן לעולם כו'. נמצא שהיה פתיחת חודה של מחט בלבד ואח"כ נפתח להם שערי ביהמ"ק ע"י זה המעט. ולכן גם עתה בימים הללו יכולין לזכות לפתיחת שערים לכן המצוה על הפתח:

וב' החילוקים הלל והודאה נראה כי הם בחי' צדיק ובעל תשובה. כי בודאי היו אנשים צדיקים שסבלו הגזירות קשות מהרשעים היונים. והמה שמחו מאוד בישועה זו. אבל האנשים שלא היו יכולין לגבור בנסיונות כאלו ונשכח מהם דרך הטוב. מ"מ אח"כ כשנתבטלו הרשעים ונתרומם קרן צדיקים שוב נתקבלו כולם בתשובה לפני הש"י. ולכן לשנה אחרת קבעום כשהיה הישועה לכללות בני ישראל כי בשעת הישועה הי' רק להמובחרים. ויו"ט קבוע לדורות לא שייך רק כשהוא לכל פרטי בנ"י גם הבינונים והפשוטים. ולכן יש חילוקים במצוה זו מהדרין ומהדרין מן המהדרין להראות כי הימים אלו מאירים לכל מינים הנמצאים בבני ישראל. ומצוה להניחה מבחוץ פי' רבותינו ז"ל כי אפי' האנשים אשר המה מבחוץ יכול להיות להם עלי' ע"י נרות חנוכה. ואם הי' דר בעלי' היינו הצדיקים מניחו בחלון סמוכה לרה"ר שיאיר גם לאנשים פחותי הערך ע"י מצות נר חנוכה:

אמרו חז"ל הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה ולא עבדי יון. היינו שיש ליתן שבח על שניהם על שיצאנו משיעבוד עבדות בשר ודם ועל אשר נכנסנו בכלל עבדי ה' וזהו בהלל והודאה. הודאה על החירות והלל על העבדות. וזהו עיקר השמחה כדכ' הללו עבדי ה' כי מי שעובד השי"ת באמת מתמלא שמחה וחדוה. וכל תכלית היציאה משעבוד מלכיות הוא רק כדי להיות עבדי ה'. ואיתא בספרים בפסוק אני עבדך בן אמתך פתחת למוסרי. כאשר פתחת למוסרי מיד נעשיתי עבדך כו'. ובאמת עבדך בן אמתך הוא בתולדה שבעצם נפשות בני ישראל להיות עבדי ה' אך השעבוד מלכיות מעכב לכן כשנעשין בני חורין מתברר כי אני עבדך כו'. וז"ש לא לנו ה' כו' כי הבקשה להוציאנו משעבוד מלכיות אינו כדי להיות בני חורין לנו לעצמינו רק כדי לקבל עבדות ה'. ואמר עוד פעם ב' לא לנו שבגוף עבדות ה' ג"כ לא לנו רק לשמו ית' בלבד וזה מדריגה עליונה ביותר להיות העבודה רק לשמו ית':

בחנוכה קורין בנשיאים. דאיתא כי ג' רגלים הם בזכות ג' אבות. ומול י"ב שבטים הי' צריך להיות י"ב חדשים יו"ט רק בשביל החטא של העגל לא הי' ולעתיד יהיו ימים טובים כמ"ש בטור או"ח ה' ר"ח. וחנוכה הוא חינוך ורמז לאלה היו"ט שלעתיד. ורמז לזה דהזכרת ראש חודש וחנוכה ופורים בג' אחרונות שבתפלה. והוא כח השבטים. וכבר כ' בשם מו"ז ז"ל כי הלל והודאה בחינת יוסף ויהודה. דכתיב מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה כי שם י"ה ביהודה בחי' מן המצר. במרחב הוא ביוסף עדות ביהוסף שמו. והם מר"ח ועד חמשה עשר בו. ובחי' יהודה מט"ו עד סוף החודש רמז לדבר במלכי בית דוד עד צדקיהו ימי ירידה שבלבנה. ואנא ה' הושיעה נא היא בבחי' זו כי משיח בן דוד יושיענו. ואח"כ הצליחה נא בחי' יוסף איש מצליח והוא בימי עלי' דר"ח. וזהו במרחב יה בחי' מוסף דר"ח. ואנחנו מבקשים מקודם. הישועה מתערובות שבין האומות ובירור הפסולת כמ"ש הושיענו וקבצנו כו' ואח"כ להשתבח בתהלתך:

תרמ"ז

ב"ה איתא כי היונים רצו לבטל חודש מילה שבת. והוא האותות שנבדלו בני ישראל להיות להם הנהגה מיוחדת בעולם שנה נפש. כי המילה היא אות בנפש והשבת במעשה בראשית שכל הנהגת השפע לבני ישראל היא למעלה מהנהגת ימי המעשה. והחודש הוא הזמן שבנ"י מונין ללבנה וניתן להם סדר זמנים מיוחד שלא כמו מנין האומות:

ענין מה שהיה הנס בדרך זה להיות שמן על לילה אחת ולעשות בו נס. להודיע כי לעולם נשאר נקודה אחת בנפשות בנ"י אשר עי"ז יכולין להיות נושע בהשי"ת. ואמו"ז ז"ל אמר פך אחד חתום בחותמו של כה"ג הוא הנקודה שנאמר עלי' אנכי מגן לך שהבטיח הקב"ה לאברהם אבינו שנק' כהן אתה כהן לעולם ונק' אדם הגדול בענקים. וי"ל עוד כי הוא אהרן הכה"ג כדאיתא ברמב"ן בשם המדרש שלך לעולם קיימת. כי מדת אהרן הוא ג"כ חסד ואהבה. וכ' מים רבים לא יוכלו לכבות כו' האהבה ואהרן הכהן נטע אהבתו ית' בלבות בנ"י להיות נשאר פך אחד חתום כנ"ל. [וי"ל קבעום ועשאום הוא על ב' אלו להיות מתעורר בימים אלו בכל שנה ושנה פתיחת הנקודה והתפשטותה לח' ימים] וזה מתחדש בכל חנוכה שנפתח אותה הנקודה ובהדלקת הנרות זוכין להרחיב ולהתפשט זאת הנקודה ולכן מצות חנוכה נר איש וביתו והמהדרין כו' שכפי מצב האדם יוכל להרחיב הארה זו יותר ויותר:

מה שהיה הנס בנרות ואיתא נמי במדרש וחושך על פני תהום זו יון שהחשיכה עיניהם של ישראל ע"ש פרשת בראשית. וקשה דבכל גלות נמי הרשעים מחשיכין. אבל משום שזה הי' בזמן הבית ומביהמ"ק יצא אורה לכל העולם. ואותן הרשעים החשיכו שלא הי' יכול להתגלות הארת ביהמ"ק. לכן כאשר זכינו לצאת מתחת ידם שילם לנו הקב"ה שהאור מביהמ"ק האיר עוד בפסיעה יתירה גם מבחוץ והוא כמ"ש גולל אור מפני חושך והוא לטובה כדי שלא יתערב סט"א בהאור ואח"כ כשמתגבר האור גולל חושך מפני אור כנ"ל:

במצות נר חנוכה מתנוצץ הארה מנרות המנורה. שבימים הללו הדליקו עפ"י נס וכל נס הוא למעלה מהטבע ואין לו מקום וזמן מיוחד א"כ הוא מאיר בכל מקום ובכל עת. אך למה דוקא בימים אלו כיון שהוא למעלה מן הזמן. אך כי לא כל הזמנים מוכנים לקבל הארות שהמה למעלה מן הזמן אך בימים אלו שנעשה בהם הנס הוכנו הימים לקבל ההארות וזה פי' בימים ההם בזמן הזה כי ההם לשון נסתר והמה הארות הנסים המתגלים בזמן הזה שנזדכך זמן הזה שנעשה בו הנסים כנ"ל:

ושם חנוכה מלשון התחדשות וכן איתא שהיה אז חנוכת המזבח. והענין הוא דאיתא קבעום בהלל והודאה. ואיתא במדרשים לא כל מי שרוצה לומר שירה אומר רק מי שנעשה לו נס ואומר שירה בידוע שנמחלו לו עונותיו ונעשה ברי' חדשה ע"ש בשירת דבורה בשופטים. וכמו כן בימים אלו שזכו להלל ולהודות על הנס נמצא בו התחדשות וזה ההתחדשות נשאר לעולם. והטעם שע"י השירה יש ההתחדשות כי הנס הוא פתיחת השורש שלמעלה מן הטבע ושם יש תמיד התחדשות דאין כל חדש תחת השמש ולמעלה מן השמש יש. ומי שאומר שירה על הנס הוא הוראה שיש לו שייכות ודביקות אל הנס ולכן נמצא בו ההתחדשות. וכן שמעתי מפי מו"ז ז"ל עד שתכלה רגל מן השוק שעל ידי נר חנוכה מתבטל הרגילות ויכולין לצאת מן ההרגל והטבע לבוא להתחדשות:

עוד בשם חנוכה שהוא על שם החינוך כי הוא הכנה וחינוך לגאולה העתידה. כי בזמן הזה קיבלו בני ישראל המלכות ממלכות יון הרשעה מה שלא הי' בכל הד' מלכיות. רק מדי מבבל. ויון ממדי. ומיון קבלו בנ"י המלכות רק שהי' לשעה. והוא חינוך על מה שעתיד להחזיר המלכות לבני ישראל בשלימות. ולכן קבעו ההלל כדאיתא הללו עבדי ה' ולא עבדי יון. ולכך בפורים לא קבעו הלל דאכתי עבדי אחשורוש אנן אבל בחנוכה קיבלו בני ישראל המלכות כנ"ל:

בנוסח על הנסים מסרת גבורים ביד חלשים כו'. החמשה ידות בכאן בודאי הם חמשה מיני כחות התורה שיש לבני ישראל כי גם חלשים ומעטים הם כחות עובדי ה' כענין שנאמר אתם המעט ממעטים עצמיכם. ויתכן כי החמשה ידות אלו הם רומזים לחמשה חומשי תורה [כי ה' הוא יד והיא הה"א שהכל נברא בה כמ"ש בהבראם. והיא כפולה ה' פעמים ה'. וגם בשמות הויה ואהיה ואדני כלולין ה' ידות הנ"ל. וגם יש לרמוז גבורים ביד חלשים ספר בראשית שמקודם היו גבורים אנשי שם ונתקן אח"כ ע"י החלשים שאחר המבול נתקטנו ונחלשו הדורות. רבים ביד מעטים ספר שמות במתי מעט ירדו כו'. ביד טהורים תורת כהנים שיש בו טהרתן של ישראל. רשעים ביד צדיקים ספר במדבר שנמסרו הרשעים כדתן ואבירם. ומרגלים. ומעשה זמרי ומדינים. סיחון ועוג. ביד הצדיקים. וביד עוסקי תורתך הוא משנה תורה] ובכחות אלו מן התורה עמדו בני ישראל נגד ע' אומות כי ה"פ יד הוא ע' שיש ע' לשונות וע' פנים לתורה ובשורש כלולים בה' ידות. והוא אות הה' שכ' ז"ל שנתוסף ליוסף לשלוט על ע' לשונות כמ"ש במ"א מזה [והם נגד ה' מוצאות הפה] והנה מלכות יון הרשעה בקשו להשכיחם תורתך היינו תורה שבכתב ועי"ז להעבירם מעל חוקי רצונך הוא תורה שבע"פ שיש חקיקה ורשימה בלב בנ"י לכוין לרצון השי"ת. והכל בכח הדביקות בתורה שבכתב ולכן ע"י השכחה רצו להעבירם. ואח"כ כשגברו בנ"י הוחזר להם הכחות שנמצאים בתורה כנ"ל. ועל זה כתיב כח מעשיו הגיד כו':

בנוסח דעל הנסים ואח"כ באו בניך כו' והדליקו נרות. נראה דהוא נרות המנורה א"כ משמע שבהתלהבות לבות בני ישראל לחזור לעבודת המקדש. בכח זה הדליקו מפך ח' ימים. וכמו כן גם עתה צונו להדליק נר חנוכה שהמצוה מסייע שיכולין בימים הללו להבעיר ולהדליק הארות הללו ובכח הלל והודאה. ויתכן לפרש קבעום בהלל והודאה על הארת הנרות שיאירו בכל שנה בכח הלל והודאה והתלהבות בנ"י להשי"ת כמו שהדליקו אז מרוב התשוקה כנ"ל:

בענין שם חנוכה ואיתא דהי' אז חנוכת המזבח. והענין הוא דדרשו חז"ל ובאו בה פרוצים וחיללוה כיון שבאו בה פרוצים נעשית חולין. דבודאי כששיקצו מלכי יון ימ"ש המזבח לע"ז. בודאי נסתלקה השכינה וכמו כן האש שירד מן השמים כדאמרינן ביומא דבבית שני נמי הוי אש מן השמים רק סיוע לא מסייע ע"ש. ונסתלק אז. א"כ אח"כ כשנעשה הנס בודאי חזר האש בנס דנרות וחזרה הקדושה למקומה ונתחנך הבית. וכמו כן ממש בנפשות בנ"י דעיקר המקדש הוא אות על אור הקדושה שבנפשות בני ישראל כדדרשו חז"ל ושכנתי בתוכו לא נאמר רק בתוכם. והיונים טמאו נפשות בנ"י ואח"כ נעשו כברי' חדשה. וכתיב ועם נברא יהלל כי בודאי לא לחנם קבעוהו בהלל והודאה רק לשנה הרגישו בנפשותם הארת הקדושה ונתמלא פיהם שירות ותשבחות דכ' עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו. לכן בכל עת שנפשות בנ"י מתבררין ונבדלין מתערובות האומות ונעשין מיוחדין לעבודתו ית' הם מספרים כבודו ית'. אח"ז מצאתי ביוסיפון כי בא להם אש עפ"י נס:

בפסיקתא ובמדרש נשא דברי חכמים כדרבונות כו' שיהי' מצות זקנים חביב ע"ש. והענין הוא דמצות חנוכה הוא תורה שבע"פ ממש כדאיתא בגמ' דפורים סוף הנסים והאיכא חנוכה ניתן ליכתוב קאמרינן ע"ש. ולכן תיקנו בהלל והודאה כי בפה יכולין לעורר הארת הימים והנסים דחנוכה ואיתא בחנוכה מהדרין והמהדרין מן המהדרין. שכפי רוב היגיעה והחיפוש בנס זה יכולין למצוא בכל שנה התחדשות שזה ענין היגיעה בתורה בכח הפה שניתן לבנ"י. כענין שאמרו אין דומה שונה פרקו מאה פעמים כו' וזה כח תורה שבע"פ כשחוזר ושונה וחוזר ושונה מוצא בה טעמים חדשים וזה רמז מהדרין:

איתא בגמרא מחוץ לפרוכת העדות יערוך כו' וכי לאורה צריך והלא כל מ' שנה לא הלכו אלא לאורו אלא עדות הוא לכל באי עולם כו'. ע"ש. ותמוה כמ"ש התוספות שם דלעולם לאורו אנו הולכין. ויש לפרש הענין כי המנורה וכל כלי המשכן היו הכל רמזים להמשיך הארות שלמעלה על ידיהן. אכן באמת דור המדבר אשר עין בעין נראה כו' לא היו צריכין לכלים אלו וכביכול לאורו ית' היו הולכין בלי אמצעי כלל. אך השי"ת צוה במלאכת המשכן להיות עדות לבאי עולם לדורות שהשכינה שורה בישראל. ואדרבה ע"י שדור המדבר היו למעלה מהטבע ממש. נתן להם הקב"ה אלה הכלים כדי שיתקשרו כלים תחתונים באורות עליונים להיות הכנה לדורות. והמשכן הי' הכנה לבית ראשון ושני. וגם בדורות הללו עדיין נמצא מזה העדות כמ"ש הרמב"ן על המד' שלך לעולם קיימת שהוא רמז לנרות חנוכה כי האחרית דבוק בראשית כדכ' טוב אחרית דבר מראשיתו ולכן לפי חינוך הראשון במשכן כך נמצא קיים אותו העדות לדורות ואדרבא עיקר העדות הוצרך בדורות השפלים כי בדור המדבר הי' התגלות לעין כל:

בענין מ"ש להשכיחם תורתך. יובן עפ"י מ"ש בזוה"ק סוף פ' וישב ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו. דמיותר. ופי' ע"י שאמר יוסף זכרתני עשה פגם גם בזכירת יוסף ונפל למדריגת השכחה ע"ש. וכמו כן נאמר ע"י שהתערבו בלשונם לפרש להם התורה יונית כאלו הי' להם שייכות אל התורה ומצד זה היו מבטלין הזכירה מבנ"י כי זכירה היא דביקות בנפש. ובאמת התורה אינה חכמה בעלמא כשאר החכמות רק היא אלקיות ממש. והיונים ימ"ש רצו לעשות ממנה חכמה בעלמא. וזהו נקרא להשכיחם תורתך דייקא ולהעבירם מעל חוקי רצונך שהוא עסק התורה לשמה. כמו שהוא רצונו ית' ולא לשם חכמה בעלמא כמ"ש:

בענין מ"ש קבעום בהלל והודאה. וגם בכלל שתקנו ב' המצות הלל. ונרות. כי הלל ביום כדאיתא בגמ' דאיתא ולך עשית שם גדול כו' ואח"כ באו בניך כו'. פי' דעיקר הישועה הי' מקודם בשורש העליון ואח"כ גם נפשות בני ישראל למטה נושעו. ועל שניהם נשאר לדורות. וזהו הלל והודאה כאשר שמעתי מפי מו"ז ז"ל כי המה בחי' יוסף ויהודה כי הלל הוא מלשון בהלו נרי שהוא התגלות האור. ולבאר הענין כי הנה השבטים המה עמודים שכל העולם עומד עליהם והמה מקבלים השפע מלמעלה כמ"ש במ"א. אך יוסף הוא פתיחת המעין להוריד השפע דאיתא מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. והכל נעשה ע"י כללות בנ"י ובמקדש הי' מתקיים בפועל ממש. וכ' בבוקר בהיטיבו את הנרות ובהעלות כו' הנרות בין הערבים. דבוקר הוא בחי' יוסף והלל ביום והוא התגלות אור הגנוז שנקרא טוב. ולכן אפילו למ"ד שגם ביום הי' מדליק המנורה מ"מ לא נזכר בתורה רק בהיטיבו דשרגא בטיהרא מה מהני ובמקום שיש התגלות הטוב הפנימיות הדלקת הנרות לא סליק בשמא. רק בלילה הוא העלאת הנרות היינו מצד המקבלים השפע. והנסים היו בב' המדריגות שנפתחו למעלה שערי הקדושה וכמו כן למטה בנפשות בני ישראל כמ"ש לעיל בענין חנוכת המזבח. ועל ב' אלו תקנו הלל והודאה. הלל על התגלות בשמים. והודאה על הנוגע לנפשות בני ישראל למטה. ועפי"ז יש לרמז בפ' וישב בחלומו של יוסף. קמה אלומתי וגם נצבה. לפי מ"ש כי מדריגת יוסף היא בחלק שלמעלה בשמים. לכן הוא עולה על כל השבטים שהם מצד חלק שלמטה. עכ"ז הכל תלוי בו וז"ש וגם נצבה כמו נצב מלך. שהוא למטה. והראה להם כי אדרבא ע"י שמעלה הכל אל השורש נמשך ממילא ברכה וקיום עד למטה. ובמ"א יבואר עוד:

תרמ"ח

ב"ה לשנה אחרת קבעום ועשאום י"ט בהלל דכתיב הללו עבדי ה'. כי מי שמקבל באמת עול מלכותו ית"ש הוא מלא שירה וזמרה לכן הלל גי' שם אדנ"י ולכן בשנה אחרת שיצאו מתחת ידי עבדי יון ונעשו עבדי ה' הרגישו שמחה בנפשותם. ולכן לא קבעוהו למשתה ושמחה כי השמחה בימים אלו מתוך עבדות ה' בלבד. ותקנו המצוה בנרות ע"ש נר מצוה כי ביטלו היונים אותם מכל המצות. והמצות הם בעשי'. נר מצוה תורה אור דרך חיים תוכחות מוסר הם שלש עיקרי עבודת האדם. בדיבור ומעשה ומחשבה. תורה אור ומצות במעשה נק' נרות. ודרך חיים הם המדות טובות שנקבעו בנפשות בני ישראל. ועתה הישועה במצות במעשה בפרהסיא. וזהו פרסומי ניסא. ובודאי דור ההוא היו עובדי ה' באמת והיו מצירים מאוד מביטול המצות כמ"ש עמדת להם בעת צרתם. רבת. דנת. נקמת. שהי' נוגע להם מניעות המצות עד הנפש. ומסרו נפשם באמת כדאיתא מה לך יוצא לסקול על ששמרתי את השבת שמלתי את בני. ולכן עשה להם הקב"ה נסים שיוכלו לקיים המצות. דלכאורה קשה אונס רחמנא פטרי' ומה הי' צריך לעשות להם נסים רק שהיה נוגע להם עד הנפש. וכמו שהי' חביב בעיניהם מצות השי"ת כך הי' חביב לפניו ית' קיום מצותם ועשה להם נסים שיוכלו לעשות לפניו ית' המצות. והימים שנקבעו לימים טובים הם ישועה לדורות כי יש לנו לידע מה שהרשעים עתה מניחין לנו במצותינו. הוא בכח שפעלו הדור ההוא. כי הקב"ה מכין רפואה קודם המכה וח"ו עתה לא הי' לנו תקומה בגזירות כאלו ה' ישמרנו רק שדור ההוא הי' מוכן להיות נושעים עפ"י נס לכן אומרים בימי מתתיהו כשעמדה כו'. והלא מקודם היו הגזירות רק כל הגזירות היו מצד שמתתיהו ובניו היו מוכנים להיות הישועה על ידם ודוק כי קצרתי:

בענין מצות חנוכה על הפתח. וענין מהדרין ומהדרין מן המהדרין. כי בודאי בימים הללו נפתח שערי בינה וקדושה רק כפי עבודת האדם להיות כל ימיו משתוקק לשמוע דבר ה' כמ"ש אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי ואז כשבאים ימים כאלו יכול לקבל אותן ההארות. ומהדרין מן המהדרין כענין שדרשו דלת לפנים מדלת. ובמ"א כתבתי כמו שמצינו בנרצע שקנה אדון לעצמו לכן אל הדלת שהיו עדים שאמרתי עבדי הם כו'. כמו כן עתה שבני ישראל זכו לצאת מתחת אדון זר לכנוס בכלל עבדי ה' קבע לנו הקב"ה עדות על הדלת. ושם המצוה לרצע האוזן ולפגום השמיעה משום דכפי קבלת מלכותו ית' כן זוכין לשמוע קול תורה. וזהו הרמז מזוזה בימין דהוא שמע ישראל ונר חנוכה משמאל שנכנסנו בכלל עבדי ה' ומוכנים לשמוע לו ולשקוד על דלתותיו מכלל שע"י הסרת מלכות שמים נפגם השמיעה ק"ו מדה טובה המרובה שע"י כניסות לכלל עבדי ה' זוכין לשמוע דבר ה'. והשי"ת יתן וזכות חנוכה יסייע לנו לקיים בנו מאמר הכתוב עבדי הם שטרי קודם לבטל מעלינו עול מלכות הרשעה בב"א וכן יהי רצון לפניו ית"ש:

קבעום ועשאום י"ט בהלל והודאה. דאיתא במדרש תהלים הודו לה' כל"ח חסד שהקב"ה עושה לבנ"י אינו לשנה ושנתים רק לעולם כמ"ש חסדי ה' כי לא תמנו וכ"כ וחסד ה' מעולם ועד עולם כו' ע"ש. פי' שע"י הלל והודאה יכולין לעורר כח הנס והחסד לעולם. לכן הודו לה' יאמר נא ישראל. יראי ה' כו' שבכוחם לעורר אלה החסדים תמיד בכח הודאה ובכח המצות המיוחדים לאלה הנסים כמ"ש לזוכרי פקודיו לעשותם. להם נמצא חסד ה' מעולם ועד עולם. וכמו כן הי' באותו הדור שבכח הלל והודאה קבעוהו לדורות. ואיתא בגמרא הלל יש בו לשעבר ולעתיד כו'. פי' שבכח ההלל לעורר הנסים והחסדים שהקב"ה עשה לנו כבר. וגם מה שעתיד לעשות לנו כמ"ש במ"א מזה כי לפניו ית' עבר ועתיד הכל אחד וכאשר עשה לאבותינו החסדים הי' ישועה לכל הדורות ויש לכל הדורות חלק בהם רק כפי מה שמצויר הנס והחסד בעיני האדם כך מתעורר אצלו החלק השייך לו וכן בכלל הדור וחז"ל רמזו לנו שע"י הלל והודאה נוכל להתדבק בהנס:

איתא במדרשים כי המשכן נגמר בכ"ה בכסליו והוקם בניסן ושילם הקב"ה לכסליו ימי החנוכה. וכן אמרו במשנה בחנוכה קורין בנשיאים. וע"ש בפסיקתא שמביא הפסוק מה גדלו מעשיך ה' מאוד עמקו מחשבותיך. והענין הוא כי מצד ההכנה שהי' במשכן עד שלא שרתה בו השכינה יוכל להיות הארה גם בימים השפלים שאין לנו כח להשיג הארה מהמשכן והמקדש כמו שהי' בבנינו כששרתה בו שכינה. והקב"ה וב"ש משלם לעושי רצונו על הרצון וההכנה ועל כל מחשבה ותנועה טובה שכר פרטי לכל דבר. והנשיאים שהכינו הקרבנות לחנוכת המזבח והגם שעדיין לא הי' השראת השכינה. הי' זה הכנה להיות לנו הארת המנורה והמקדש אפילו שאין ביהמ"ק קיים. שהמעשה הוא דבר בפ"ע והכנה ומחשבה ג"כ בפני עצמו. ורמזו ג"כ טבוח והכן רמז על חנוכה שכח חנוכה הוא ההכנה ומסתמא כיון שהוא הנס האחרון עתיד להיות בכח זה הכנה לגאולה העתידה כשיהי' לנו התלהבות ותשוקה גדולה בהלל והודאה כמ"ש פתחו לי שערי צדק כו' אודה:

בשם אדוני מו"ז ז"ל על מה שתקנו בהלל והודאה כי זה עיקר כחן של בני ישראל. ואיתא במדרש כי אדם הראשון אמר לכל הבריאה בואו נשתחוה נכרעה כו' והיינו שהוא הי' כולל כל הברואים ובהכנעת עצמו נכנעו כולם. אך אחר החטא שנתערב טוב ורע נבחרו בני ישראל. ותיקן מרע"ה זאת לבנ"י. ולכן אומרים בקבלת שבת לכו נרננה כי מרע"ה נותן זה הכח לבני ישראל בכל שבת כדאיתא לך והודיעם עכ"ד ז"ל. וכ"כ עם זו יצרתי כו' תהלתי יספרו. כי לא כל מי שרוצה יכול לספר תהלות ה'. רק בנ"י שנבראו לכבודו בלבד. וגם לא כל הזמנים מסוגלים לזה רק השבת קודש שנקרא סהדותא. וכ' מכנף הארץ זמירות שמענו והוא ארץ ישראל שכולל כל המקומות וכמו כן בנ"י כוללים כל הנפשות כמ"ש במ"א והרשעים מעכבין שלא יוכל להתגלות כבודו ית' בעולם. ולכן באיבוד הרשעים מתחזקין בנ"י בהלל והודאה. ויתכן ג"כ לרמוז מכנף הארץ על ימי חנוכה שהוא הנס האחרון שהי' בדורות השפלים. ואיתא הבוחר בשירי זמרה הוא ג"כ השיריים. שבודאי עיקר השיר הי' בזמן המקדש משוש לכל הארץ. אבל נשאר רשימה ושיריים בפיהם של בנ"י. ויתכן ג"כ שהי' מדה במדה על ידי שהרשעים העיזו פניהם לבטל השיר גם בהיות המקדש קיים. לכן נקם השי"ת נקמתינו והשאיר לנו שירות ותשבחות מעין השיר שבמקדש גם עתה שאין לנו בהמ"ק:

איתא בס' של"ה טעם שנקרא חנוכה שהוא חינוך העולם ממש שכל העולם נברא רק לכבודו בשביל התורה ומצות והרשעים שרצו להשבית המצות החריבו העולם. וכשחזרו בני ישראל לקיום המצות כאלו נתחנך העולם ע"ש. ויתכן ג"כ לרמוז כי באמת עוה"ז הוא רק חינוך לעוה"ב. כאשר חז"ל רמזו העוה"ז דומה לפרוזדור בפני העוה"ב וצריכין לעשות עוה"ז טפל והכנה לעוה"ב. וזה רמז הפתח כמ"ש חז"ל פתחו לי כחודה של מחט. היינו קצת עבודת השי"ת שיש בעוה"ז ואני אפתח לכם כפתחו של היכל הוא בעוה"ב ובג"ע. וכמו קטן שמחנכין אותו מעט מעט כדאיתא ברמב"ם המשל מתוך שלא לשמה בא לשמה. כן הוא כל העבודה בעוה"ז אינו בשלימות האמת. רק הכל חינוך ורגילות לזכות להיות לנו מהלכים בין העומדים לפניו ית' במרום:

איתא כי היונים בקשו לבטל חודש מילה שבת. כי עמדו להשכיחם תורתך. ואלה הג' הם בחי' זכרון. כי מילה זכרון בנפש. ושבת זכר למעשה בראשית וכתיב בו זכור. וחודש נקרא ג"כ יום הזכרון. כדאיתא בגמ' זכרון אחד עולה לכאן ולכאן דכ' והי' לכם לזכרון ע"ש. והוא זכירה בשנה כי הזמן נתחדש בכל חודש כסדר מזלות הרקיע:

רבת את ריבם דנת את דינם נקמת את נקמתם. הוא כמ"ש הוא עד הוא הדיין הוא בעל דין ואיתא מי הם משנאיו של הקב"ה הקמים על בנ"י ולאשר בני ישראל הי' כל שנאתם לשמו ית' לכן נעשה הקב"ה הבע"ד:

מסרת גבורים ביד חלשים כו'. הוא כמ"ש ה' לי בעוזרי ולא כתיב ה' עוזר לי רק בעוזרי. פי' שהקב"ה מושיע ע"י האדם עצמו להיות נעזר על ידי עצמו. וע"י שבנ"י יודעין היטב כי לא בכחם ועוצם ידם הוא. לכן השי"ת עוזר להם בזה האופן שיהיו המה העושים. ועי"ז ואני אראה בשונאי. כי כשאין בעל הנס זוכה להנס בעצמו אינו כדאי לראות במפלת הרשע כמ"ש גבי לוט אל תביט אחריך. אבל כיון שה' לי בעוזרי כנ"ל לכן אראה בשונאי. וזה ענין הישועות והנחמות שנתנחמו בנ"י על הגלות כי כל מה שהיו מתענים תחת ידיהם הי' כדי שעי"ז יוציאו מכח להפועל אלה הנפלאות כי באמת כל גלות הוא להוציא נצוצי קדושה שנבלע שם. ונעשו בנ"י שלוחים לזה. וכשבא הגאולה יודעין ומבינים למפרע כל צורך הגלות והפעולה שעשה הקב"ה על ידי בנ"י. והאמת כי הגלות ע"י חטא הקודם שעי"ז נתפזרו הארות מבנ"י למקומות אחרים. לכן צריכין בנ"י להתפזר בגלות לקבץ אלה הנצוצות. וזה ענין שתכלה רגל מן השוק אותו הפסיעה גסה שפסעו בחטאם חוץ ממקום הראוי. והשי"ת יתן ונתקבץ מארבע כנפי הארץ לארצנו במהרה:

כשעמדה מלכות יון הרשעה להשכיחם כו'. דאיתא במדרש תהלים בפסוק למה רגשו כו' ננתקה את מוסרותימו כו'. כי כשבאין הרשעים לבטל עול תורה ומצות מבנ"י כמ"ש על ה' ומשיחו. אז יושב בשמים ישחק ע"ש. כי לא די להם שמשעבדין גופות בני ישראל ורוצין עוד לבטל עול מלכותו ית' מעלינו לכן בדין הוא שינקום הקב"ה נקמתינו מהם. וזה הי' עיקר עצת הרשעים הללו. וגם עתה בדורות הללו הרשעים קמים לבטל עול תורה והוא סימן לבוא עת מפלה שלהם. דאיתא מלכות הרביעית כולל כל הג' מלכיות לכן ראה דניאל חי' רביעית בפ"ע ע"ש וממילא סוף המלכות שלהם באים להשכיח מאתנו ח"ו תורת ה' ומצפין אנו שירחם הקב"ה עלינו במהרה וינקום נקמתינו מהם:

קבעום ועשאום יו"ט בהלל והודאה. דכתיב הושיענו וקבצנו והצילנו כו' להודות לשם קדשך להשתבח בתהלתך. כי ע"י שנתערבים בגוים א"י להתקבץ. ונמצא ע"י הגאולה שהצילנו הקב"ה מת"י. אח"כ נתאחדו נפשות בנ"י. וההודאה היא על ההצלה. ואח"כ להשתבח בתהלתך הוא שהרגישו אח"כ שחזרו להתקבץ להיות השראת השכינה בתוכם. כי הלל למעלה מהודאה והודאה הוא אפילו כשאנחנו מרוחקים. והלל הוא הרגשה בעצמותם כמ"ש להשתבח. [ויתכן ג"כ כי הלל הוא לדורות הראשונים שהיו בזמן המקדש אחר הנס. והודאה הוא גם לדורות השפלים שאין מרגישין כל כך] ובאמת הצילנו הוא כמו ויצל מקנה אביכם. שהקב"ה יציל לנו הנ"ק שנתפזרו מאתנו למקומות אחרים אשר על כן ירדנו בגלות כמ"ש לעיל. וכשנוציא השייך לנו נחזור לקיבוץ הראשון בב"א:

ענין קריאה דחנוכה בנשיאים. דכתיב קח מאתם ואיתא במדרש מאתם הי' שכוונו מעצמם לרצונו ית' ויששכר נתן להם העצה ע"ש דכ' ומבני יששכר יודעי בינה לעתים. וכמו כן במצות חנוכה שחדשו החכמים כמ"ש בני בינה ימי שמונה קבעו. וחינוך הנשיאים הי' הכנה לכל הקרבנות אח"כ דאיתא עושי דברו לשמוע בקול דברו וכן הוא לעולם הנהגת בנ"י שצריכין מקודם לפתוח הדרך וזהו נק' חינוך. אח"כ זוכין לשמוע בקול דברו שאחר מעשה הנשיאים כתיב ובבוא משה כו' וישמע את הקול. וכמו כן הבינו החכמים שימים אלו מתוקנים לדורות למצות נר חנוכה כמ"ש לשנה קבעום כו'. וח' ימים הוא סימן שהוא הכנה לגאולה העתידה כדאיתא לימות המשיח כנור של שמונה נימין ומצוה זו הוא חינוך והקדמה להגאולה שע"ז אמרו דברי חכמים כדרבונות כו' שמלמדין דיעה ומחנכין אותנו להיות מוכן לקבל הישועה שתבוא אלינו במהרה:

תר"נ

ב"ה מימי חנוכה בקצרה איתא במדרש והארץ היתה תהו זו בבל. בהו מדי. וחושך זו יון שהחשיכה עיניהם של ישראל כו'. כי בבל ומדי היו בעת שחרב ביהמ"ק ואז העולם תהו ובהו. אבל בימי יון הי' ביהמ"ק קיים רק אותן הרשעים החשיכו עיניהם שלא יוכלו לקבל אור ביהמ"ק. לכן כאשר נקם השי"ת נקמתינו נתן לנו הארה מביהמ"ק גם לימי החושך עתה שחרב ביהמ"ק אעפ"כ מאיר אור מן המנורה וזהו מדה במדה. ואיתא מזוזה בימין כי הכל הוא בכח התורה כדכתיב אח"כ ורוח אלקים מרחפת ע"פ המים ואין מים אלא תורה. פי' ודאי ד' מלכיות היו מוכנים להיות. אבל התורה ניתן לבנ"י שיוכלו לקבל אלקיות בכח התורה אפילו בזמן מלכות שלהם. אבל היונים ימ"ש וזכרם רצו להעבירנו ממצות השי"ת ולהשכיחנו תורתו הקדושה לכן אבד זכרם מן העולם. ומזוזה היא אור התורה שיש בבנ"י קבוע וקיים כמזוזה בבית. אבל נ"ח משמאל הוא לפי שעה. בימים האלו להנקם מהם מאיר נרות מאור התורה גם בשמאל כמ"ש לעיל:

קבעום ועשאום י"ט בהלל והודאה. הלל הוא אור והשמחה. והודאה הוא יראה והכנעה. כי כך הוא המדה כשמתרומם האדם ומתוך ההשגה בא להכנעה ביותר. הוא סימן שהיא אהבה אמיתיות של קיימא. וכ"כ יראת ה' טהורה עומדת לעד שדבר המביא לידי יראה הוא של קיימא. וכך מדתן של בנ"י כשהקב"ה מאיר להם וגואל אותם מכניעין את עצמם ביותר. וז"ש הללוי' הללו עבדי ה' שמתוך הלל נכנעין ומקבלין העבדות ביותר. ולכן לשנה שראו שע"י הגאולה שנתרוממו נכנעין ג"כ וראו שהוא דבר של קיימא קבעום כו' בהלל והודאה. וזהו ענין מוסיף והולך פוחת והולך שניהם אמת שבכל יום ויום מימי חנוכה צריכין להתרומם ולהתלהב בעבודת השי"ת ואהבתו. ולהכנע ג"כ בכל יום ויום ביותר. לכן ב"ש אומרים פוחת שהם בחי' הגבורה והיראה וב"ה באהבה וחסד כידוע. והאמת הוא כי הלל הוא הארת הנפש והנשמה. וכמו שהנפש מתגבר כך הגוף נכנע. והודאה הוא בגוף. מודים מכלל דפליגי. שהגוף הוא בעל מחלוקת להנפש ובימים אלו מכניע עצמו אל הנשמה:

במדרש נשא הותיר מנר חנוכה עושה מדורה שהוקצה למצותו לא יאמר אדם לא אקיים מצות זקנים אמר הקב"ה אף עלי הן גוזרין ותגזר אומר כו' על פי התורה אשר יורוך כו'. דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים. דימה אותן כברזל וכנטיעה ע"ש כל הענין. פי' כשהחכמים תקנו המצוה חל עלי' באמת הקדושה כאלו הי' מפורש בתורה כמ"ש ותגזר כו'. ולכן אסור להשתמש לאורה. וכ' על פי התורה שנעשה מדבריהם תורה. ואמר עוד כי ברזל יש בו חוזק גדול אבל כשאינו נטוע במקום יכולין לשמוט הברזל ונטיעה (הוא) א"א לשמוט אבל הוא רך ויכולין לתלוש גוף הנטיעה ולכן דימה דברי חכמים לנטיעה ואעפ"כ יש בו החוזק. והכוונה כי ברזל היא התורה עצמה שנק' עוז. ותורה שבע"פ הוא מה שנטעו חכמים אור התורה בלבות בנ"י כמ"ש כדרבונות שמכוונים הפרה לתלמי' ע"ש. וע"ז מברכין חיי עולם נטע בתוכנו היא תורה שבע"פ שהיא נטועה. וגם נטיעה היא פרה ורבה ועושה תולדות. והוא מה שמקבלין בנ"י דברי תורה בלבם ונפשם. עושין בזה תולדות. ונטיעה השרשים לעולם מתפשטין יותר ויותר וכן הוא כח תורה שבע"פ. וכאן איתא קבעום ועשאום יו"ט. הוא ב' הדברים מסמרות נטועים. פי' שקבעום בשמים להיות ימים טובים כמ"ש ותגזר אומר שנעשה כמצות התורה ממש. ועשאום הוא נטועים להיות דבוק במעשה גשמיי במה שישראל עושין המצות למטה. וזה עצמו הוא הלל והודאה. האור שמאיר מלמעלה בימים אלו. ומה שבנ"י נמשכין אחר האור ומקבלין הארה בנפשותם. וכן הוא כל תורה שבע"פ ואסמכתות שסמכוהו אקרא שבכח הדרש שלהם נסמכו ונדבקו מצות חכמים בתורה ממש. וכדאיתא במד' על משה רע"ה משל למערה בשפת הים שנתערב עם מי הים ונעשה א' ע"ש. וכן הוא בכל מצות חכמינו ז"ל כמ"ש על פי התורה אשר יורוך ודו"ק במדרש:

מזוזה בימין נ"ח בשמאל. דאיתא במדרש שהראה הקב"ה לאברהם אע"ה תורה וקרבנות וגיהנם ומלכיות. כשישראל עוסקין בב' אלו ניצולין מגיהנם ומלכיות וא"ל עתידין בניך כו' ובחר לו מלכיות ע"ש. ולכן התורה נשאר קבוע לעולם בישראל שהיא חיי עולם. וזהו מזוזה בימין. אבל ביהמ"ק שנחרב ולכן המלכיות מתגברין על בנ"י. אבל בימים אלו נשאר הארה מבהמ"ק ע"י נר חנוכה. ולכן תקנו בהלל והודאה כי תפלה במקום תמידין איתקן. ונק' חיי שעה כדאיתא בגמ' שהקרבנות ותפלה הוא לקרב ולהתדבק צורכי עולם העשי' בשורש העליון. ועל ב' אלו מבקשין תמיד שיבנה ביהמ"ק ותן חלקנו בתורתך. וזה מזוזה בימין ונ"ח משמאל. כמ"ש אורך ימים בימינה כו' חיי עולם. עושר וכבוד משמאלה היא חיי שעה. והוא בחי' יששכר וזבולון. יששכר התורה. וזבולון ביהמ"ק בית זבול למצוא גם בעוה"ז מקום לה':

ר"ח טבת שהוא בחנוכה בודאי מקבל הר"ח הארות הנרות על כל ימי החודש כי בראש תלוי כל החודש. ויתכן לרמוז מה שמדליקין ל"ו נרות שהנרות מאירין ל"ו יום מתחלת חנוכה עד סוף טבת. ושמעתי מפי מו"ז ז"ל כי טבת מלשון הטבת הנרות עכ"ד. ויתכן לפרש כמ"ש בספרים כי ימי טבת הם ימי הסתר ולכן הקדים הרפואה שע"י הנרות מאירין גם ימי חושך אלו ואור כי טוב:

חנוכה קורין בנשיאים זאת חנוכת המזבח. כי השבטים והנשיאים המשיכו הקדושה לכל הדורות ולכל המקומות ומאחר שכתיב זאת חנוכת משמע שהוא נשאר לעולם. וכ' קערות כסף י"ב. מזרקי י"ב. כפות י"ב. הם ל"ו כלים. ובודאי הם כלים שכל העולם עומד עליהם. וכמו שמצינו ל"ו צדיקים שהעולם עומד עליהם כדאיתא בגמ' בפסוק אשרי כל חוכי לו. וכמו כן ל"ו נרות שבחנוכה. ונראה שהם הששת ימי המעשה ושלשים ימי חודש. כי כל אלה הדברים אינם במקרה והקב"ה סידר עולמו להיות כל שבוע סדר מיוחד. כל יום ויום ההנהגה באופן אחר. וכמו כן כל יום ויום מן החודש הנהגה מיוחדת עפ"י הילוך צבא השמים חמה ולבנה וכוכביהם. ולכל זה יש שרשים עליונים מאוד. והשבטים הם הכינו ותיקנו כל אלה המדריגות כדכתיב כל אלה שבטי ישראל. אלה גי' ל"ו. והנה השבת הוא למעלה מהנהגת ימי המעשה כמו כן יוסף הצדיק נזיר אחיו. ויהודה הוא בחי' ר"ח ומ"מ הוא בכלל הל' ימי החודש כי חודש נק' ג"כ יום המעשה. והענין הוא כי יש נשיא מלבר ומלגאו. וביהודה כתיב יהודה גבר באחיו. היינו תוך אחיו. וזה ענין מלכות ב"ד דלית לי' מגרמי' כלום והוא בכח כללות ישראל. ויוסף הוא למעלה מזה. וימי חנוכה אלו מאירים לכל השנה לימי השבוע ולימי החודש כנ"ל:

תרנ"א

ב"ה אלה הנסים שנשארו קבועי' לדורות הם ישועה לכלל ישראל כי הד' מלכיות המה מסתירים מלכות שמים. וכתיב ד"פ כי לעולם חסדו בהלל והם ביטול הד' מלכיות. יאמר נא ישראל כי לעולם חסדו הוא מול מדי שביקש המן לאבד כל היהודים. ויאמרו נא בית אהרן הוא חשמונאי ביטול מלכות יון. י"נ יראי ה' לעתיד בביטול מלכות הרשעה. ואיתא בהלל הגדול כ"ו כל"ח נגד כ"ו דורות שניזונו בחסדו ית' בלבד. אח"כ כשנתן לנו הקב"ה התורה הי' מוכן להיות קיום העולם בתורה ומצות. אכן קמו אח"כ הד' מלכיות לבעל הנהגת התורה ועשה הקב"ה לנו חסדים לבטל הד' כחות של סט"א. והד' כל"ח מוכנים רק לבנ"י. לכן הי' ע"י נסים ונפלאות:

בחנוכה קורין בנשיאים. להאמין כי הימים הללו שקבעו חכמים הסכים הקב"ה עמהם ונעשו ימים טובים. וכן הי' בחנוכת הנשיאים כמ"ש במד' קח מאתם. מאתם היה והקב"ה הסכים. ולכן אמרו חז"ל כי אהרן שלא הי' שבטו בחנוכה זו חלשה דעתו וא"ל הקב"ה שלך גדול שאתה מדליק שלך לעולם קיימת ופי' הרמב"ן שהוא על חנוכת חשמונאי והיינו כנ"ל שגם בזה חידשו מדעתן לקבוע אלה הימים והקב"ה הסכים עמהם:

פרסומי ניסא הוא דבר גדול. כי כל הנסים נעשו שיתגלה ושיתפרסם כבודו ית' בעולם כי אנו יודעין שהקב"ה מנהיג ומחדש בכל יום מעשה בראשית. אבל הוא בהסתר תוך הטבע. וכשהקב"ה עושה נס. רצונו ית' שיתגלה כבוד מלכותו בעולם. וע"ז אנו מבקשים לשמך תן כבוד על חסדך כו'. וחסד ואמת שהקב"ה עושה תמיד יהי' נגלה. ולא יהי' נכסה תוך הטבע. וע"י הנסים נתפרסם כבודו ית' וע"ש זה נק' נס שהוא אות ועדות על השי"ת וכשנעשה נס מתחדשין עובדי השי"ת וע"ש זה נקרא חנוכה שנתחדשו נפשות בנ"י כי בנ"י צריכין להתדבק בעולם העליון והטבע מסתיר. וע"י הנס שהוא למעלה מהטבע. מתדבקין בנ"י בשורש העליון. גם נראה כי אז נתחנך הבית ממש ע"י הנס כי כל השראת השכינה במשכן ובית ראשון ושני הי' ע"י נס הורדת אש מה"ש. ובשני ג"כ ויזעקו בקול גדול כמ"ש בפסוק ובדברי חז"ל. אכן ע"י הרשעים נסתלק הקדושה כמ"ש ובאו בה פרוצים וחללוה. לכן הי' צריך להתחנך מחדש ע"י הנס. וע"ז אומרים ואח"כ באו בניך כו' ופינו וטהרו כו' שחזר להיות חל עליו שמו ית':

איתא כי היונים רצו לבטל החודש. כי חרה להם על זה שהזמן נמסר ביד בנ"י כמ"ש החודש הזה לכם מסורה. ולכן כשנקם הקב"ה נקמתינו מהם ניתן לישראל עוד כח לתקן יו"ט דחנוכה שבכחם עשאום לימים טובים. וחנוכה הוא ג"כ ע"י התחדשות. וחודש בלשון קודש וחנוכה בלשון תרגום שהוא התמשכות התחדשות במקום שפל ונסתר ביותר:

קבעום י"ט בהלל והודאה. כי הנסים הללו נעשו להיות ישועה לדורות לכן תקנו בו ההלל שיש בו מעין שהיה ויהיה. ולא בכל עת יכולין לומר הלל רק כשנפתח שער הפנימי שהוא למעלה מן הטבע. לכן איתא שאין אומרים הלל על נס שבחוץ לארץ. כי א"י וביהמ"ק הוא שורש כל המקומות כמ"ש מכנף הארץ זמירות שמענו. שהוא ארץ ישראל. ולכן הנס שנעשה שם הוא משוש כל הארץ. ונפתחו שערי הלל והודאה לכל המקומות. וכמו כן בני ישראל שנעשה להם הנס יכולין לפתוח שערי הלל והודאה לכל הנפשות. ובודאי בנ"י שבחר לו השי"ת הם יתד שכל הנפשות תלויין בהם. ולעתיד יתברר זאת לכן כ' הללו את ה' כל גוים כו' כי גבר עלינו חסדו ואמת ה' לעולם. פי' ה' אמת שהוא מחי' כל חי. והוא בחר בנו. א"כ על ידינו יהללו כולם. וכן יש זמנים מיוחדים שנעשה בהם הנס שהם כוללין כל הזמנים ונפתחו בהם שערי הלל והודאה על כל הזמנים וכן אומרים ועל כולם יתברך כו' לעולם ועד. וכל החיים יודוך. ושמעתי מפי מו"ז ז"ל כי איש ישראל כפי מה שמכניס כל החיות להלל ולהודות לשמו ית'. כמו כן יכול לעורר כל החיים ממש להודות לה':

תרנ"ב

ב"ה קבעום ועשאום י"ט בהלל והודאה. איתא כי הלל כולל כל הגאולות וכל מה שעובר על בני ישראל עד לעתיד. וזהו ההפרש בין הלל והודאה. הודאה בפרט כל ענין לעצמו. והלל הוא בכלל. וגם הלל הוא לשמו ית' בלבד מלבד הישועה שהי' לנו רק מה שנתוסף כבוד שמו ית'. זמרו לה' חסידיו הוא בחי' הלל לשמו. והודו לזכר קדשו כולל כל בני אדם. ולכן כתיב בהלל לא לנו כו' וכפל ב"פ לא לנו פי' מה שהושיע לנו עד עתה ומה שאנו מבקשין להבא על הישועה הכל המכוון לשמו ית'. ובהלל אנו משבחין אותו על כל מה שעובר עלינו תמיד הן בימי עלי' ובימי ירידה. כי ידענו היטב כי הכל בהשגחתו ית' עלינו לטובה. ואיתא בספרים ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'. הוא ימי העלי' שהם רומזים בזריחת השמש. ועד מבואו הוא ימי הגלות. וז"ש ואתה עמדת להם בעת צרתם דכתיב משגב לעתות בצרה. פי' עתות הצרה שבאו על בנ"י הם בהשגחה וכבר הקדים לנו הקב"ה רפואה קודם למכה. וצריך כל איש ישראל להאמין זאת. וע"ז כתיב אמונת עתיך חוסן ישועות. להאמין שכל העתים הם בהשגחתו ית' עלינו לטובה ומזה נעשה הישועה. ובהלל נסדר מיציאת מצרים שהיה תחילת צמיחת בנ"י עד סוף כל הדורות לימי המשיח. וכמו כן כל הנסים שנעשו לבנ"י הם מסודרים. וכמו כן הימים טובים שבתורה וכמו שאמרו חכמים בסדר התפלה. ג' ראשונות סידור שבחו של מקום. וג' אחרונות ג"כ סידור שבחו כשמקבל פרס מרבו. כזה הוא סדר תהלוכות בנ"י. וג' הרגלים הם בחי' סידור שבחו של ג' ראשונות בזכות האבות ומרע"ה. וימי הגלות בינתים שעליהם נתקן הי"ב בקשות. וחנוכה ופורים הוא בחי' ג' אחרונות בצירוף גאולה העתידה לבוא אלינו במהרה בשלום. כשיהי' תיקון הכולל ואז יהי' מקבל פרס מרבו ולכן מזכירין אלה הנסים בהודאה. ולכן ההלל קורין אותו כסדר ולמפרע לא יצא כמו שדרשו חז"ל ממזרח שמש עד מבואו והוא כנ"ל שבהלל מסודר מתחילת בחירת בנ"י עד שיהי' מתוקן כל הקומה. והחכמים שבאותו דור הבינו כי נס דחנוכה הוא חלק מן ההלל וז"ש קבעוהו בהלל. והנה נס דחנוכה הוא נס האחרון עד הגאולה במהרה בימינו. והוא בחי' רגל. וע"ז כתיב אם אמרתי מטה רגלי חסדך ה' יסעדני. כי לולי הישועה מאתו ית' נראה שהיו קרובים להשכיח תורה ומצות. ברוב הגזירות שלהם. ובהלל נרמז כל הד' מלכיות ושהכל בהשגחת הקב"ה עלינו לטובה שובי נפשי למנוחיכי כו' חלצת נפשי ממות רומז לגלות בבל. עיני מדמעה במדי. רגלי מדחי ביון. ואתהלך לפני ה' הוא בגאולה העתידה במהרה כי עתה שנתקן גם בחי' הרגלים א"כ חסר לנו רק להתהלך בארצות החיים. וחנוכה מלשון חינוך כמו שמחנכין התינוק לילך בעצמו כמ"ש חנוך לנער ע"פ דרכו:

אמרו חז"ל נר חנוכה בשמאל כדי שיהי' מזוזה בימין ונ"ח בשמאל וכ' עוד ובעה"ב בטלית מצויצת באמצע. היינו שיהי' מסובב במצות. והענין כמ"ש בכ"מ כי התיקון צריך להיות בעולם שנה נפש. ומזוזה הוא בחי' מקום שבודאי המזוזה נותנת רשימה קדושה בבתי בנ"י להיות הקדושה שורה בדירת איש ישראל. וחנוכה בזמן שבימים האלה מתגלה הקדושה. ובעה"ב בטלית הוא לבוש איש הישראלי שהוא המובחר בנפש. ובאלה הג' כחות יכולין להתחזק בקדושה. והרי גם אז הי' הנס בביהמ"ק. ולכן קבעו חכמים הארת הנס במקום המקודש והיא המזוזה. וטלית מצויצת רומז לנפשות בנ"י שיש להם ציור מיוחד וכל רואיהם יכירום כו'. ואיתא בזוה"ק בפסוק וישראל אהב את יוסף ע"ש שמרמז על בנ"י. כי הקב"ה אוהב את בנ"י כי בן זקונים כו' כמ"ש ישראל עלו במחשבה מקודם שנברא העולם כו'. ועשה לו כתונת פסים. הוא לבוש מיוחד שיש לבנ"י. ובאמת ע"י הציצית זוכין לזה הטלית נאה והוא שנק' חלוקא דרבנן. והאומות נתקנאו על זה המלבוש ומסרו עצמם לבטל אותנו מלזכות לזה המלבוש. ובאמת אין הארת זה המלבוש מתגלה בשלימות בגלות [כענין שנאמר פשטתי את כתנתי כו'] אכן בזמנים שמתגלה הקדושה מתגלה הארת זה המלבוש וז"ש ובעה"ב בטלית מצויצת באמצע כו':

תרנ"ג

ב"ה במזמור שיר חנוכת ארוממך כי דליתני. כתב הרד"ק כי דליתני הוא לשון שפלות וגם לשון התנשאות כמו דלה לנו. והענין הוא כי כל ירידת בנ"י הוא צורך עלי' וכל הגלות הוא להעלות הנצוצי קדושה שנתפזרו באלה המקומות וכ"כ דלותי ולי יהושיע. פי' כל הדלות שלי הוא לצורך הישועה. והוא ממש כמו הדלי שיורד לעומק הבור ומעלה המים. לכן הוריד הקב"ה נשמות בנ"י להיות דולה מים מבורות עמוקים. ולכן כשיוצאין מכל מלכיות ומתעלין הנ"ק משם יש התחדשות ושמחה רבה. ובאמת בכל יום יש בירורים והעלאות נצוצות. ולכן אומרים בכל יום מזמור שיר חנוכת כמ"ש האר"י ז"ל. והוא בפרט. וכשיש גאולה ממלכות הוא בכלל התחדשות רב. וע"ש זה נק' חנוכה. כי אשב בחושך ה' אור לי. וגלות יון נק' חושך כמ"ש במדרש וחושך זה יון. ולכן זכו לאור אחר הגאולה מתחת ידם. אשב בחושך הוא לעשות ישוב במקום החשכות כמ"ש במ"א ברמז הפסוק ושם דרך אראנו בישע אלקים וכ"כ העם ההולכים בחושך ראו אור גדול. [בערב ילין בכי הוא בעוד שלא נתברר הטוב. ולבוקר רנה כשנגמר הבירור כנ"ל]:

מצות חנוכה נר איש וביתו. שהארת הנס בימים אלו מאיר בנפשות בנ"י ובמקומותיהם. לאשר אותן הרשעים רצו לטמא נפשות בנ"י וגם דירותיהם. ופרצו י"ג פרצות במקדש. ולכן כשנעשה הישועה נשאר הארה בנפש ובמקום לכן המצוה על פתח הבית. ונתוסף שמירה מנ"ח על הפתח לבד המזוזה:

מזוזה בימין נ"ח משמאל. דכתיב אורך ימים בימינה למיימינים בה ועושר וכבוד משמאלה. דכתיב יפול מצדך אלף כו' ובמדרש נמצא בפסוק יפול מלשון עליך יפול ממנשה נפלו אל דוד ע"ש. והענין כי הימין מיוחד רק לבנ"י. וקורבת האומות רק משמאל. והנה יפת הי' לו חלק בקדושה ומ"מ אינו דומה לשם כמ"ש שם מזה דבשם כ' ברוך ה' אלקי שם. והוא בחי' אורך ימים בימינה שהי' כוונתו לשם שמים בלבד וזה בחי' לשמה שנמצא רק בבנ"י לכן קיים לעד ונק' אורך ימים והיא התורה. אבל ביפת שלא הי' לגמרי לשמה נאמר יפת אלקים והוא בחי' משמאלה עושר וכבוד. ולכן הי' לבניו קצת אחיזה כמ"ש וישכון באהלי שם. וזכה כורש לבנות ביהמ"ק. אכן באמת לא היו מוכנים לזה והוסיפו להחטיא את בנ"י. ולכן לבסוף נדחו כשעשו פרצות במקדש ואז ניטל מהם זה השייכות ונתברר כל הקדושה רק לבנ"י לאשר היו משמאילים בה. ואיתא בגמ' למיימינים בה סמא דחיי ולמשמאילים סמא דמותא. וזה מזוזה בימין הדרך המיוחד לבנ"י. ונ"ח בשמאל הוא בחי' יפול מצדך אלף כי השמאל מקרב מהם הנ"ק ומי שראוי מתקרב. והפסולת נדחה. ורמזו בגמ' כורש החמיץ לבסוף שאמר ויצלין לחיי מלכא ובנוהי והוא כנ"ל שלא הי' כוונתו לשמה. ונמשך מהם כל הכח שלהם ולכן נתוסף לנו עתה שמירה גם משמאל:

והנה כתיב פתחו לי שערי צדק והם י"ב פתחים ושערים שהיו במקדש והם בזכות י"ב שבטים כמ"ש שער ראובן אחד כו'. ובכל ר"ח נפתח שער אחד. ויש שער שכולל כל הי"ב שערים. והוא בזכות יוסף הצדיק. וע"ז כתיב זה השער לה' שכולל כל הי"ב שערים ונעשין אחד ולכן מסיים צדיקים יבואו בו. [והלל הוא בחי' זה השער. לכן הוא רק ביום בחי' זה הדבר. והודאה בחי' שערי צדק הנ"ל]. ומכלל דכתיב אבוא בם אודה. משמע דלא בכל עת יכולין להלל ולהודות רק בפתיחת שערים. לכן בחנוכה יש פתיחת שערים ותיקנו בהלל והודאה. והרשעים היונים שביקשו לבטל חודש. היה כל כוונתם לבטל פתיחת שערים שבקדושה הנפתחים בר"ח כמ"ש ביום החודש יפתח. ולכן עשו י"ג פרצות. ובזה נסתמו שערי קודש כמ"ש ובאו בה פריצים וחללוה. ולכן כשגברו עליהם וגדרו אותן הפרצות נפתחו השערים. ולכן איתא שהיו י"ג השתחויות בעזרה ח"א נגד י"ג פרצות שגדרום וח"א נגד י"ג שערים. והכל אחד דכפי גדירות הפרצות כך הוא פתיחת שערים ולכן תיקנו הלל והודאה להשתחוות ולהודות על פתיחת השערי קדושה ועל גדרות פרצות הרשעים. וכפי השמירה מפרצות הסט"א כך זוכין לפתיחת השערי קדושה וכן הוא בפרטות בנפשות בני ישראל שיש שערי קדושה ויש פרצות מיצה"ר וכפי השמירה לגדור פרצות הסט"א כך זוכין לשערי קדושה. וזה מזוזה בימין פתיחת שערי צדק. ונ"ח משמאל השמירה מפרצות הסט"א דהנה כתיב אשרי שומע לי לשקוד על דלתותי. לשמור מזוזות פתחי. והם ב' בחי' הנ"ל לשקוד על דלתותי לפתיחת שערי קדושה. לשמור מזוזות פתחי הוא השמירה מפרצות הסט"א. כי הדלת ושער משמש ב' דברים הפתיחה להראוין והסגירה לשאינם ראוין ולכן הם ב' דלתות הימיני לפתיחה והשמאלי לסגירה. וזה מזוזה בימין ונ"ח משמאל. וכן הוא בכל דבר שבקדושה שצריך שמירה שלא יתפשט למקום שא"צ. וכן הוא בכלל ישראל. דאנו מבקשין והסר שטן מלפנינו ומאחרינו. דכל דבר שבקדושה יש לו שטן והסתר קודם שזוכין לה וגם אח"כ יש שטן וקליפה המחזרת לאבד אותה ההארה. וכן הי' בכלל גלות מצרים קודם שזכו בנ"י אל התורה. וכשנגאלו מזה השטן שלפנינו וקיבלו התורה וכל המדריגות עד בנין ביהמ"ק. נתגברו אח"כ הד' מלכיות וזה שטן שלאחרינו. וזה מזוזה בימין הרומז אל התורה שזכינו לצאת ממצרים ולקבל התורה. ונ"ח משמאל הוא הסרת השטן מלאחרינו. וכן צריך האדם לייגע עצמו תמיד להסיר מחיצה המפסקת לזכות לנקודה קדושה. ואח"כ לייגע עצמו לשמור אותה הנקודה לבל ימשך אחרי פניות והתפשטות לסט"א. וזהו הרמז במד' שהתורה דינין לפני' ולאחרי' כמטרונה שהולכין זיין לפניה ולאחרי' ע"ש פ' משפטים והוא כמ"ש:

הענין שקבעו המצוה בנרות ומה שנעשה הנס בנרות. דכתיב נר מצוה ותורה אור. וכ' נר ה' נשמת אדם. ובנ"י הם נרות אשר אור התורה יכול להתגלות על ידיהם. ותיקון נפשות בנ"י להיות נרות ע"י המצות שהם מתקנים נפשות בנ"י ברמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת. והרשעים שרצו להשכיחנו התורה ולהעבירנו מעל חוקי רצונו. רצו לכבות זה הנר ואור תורה שנמצא בעולם ע"י נפשות בני ישראל. וכמו כן ביהמ"ק הי' כל הכלים מוכנים להיות נרות המנורה ראוין להשפיע על ידיהן אור התורה כמ"ש ביהמ"ק שלמטה מכוון נגד ביהמ"ק שלמעלה וכמו כן כתיב אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות ופרשנו כי העלאת נרות המנורה הוא רק הכנה להמשיך הארה ממנורה טהורה שבשמים. וכשגברו בני ישראל ונצחום ניתקן הנר מצוה להיות הכנה לאור תורה. וזה הרמז מזוזה בימין ונ"ח משמאל להיות עיקר מכוון הנרות שיחול עליהם אור תורה. ובאמת כן הוא בכל מצוה כמ"ש במדרש נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי. כי בתחלה המצוה היא נר ומתקן האדם. ואחר התיקון זוכה לקבל אור פני ה'. ונראה שלכן תקנו ח' ימים כי ז' הנרות הם מעוררים אור שבעת הימים בחי' פני המנורה כנ"ל. ושמיני הוא רמז על הארת פני המנורה. ולאשר הכהנים היו זהירים תמיד להעלות ז' הנרות מול פני המנורה. לכן בזמן שטמאו היונים ולא יכלו להעלות נרות שלמטה. נעשה להם נס מפני המנורה לעורר שבעת הנרות שלמטה וזה שקוראין ליל שמיני זאת חנוכה לומר שזה האור ז' הימים. וז"ש במדרש שלך לעולם קיימת ופי' הרמב"ן על נרות חנוכה. הרמז כנ"ל ע"י שאהרן זכה להעלות ז' הנרות מול פני המנורה. ופני המנורה הטהורה למעלה לעולם מאירה. ממילא נשאר מזה ישועה לכל הזמנים כשלא יוכלו לעורר למטה יאיר להם אור שבעת הימים כנ"ל:

חנוכה בכח אהרן הכהן מלה דקיימא בעובדא לכן תקנוהו בנר מצוה. שכח המצות בעובדא להאיר גם במקום החושך כמ"ש בגמ' שמכניסו לחורין ולסדקין. ואיתא במשנה מי שמעשיו מרובין מחכמתו כו' שרשיו מרובין אפילו כל הרוחות נושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו. וזה נתקיים באהרן וכל התלאות שעברו עליו בחטא העגל ונו"א ומחלוקותו של קרח והוא נשאר. וקרח הי' להיפוך חכמתו מרובה ממעשיו. ובא הרוח ועוקרתו והופכתו על פניו. ועל אהרן נאמר ותקעתיו יתד במקום נאמן שלך לעולם קיימת ונשאר לכל זרעיו אחריו כתר כהונה. והנה כ' יפרח כשושנה ויך שרשיו כלבנון כי השושנה פורחת במהרה אבל אין שרשי' חזקים לכן ניתן לישראל ב' הכחות יפרח כשושנה ושרשיו חזקים ומרובין כלבנון. וס"ת פסוק הנ"ל אותיות חנוכה. ובאמת פסוק הזה נאמר למעלת בעל תשובה. ואהרן החזיר כל בנ"י בתשובה והיו מעשיו מרובין וזכה לב' המדות צדיק כתמר יפרח דרשו על אהרן פרח מטה אהרן. ויך שרשיו כלבנון ששרשיו מרובין כנ"ל:

תרנ"ד

ב"ה איתא בס' נר מצוה ממהר"ל כי היונים היו רשעים בחכמה לכן בקשו לפרש להם התורה יונית כו' ע"ש. וזהו שאומרין להשכיחם תורתך ע"י התערבות חכמה שלהם ודימו לומר כי התורה היא כשאר חכמה בעלמא אבל באמת חכמת התורה היא גבוה ונעלם מהשגת האדם. וכתיב הן יראת ה' היא חכמה אמרו חז"ל הן לשון יחידית כי כשזוכה אדם לחכמה בכח היראה אז עומדת לעד ואין מתערב בה חכמות אחרים. ולכן הנס דמנורה בשמן שרומז למעלת בנ"י שמתעלה על כל משקה ואין יכול להתערב כלל במשקין כמ"ש במדרש בפסוק ונתנך ה' עליון כו'. ולכן גזרו חכמים על חכמת יונית. שלא לערב חכמות אחרים בחכמת התורה:

שם חנוכה על שם חנוך לנער על פי דרכו. וזהו ענין מזוזה מימין ונ"ח משמאל. ומה שתקנו בהלל והודאה. כי באמת התורה שנתן לנו הקב"ה משמים היא העיקר ואם היו בני ישראל מחזיקים כראוי בתורת ה' לא היו נמסרין ביד מלכיות כמ"ש על עזבם את תורתי. כי התורה ניתנה לדור דיעה שהיו בעצמם מוכנים לקבל התורה. ואחר החטא ששלטו בנו ד' מלכיות. מה שהקב"ה עשה עמנו נסים ונפלאות להאיר לנו מתוך החשיכה. זה חסד לפנים משורת הדין. והוא ממש כמו שמחנכין הנער לידע לילך בדרך הישר אשר הוא מכח חסרון דעת הנער. כמו כן מה שהחשיכו הרשעים עינינו בגלות הוא מצד חסרון הדעת שלנו. זה לא הי' בדין על הקב"ה שהוא דבר המוטל עלינו. ואף על פי כן הקב"ה ברוב רחמיו האיר לנו כמ"ש גם שם ידך תנחני. והוא בחי' נר חנוכה משמאל. וע"ז צריכין הודאה כמ"ש גבי לאה שנתנה הודאה שנטלה יותר מחלקה. וימי חנוכה המה מסייעין לבנ"י לתקן מעשיהם ולהאיר עיניהם מתוך החושך:

עוד יובן שם חנוכה וענין מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל הוא בחי' התורה וביהמ"ק שזה ב' המתנות הגדולות שזכו בנ"י. והם בחי' יששכר וזבולון. יששכר בתורה. וזבולון כמ"ש בנה בניתי בית זבול לך. והתורה היא מן השמים. ובנין ביהמ"ק הוא שזכו בנ"י לבנות בנין במעשה בעוה"ז שישרה בו השכינה לכן זה בימין וזה בשמאל. והנה בנין ביהמ"ק אינו מוכן רק לבנ"י ולכן בית שני שהי' בו חלק לבני יפת לא שרתה בו שכינה בשלימות כמ"ש חז"ל יפת אלקים ליפת אעפ"כ ישכון רק באהלי שם. ולכן אחר מפלת יון נעקר אותו חלק שהי' לכורש במקדש. ויתכן לומר שנתחנך הבית ממש אז. שהרי הנס דמנורה עדות שהשכינה שורה בישראל לכן נק' חנוכה. והנה כל זה עדות שאין שייכות לביהמ"ק רק לבנ"י. ולכן אפילו מה שזכה יפת להיות לו קצת שייכות לא נתקיים. ובאמת אם הי' מבטל עצמו לגמרי כמו שהי' כוונת נח באמרו וישכון באהלי שם שיהי' בטל אליו. הי' טוב. כי מסתמא בנין בית שני הי' במדריגה קטנה מבית ראשון והיה צריך להיות הבנין בבחי' שמאל. וכיון שעמדה מלכות יון על בני ישראל ודימו להם כי המה עיקר כמו בנ"י הי' להם מפלה והוצרכו בנ"י לעמוד גם במקום חלק זה שהי' ליפת. ורמז לדבר דכתיב ביון וירכתי' די נחש. ופי' החיזוק שהי' לו מכח חלק שהי' לו בביהמ"ק. מול זה כתיב בזבולון וירכתו על צידון. וי"ל עוד רמז כמ"ש ועוררתי בניך ציון על בניך יון. וצידון כולל ציון ויון. הגם כי נכתב חסר תיבת צידון בתורה מ"מ י"ל כן. לכן מצות נר חנוכה מבחוץ כמ"ש שמח זבולון בצאתך. והוא הארת הקדושה אפילו למי שעוסק בסחורה כדי להחזיק לומדי תורה כמ"ש בשמאלה עושר וכבוד:

ואדוני מו"ז ז"ל אמר כי על כן תקנו בהודאה דכתיב וירכתי' די נחש שאינו מניח לכרוע עצמו כראוי לפני הקב"ה כי כחו בירך. וז"ש חז"ל מי שאינו כורע במודים לסוף ע' שנה שדרתו נעשה נחש וכשגברו על קליפת יון תיקנו שבח במודים עכ"ד ז"ל. ולבאר הענין נראה כי אז"ל שצריכין לכרוע עד שיתפקקו ח"י חוליות שבשדרה. ונראה כי אחר חטא הראשון מאכילת עץ הדעת נתערב חלק מסט"א באדם כדאיתא משכא דחוויא ועשה כתנות עור. נמצא שצריך כל אדם לתקן זה התערובות. וע"י הכריעה והודאה לפני הקב"ה מתטהרין הח"י חוליות ומתפתחין כי זה הקליפה מעכב החיות שבחוליות להתגלות לכן יש כריעה וזקיפה כמ"ש כורע בברוך וזוקף בשם. הכריעה הוא ביטול הקליפה וחלק הסט"א. והזקיפה התגלות החיות מחי החיים. לכן מי שאינו כורע במודים ולא תיקן בחייו חלק הנחש שבו. שדרתו נעשה נחש כי צריך האדם לייגע עצמו בימי חייו לבטל אותו חלק נחש שבו. וכ' וכל החיים יודוך פי' כל מיני החיות שהרי נק' ח"י חוליות שבשדרה ששם כל חיות האדם. ונחלק מיני חיות לח"י חלקים. וכל מיני חיות צריכין לבטל אל הבורא ית'. וכ' חי חי יודוך דאיתא בזוה"ק צדיק נק' חי בתרי עולמות. שיש באדם ב' מיני חיות חלק אחד מעוה"ב שאין בזה מגע סט"א וחלק אחד שנתערב וכמ"ש וייצר שני יצירות. וכל החיים יודוך הם ב' מיני חיות הנ"ל. וזה בחי' הלל והודאה. וכן כריעה וזקיפה. וזה מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל. ולפי שבירך הוא סוף הח"י חוליות לכן שם עיקר המלחמה והכל תלוי בשמירת הברית כמ"ש חגור חרבך על ירך כו'. [ונראה שב' משיחין הם ג"כ בחי' הנ"ל כי משיח גי' נחש שאז יתוקן קלקול הנחש. וחי חי הם ב' המשיחין. וזה צריך אריכות דברים]:

איתא בקדמונים שיהי' מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל ובעה"ב בטלית מצויצת באמצע. ומדקדקין דלילה לאו זמן ציצית. אבל הפי' הוא לבוש איש ישראל נקרא טלית מצויצת. כי לכן צוה הקב"ה לעשות ציצית במלבוש לרמז על מלבוש איש ישראל. ובאמת הוא חותם ברית קודש שנשתנה ציור איש הישראלי כמ"ש במ"א פי' ועשה לו כתונת פסים לפי' הזוהר וישראל אהב את יוסף אל אהבת הקב"ה את בני ישראל. לכן עשה לנו כתונת פסים כי הגוף הוא מלבוש הנשמה. ומילה עדות על שינוי בנ"י מכל האומות. לכן נקרא כתונת פסים. ונק' טלית מצויץ. וכמו שיש מילה בגוף כן ציצית במלבוש החיצון שהכל רמז אחד. ומצאתי סעד לדברי בגמ' דאיתא שבע ביום הללתיך על ז' מצות תפילין ציצית מזוזה וכשראה דוד המע"ה עצמו ערום במרחץ אמר אוי לי שאני בלי מצוה כיון שנסתכל במילה שמח אמר למנצח על השמינית ע"ש. וקשה מאחר שפרט אלה השבע למה לא חשב גם מילה. אלא נראה שמילה וציצית ענין אחד הוא. ובאמת מכל המצות צריך להיות נשאר רשימה באדם. וז"ש מצותי תצפון אתך להיות נשאר חקיקה ורושם באדם וזהו טלית מצויצת באמצע לקבל הארה שמימין ושמשמאל בנפשותינו:

עוד נראה מזוזה בימין ונ"ח משמאל הוא בחי' משה ואהרן מזוזה תורה אור. ונר חנוכה נר מצוה בחי' אהרן כמ"ש הרמב"ן בפי' המדרש שלך לעולם קיימת על נ"ח. והענין הוא דכתיב מים רבים לא יוכלו לכבות כו' האהבה כו' אם יתן איש כו' כל הון ביתו באהבה כו' יבוזו לו. ואהרן הוא בחי' אהבת חסד כללות בני ישראל ולכן נצטווה להדליק המנורה שהוא הרמז לשלהבת אהבת בנ"י לאביהן שבשמים. והנה אהבה זו צריכה שמירה בשני אופנים שלא יכבו הרשעים את האהבה כאשר עבר עלינו במלכיות אלו שעמדו להשכיח מאתנו אהבת ה'. וכמו כן לשמור שלא יתערבו אחרים להשתתף באהבה זו כי גם בזה הם מכבים אש האהבה. ושניהם נתקיימו בחנוכה שמתחלה היה לכורש חלק בביהמ"ק והשי"ת עזר לנו ונתקן זה כמש"ל. ונדחה מזה. וז"ש אם יתן כו' הון ביתו כו' בוז יבוזו לו. ואח"כ עמדו להשכיח תורת ה' ועזר לנו הקב"ה. וז"ש לא יוכלו לכבות כו'. ולב' אלו תקנו הלל והודאה. והם בחי' אהרן. ונשאר לדורות להדליק נר חנוכה הרמז כי לעולם יוכל איש ישראל לעורר גחלת אהבה בלב להקב"ה ובחנוכה מתעורר ביותר כנ"ל. כי בנס דחנוכה נתעוררו לבות בני ישראל. ואיתא בני בינה ימי שמונה קבעו. נראה כי הבינו שהנס נעשה לעורר הלב לתשובה דאיתא ימינו פשוטה לקבל שבים. פי' כשהקב"ה מגלה אות אהבה וחסד הוא לעורר לתשובה. ובודאי שבו מתוך אהבת הנס כדאיתא ואח"כ באו בניך ופינו וטהרו את מקדשך והוא ע"י פינוי וטהרת הלב בתשובה לכן לשנה אחרת קבעום כשנשתנו לטובה בתשובה שלימה. ונקראו בני בינה ע"ש מבין דבר מתוך דבר. וקבעו שמונה רמז לתשובה. ותשובה מתוך אהבה הוא מדת אהרן. ודו"ק:

מפ' מקץ וחנוכה בשם אמו"ז ז"ל שביאר מחלוקת ב"ש וב"ה אי מוסיף והולך או פוחת. ואמר דיש בנר ענין המאיר והשורף והוא לשרוף הפסולת ולהבעיר הפנימיות אש התשוקה אליו ית' וב"ש ס"ל כי מקודם צריכין להיות סור מרע וזה פוחת והולך. וב"ה ס"ל העיקר להיות מוסיף והולך ובזה ההתלהבות המאיר בו מטהר גופו ומבער ממילא הפסולת. ואמר שזה ג"כ מה שכתוב שיוסף הקדים למנשה ויעקב הקדים לאפרים כי שם מנשה על כי נשני אלקים כו' עמלי כמו שכחי עמך ובית אביך. וחשב זה לעיקר. ויעקב אע"ה ראה כי אין הכל מוכנים לזה. והקדים אפרים כדעת ב"ה עכ"ד ז"ל. ולפי"ז א"ש לשון מוסיף והולך פוחת והולך כי המה באמת ב' דרכים יש מי שהולך בכח הפחיתות של הכנעת הגוף. ויש מי שהולך ע"י תוספות אור הנפש והפנימיות וזה אחד המרבה ואחד הממעיט. והם ב' בחי' הלל והודאה כמ"ש במ"א מזה:

ובענין המאיר והשורף איתא בזוה"ק כי בימי המעשה יש מאור האש ובשבת מאורי אור ולכן מבדילין במוצש"ק בורא מאורי האש לדבק מאור האש במאורי אור של שבת ע"ש בפ' בראשית ופ' ויקהל. ולבאר הענין נראה דיש אור הבא בכח שריפת הפסולת. שהרי כל נר שלנו מאיר רק כפי מה שיש לו לכלות ולשרוף. וזה תכלית כל המלאכות בימי המעשה לברר ולהסיר הפסולת ובכח זה הבירור זוכין לאור. אבל אור המאיר הוא עצם האור שאינו שורף רק מאיר והוא מאור שנברא בראשון שהי' מאיר מסוף העולם ועד סופו וגנזו הקב"ה לצדיקים. ובשבת יש הארה מאור הגנוז וכמ"ש מתנה טובה יש לי כו' ולכן נקרא מתנה שאין זה בכח מעשה האדם. ואיתא דאחר שבת הראשון שנגנז האור הזמין הקב"ה לאדם למצוא אור ע"י אבן. וזהו בחי' מאורי האש ואש השורף שכפי מה שיברר כך ימצא הארה וזה שכתב ויהי ערב ויהי בוקר פי' שכפי בירור התערובות ושריפת הפסולת ימצא בוקר. ולכן בשבת קודש לא כתיב ויהי ערב כי שולט בו מאורי אור כנ"ל. ולכן מפורש בתורה לא תבערו אש ביום השבת וכל המלאכות אין מפורשין בתורה ואיתא בגמ' דהבערה יצא ללמד על הכלל כולו. ונראה הרמז כנ"ל שכל המלאכות הם בכלל הבערה כי הם בחי' אש השורף כנ"ל. ולכן אסור בשבת. והנה הקב"ה נתן לנו חלק באור הגנוז המאיר כמ"ש אור זרוע לצדיק וזה בעולם שנה נפש. בנפש המילה שנק' ברית אש כי האדם אש והיו"ד שבאיש הוא בחי' אור זרוע הנ"ל. ובשנה הוא השבת שיש בו מאורי אור. ובעולם הוא במקדש שהיה בו מאור הגנוז והאיר לכל העולם:

ואיתא בגמרא מחוץ לפרוכת העדות יערוך וכי לאורה צריך והלא כל מ' שנה הלכו רק לאורו אלא עדות הוא שהשכינה שורה בישראל מנר מערבי כו'. והוא כמ"ש כי נר מערבי שהיה דולק על פי נס א"כ הוא בחי' מאורי אור שאינו ע"י כילוי ושריפה רק עצם האור. אכן המצוה הי' שיערוך אהרן ובניו הנרות בכח מאור האש ואח"כ יחול ע"ז הנס ואור הגנוז וזה בחי' נר מערבי. לערב ב' המאורות הנ"ל. וע"ז כ' שא"צ לאורה כי תהלוכות בנ"י במדבר הי' עפ"י העמודים ענן ואש בלי שום אש הדיוט. ורק עדות הוא שבכח בנ"י לעורר אור המאיר על מאור האש שלהם. וזה הרמז בהעלותך עד שתהיה שלהבת עולה מאלי' הוא בחי' מאורי אור הנ"ל. וכמו כן בנס דחנוכה שהיה דולק בלי שמן א"כ הוא בחי' אור הגנוז. אעפ"כ הי' הנס באופן שנשאר פך אחד כדי לערב ב' המאורות כנ"ל. וי"ל שזה ג"כ בחי' הלל והודאה. המאיר והשורף. וכמו כן הפלפול בגמרא אי הדלקה עושה מצוה אי הנחה ופי' הנחה זה הבחי' אור שחל מלמעלה על המצוה. והוא בחי' מנוחה דשבת. ובמ"ש לעיל מענין ערב ובוקר יובן המדרש בראשית ויהי ערב מעשיהן של רשעים ע"ש במ"ש שכ' וירא אלקים כו' האור כי טוב להוכיח שאינו חפץ במעשיהן של רשעים. והפי' כנ"ל שערב הוא לברר התערובות שנעשה ע"י חטא הנחש וכת דיליה שהם הרשעים. ובני אדם צריכין לתקן זה התערובות. ואם כי הוא עבודה. אבל הקב"ה חפץ רק באור כי טוב כמו שהי' קודם החטא וכמו שיש הארה מזה בש"ק מעין יום שכולו שבת כמ"ש:

תרנ"ה

ב"ה המצוה והנס בנרות. דאיתא וחושך על פני תהום זו יון שהחשיכה עיניהם של ישראל. כי בני ישראל אינם יכולין להיות בלי מצות דכ' נר מצוה. כי האדם כלול משמים וארץ. נשמה משמים והגוף מארץ. וכמ"ש והארץ היתה תהו ובהו כו' כן הוא באדם שמתלבש בגוף ואברים גשמיים והם חשכים. אך ורוח אלקים מרחפת על פני המים. פני המים הם המצות עשה ול"ת. והם מאירים לכל האברים והגידים מתוך החושך. וכן כתיב נר לרגלי דבריך. רגלי הוא מדריגה תחתונה והוא הגוף. והתיקון על ידי המצות. אור לנתיבתי הוא גוף התורה בחי' הנשמה. שע"ז כתיב אח"כ יהי אור. והמצות הם פני המים ומתקנים הגוף. וזהו נר איש וביתו שירגיש האדם הארה בנפשו. איש וביתו דאיתא יו"ד באיש ה' באשה. וע"י המצות ותיקון הגוף מאיר בו אות הי' הרשום בנפשו. וכ' מן המיצר קראתי י"ה ענני במרחב יה. מרחב הוא גי' נר והוא התפשטות ב' אותיות הנ"ל ברמ"ח איברים. כי לעולם כח הנשמה נמצא באדם אך הוא במיצר והסתר. וכשזוכין להאורה על ידי רמ"ח מצות. אז מתרחבין ומתפשטין פעולת אותיות הנ"ל. והנה י"פ ה' נ'. ובמלוי יו"ד פעמים ה"ה ר'. נמצא מרחב י"ה הוא נ"ר. והוא ע"י המצות כמ"ש בזוה"ק מצו"ה אותיות הוי"ה. ו"ה בהתגלות. ומ"צ הוא חילוף אותיות הנ"ל. שע"י המצות באים להתגלות כנ"ל:

איתא מזוזה בימין ונ"ח משמאל ובעה"ב בטלית מצויצת באמצע. הרמז הוא כי מכל המצות נעשה מלבוש לנפש האדם. וצריך האדם לראות לקבל רשימה וציון מכל מצוה. וז"ש ומצותי תצפון אתך. ולכן מזוזה ונ"ח עושין רשימה בלבוש הנפש שהוא הגוף. וזה שרמזו חז"ל כל ביתה לבוש שנים מילה ופריעה. מזוזה ונ"ח. ונאמר לבוש שנים שעושין רשימה במלבוש האדם כמ"ש:

והנה חנוכה הוא בכח הכ"ג אהרן הכהן שהניח רשימה קדושה לעולם. ומתגלה בחנוכה. והוא הי' בחי' המלבוש שניתן לו שמונה בגדי כהונה ולכן יש שמונת ימי חנוכה שבכל יום מתגלה הארה מבגד מיוחד. ובכלל כתיב תומיך ואוריך כו' תומים שמתמם את דבריו ואורים שמאירים דבריהם כמ"ש חז"ל. ומזוזה בחי' תומים כמ"ש אמיתה של תורה זו מזוזה. ואורים נר חנוכה שתקנו מול המזוזה לומר שבכח הנרות הללו מאירים דברים הנאמרים במזוזה שיוכל האדם לקבל הארת הדברים בלבו:

מזוזה בימין נ"ח משמאל. כי נ"ח היא מצוה מתורה שבע"פ. והיא מאירה מתורה שבכתב שהיא מזוזה מימין. ועל מצוה זו נאמר לא תסור כו' אשר יגידו לך מן המקום ההוא. הגדה הוא לשון המשכה. וסנהדרין שהיו במקדש המשיכו ממקום ההוא מצות נר חנוכה לדורות. ותורה שבע"פ לא נכתב מפורש וצריך שאלה וחקירה כמ"ש שאל אביך ויגדך. ולכן יש מהדרין ומהדרין מן המהדרין שכפי מה שאדם מחפש לכנוס בהארות ימים האלה כך מתגלה לו. ואיתא קבעום ועשאום יו"ט. הוא במלולא ובעובדא. להלל בפה ועשי' בנרות וכמ"ש במ"א בשם מו"ז ז"ל כי הלל והודאה הוא בחי' יוסף ויהודה כו'. והם בחי' ברית המעור וברית הלשון שזה כלל האדם הישראלי. ואותן הרבטל שעים רצו לבריתות אלו כדאיתא שביטלו שבת חודש ומילה. חודש הוא כח פיהן של ישראל שבאמרם מקודש החודש נגמר כן בשמים והוא ברית הלשון. מילה ברית המעור. ושבת כולל שניהם זכור ושמור. ועתה שנצחו בימים הללו אותן הרשעים ממילא מאירין אלה הבריתות בנפש האדם:

תרנ"ו

ב"ה עשאום י"ט בהלל והודאה. הלל מיוחד לבני ישראל כמ"ש עם זו יצרתי כו' תהלתי יספרו. והודאה הוא אשר זכו בנ"י ליקח חלק שאר האומות כי באמת הכל צריכים להודות אליו ית"ש. וכ' אורך ימים בימינה למיימינים בה ולמשמאילים עושר וכבוד. ולכן יפת וכורש היו ראוים לעושר וכבוד שהי' מסייע לביהמ"ק. אבל כאשר החמיצו תולדות יפת ועמד מלכות יון להשכיח אותנו תורת ה' ומצותיו. ניתן לנו חלק השמאל ג"כ. וזה מזוזה בימין ונ"ח משמאל. ולכן נק' חנוכה שזה חלק הבא מחדש לבנ"י וצריכין לחנכו בקדושה כי זה כל ירידת בנ"י לגלות ליקח הנצוצי קדושה שנמצא בשמאל. וזה הודאה כמ"ש בשם יהודה שקראתו יהודה על שם שלקחה יתר מחלקה כמו כן הודאה על חלק נ"ח משמאל. וע"ז כ' העם ההולכים בחושך שבנ"י ירדו לכל אלה המקומות. זכו לראות אור גדול. ואיתא יון זה חושך שהחשיכו עיניהן של ישראל. דכתיב נר מצוה. ובנ"י א"י להיות בעוה"ז בלי מצות. והם שגזרו לבטל המצות בזה החשיכו עיניהם של ישראל. ואותו הדור היו צדיקים וחשכו עיניהם בביטול המצות. ובאמת הפי' חושך על הפרצות שעשו במקדש דאיתא מן ביהמ"ק יוצא אורה לכל העולם. כמ"ש במד' בראשית מהיכן נברא האורה מביהמ"ק ע"ש. וזה הי' ע"י שבנו בני ישראל בית קדוש ונבדל מכל האומות לכן שרתה שכינה ביניהם. וכ"כ במדרש שהי' במקדש חלונות שקופים אטומים צרות מבפנים ורחבות מבחוץ. הרמז כפי מה שהי' נסתר ונעלם מעיני הרשעים כך נגלה שם האור והאיר לכל העולם. וע"י שפרצו פרצות בחומה ואמרו כי גם הם שייכים לזה מיד נחשך האור וזה עדות שאור ביהמ"ק מוכן רק לבנ"י. לכן אח"כ באו בניך וטהרו מקדשך והדליקו נרות. פי' שחזר האור למקומו. וכן איתא במדרש כי המשכן וביהמ"ק הי' טובה לכל העולם. ואם היו מניחין בנ"י במקדשם היה יוצא משם אורה לכל העולם. ובהתקרבותם למקדש וימנע מרשעים אורם ובזה החשיכו גם לבני ישראל:

וכתיב ימין ושמאל תפרוצי זרעך גויים יירש. כי הימין מיוחד לבני ישראל כו) ולפי שעשו היונים פרצה במקדש. כמ"ש ובאו בה פריצים לכן כשגברה מלכות חשמונאי עשו פרצה בהם ונעשה גם משמאל ימין כמשרז"ל כשישראל זכאין אף השמאל נעשה ימין. וזהו הבינו חכמי הדור שהיו בלשכת הגזית שהוא עת לפרוץ בשמאל ולירש נחלת גוים. וע"ז כתיב לא תסור כו' אשר יגידו לך ימין ושמאל ודרשו חז"ל אפילו יאמרו לך על שמאל שהוא ימין. כי לכל זמן ועת. והם הבינו כי הוא עת להמשיך אור גם בשמאל. וזה כח תורה שבע"פ. ורמזו מזוזה בימין נ"ח משמאל. מזוזה בחי' תורה שבכתב בחי' מרע"ה שהוריד תורה מן השמים ונתנבא בזה הדבר אספקלריא המאירה. ונ"ח משמאל בחי' יהושע שהי' מכבש ארץ שבעה אומות שורש תורה שבע"פ. ונביאים שנתנבאו בכה אמר ה' אספקלריא שאינה מאירה. וב' אלו הם בחי' זרח ופרץ. שכ' ז"ל שפרץ רומז ללבנה שלפעמים פרוצה והיא מלכות בית דוד שעושה פרצה באומות עעכו"ם:

מצות חנוכה נר איש וביתו. שצריך לקבל הארת החנוכה להתלהב הלב לעבודת השי"ת בימים הללו שנעשה לנו נסים לקיים מצותיו. וכאשר חכמים הגידו הי' תפוס נ"ח ועומד לא עשה כלום. כי צריכין להיות מוסיף והולך ע"י הנ"ח כמ"ש לכו ונלכה באור ה'. ולמ"ד פוחת והולך הוא בבחי' סור מרע:

בחנוכה קורין בנשיאים. דכ' זאת חנוכת המזבח כו' המשח אותו מאת נשיאי ישראל. העיד הכתוב כי חל קדושה על המשכן בכח התקרבות הנשיאים. כי כל בנין המשכן ומקדש היה עדות שיש למעשה בנ"י חלק בקדושה עליונה כמ"ש בגמ' מחוץ לפרוכת העדות וכי לאורה צריך כו' עדות הוא שהשכינה שורה בישראל מה עדות נר מערבי כו'. והענין הוא כי כל הנהגת בני ישראל במדבר למעלה מן הטבע. ה' הולך לפניהם. ולכן אמרו וכי לאורה צריך ומה הי' נצרך להיות נס בנר מערבי להיות דולק כל היום. והלא יכול להיות נר מאיר מעצמו במשכן עפ"י נס. רק שזה העדות שחל מעשה הנס כפי הכנת בנ"י כמ"ש יערוך אותו כו'. וזה רמז נר מערבי להיות התערבות מעשה נסים בהכנת האדם. זה עדות שהשכינה שורה בישראל דייקא. וזה עצמו הי' ג"כ בנס דחנוכה שנשאר שמן על יום אחד ונעשה בו נס דייקא. וזה עיקר העדות שבהדלקת הכהן נעשה נס. ומיושב קושית הב"י כי לא הי' נס בלילה הראשונה. ואדרבה זה עיקר העדות שלא הי' דולק בנס רק בהשתתפות מעשה הכהן. וכן הי' בענין המלחמה מסרת גבורים ביד חלשים כו'. הגם כי לא הי' עפ"י טבע א"כ הי' יכול להיות שיהי' להם מפלה ומיתה במקומותיהם. רק שרצה הקב"ה להיות נעשה הישועה באמצעיות בנ"י. וזה עצמו שם חנוכה כמו חנוך לנער עפ"י דרכו. כי הקב"ה עושה הנס באמצעיות בנ"י להרגילם להתמשך אחר הנהגה עליונה. משל המלך שאוחז יד בנו ועושה בידו בעצמו נקמה בשונאיו. וכן גם עתה מתעורר הנס בשמים במצות הדלקת נר חנוכה. ולכן מברכין להדליק נר חנוכה ולא אמרו להדליק נר בחנוכה. רק שיש למעלה נר חנוכה. ובנ"י מדליקין אותו הנר בכח מעשיהם למטה כנ"ל:

תרנ"ז

ב"ה מצות נר חנוכה היא תורה שבע"פ ובמד' שלא תהא מצות זקנים קלה בעיניך אמר הקב"ה אף עלי גוזרין ואני עושה דכתיב ותגזר אומר כו'. פי' בכל מצות חכמים כמו שגוזרין על בנ"י לעשותה כן כביכול גוזרין על הקב"ה בשמים שיסכים עמהם. וע"ז אמרו קבעום ועשאום יו"ט שנקבע גם בשמים להיות ימים טובים. ומברכין אשר קדשנו וצונו. א"כ הוא מצות השי"ת בעצמו. כי הי' גלוי וידוע לפניו מה שעתידין לתקן ואמר ועשית על פי הדברים אשר יגידו לך. על פי התורה אשר יורוך. פי' כי התורה היא תמימה וסתומה. וחכמים הפותחין בתורה פותחין פי הבאר של התורה זה כח תורה שבע"פ. וע"ז נאמר פתחו לי כחודה של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של היכל ואולם. כי תורת ה' תמימה והיא תורת אמת שיש בכל אות כלל כל התורה. ולכן החכמים המכוונים המצוה לאמיתה של תורה הרי במצוה זו כל התורה. וכמו שכל תרי"ג מצות תלוין בכל מצות התורה כמו כן במצות חכמים. ולא עוד שנכתב על כל מצות חכמים מ"ע ול"ת ועשית על פי הדבר. לא תסור מן הדבר. והקב"ה רצה שיהיו המצות האלו על פי דברי חכמים שהם יוציאו מכח אל הפועל מצות אלו. ולכן חביבין דברי סופרים מדברי תורה שהיא חיבה יתירה שרצה בנו שיהי' הציווי והמעשה הכל על ידינו. וזה הברכה להדליק נר חנוכה כי באמת נר חנוכה הוא תיקון בעולמות שלמעלה ובימים האלו המצוה עלינו להדליק זה הנר. והוא מקום וכלי אל ההתחדשות. וע"י הדלקת נר חנוכה יכולין לקבל מזה ההתחדשות:

אא"ז מו"ר ז"ל אמר הפסוק הדר כבוד הודך הוא בחנוכה שהוא תיקון בחי' הוד ונתקן בהלל והודאה כדכתיב ודברי נפלאותיך אשיחה ולכן נמצא בגמ' מהדרין ומהדרין מן המהדרין בעבור ג' הלשונות הדר כבוד הודך עכ"ד ז"ל. והענין שהאור יורד ממדריגה אחר מדריגה בג' עולמות עד שמתגלה הארה מהוד כבוד מלכותו ית"ש בעולם הזה והמהדרין זוכין להרגיש ממדריגה גבוה מזה וכן בנר יש ג' בחי' שמן פתילה ואור. וגם באש עצמו יש ג' נהורין תכלא חיוורא כו'. והכל לרמוז כי האור א"י להתגלות בעולם רק בהשתלשלות המדריגות. ואהרן הכהן בהדלקת המנורה המשיך מזה האור לעולם שלמטה. וזה הרמז שאמרו אבן הי' ובו שלש מעלות שעלי' הכהן עומד ומטיב הנרות רמז על ג' בחי' הנ"ל:

מזוזה בימין נ"ח משמאל. כי המצוה להדליק על הפתח מבחוץ. כי הפתח משמש כניסה ויציאה. ומזוזה דרך ביאתך מימין ונר חנוכה דרך יציאה משמאל. כי צריכין שמירה בביאה ויציאה. כדכ' ה' ישמר צאתך ובואך. ונר חנוכה הוא להיות מרגיש קצת הארה אפילו כשאנו מבחוץ. וזה ענין הודאה שתקנו כי ההלל מיוחד לבנ"י בכל הישועות. והודאה הוסיפו לפי שראו שנס הזה הוא להשאיר הארה גם לימי הגלות כשיהיו מבחוץ. ובאמת בביהמ"ק כשאדם נכנס בו יצא משם טעון ברכות והי' נשאר לו רשימה מביהמ"ק בכל מקום שהלך. וכמו כן כשיצאנו לגמרי מבית מקדשינו הניח לנו הקב"ה רשימה וזכר מהארת ביהמ"ק שלא נשכח לגמרי הארת ביהמ"ק. וזהו בחי' הודאה כי ההלל הי' בביהמ"ק. ועתה יש לנו להודות ולהאמין כי עוד יש בנו הארה מביהמ"ק אפילו שאין מרגישין בזה זהו בחי' הודאה:

הנס והישועה בחנוכה נעשה ע"י הכהנים. כי מדת הכהן לקרב בני ישראל להקב"ה כדאיתא באהרן אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. ולפי שעמדה מלכות יון הרשעה להשכיח תורה ומצות מבני ישראל. לכן הכ"ג מסר את נפשו ועלתה בידו. והתקין עוד הכנה לדורות בימי חנוכה שהימים מסייעים לקרב לבות בנ"י לשמים. וזה מזוזה בימין ונ"ח משמאל הוא בחי' שני שדיך זה משה ואהרן. משה רע"ה הוריד התורה מן השמים וכביכול נתלבש אלקותו ית"ש בצמצום אותיות התורה. וכן מזוזה היא פרשה מן התורה וחקוק שם שדי שצימצם להשרות שכינתו בבנ"י. וביהמ"ק הי' בחי' אהרן הכהן להיות בית מיוחד שבנ"י מפרישין ומבדילין מקום מיוחד אליו ית"ש. וכמו כן בכל איש ישראל להיות דירה בלבו ליראת ה' ואהבתו. ואהרן מסר נפשו לקרב בנ"י לאביהם שבשמים והשפיל עצמו לשפלים מבנ"י לקרב לבם. וכמו כן מתתיהו כ"ג אחריו הניח הארה לדורות השפלים. ועליו נרמז ושם דרך המדליק נרות במבואות האפלים שבשביל זה זכו למלוכה בני חשמונאי כמ"ש בשאול בשביל שהדליק זקנו נרות במבואות האפלים:

כתיב נר מצוה וכתיב נר ה' נשמת אדם. והענין כי נר הוא כלי אל האור. והנה הגוף הוא בציור אברים כפי כחות הנמצאים בנשמה. ולכן ניתן רמ"ח מצות לתקן כל אבר להיות כלי אל אור הנשמה המיוחד לזה האבר. וע"י המצות נגמר הכלי להיות הארות הנשמה מתגלין בגוף וזהו בחי' נר מצוה. אכן באמת גם הנשמה בעצמה וכל הכחות הנרשמים בה הכל רק הכנה וכלי לקבל חיות אלקות. וזה נר ה' נשמת אדם כי הגוף כלי אל נר"נ. נפש לרוח. רוח לנשמה. ונשמה לקבל אור עליון. והקב"ה נתן זה התקשרות שיהי' הגוף מקושר לנפש ונשמה וכפי תיקון הגוף מתעורר כח הנשמה. אכן כמו כן ע"י התעוררות הבא מלמעלה. הנשמה מעורר את הגוף. ובחי' נר מצוה הוא בימי המעשה וגם נר חנוכה שהיא מבחוץ. אבל נר ה' הוא בשבת שמתגלה הארת הנשמה ומעלה את הגוף. והוא בחי' חירות. לכן כתיב חופש כל חדרי בטן ואז"ל מלשון לחפשי ישלחנו. כי כשמתגלה הארת הנשמה נעשה גם הגוף בן חורין להתדבק ברוחניות ולהבדל מן הגשמיות. לכן כתיב כי אתה תאיר נרי ופ"א כ' אתה נרי. והיינו לא זו כי נר ה' נשמת האדם שע"ז כ' אתה נרי. אך גם זה הנר מעלה את הגוף ג"כ כנ"ל שהוא בחי' נר מצוה. לכן כתיב תאיר נרי שנר ה' יעלה את נר מצוה כנ"ל:

בחנוכה קורין בנשיאים. דכתיב זאת חנוכת המזבח. זאת הוא דבר שקיים לעולם ואיתא במדרש נשא כי הראה הקב"ה לכל שבט מה שיהי' בו עד לימות המשיח. לכן זה קרבן הנשיאים היה הכנה לכל הדורות. ואיתא במד' בהעלותך כי ניחם הקב"ה לאהרן ושבטו שלא היו בחנוכה וא"ל שקרבנם הי' לשעה ושלך לעולם קיימת. פי' שאהרן ושבט לוי שהם הנבחרים מכל השבטים הם תקנו זו החנוכה של הנשיאים להיות קיים לעולם. שבאמת הנשיאים מעצמם הקריבו כמ"ש במדרש קח מאתם. מאתם הי' דבר זה. אבל אהרן העלה את קרבנם לשורש שיהי' דבר המתקיים לעד. ולכן ע"י נרות חנוכה מתעורר הארה מזו החנוכה:

תרנ"ח

ב"ה איתא במדרש וישלח חדשים לבקרים רבה אמונתך ממה שאתה מחדשנו בכל בוקר אנו יודעין שאמונתך רבה לתחיית המתים. וממה שאתה מחדשנו בבוקרן של מלכיות אנו יודעין שאמונתך רבה לגאלינו. כמו שבכל יום נעשין בריה חדשה וכל סדר הלילה הוא בשביל זה ההתחדשות. כן כל גלות כדי להביא התחדשות כמ"ש לעיל בפ' ויצא על פסוק ואומר אך חושך כו' ולילה אור בעדני. גם חושך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר. פי' כי גם בלילה יש אור רק שהוא בדרך נסתר. אור הבא מתוך החושך. ובגלות יון שנק' חשך כמ"ש במדרשים והי' הכנה להתחדשות אור בעדינו ולכן נקרא חנוכה על התחדשות שנעשה אחר זה המלכות יון. ואיתא שאומרים בכל יום מזמור שיר חנוכת בשביל הארה שנתחדש בכל יום ונפשות שנתבררין בכל יום מחושך לאור. כי הקב"ה עושה פלא. ובכל יום נמצא רמז מתחלת העולם ועד סופו. כמ"ש מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית ומ"ב כולל כל הבריאה עד תחיית המתים ועוה"ב וע"י חדשים לבקרים צריך האדם להחזיק באמונתו ית"ש. ומכש"כ כשנתחדש גאולה מבוקרן של מלכיות שהוא לחזק אמונת בני ישראל:

איתא בחנוכה קורין בנשיאים. והענין הוא כמ"ש במשכן וידעו כי אני ה' כו' הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם. שהשראת השכינה במשכן הי' גמר ותכלית יציאת מצרים. כמו כן בכל גאולה ממלכות אחד זוכין אח"כ להשראת השכינה. וכן הי' בחנוכה גילוי שכינה. ולכן עשו חנוכה כמו בשעת בנין הבית. כי אחר שנטהרו מטומאת היונים הי' השראת השכינה בבית המקדש. ונאמר עוד כי מאחר שתקנו שמונה ימים. ראי' שהי' זה בבחי' בעלי תשובה. ולפי שבמקום שבע"ת עומדין אין צדיקים יכולין לעמוד. א"כ נגלה להם אח"כ אור חדש ביותר ממה שהי' מקודם. ולכן עשו חינוך עתה. וגם המשכן היה בבחי' בעלי תשובה. והנה נשאר מזה חנוכה לכל שנה ושנה שנפתחין שערי תשובה בימים האלו. ולכן המצוה על הפתח. לומר שנפתח פתח לקבל הרוצה לשוב בתשובה בימים אלו ולחדש מעשיו לטובה:

איתא בקדמונים שיהיה מזוזה בימין ונ"ח בשמאל ובעה"ב בטלית מצויצת באמצע. ומדקדקין דלילה לאו זמן ציצית. אבל הרמז הוא כי מלכות יון הרשעה עמדה להשכיח את התורה ומצות. אבל עצת ה' היא תקום. והקב"ה נתן לנו מצות ציצית דכתיב בהם וזכרתם את כל מצות ה'. למען תזכרו. וע"י מצות ציצית נשאר רשימה בגוף איש הישראלי שאינו יכול לשכוח המצות. ז"ש תזכרו לשון נפעל להיות הזכירה דבוק בעצם האדם ולא יוכל לשכוח. ובאמת כל מצוה היא להביא הזכירה באבר המיוחד למצוה זו כי הנשמה יש בה זכירה וזוכרת שנשתלחה בעולם לעשות רצון הבורא ית' רק הגוף משכח. והמצוה מאיר את כלי הגוף להיות דבוק בזכירה הנ"ל. אבל ציצית מביא זכירה לכל האברים ולכן אמרו ששקולה נגד כל המצות הואיל ועל ידה וזכרתם את כל מצות ה'. וזה הרמז בעה"ב בטלית מצויצת כי הנשמה היא בעל הבית ומלבוש הגוף של איש הישראלי הוא מציצית שנשאר בו רשימה וזכירה ע"י מצות ציצית כמ"ש במד' בנות ציון בנים המצוינים לי:

מלכות יון הרשעה הי' כל כוונתם לבטל בנ"י מתורה ועבודת השי"ת. לכן הי' הנצחון ע"י כהנים עובדי השי"ת. וכמו כן אותו הדור הי' כל צרתם מחמת ביטול תורה ועבודה לשם שמים בלבד ולכן רבת את ריבם שהי' הריב שלהם כמו הריב למעלה שהי' כל כוונתם לשם שמים. וזה הנס הוא חיבה יתירה לבנ"י להראות כי חפץ הקב"ה בעבודתם לכן נתקן ההלל הללו עבדי ה' שהרי עדות יש שאתם נבחרים להיות עבדי ה' ולכן בימים האלה צריך האדם ליקח עצמו לעבודת ה' בשמחה וזהו מזוזה בימין ונ"ח בשמאל כי מזוזה היא תורה שבכתב ובשמים מבורר כי חלק ה' עמו. אבל בעוה"ז עלמא דשיקרא צריכין עדות ע"ז וכשהקב"ה עשה לנו נסים נתברר גם בעוה"ז כי אנחנו עמו. וימין הוא כמ"ש אורך ימים בימינה עולם שכולו ארוך בחי' עולם הבא. ועוה"ז בשמאלה הוא העדות של נר חנוכה כנ"ל:

עוד יובן מזוזה בימין נ"ח משמאל. שהם שמירה אצל הפתח ומזוזה מציל האדם כמ"ש בזוה"ק מזוזת זז מות. אבל נר חנוכה משמאל הוא חיבה יתירה להנקם מאויב דכ' עזה כמות אהבה זה בחי' מזוזה מימין. קשה כשאול קנאה להנקם. כמ"ש רשפי' רשפי אש וכמ"ש נקמת את נקמתם. ועל ב' אלו כתיב להצילך. ולתת אויביך לפניך. [ויתכן לומר כי מ"ד נ"ח בימין הוא ע"פ מ"ש כשישראל זכאין גם השמאל נעשה ימין כדכ' ימינך ה' נאדרי כו' ימינך ה' תרעץ אויב. אבל אין כל הדורות זוכין לזה לכן הלכה נ"ח משמאל והבן] וע"ז תיקנו הלל והודאה:

עוד ב' המצות מזוזה ונ"ח כמו תפילין ש"ר ושל יד. ואיתא שם ה' נקרא עליך זה תפילין שבראש והוא בחי' תורה אור חלק הראש והנשמה דכתיב בי' למען תהיה תורת ה' בפיך. וכמו כן מזוזה שהיא פרשיות שבתורה חתימות שם שד"י מלבר והוי"ה מלגאו שניהם גי' ש"ם. ותפילין של יד כ' בי' וקשרתם שהוא שעבוד הגוף במעשה והוא בחי' נר מצוה וזהו נר חנוכה חנו כה. כמו ידכה יד כהה. לכן מזוזה למעלה ונ"ח למטה כמו תש"ר וש"י. וכמו שיש ב' רשימות באדם חותם על זרועך ועל לבך. כן במקום ודירת איש ישראל מזוזה ונר חנוכה:

תרנ"ט

ב"ה להדליק נר חנוכה. ולא אמרו נר בחנוכה. רק שזה הנר חנוכה צריך איש ישראל להדליק. וכן נר שבת. הנרות הם למעלה ואותנו צוה להדליקם שבמעשה האדם למטה מאירין הנרות למעלה. ואיתא בשם האריז"ל להדליק נר חנוכה הוא שם קדוש נח"ל נוצר חסד לאלפים. וכ' נפשנו חכתה לה' ר"ת שם הנ"ל. שע"י הבטחון שהי' לבנ"י באותן דורות השפלים שהיו ימי חושך. ע"י הבטחון והקווי אל ה' הוציאו מכח אל הפועל אותו השם והנחל. כי יש שמות למעלה שמיוחדים שבנ"י יוציאו אותם מכח אל הפועל. וכ"כ קוה קויתי ה' כו' ויעלני כו' מטיט היון כו' ויתן בפי שיר חדש כו' יראו רבים וייראו ויבטחו בה'. שמצוה לראות נר חנוכה ובזה מתחזקים לבטוח בה' אפילו בימי החושך ואפילה. וכן אמר מו"ז ז"ל רמז על חנוכה ס"ת הפסוק נכון לבו בטוח בה' סמוך:

מזוזה בימין ונ"ח בשמאל. כי הרשעים עמדו להשכיחם תורתך. ומזוזה הוא להזכיר לאדם תורת ה' ומצותיו. וכ' נר לרגלי דבריך. וכן איתא שתכלה רגל מן השוק. ופי' מו"ז ז"ל שהוא לבטל הרגילות והטבעיות. כי רגלים הם דרגין תחתונים לכן הם משוקעים ביותר בטבע והרגל וזה גורם שכחה. וכלל הדברים כמ"ש ויגע בכף ירכו. והוא בחי' גיד הנשה דמנשיא פולחנא דמארי'. ומזוזה בימין כמ"ש נצח ישראל לא ישקר. לכן הוא בקביעות לעולם. אבל השמאל עוד לא נתקן רק בימי חנוכה נתקן גם השמאל. ואיתא רמז טבוח טבח והכן אותיות חנוכה. ובגמ' איתא והכן טול גיד הנשה בפניהם. והכל ענין אחד כי ענין הכנה הוא הזריזות. היכון לקראת אלקיך ישראל. היפוך השכחה שלא לעשות המצוה כפי הרגילות רק בהתחדשות התלהבות בכל עת בזריזות:

בחנוכה גומרין את ההלל. כי באמת עיקר ההלל הוא בביהמ"ק כדכתיב פתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה. לכן ברגלים שעלו בנ"י להיראות בביהמ"ק הי' העיקר ההלל כי ההלל הוא בשמים. וזה הלשון גומרין את ההלל כי התחתונים גומרין את ההלל ואין המצוה נקראת רק על מי שגומרה. הגם כי עיקר ההלל למעלה אבל סיום ההלל למטה. אבל בחנוכה המצוה מבחוץ כי יורד הארה בימים האלה גם מבחוץ לכן גומרין את ההלל אפילו מבחוץ. והוא שלא בהדרגה כי המה ימי נסים. ועשאום ימים טובים בהלל והודאה. טוב הוא אור הגנוז כדכתיב וירא כו' האור כי טוב. וזה האור א"י להתגלות תמיד. רק ביו"ט מתגלה לבנ"י הארה מזה. לכן הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו שהתגלות חסד הטוב מתפשט לעולם. ובנ"י מעידין ע"ז שיש להם הרגשה בזה הטוב כמ"ש יאמר נא ישראל יאמרו נא בית אהרן כי הם מעידין על זה. כמו כן תקנו בימים האלה להיות הרגשה והארה מטוב הגנוז:

תר"ס

ב"ה שם חנוכה הוא התחדשות שע"י הנס נעשו כברי' חדשה כדאיתא כל שעושין לו נס ואומר שירה בידוע שנמחלו לו כל עונותיו א"כ נעשה כברי' חדשה. והנה בקי"ס שירה חדשה שיבחו גאולים פי' חדשה שאינה מתיישנת לעולם. והרי מתחדשת השירה בכל יום בבנ"י. ועתה בחנוכה מצאו התחדשות בשמונה ימים אלו ע"י הלל והודאה שנתמלאו בשמחה ע"י הנס:

איתא המהדרין נר לכל או"א. פרש"י המהדרין אחר המצות. והטעם כי עיקר הנס הי' לגבור על אותן הרשעים שרצו לבטל בנ"י מתורה ומצות. א"כ מי שמהדר ביותר אחר המצות מתפעל ביותר בימים אלו. ונראה שתקנה זו היתה גם אז. שהי' ג"כ בבנ"י כמה מדריגות. הגם שכולם שמחו בעשיות המצות. מ"מ מי שעושה המצוה מצד החיוב. ואונס רחמנא פטרי'. אינו מיצר כ"כ. אבל המהדרין ומשתוקקין לקיים מצות ה'. להם הי' נפש מרה בגזירת היונים. וכשנעשה הנס נתמלאו שמחה. ולכן הוקבע גם המצוה לפשוטים ולמהדרין. ומהדרין אחר המצות יכולין למצוא הארה ביותר בימים האלו. והנה חילקו מצות חנוכה. ומהדרין. ומהדרין מן המהדרין. משמע שיש ג' מדריגות בעבודת הבורא. והם בחי' מעשה דיבור ומחשבה. דכ' נר מצוה והוא בעשי'. תורה אור הוא למהדרין שמשתוקקין אחר המצות ועושין בהתלהבות והמצוה הוא להם תורה. וזה בחי' הדיבור. ובכל מצוה תיקנו ברכה לפני' בחי' דיבור. ובאמת הברכה אות הוא שהמצוה חביבה עליו ביותר. זהו בחי' מהדרין. ויש עוד דרך חיים תוכחות מוסר הוא התכלית של תורה ומצות שיתקן נפשו על ידיהם ומתעלה לדרך החיים והוא בכח המחשבה. לכן רמזו מהדרין מן המהדרין מוסיף והולך. כי הוא לאדם שהוא מהלך ומתעלה ע"י תורה ומצות. וזה ג"כ רמז מזוזה בימין ונ"ח בשמאל נר מצוה ותורה אור ובעה"ב מצויץ באמצע הוא עיקר התכלית שתורה ומצות יעשו רשימה בנפש האדם להדריכו בדרך חיים. וכ' נר לרגלי דבריך הוא המצות בעשי' שמתקן הגוף שיהי' מוכן ללכת בדרך החיים. ואור לנתיבתי שמאיר לו הדרך להיכן ילך ונפתחין לו נתיבות חכמה:

במדרש בהעלותך אל תהי מצות זקנים קלה בעיניך שגם עלי גוזרין ואני מקיים כו'. ומביא הפ' דברי חכמים כדרבונות שמכוין הפרה לתלמי'. וכמסמרות נטועים. יש להם כח ברזל ונטיעות השורש ע"ש. והענין הוא כי התקנות ומצות של אנשי כנה"ג הם תיקונים לנפש האדם. והם תיקונים למעלה. מסמרות למטה. ונטועים בשורש העליון. וכן בחנוכה איתא קבעום ועשאום ימים טובים. פי' קבעום למטה ועשאום למעלה והקב"ה מסכים עמהם. ולכן קורין פרשת נשיאים בחנוכה דכתי' ויקרבו הנשיאים כו' והקב"ה הסכים עמהם כמ"ש קח מאתם. כי בהקמת המשכן וכן במקדש שרה רוה"ק על הזקנים. וכל התקנות שלהם הם רצון הבורא ית"ש כמ"ש שאל אביך ויגדך הוא לשון המשכה. מסמרות. דרבונות. זקניך ויאמרו לך הוא שיאמרו לך רצון אביך שבשמים:

ענין הלל והודאה הם שם א"ד ושם אהי"ה כי כל נפלאותיו של הקב"ה הם סתים וגליא. וכשנעשה נסים לאבותינו יש הלל על הישועה שבנ"י מרגישין ורואין. אבל עומק נפלאותיו אין לשער ולספר כמ"ש ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך וזה עיקר הישועה התיקון שנעשה למעלה וזה בחי' הודאה מה שאין רואין בעין. רק שמבינים מן הנגלה. הנסתר. וע"ז יש להודות. וזה הישועה הנסתרת הוא קיים לדורות שהוא למעלה מן הזמן. וזה שם אהי"ה. וכמו כן בהללוי' שאמרו חז"ל שהוא גדול שבכולן שכולל שם ושבח כאחד הוא ג"כ ב' שמות הנ"ל שם אדנ"י ואהי"ה גי' הללוי"ה. ובאותו הדור היו חכמים גדולים כמ"ש בני בינה כו' קבעו. והבינו שזה הנס יש בו דברים נסתרים. ולכן זכו להמשיך רשימה מזה הנס על כל השנים שזה מבחי' שם אהי"ה כנ"ל:

איתא בגמ' בפורים אין אומרים הלל דאכתי עבדי אחשורוש אנן. ויש להבין דגם בשאר יו"ט וחנוכה שהם זכר ליציאת מצרים ולמפלת מלכות יון מ"מ אכתי עבדי אדום אנן. ג"כ הללו עבדי ה' ולא עבדי מלכי אומות. אכן באותן הימים שנעשה גאולה כז) מתעורר חירות בנפשות בני ישראל. ונק' עתה עבדי ה' ולא עבדים אחרים. כי א"י לומר הלל בשלימות רק כשיש זמן חירות ולכן אותן הימים שיחיד גומר בהם את ההלל הם ימי חירות. בודאי לעולם בנ"י מהללין את הבורא כדכ' עם זו יצרתי כו' תהלתי יספרו. אבל לגמור ההלל בשלימות הוא בזמנים שיש חירות ואז חל עלינו מלכות שמים ואז מתמלאין שיר ושבח. וזה עצמו פי' עבדי ה' ולא עבדי פרעה. כי כל העבדים העבדות לעול ולמשא עליהם. אבל עבדי ה' מכח העבדות מתמלאין שיר וחדוה וזה האות על קבלת מלכות שמים וכמ"ש בזוה"ק על הפרות ארונא דעל גבייהו עביד להון לזמרא:

בנוסח הברכה שעשה נסים בימים ההם בזמן הזה. כי כל הנסים שנעשו לנו לא היו במקרה. וכולם ישועה והכנה לדורות. ואיתא כי ימי חנוכה מאירים לימי טבת שהימים אלו הם חשוכים. והקב"ה מכין רפואה קודם למכה והזמין לנו אותן ההארות לישועה על הימים הבאים. ולכן צריכין לבקש לקבל הארה מימים אלו להיות נשאר בנפש האדם. ולכן אומרים שעשה נסים בזמן הזה. שנצרכים לאלה הנסים ביחוד בימים הללו. והנה שלשה מועדות בשנה מאירים לכל השנה. אבל אח"כ כשירדנו בגלות ונתרבו ימי החושך. הזמין לנו הקב"ה עוד מועדות חנוכה ופורים להאיר לנו לימי החושך כדכ' נפלאותיך ומחשבותיך אלינו:

אמו"ז ז"ל הגיד בשם הקדושים על הגמ' פתילות ושמנים שאין מדליקין בשבת מדליקין בחנוכה. שהוא רמז שאותן הנפשות שאין יכולין לעלות בש"ק מ"מ יש להם עלי' בחנוכה. ואמר כי נפש נוטריקון נר פתילה שמן. ומצאתי רמז לזה מן הפסוק סבוני כדבורים דועכו כאש קוצים ואיתא כי שלש כי אמילם רמז לג' מלכיות בבל מדי יון. א"כ דועכו כאש קוצים רומז על יונים. וכ"כ רש"י דחה דחיתני לנפול על יון ע"ש. ופי' דועכו כאש קוצים שלא הניחו אורן של ישראל להאיר בשלימות רק קופץ ממקום למקום כן פרש"י שם. וזה עצמו פסול הפתילות שהאור מסכסכת בהם. לכן הגם שביהמ"ק הי' קיים מ"מ לא הי' האור מאיר בשלימות ע"י גזירות אותן הרשעים. וכן הוא בפרט כל נפש. שנצרך נר פתילה שמן שיחול עליהם אור הקדושה. והם בחי' מעשה דיבור ומחשבה. וכשאין המדו"מ מתוקן. אין השמן נמשך והאור מסכסך. וכן הי' בימי חשמונאי אעפ"כ כתיב כי אמילם וזכו לגבור על חושך של יון. ולכן הימים הללו מסייעים לכל הנפשות אפילו פתילות שאור מסכסך בהם יכולין להתתקן ולהאיר:

איתא כי היונים רצו לבטל חודש שבת ומילה. דכ' שער החצר הפנימית כו' ביום החודש יפתח וביום השבת יפתח. ובהם התגלות הפנימיות שנמסר רק לבנ"י. ולעומת זה ג"כ בנפש ברית הלשון וברית המעור. והרשעים עמדו לסתום אלה הפתחים. וגם ברית הלשון ע"י שכפו לתרגם התורה יונית. וכשנעקרו אותן הרשעים נגלה לבנ"י עוד הארה על הפתח גם מבחוץ:

תרס"א

ב"ה איתא ברוקח כי הל"ו נרות דחנוכה מול הל"ו שעות שהאיר אור הגנוז בששת ימי בראשית ע"ש. א"כ נראה שנר חנוכה הוא מאור הגנוז והוא מאיר בתוך החושך הגדול זהו שרמזו שמאיר מסוף העולם ועד סופו שאין העלם וסתר עומד נגד זה האור כי העולם נק' הטבע שהוא מעלים ומסתיר האור. אבל אור הראשון הי' מאיר בכל אלה ההסתרות וגנזו לצדיקים. וע"ז כתיב זרח בחושך אור לישרים. וכ' העם ההולכים בחושך ראו אור גדול. ואותו הדור בימי יון הרשעה הלכו בחושך כמ"ש חז"ל וחושך זה יון שהחשיכו עיניהם של ישראל ומ"מ אותו הדור מסרו נפשם והלכו בעבודת השי"ת גם תוך החושך. לכן זכו שהאיר להם מאור הגנוז ונשאר הארה מזה האור לימים השפלים בכל שנה ושנה. וכל עובד ה' צריך לשמוח בימים הללו שיש בהם הארה מאור הגנוז בעבודת השי"ת שכן עיקר כוונת הרשעים הי' להשכיחנו תורת ה' וחוקיו ונרות חנוכה מביאים. זכירה:

הלל והודאה בחי' נפש וגוף. כי הלל הארת הנשמה והנפש כמ"ש כל הנשמה תהלל. והודאה הכנעת הגוף להסכים עם הנפש. ולכן יש כריעת הגוף בהודאה. וכ' הוציאה ממסגר נפשי עי"ז להודות כי הנפש במאסר הגוף וכשיש גאולה וחירות אל הנפש צריכין להכניע גם הגוף להודות לה'. כי הודאה בפה שהוא בהשתתפות הגוף. והלל במחשבה ורצון. והם בחי' גאולה ותפלה. כי הנפש באמת חלק אלקות רק שנאסר תוך הגוף וצריך גאולה. ותפלה לתקן גם הגוף שהוא גשמיי. בשר ודם. וכן בסמיכות גאולה ותפלה בכל יום ברוך אתה ה' גאל ישראל ס"ת הלל וסמיך לי' אדני שפתי תפתח שהוא תפלה:

יון החשיכה עיניהם של ישראל. ע"י שלא הניחו לעשות המצות שהם נרות. מצות ה' כו' מאירת עינים. וע"י ביטול המצות החשיכו עיניהם. וגם הביאו חושך לכל העולם כי המצות מאירין לעולם כמ"ש ונר מצוה. ואחר שנצחום הוסיפו עוד נר חנוכה מצוה דרבנן שהוא נר המאיר תוך החושך הגדול ביותר כדאיתא במד' דברי חכמים כדרבונות כו' מכוונים הפרה לתלמי'. אפילו למי שנמשל לבהמות נדמו. עכ"ז ע"י מצות דרבנן יוכל לבוא לקיים גם מצות דאורייתא. וזה נר חנוכה שמתחנך האדם להתקרב גם למצות התורה ממש. לכן הוא בפתח בחוץ. התקן עצמך בפרוזדור שתכנס לטרקלין:

איתא במדרש תצוה על פסוק זית רענן כו'. כמו הזית אחר שבועטין אותו באבנים נותן שמנו כן נמשלו ישראל שהאומות משעבדין עמהם ואח"כ נותנין שמנם. עוד שם כמו שאין השמן מתערב במשקין ולעולם צף למעלה כך ישראל אין יכולין להתערב באומות כמ"ש ונתנך ה' אלקיך עליון כו'. וכ"ז מתקיים בימי חנוכה ולכן הוא בשמן. כי החשיכו עיניהם של ישראל ברוב הגזירות. וכל כוונתם הי' להשכיח התורה להיותם מדמים בנפשם שיתערבו בנ"י בתוכם. ובאמת נתעלו בנ"י למעלה שא"י להתערב בהם ועוד אח"כ נתנו שמנם כי רוב תורה שבע"פ נתפרשה בבית שני אחר הנס דחנוכה. ותיקנו כמה תקנות וסייגים שבתלמוד. וזה ג"כ רמז נ"ח בשמאל ומזוזה בימין. כי מזוזה תורה שבכתב. ונ"ח תורה שבע"פ. ויתכן לרמוז ונתנך עליון נוטריקון על יון כי יון המשובח בין הד' מלכיות כמ"ש במד' אין בה מום. ונתפרשה התורה יונית. אבל כשעמדו על בנ"י להשכיחם התורה נדחו ונעשו בנ"י עליון על יון. וזה הכנה להיות על כל גויי הארץ שהוא גאולה העתידה:

בחנוכה קורין פ' הנשיאים דאיתא שניחם הקב"ה את אהרן שלא הי' לשבטו חלק בחנוכת הנשיאים וא"ל שלך לעולם קיימת. דהנה הנשיאים המשיכו דרך חדש מעולם העליון. דכל התחדשות בא משורש העליון כדכ' אין כל חדש תחת (השמים) [השמש] ומן י"ג מדות נמשך התחדשות. ולכן בתשרי שמתחדש השנה נפתחין י"ג מדות הרחמים. וזה היה חנוכת י"ב הנשיאים ומדת אהרן כ"ג הוא מדת נוצר חסד כידוע. וכמו שנפתחו בחנוכת המשכן י"ג שערים מי"ג מדות כן בחנוכה זו נפתחים שמונה מדות עד נוצר חסד שהם בחי' כ"ג. ולכן איתא להדליק נר חנוכה ר"ת שם נוצר חסד לאלפים. וזהו בחי' שלך לעולם קיימת שכן הוא המדה נוצר חסד לאלפים היינו לעולם. אלפים טובא משמע. ומעין זה נשאר פך אחד חתום בחותמו של כ"ג זה נקודה של חסד שנשמר ונוצר לעולם בכח הכ"ג ומדות הכ"ג מאירין בח' ימי חנוכה אלו. והרמב"ן ז"ל רומז ג"כ שלך לעולם קיימת על נרות דחנוכה ודבר ה' בפיו אמת כמ"ש:

כשעמדה מלכות יון הרשעה להשכיחם תורתך. כי הי' להם חכמה טבעיות וזו החכמה מביא שכחת השגחת הבורא ית"ש ובנ"י נבראו להעיד על הבורא שהוא מנהיג כל הטבע. יון גי' גלגל. שהיו בקיאין בחכמת גלגל המזלות. אבל באמת הנהגת כל הגלגל הכל עפ"י הנהגה עליונה. וכמ"ש בספרי קודש אנכי ה' אלקיך. אלקיך גי' גלגל. וגי' היה הוה יהיה. שמאתו בא כל אלה הגלגלים שמתהפכין תמיד מראשן לסופן הכל לכבודו ברא להודיע שהוא ראשון והוא אחרון. וז"ש כי היא חכמתכם ובינתכם דרשו חז"ל זה חכמת חשבון המזלות. פי' שחכמי ישראל יודעין שורש כל החשבונות הללו. ולכן נקראו סוד העיבור שהוא שורש כל מהלך המזלות עפ"י הנהגה עליונה. וזו חכמה האמיתית כמ"ש הן יראת ה' היא חכמה. אבל חכמת הטבע אדרבה מביא לשכוח את הבורא. ולכן תיקנו להלל ולהודות שע"י הודאה והלל לה' על כל הדברים זה מביא הזכרון שלא להיות נטבע תוך הטבע ולבוא לשכחה. וכמ"ש ז"ל ולא שכחתי מלברכך שהברכה מביא זכרון וכמ"ש זכירה בפה:

תרס"ב

ב"ה כשעמדה מלכות יון כו' להשכיחם תורתך. ועתה שהקב"ה נקם את נקמתינו יש כח באיש ישראל לשכוח הבלי עולם כמ"ש שכחי עמך ובית אביך שצריך איש ישראל לשכוח בעסק עוה"ז ולזכור תמיד בעבודת הבורא ית"ש ולעשות מזה עיקר. והיונים רצו להשכיח אותנו העיקר ולעשות מטפל עיקר. וזה עצמו הרמז מזוזה מימין ונ"ח משמאל. דכתיב אורך ימים בימינה שכן צריך להיות באיש ישראל התורה ימין ועיקר והוא בחי' הנשמה. ועושר וכבוד יהי' לשמאל וטפל אל הנפש ובכח הנר חנוכה יכולין לבטל הגוף אל הארת הנשמה. וזה ג"כ ובעה"ב בטלית מצויצת באמצע. שהציצית רומז אל ב' הדברים וזכרתם את כל מצות כו' ולא תתורו אחרי לבבכם. שהיא הזכירה בנפש. והשכחה במעשי הגוף. והרמז בעה"ב שאין היצה"ר שולט עליו והוא רק הלך ואורח. ובחי' הלל והודאה בודאי צדיק מאיר בו הנשמה ומתבטל הגוף. אבל גם כל איש ישראל עכ"פ יש בו בחי' הודאה שמודה ומבין שכך צריך להיות לעשות עיקר מעבודת הבורא ולשכוח בהבלי עולם ומשתוקק לבוא לזה ועי"ז זוכה לסייעתא דשמיא. וכדאיתא מודה על האמת ומזה בא להיות דובר אמת בלבבו:

תקנו המצוה בפתח. כמ"ש ז"ל בנרצע דלת ומזוזה שהיו עדים שפסחתי עליהם ואמרתי לי בנ"י עבדים וזה הלך וקנה אדון לעצמו ירצע בפניהם. מכש"כ מדה טובה המרובה ובנ"י אעפ"י שהם בגלות ומשועבדים למלכיות אעפ"כ יודעין ומאמינים כי הם עבדי ה' ומשתוקקין לצאת מעבדות אחרות לקבל עליהם מלכות שמים בודאי נעשה רושם על הפתח והדלת ומתברר המאמר עבדי הם. ואמרו מזוזה בימין ונ"ח משמאל. כי בפ' שמע והי' אם שמוע הוא מלכות שמים כמו שהי' אחר יציאת מצרים שנעשו בני חורין וקבלו עליהם עומ"ש שלימה. אבל נ"ח משמאל לומר אפי' בגלות ת"י האומות אעפ"כ עבדי ה' אנחנו. וזה שרמזו ובעה"ב בטלית מצויצת באמצע. כי קבעו חז"ל פ' ציצית אחר פ' שמע והי' א"ש. שפ' ציצית נחמה לבנ"י בגלות אחר שנתקיים בעונותינו מ"ש ואבדתם מהרה כו' ונתערבנו בין האומות. ניתן לנו מצות ציצית בד' כנפות לזכור מצות ה' אע"פ שנתפזרנו בד' רוחות העולם. וכתיב בו ב"פ אני ה' אלקיכם. אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי כמו שקבלנו מלכות שמים שלימה אחר יציאת מצרים. אני ה' אלקיכם פעם ב' אעפ"י שחזרנו להשתעבד תחת האומות. [וכעין שדרשו חז"ל בי"ג מדות ה' קודם שיחטא ה' אחר שיחטא] וכן מצינו בתורה אחר פרשת המרגלים שלא נכנסו לארץ ניתן להם פ' ציצית לנחמה. כי עיקר עבודת השי"ת בארץ ישראל. ובחו"ל נתן לנו הקב"ה עצות. ומצות ציצית לשמור אותנו כמ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם כו' עיניכם כו'. לפי שנתערבנו בין האומות צריכין שמירה יתירה. וזה מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל ובעה"ב בטלית מצויץ כנ"ל:

בחנוכה ופורים תקנו לברך שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. וביציאת מצרים בפסח לא תקנו נוסח זה. כי הנסים הכתובים בתורה שבכתב הם למעלה מן הזמן והיו מסודרים מעולם בתורה קודם שנברא העולם. אבל הנסים האלה היו לפי שעה ולפי הזמן וזה מזוזה בימין ונ"ח משמאל. מזוזה בימין בחי' תורה שבכתב והוא חיי עולם. ונ"ח משמאל בחי' תפלה וחיי שעה שהוא לפי הזמן כדכתיב לכל זמן ועת כו' תחת השמים. אבל התורה למעלה מן השמים. וחיי שעה לפי התשוקה וזכות הדור כמ"ש לכל חפץ. לכן נק' חנוכה ע"ש התחדשות לפי שאין כל חדש תחת השמש. רק מעין התחדשות לכן נק' חנוכה. ולכן המצוה מבחוץ ולמטה מעשרה. והוא הארה המתגלה בתוך הזמן והטבע והוא בחי' תורה שבע"פ כמ"ש קבעום ועשאום. וכן בפורים כתיב קיימו למעלה מה שקיבלו למטה שהי' בהתעוררות התחתונים והוא לחזק ידינו בגלות שגם בתוך החושך בכח בנ"י לעורר הנסים ויצאו מן הכלל ללמד על הכלל כולו:

הלל מיוחד רק לבנ"י כמ"ש עם זו יצרתי כו' תהלתי יספרו. ולפי שאמרו חז"ל במלכות יון מעלה גרה היא שמקלסת להקב"ה ורצו לדמות עצמם לבנ"י. אך לרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי. לכן במפלתם תיקנו בהלל והודאה כי הלל מיוחד לעבדי ה' בלבד. הגם דכ' הללו את ה' כל גוים. מסיים הפסוק כי גבר עלינו חסדו. וזה יהי' לעתיד כשיבינו העובדי כוכבים ומזלות כח) להכניע עצמם להבטל אל בנ"י אז יהי' גם להם חלק בהלל אבל כאשר דימו להם שהם עיקר הי' להם מפלה [וי"ל עוד במדי דרשו ג"כ מקלסת להקב"ה ולפי שנאמר גבי כורש ויעבר קול כו' וגם במכתב כו'. לכן תיקנו בפורים מגילה בכתב והודאה בפה. וביון הי' רק בדיבור תקנו בהלל והודאה רק בדיבור]:

תרס"ג

ב"ה איתא בגמרא דבפורים לא קבעו הלל דאכתי עבדי אחשורוש אנן. ואינו מובן דגם עתה עבדי אדום אנן. מוכח מזה דשיעבוד הד' מלכיות כל אחד ענין בפ"ע. וכמ"ש ד' לשונות בגאולת מצרים שהי' שורש והכנה לכל הד' מלכיות. כי שעבוד בנ"י באלה הד' מצד הגוף שהוא מן ד' יסודות והם צריכין גאולה. וזה כח הד' מלכיות בחי' הד' מתכיות זהב כסף נחושת ברזל שהם בחי' אש מים רוח עפר. ובכל גאולה מאותו מלכות נגאל יסוד אחד. ויון מול בחי' רוח. ולכן תיקנו בהלל והודאה כי עיקר רוח בחי' קול ודיבור רוח ממללא. ובס' שערי הקדושה שכ' שכל המדות הם משורש הד' יסודות ורוח הוא לשמור מדיבור בטל ע"ש. ובאמת הרוח כולל בחי' אש ומים. אש בחי' התלהבות ומים בחי' הכנעה ורוח כולל ב' הנ"ל. ולכן תיקנו בהלל והודאה. הלל התלהבות. והודאה הכנעה. והיונים שעמדו להשכיח התורה הי' ע"י חכמה בטילה שלהם דברי הבל. והפה לא נברא אלא להודות לכן עתה שיש גאולה ברוח צריכין לעסוק בהלל והודאה:

כתיב הללויה אודה ה' בכל לבב. הם ב' לבבות לב חכם לימינו זהו בחי' הלל גי' מזוזה בימין שהוא התורה מיוחד ליצר טוב. ולב כסיל לשמאלו זה בחי' הודאה. מודים מכלל דפליגי. והוא בחי' נר מצוה שהמצות מאירין גם אל הגוף וזהו נר חנוכה שכלי הגוף צריכין לחנכם להימשך אחר הארת הנשמה:

בחנוכה קורין בנשיאים. דאיתא במד' נשא כשנתקרבו בני ישראל בתשובה אחר החטא אמרו לפני הקב"ה יחדש לנו דבר וחידש להם המשכן. דכתיב אשרי תבחר ותקרב. תקרב בחי' בע"ת ובכח התשובה נתחדש דרך חדש. וז"ש במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד כי הם מחדשין דרך חדש. לכן בכל עת שנתקרבו בנ"י הי' ע"י התחדשות וכמו כן בימים אלו בודאי עשו תשובה ובכח זה נתקרבו ונצחו היונים ונתחדש להם הנס דמנורה. כי נר מערבי היה דולק כשהיו צדיקים כמ"ש בימי שמעון הצדיק הי' דולק. ועתה בכח התשובה נתחדש שהי' דולק שמונה ימים עפ"י נס. וכל הישועות שנעשו בכלל ישראל אחר הירידה וחזרו ונתקרבו. הי' הכל גם לדורות. ז"ש נשבעה בטוב ביתך גם אנחנו ע"י אותן שנתקרבו:

עשאום י"ט בהלל והודאה. דכתיב פתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה. א"כ אין יכולין להודות עד שנפתח שערי צדק ובחנוכה יש פתיחת שער לכן קבעו המצוה על הפתח לרמוז על פתיחת השער וכמו כן נפתח בנפשות בני ישראל. פתחו לי הוא בעצם האדם כי הנפש משתוקק להלל ולהודות להשי"ת רק נסגר בגוף כמ"ש הוציאה ממסגר נפשי ונר חנוכה רמז מעין אור ביהמ"ק כשבא איש ישראל לבית המקדש נפתח בו שערי הנפש. ולכן הי' י"ג השתחויות בביהמ"ק מול י"ג שערים כי בכל פתיחת שער יכולין להשתחוות ולהודות. והי"ג שערים בחי' השבטים כמ"ש לעתיד. שער ראובן אחד שער שמעון כו'. כי האבות רומזים לביהמ"ק עצמו. עזרה. היכל. אולם. והשבטים פותחין שערים איך לבוא לבית המקדש:

תרס"ד

ב"ה איתא בגמרא עדות הוא לישראל ששכינה שורה בישראל בנר מערבי שממנה מתחיל ובה היה מסיים. זה העדות שגילוי שכינה בעולם הוא רק ע"י הכנת בני ישראל שהם פנימיות הבריאה. ובאמת זה העדות הוא גם בגלות כמ"ש משכן העדות שנתמשכן בית המקדש בשני חרבנות בשביל עונות בנ"י. זה עצמו העדות גם עתה שכשאין בני ישראל מתוקנים כראוי א"א להיות גילוי שכינה בעולם. וכאשר מתוקנים נפשות בני ישראל נבנה המשכן והמקדש והאיר לכל העולם. וגם זה אמת כשנבנה ביהמ"ק בזה מתחזק נפשות בנ"י. שהמקדש ובנ"י עדים זה על זה. ולכן קורין בחנוכה פרשת הנשיאים דכתיב ויהי ביום כלות משה להקים כו' ויקריבו נשיאי ישראל כשנגמר כל הקמת המשכן כמו כן נתרוממו נשיאי בני ישראל וכוונו לדעת עליון. כמ"ש במדרש קח מאתם מאתם היה. פירוש קח הוא תורה כמ"ש לקח טוב נתתי. והם תיקנו סדר והוראת שעה מה שלא נתגלה למרע"ה. כמ"ש שם במדרש שחשש משה רע"ה שנסתלקה ממנו הנבואה ע"ש. ובאמת בנס דחנוכה נשאר קצת זכר מבית המקדש לזמן הגלות האחרון כמ"ש דורש אין לה דבעיא דרישה. וצריך האדם לזכור בימים הללו כי בנין ביהמ"ק תלוי בתיקון נפשות בני ישראל. ביהמ"ק הוא שורש כל העולם שקדם לכל הבריאה כמ"ש מרום מראשון מקום מקדשינו. וכמו כן בנ"י עלו במחשבה קודם הבריאה. וזה עצמו הרמז ממנה מתחיל ובה היה מסיים. שבנ"י הם הראשונים ואחרונים לכל הבריאה והם קיום כל הבריאה. והוא בחי' הש"ק שבו נגמר הבריאה. וסוף מעשה במחשבה תחלה. וכל אלה בחי' אור הגנוז שמאיר מסוף העולם ועד סופו שהוא קודם לכל הבריאה וסוף כל הבריאה. ומעין זה באדם עצמו בחי' ברית מילה שהוא שורש כל האדם. ממנה מתחיל ובה מסיים שהוא מושך הארה מן המוח לעשות תולדות בעולם וכל הציור בגוף הוא רמז אל הפנימיות:

וחנוכה מהימים שהיחיד גומר בהן את ההלל. כי הלל יש בו מכל הזמנים. עבר והוה ועתיד. ולכן אין יכולין לומר ההלל בכל עת. ואיתא האומר הלל בכל יום ה"ז מחרף ומגדף. והטעם כי הזמן והטבע מכחיש דבריו. אבל כשנפתח הארה מלמעלה מן הזמן. יש הלל. ובחנוכה שנעשה בו נסים ונס הוא פתיחת שער מלמעלה. לכן רמזו המצוה על הפתח. ופרסומי ניסא הוא דבר גדול. כי הנס מעולם הנסתר. רק הקב"ה עשה זכר לנפלאותיו גם בעוה"ז. וזה תליא במעשה האדם לפרסם הנס ולגלות אור הנס גם בעוה"ז. כמ"ש נתת כו' נס להתנוסס. וכל איש ישראל שמתפעל נפשו בחנוכה ע"י הנס ומתעורר לעבודת השי"ת ומשתוקק לבנין ביהמ"ק. הרי זה מפרסם הנס. ובאמת עיקר הישועה הי' באיבוד הרשעים היונים וגזירותיהם. רק הקב"ה עשה נס בנרות שישאר זכר מזו הישועה ובני בינה הבינו זאת וקבעו המצוה לדורות:

תרס"ה

ב"ה בחנוכה יורד קדושה וטהרה לישראל. והיונים טמאו השמנים וממילא פרחה הקדושה כמ"ש באו בה פריצים וחללוה. כי הטהרה הכנה אל הקדושה. להשכיחם תורתך בחי' הנפש שהיא מקבל הקדושה. ולהעבירם מעל חוקי רצונך הם המצות שמטהרים הגוף להיות כלי מוכן כמ"ש לב טהור כו' ורוח נכון חדש כו'. כי הגוף צריך טהרה. ונקראו חוקי רצונך שאצל הגוף נקראו חקים. אבל הנפש הוא בשורש המצות והתורה. וכשהקב"ה עמד לנו. יורד טהרה אל הגוף וקדושה אל הנפש. זה הלל והודאה. כמ"ש במקום אחר נקמת את נקמתם. כמו שהם הכניסו טומאה במקום הקדוש. כן נקם הקב"ה ומסר טמאים ביד טהורים. ולכן בימים האלו יכולין לטהר עצמינו אפילו במקומות הטמאים בחוץ לארץ:

איתא מצוה להניח נר חנוכה על פתח ביתו. פירוש להניח להיות רשימה קבועה בדירת איש ישראל. הרי אמרו מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל. השוה למזוזה שהיא קבועה בפתח לעולם. כמו כן הרשימה מנ"ח נשאר קבועה בפתח. ותקנו בשמאל דכ' אורך ימים בימינה לעוסק בתורה לשמה. אבל אור נר חנוכה מאיר אפילו לאותן שאין עושין ממש לשמה אעפ"כ מקבלים רוח טהרה בשמאל:

איתא בספרים רמז לחנוכה טבח והכן אותיות חנוכה. דאיתא במדרש שבכ"ה בכסליו נגמר מלאכת המשכן ולפי שנתעכב הקמתו עד ניסן נתן הקב"ה לכסליו זו החנוכה. דזה הי' דבר גדול שהכינו בני ישראל מקום להשראת השכינה כמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. וגם משה רע"ה נתפעל בזה וירא והנה עשו אותה כאשר צוה ה' כו' ויברך אותם משה ויהי נועם כו' יה"ר שתשרה שכינה במעשה ידיכם ע"ש. והכל הי' בכ"ה בכסליו. וגם חנוכת הנשיאים וקרבנם נראה שהי' מוכן להם ביום גמר המלאכה לכן קורין בנשיאים בחנוכה. והנה מצוה זו ועשו לי מקדש הוא לעולם שצריכין בני ישראל במעשיהם להכין מקום מקדש. ובגלות הוא רק הכנה כמ"ש הכן בחוץ מלאכתך כו' אחר ובנית ביתך. כי לפי עבודת בנ"י בגלות כך יזכו לבסוף לבנין בית המקדש וכ"כ הכון לקראת אלקיך ישראל. וזה כל התפלות שמשתוקקין להכין מקום להשראת השכינה. ולכן ימים הללו שנגמר מלאכת המשכן מסייע לבנ"י להכנה זו. ולכן המצוה על הפתח שממתינין ומשתוקקין לפתוח לנו שערי צדק בבנין המקדש במהרה בימינו אמן:

המצות שתקנו בחנוכה בנרות והלל והודאה. דכתיב לא המתים יהללו. חי חי יודוך. וכל החיים יודוך. והנה עיקר החיות מקבל איש ישראל על ידי תורה ומצות. כמ"ש כי היא חייך. אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. והיונים שרצו להשכיחנו תורה ומצות. מררו את חיינו. דאיתא במדרש קץ שם לחושך כו'. אבן אופל כו' כל זמן שיצה"ר בעולם אבן אופל וצלמות בעולם. אבן פירוש יסוד. כי הגוף יסודו מן העפר ולכן סופו לעפר והיא המיתה והחושך. אבל נשמת האדם יסודו מן השמים והוא התורה ומצות שנק' אבן כמ"ש במד' בחוקותי יבא האבן וישמור את האבן ע"ש. וע"י התורה ומצות מתעורר כח הנשמה דכתיב ויפח באפיו נשמת חיים. ואז גובר הנשמה על הגוף והוא בחי' עץ החיים ואז חי חי יודוך. והכל תלוי במחשבות והרהורי אדם כל היום או רובו. כשמהרהר בתורה ומצות יש בו החיות ואין אופל וצלמות. כמ"ש במדרש תצוה העושה מצוה מחי' נפשו שנקרא נר ולכן תיקנו בנרות ובהלל והודאה שזה תכלית הגאולה שזכינו לחיות. שנוכל לעסוק בהלל והודאה. שבני ישראל נבראו רק ע"ז להלל ולהודות כמ"ש ז"ל הפה אינו נברא רק להודות. ובני ישראל בכלל הם הפה בעולם. בכח הנשמה שמאירה בהם ע"י התורה ומצות כדי להעיד על הבורא ית' שמו: