שפת אמת/וישלח

<< · שפת אמת · וישלח · >>

וישלח

תרל"א

ב"ה ויחן את פני העיר במדרש ע"ש הי' וקבע תחומין כו'. פי' זה [כאן נחסר מעט בכת"י] כי שבת הוא לפי עבודת ימות החול כי כתיב ששת ימים תעבוד כו' כל מלאכתך ויום השביעי שבת פי' שבת הוא עליות כל דבר וביטולו להשורש שהוא חיות השי"ת כח הפועל בנפעל. ומ"מ ע"כ גם בימות החול יש חיות מהשי"ת רק הוא בבחי' מלאכים כמ"ש בזוה"ק בחול ע"י מלא' כו' ע"ש פ' תרומה. ופי' מלאכה מה שיכול אדם למצוא ע"י עשי' ממש. כי הרי הבריאה הי' ע"ז שימצא האדם התחדשות ע"י המעשה וע"ז ניתן המצות. כי המצוה במעשה ויש בה כח ה' מה שהוא ציווי השי"ת. ועי"ז מתקרבת המעשה אל הכח חיות השי"ת שיש בה. וז"ש בספרים כי ע"י מצוה נברא מלאך כן הוא כי בימות החול החיות ע"י מלאך הידוע. וזה תלוי בשמירת המצות. וז"ש עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי זה הי' העצה נגד עשו כי יעקב בעצמו הוא בחי' שבת הגדול. רק עבודתו בבחי' מלאכה ועבודה הי' רק כדי לדחות ענין לבן ועשו. וז"ש וישלח מלאכים שזה ע"י עבודה ומלאכה כנ"ל. שהתרי"ג מצות הצילוהו מעניני רשעת לבן. וז"ש מלאכיו יצוה לך לשמרך כו' כי בחי' מלאכים ע"י המצות כנ"ל כדי להיות נשמר גם בעולם עשי' כנ"ל. והבן זה. ועי"ז אח"כ שגבר נגד לבן ועשו ויבא יעקב שלם שהוא השלימות כנ"ל. שכם שמעתי מאא"ז מו"ר זצלה"ה ר"ת שכם שם כבוד מלכותו. והוא כנ"ל המשכת רצונו ית' גם בתוך הטבע. ולזה צריך שמירה. ודינה יצאתה יותר מדאי. ועיקר העצה על זה הוא המצות כי כל נברא יש לו חיות מתורה ומצות הכתובים בה כמ"ש בזוה"ק שהעולם מכוון נגד תרי"ג אברים וגידים של אדם ע"ש פ' תולדות. וע"י כל מצוה שמכוון נגד אבר מיוחד ניתקן מה שתלוי בהבריאה באבר וגיד זה ועי"ז ניטל ההסתר ויוכל האדם לעשות עשי' גשמיי בדבקות השי"ת:

אא"ז מו"ר זצלה"ה הגיד בשם הר' מלובלין פי' קטונתי מכל החסדים שגם זה שקטן בעיניו ג"כ מחסדי השי"ת. וי"ל עוד שעל ידי החסדים שעשה עמו השי"ת הכיר כי קטן הוא. כי כן הוא שע"י גודל חסדיו ית' שרואה האדם עי"ז מבין קטנותו: כמדומה שנדפס עתה בס' זכרון זאת:

באוה"ח כי חנני כו' וכי יש לי כל. כתב כי ע"י המתנה לא יחסר ע"ש פי' מכל כל. והפי' כי לכאורה כל יותר מרב שאמר עשו. אך איך יוכל אדם לומר כל והרי כמה דברים הי' שלא הי' לו. אך מי שדבוק בשורש עליון מה שיש לו הוא בחי' כל. כי כל דבר יש בו נקודה חיות מהשי"ת ובנקודה זו כלול הכל כמ"ש במדרש הכל בחזקת סומא כו' גבי הגר שמצאה הבאר ע"ש. והפי' שבכ"מ יש הכל ממש ע"י שיש בו חיות מהשי"ת וזה שנק' ה' שלום שכל נקודה מכח השי"ת נמצא שם הכל. ועי"ז מי שמדבק כל דבר בשרשו יש לו הכל ואין חילוק אם יש לו רב או משהו. וזהו בחי' שבת שכל חפציך עשוים ואין חסר כלל כי הוא שלימות הכל. אבל עשו אמר רב והוא הרבוי שבא מכח האדם. כי מה שבא בכח ה' הוא אחדות ושם נמצא הכל. וז"ש ז"ל יפה שעה אחת בתשובה ומעש"ט מכל חיי עוה"ב ומכש"כ חיי עוה"ז כו' ופי' שעה אחת הוא כנ"ל להיות הכל באחדות דבוק בשורש עליון. ולכך אמר יעקב יש לי כל והבן:

תרל"ב

ב"ה ויבא יעקב שלם כו' ויחן את פני העיר. במדרש ע"ש הי' וקבע תחומין כו' כי ההליכה לחו"ל הוא בחי' ימי המעשה ועבודה. וחזרתו הוא לבחי' שבת. והכל היה כדי להמשיך גם בחי' המעשה לבחי' שבת [וזה נק' ע"ש]:

תרל"ג

ב"ה שם ישראל כי שרית כו'. ובודאי נשאר כח זה בכל איש ישראל אשר כל העולמות תלוין במעשיו. ובזוה"ק מלאכיו יצוה לך לשמרך פי' על יצ"ט ויצה"ר. כי כל רצון פנימי הוא נקודה חיות מהשי"ת שנשתלח בעוה"ז לכוונה מיוחדת ונק' מלאך. ויש מלאכי חוץ לארץ וארץ ישראל כמ"ש חז"ל ויפגעו בו מלאכי כו'. וי"ל שימי המעשה שמותרין בעשיית מלאכה והוא להוציא ולברר החיות שנסתר ונעלם במעשים גשמיים ונק' מלאכי חו"ל כנ"ל. ואיתא מלאכים ממש. ואיך שלח לעשו מלאכים קדושים. א"כ י"ל שהי' בדרך נסתר מלאכי חו"ל כנ"ל כענין שמצינו שמלאכים מתלבשים בעוה"ז בגשמיות. וש"ק יום מנוחה הוא מלאכי א"י שמתגלה הרצון האמת בלב ישראל וע"י התלהבות יכולין להעלות הכל. ובחי' מלאך שנקרא שליח הוא רק בדברים שרחוקין מהמשלח בעצמו. וצריך להיות נעשה הדבר באמצעיות השליח. וכן כל מעשה המצות שדביקין בגשמיות. וכן אף תאוות היתר ואיסור ג"כ יש בו מכוון שע"ז נשלח בעולם וכשיגמור המכוון חוזר השליחות להמשלח. ולכך החיות שיש בכל דבר הוא מלאך המסייע ממש להיות נגמר רצון הקב"ה. וזהו מלאכיו יצוה לך שיש כח באדם לתקן כל מעשה להפרישו מגשמיות להיות עולה לשרשו כנ"ל:

ואתה אמרת היטב כו'. שאין לאדם לבקש על פי שכלו רק להיות נגמר רצון הקב"ה שהוא הטוב באמת:

ויבא יעקב שלם כו'. אחר שעבר כל הצער הקודם נקרא שלם כענין שבע יפול צדיק וקם על ידי הנפילות דוקא. וכ"כ בזוה"ק על פסוק רבות רעות צדיק שמזה גופא מתברר צדקתו מכח אל הפועל. ומכולם יצילנו ה' לשון הפרשה כמו ויצל ה' את מקנה אביכם כו' שמכל רעות הצדיק ניתוסף לו שלימות:

תרל"ד

ב"ה וישלח יעקב מלאכים כו'. בזוה"ק כי מלאכיו יצוה לך כו' יצ"ט ויצה"ר. פי' שגם יצה"ר לטובה כי יותר נשמר האדם ממנו מיצ"ט. ובזה מובן איך קיבל עשו השליחות ע"י מלאכים. אך כי איתא שמן המצות נבראים מלאכים. וכמו כן משמירת ל"ת נבראו מלאכים מצד זה שיוכלו לתקן מה שנצרך לאדם במקומות הרחוקים. ואפשר הי' כל ההליכה ללבן כדי למצוא אותן מלאכים מסטרא דשמאלא. שיוכלו לתקן שליחותו אל עשו כי הי' דברים שלא הי' יכול הוא עצמו להגיד לו כי לא הי' כדאי עשו שיתקרב אליו רק על ידי שליח וז"ש לשמרך בכל דרכיך כי היצה"ר הוא לטובת האדם שיהי' לו שמירה בכל הדרכים שצריכין שמירה כנ"ל. ואיתא כי אותן השעות ששקעה חמה בעבורו בהליכתו זרחה בעבורו בחזרתו כו' נמצא כי בהליכתו לחרן נעשה מיום לילה ובחזרתו מלילה יום. כי ודאי הליכתו מא"י לחוץ לארץ לחרן שהכניס עצמו במקומות החשכים. הי' כדי למצוא גם שם ההארה ולעשות מלילה יום. וכתיב ויבוא יעקב שלם שהשלים כל העולם להשי"ת. עיר שכם שמעתי ממו"ז זל שכם ר"ת שם כבוד מלכותו שבירר כבוד מלכות שמים גם בעוה"ז והליכתו לחרן הי' דוגמת ששת ימי המעשה וחזרתו הי' בחי' שבת ז"ש ויחן את פני העיר שקבע תחומין כו':

קטנתי מכל החסדים. שמעתי מכבוד מו"ז ז"ל בשם הרב הק' מלובלין ז"ל שגם מה שקטן בעיניו הוא מהחסדים של הש"י כו'. ונראה להוסיף ביאור כי יש לכל איש ישראל להשיג הכנעה וקטנות ע"י חסדי השי"ת שעושה עם האדם לפנים משורת הדין לכן צריך האדם להשיג בושה ולהכניע לפניו ית'. וז"ש קטנתי מכל החסדים שמכל החסד וטוב שעשה עמו השיג קטנות עד שלא נשתנה כלל מעת שהי' הולך לחרן עד חזרתו כדכתיב במקלי עברתי כו'. ואין זה דבר קטן שיזכור האדם עד עשרים שנה מה שהי' לו. וזה מצות זכירת יציאת מצרים שיזכור האדם כי השי"ת הוציאו מכל הסתר ועצת היצה"ר. והאמת כי תכלית חסדי השי"ת הוא כשמשיג האדם הכנעה וקטנות ע"י החסדים זה אות ומופת שמקבל החסדים אליו והבן. ויש לאדם לייגע עצמו וללמוד ממעשה אבותינו כדכתיב אלקי אבי אברהם כו' והקשו במדרש כי גם לעשו יש יחוס זה ואיך שייך תפלה זו נגד עשו. אך מי שבוחר בדרכיהם ועושה כמעשיהם אני מתקיים עליו. פי' ע"י שבוחר בכל לבו לעשות כמעשה אבותיו מועיל לו זכותם ויוכל לעשות כמעשיהם [מעשיהם לא נאמר אלא כמעשיהם להיות נקודה של אמת להתדמות למעשיהם]. וז"ש כי ידעתיו כו' יצוה כו' בניו כו' ביתו אחריו כו'. פי' ע"י שזכו האבות להיות מעשיהם כתובים בתורה עי"ז יוכלו בני ישראל לעולם ללמוד מן מעשיהם וז"ש אשר יצוה כו' ביתו אחריו הם כל בני ישראל כנ"ל:

ברש"י ההפרש בין דברי עשו שאמר יש לי רב ויעקב אמר כל מה שנצרך לי כו'. אף כי ודאי אמר עשו אמת שהי' לו רב יותר מכפי צרכו. אכן השי"ת נותן הטוב לצדיק בדרך נסתר וע"ז נאמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. שלצדיק וירא ה' נותן הטובה דרך מצפון שיהי' לו רק הנצרך לו. כדכתיב אין מחסור ליראיו ולא יהי' לו דבר מותר. ועי"ז נשאר הטובה אצלו. וכן הגיד מו"ז ז"ל בשם הרב הק' מפרשיסחא ז"ל פי' מגביה שפלים שהשי"ת מגביה האדם באופן שיהי' נשאר שפל כמו שהי'. כי השי"ת נותן טוב לכל הנצרך. ואם האדם מתגאה נמצא שאין חסר לו ונפסק מתנת שמים ממנו. אבל הצדיק שנחסר לו תמיד הוא כלי לקבל ברכת השי"ת. כדאיתא מים יורדין למקום נמוך. ולהוסיף ביאור. כי הצדיק צריך שלא יבקש טובה מהשי"ת בעבור זכותו כי עי"ז שנוטל בעד מעשיו נמצא ממעט כח מעשיו והאדם צריך שיהיו מעשיו לכבודו ית'. ובודאי יותר כבוד להשי"ת למי שכל מעשיו הם בעבור כבודו לא לגרמייהו כלל, לכן איתא כי יעקב ביקש כל מה שנצרך לו בתפלה שלא בזכותו כלל. וכן השי"ת נותן להצדיק בחסדו שלא מצד מעשיו כרצון הצדיק כנ"ל. ונמצא שבאמת אין לו הטובה מצדו וצריך להיות שפל בעיניו. אבל הרשע מה שנותן לו השי"ת הוא באמת מצד מעט מעשיו כדאיתא ומשלם לשונאיו כו'. לכן מתגאה כדין יש לי רב. וע"ז נאמר ורב יעבוד כו' וכתיב מה ה' שואל כו'. פי' מאה ברכות. פי' שכל דבר שמקבל האדם צריך לידע שהוא רק מהשי"ת. ואנחנו מה. ועי"ז מה רב טובך כו' פי' שהטובה להצדיק וירא ה' שיהי' נשאר אחר קבלת הטוב בבחי' מה. ע"י שצפנת ליראיך כנ"ל:

תרל"ה

ב"ה מלאכים לפניו. מלאכיו יצוה לך כו' דכתיב גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו. דאיתא מי גדול השומר או הנשמר כו'. ואנו רואין כי המלאכים מעלתן גבוה מבני אדם. והכל אמת כי בנ"י במעשיהם מעוררין כח המלאכים כדאיתא שאין המלאכים מתחילין בקדושה עד שבנ"י פותחין כו'. ואח"כ ע"י כח המלאכים נתוסף כח לבנ"י. וז"ש עושי דברו הוא הנהגתו ית' את הנבראים כי עיקר המלאכים הם ממונים על הנבראים כמ"ש רז"ל אין דבר שאין לו מזל למעלה. ולכן מתחדשין המלאכים בכל יום כמ"ש חדשים לבקרים כו'. כי כשהקב"ה מחדש בכל יום מעשה בראשית ממילא מתחדשין המלאכים שהם החיות של הנבראים. וכן ענין המצות שאמרו חז"ל שמכל מצוה נברא מלאך הוא ג"כ כנ"ל כי בכל דבר יש מצוה והוא לעורר כח החיות של אותו דבר והוא עצמו המלאך כנ"ל. ותיקון המעשה בימות החול הוא ע"י המלאכים כמ"ש בזוה"ק כי בחול מנהיג השי"ת את העולם ע"י מלאך והוא ענין המלאכות של ימי המעשה. כי א"י להתדבק בבחי' עשי' אם לא ע"י המלאך. אבל בש"ק מעין עוה"ב כמ"ש חז"ל כעת יאמר ליעקב מה פעל אל כו'. וכן בש"ק שעיקר הרצון של בנ"י בלי מעשה ומלאכה. והרצון יכול לבוא להשי"ת בלי אמצעי כנ"ל. והכלל כי מעלת בנ"י גדולה ממלאכים רק שבא ע"י תיקון המעשה באמצעות המלאכים ואח"כ מתעלין ביותר וז"ש עושי דברו שהוא שבנ"י מבררין מלכותו ית' שמנהיג כל הבריאה. וע"י מתקנים בחי' מלאך כדי לשמוע בקול דברו וזה למעלה מבחי' המלאכים כנ"ל. וז"ש וישלח מלאכים לפניו כנ"ל:

קטנתי מכל החסדים. מו"ז ז"ל הגיד בשם הרב מלובלין כי גם מה שקטנתי הוא ע"י החסדים כו'. ובמדרש כדאי אני כו'. פי' כי מכל חסד צריכין לבוא להכנעה ובושה ע"י שמבינים שאין זוכין לזה רק בחסדו ית'. וזה סימן שהוא חסד אמת. כי חסד לאומים חטאת. שבאים על ידי זה לגאוה ואינו דבר של קיימא. וז"ש חז"ל כי הקב"ה משהא לצדיקים וממהר לרשעים פירוש שלהרשע נותנין מיד כשעושה דבר טוב ומתגאה ונופל לשאול תחתית. אבל לצדיק אין השי"ת נותן לו עד שמתקן עצמו כראוי שיוכל לקבל בטוב ולידע כי הוא בחסד עליון. ונראה דכמו דאיתא שמי שסומך על מעשיו מבקרין פנקסו. כמו כן להיפוך שמי שמכיר שמה שעושה לו השי"ת הוא רק בחסד עליון. עי"ז אינו נחשב לו זה מזכיותיו. וז"ש קטנתי מכל החסדים שלא בא לו גאוה ח"ו רק אדרבה נתוסף לו הכנעה. ועי"ז נשאר לו כל זכיותיו. וז"ש כדאי אני וקשה א"כ מה ויירא ויצר. אבל נראה כי זה הי' כל היראה שלא יצטרך להשתמש בזכיותיו כי ירא שיבוא עי"ז לידי גאות. וגם כי בזכותו אין לו כל כך קיום לדורות עולם כמו שיש מחלוקת בגמ' אי תמה זכות אבות. ולכן ביקש הצילני נא בחסדך לא מצד זכיותיו. וז"ש ואתה אמרת היטב איטיב פי' שיהי' ההטבה מצדו ית' כנ"ל:

אא"ז מו"ר ז"ל פי' על פסוק ושאלך למי אתה כו'. כי גם היצה"ר שואל הג' שאלות שבמשנה מאין באת כו' כדי להביא דאגה ועצבות. וצריכין להתחזק ולהשיב אליו לעבדך ליעקב. ע"י הביטול לכלל ישראל שחביבין לפניו ית'. מנחה הוא המעט שבא במס"נ חשוב לפניו ית' כמ"ש מי דרכו להתנדב מנחה עני מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו. לאדוני לעשו ע"י עבודה רבה נגד היצה"ר חשוב לפניו ית' כל מה שבנ"י עושין אף מעט כמו הרבה עכ"ד. ויש להוסיף וגם הנה הוא אחרינו קאי על השי"ת שצריך האדם להתחזק בזה כי השי"ת מסייע לאדם כמ"ש לאל גומר עלי והמעט שאדם מתחיל עוזר לו השי"ת שיוכל לגמור הכל כראוי. ונראה כי כל זה עשה אבינו יעקב עבורינו כי הוא לא הי' צריך להשתמש בבחי' עני כי הי' עשיר בזכיותיו. אבל רצה לתקן דרך של עניות לזרעו אחריו כנ"ל:

תרל"ו

ב"ה לא יעקב יאמר עוד שמך כו' כי שרית כו'. וב' שמות אלו זכו בהם בני ישראל. והם בחי' הגוף והנשמה. כי צריך כל אדם לתקן הגוף עד שיחול עליו כח נשמתו ואז נק' ישראל. וענין מלחמת יעקב עם המלאך כי נשמת אדם גדלה מעלתה מהמלאך כידוע. רק שזה בבחי' הנשמה בלבד. אבל גוף המלאך גדלה מעלתו על גוף האדם. כי גוף האדם בעולם העשי'. אך יעקב אע"ה תיקן גופו עד שזכה להיות מרכבה להשי"ת. נמצא גם גופו כמו נשמה. ולכן גם בחומר גופו הי' יכול להלחם עם המלאך. וז"ש לא יקרא שמך עוד יעקב. פי' שגם הגוף שמכונה בשם יעקב. איננו אצלו בבחי' גוף ונהפך לרוחניות כמו הנשמה. וז"ש ויבוא יעקב שלם שזה ההשתוות הגוף להנשמה נקרא שלום. כי בכל איש ישראל יש מחלוקת זה בין הגוף והנשמה. וכפי תיקון הגוף כך השלימות שבו. ולכן גם שבת נקרא שלום כי יש בו תיקון הגוף שהוא מעין עוה"ב. ולעתיד לבוא יהיו הגופות מתוקנים ממש כמו נשמות. ובש"ק יש מעין זה תיקון הגופות קצת לכל א' כפי הכנת מעשיו בימי המעשה זוכה בשבת לנשמה יתירה שהוא ע"ש תוקף התפשטות כחה בגוף:

תרל"ז

ב"ה במדרש בפסוק ויבא יעקב שלם כו' ויחן כו' נכנס בע"ש עם דמדומי חמה כו'. דרש מלשון ויחן. וגם שלום הוא שבת כידוע. וביאור הענין כי כל ירידת יעקב לחו"ל הי' ענין ימי המעשה. וע"י העבודה רבה שהי' לו שם. זכה אח"כ לבחי' השבת בשלימות. וז"ש בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע. כי כפי רוב הצרות בששת ימי המעשה. כמו כן הוא זך ונקי בלי נגיעת דבר רע בשבת. וז"ש שנכנס עם דמדומי חמה הוא דבר גדול כמ"ש ז"ל על הבורא ית' ויכל ביום השביעי. שיודע רגעיו ונכנס בו כחוט השערה. כביכול כך אבינו יעקב עבד ממש כל העבודה המיוחדת לימי המעשה עד גמירא. ולכן נכנס ממש כחוט השערה דמדייק המדרש מדכתיב ויבוא יעקב שלם. ושלום הוא שבת. כנראה שבא ממש בשבת כמ"ש ויכל ביום השביעי כנ"ל:

ובודאי מדריגת יעקב הוא למעלה מהטבע ואיננו בבחי' ימי המעשה כמ"ש חז"ל כי ת"ח נק' שבת שהוא תמיד בבחי' שבת. רק שיעקב אע"ה נכנס בעובי הקורה ורצה ליישר הדרך לבניו בתיקון העשי'. וזהו עצמו ענין ויירא ויצר שמא יהרוג שמא יהרג כו'. אף כי הי' בידו להשליך מעליו כל זה הדרך. אך כי רצה שיהי' נמצא היצה"ר ויגברנו. ז"ש ויירא יעקב מאוד כמ"ש טוב מאוד הוא היצה"ר מה"מ כו'. אך ויצר לו כו'. ז"ש במדרש הבחיר שבאבות ובחיר שבנביאים הבטיח להם ה' ונתיראו כו'. הוא טעם כיון שהם הנבחרים שכל בנ"י תלוין בהם. לכן כל מעשיהם הי' בעבור כל הדורות הבאים. וכן יש לפרש הפסוק למה אירא בימי רע עון עקבי יסבני. שהם הדורות האחרונים עוקבתא דמשיחא. ומצד הדורות השפלים נתייראו האבות בימים הרעים. כי מצד עצמם אין דבר רע מזיק להם. וכענין אע"ג דאיהו לא חזי כו' כיון שכל הדורות נשרשו בהם נפל עליהם היראה מכח מה שיהי' לבניהם אחריהם ולכן ויירא ויצר. שאע"פ שהי' מיצר לו אעפ"כ רצה שיוכל לתקן כל המקומות הללו ולמצוא בחי' מה רב טובך שהוא שנאמר טוב מאוד כמ"ש במ"א מזה. וזה עצמו ענין שליחות המלאכים כי כלל תיקון המעשה תלוי בבחי' מלאכים שהוא ענין הל"ט מלאכות. כי כל מלאך הוא בחי' המצות שתלוין במעשה כמ"ש ז"ל מכל מצוה נברא מלאך והמצות הם עצות כי אין האדם בעצמו יוכל לגבור נגד הסט"א בשלימות. ולכן הרבה לנו תורה ומצות שע"י נברא מלאכים שהם מושיעין לאדם במקום שא"י לכנוס ולתקן בעצמו. וגם המלחמה שהי' לו עם המלאך שרו של עשו הוא כענין שכ' מלאך רע בע"כ יענה אמן בכניסת שבת. ולכן כל זה עבר עליו ואח"כ נאמר ויבוא יעקב שלם כנ"ל. ובמ"א כתבנו יותר בענין המלאכים לכן קצרנו:

קטנתי מכל האמת כו' בשם הרבי מלובלין ע"ה כי גם מה שאני קטן בעצמי הוא ג"כ מכל האמת וחסדים אשר עשית עמדי. וי"ל עוד גם לפי' קטנתי כפשוטו שאף שהרגיש יראה בעצמו שהי' במקום סכנה. אעפ"כ נתחזק באמונתו ואמר שיודע שגם הירידה הוא לטובה והוא מכל החסדים והאמת שעשה עמו הבורא. והראי' כי במקלי עברתי כו'. וכיון שעשה עמו הקב"ה אות לטובה. א"כ הירידה אינו ח"ו לחלוטין. כי הפוכי מטרתא ל"ל. ולכן הוא בטוח בו ית' שהוא לטובה כנ"ל:

בפסוק ואתה אמרת היטב איטיב כו' זרעך כו'. וקשה וכי בא אבינו יעקב להקשות להבורא שהוא סותר ח"ו הבטחתו. רק הפי'. כמ"ש לעיל שכל היראה והדאגה הי' בעבור תולדותיו דורות הבאים. ולכן אמר אם לא הי' יודע שזרעו הם הנבחרים להשי"ת ומיוחדים אליו. ושכל העולמות והברואים עליהם נשענים. לא הי' מפחד כ"כ בעבור שהם בניו. רק בעבור שאתה אמרת כו' ושמתי את זרעך כחול כו'. פי' שהבטיחו שזרעיו הם זרע ברך ה' שהכל תלוי בהם. לכן הוא מבקש רחמים בעבורם:

תרל"ח

ב"ה וישלח יעקב מלאכים כבר כתבנו מזה במ"א. ותוכן הדברים כי בחי' המלאך הוא כחות הטבע כמ"ש חז"ל אין עשב בארץ שאין לו מזל ברקיע ואומר לו גדל כו'. וכן תיקון המעשים בימי המעשה ועשית כל מלאכתך וכמ"ש חז"ל שמכל מצוה נולד מלאך. אבל פנימיות איש הישראלי הוא למעלה מבחי' המלאכים והוא בחי' שבת קודש. אך א"א לבוא לפנימיות רק ע"י תיקון המעשים וזהו ענין וישלח כו' מלאכים לפניו. וזה הי' מה שיצא יעקב ללבן ואמר עם לבן גרתי תרי"ג מצות כו'. ועי"ז הי' הכנה להציל הפנימיות שלו שהוא התורה ממש. מעשו שהוא המתנגד אל התורה והבן. כי קצרתי:

בפסוק קטנתי מכל החסדים כו' אשר עשית את עבדך. במדרש איני כדאי וחד אמר כדאי אני. ולפי"ז קשה מאי קטנתי. אך עי"ז עצמו שקטנתי. עי"ז כדאי אני. ואם אמנם לעיני בשר האומר קטנתי נראה כי הוא מתגאה. אבל מי שאומר לפני הבורא ית' קטנתי הוא שהכיר את עצמו וראה שיודע הוא שכל החסדים ואמת שעשה עמו הבורא ית' אינו בזכותו. ולכן באמת לא יגרע מזכותו כלום. וזה הכלל אם אדם תולה בעצמו נעשה לו באמת בזכות מעשיו. ועי"ז מנכין לו מזכיותיו. אבל מי שיודע שהכל בחסד עליון כך הקדוש ב"ה מתנהג עמו ונותן לו הכל בחסד ולכן נמצא כל זכיותיו נשארים לו לדורות. ועיקר הפי' קטנתי מכל החסדים ומכל האמת. הוא שיעקב אע"ה ידע כי כל העולם תלוי בו ובזרעו. והשי"ת הראה לו כי כל החסדים והאמת שהקב"ה מטיב לעולמו הוא על ידו ובאמצעותו. וז"ש ואיטיבה עמך כלומר באמצעיות מעשיך. וכן כל האבות הם קיום העולם שהקב"ה מנהג עולמו על ידיהם בחסד וברחמים. וזה שאמר ונברכו בך. ובעבור כי האבות ידעו זה הי' כל תפלותיהם בעבור כלל הבריאה. וז"ש קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך כלומר החסדים והאמת שהבורא ית' עושה על ידו. לכן מבקש שלא יהי' הוא ח"ו המעכב. לכן הצילני נא כו' ואתה אמרת היטב איטיב עמך פי' שהטוב שהוא מטיב בעולם הוא עמו כנ"ל. וכן צריך כל איש ישראל לידע שהכל תלוי בו ובכח זה יערוך תפלה להבורא ית' כמ"ש ברבים הי' עמדי:

עוד פירוש קטנתי מכל החסדים ומכל האמת. הוא המוחין והדעת שבאדם שהם רבים מהלבוש שהוא גוף האדם. וביאור הדברים עפ"י מ"ש חז"ל הוי רץ כצבי. פי' עפ"י מ"ש ע"פ צבי היא לכל הארצות מה צבי עורו אינו מחזיק בשרו כו'. כן הוא באדם אשר השי"ת נפח בו רוח חיים והנפש והגוף הם מצמצמים הרוח שלא יוכל להתפשט. כי אם לא כן הי' עולה לשרשו מרוב תשוקת עלול להעילת כל העילות. אמנם אמת הדבר שעי"ז המאסר שהגוף אין מניח להרוח להתפשט כראוי עי"ז עוד נתוסף כח להתשוקה עד שבכחו להמשיך מעט מעט גם את הלבוש עד שבסוף עולה לשרשו ומסתלק הצדיק בתשלום מעשיו. וזה רץ כצבי שע"י שעורו אינו מחזיק לכן רץ בכח יותר למרחוק. ולכן יסוד עבודת האדם הוא התשוקה כמ"ש חכמים עבודה שבלב זו תפלה היינו השתוקקת התלהבות הלב תמיד להתדבק בו ית' הוא עיקר העבודה. כי לעולם אין מנוחה להצדיק כאשר מתקן מעט הגוף אז הדעת מתרבה ביותר ולכן יש תמיד התשוקה לקרב הלבוש להפנימיות וזה קטנתי כו' שהגוף. המלבוש. קטן מהכיל את המוחין. החסדים והאמת. שעשית את עבדך כו'. ולכן הצילני נא. כי בודאי כשגם הגוף יהי' ניתקן כראוי כמו שיהי' לעתיד אז אין יראה מסט"א כלל. רק עי"ז שבעוה"ז הגוף צריך תיקון עי"ז הצילני נא והבן:

תרל"ט

ב"ה וישלח יעקב מלאכים לפניו כו'. ומקשים למה הקדים לשלוח לפניו לעורר השנאה. אבל התירוץ הוא כי רצה להמשיכו לחו"ל וכשיבוא לארץ ישראל יהי' בכל השלימות כמ"ש ויבוא יעקב שלם כו'. וגם זה אמת כי בודאי יעקב אע"ה בעצמו לא נתירא מפניו וכשהי' נכנס לא"י ועלה במדריגה עליונה לא הי' לעשו שום שליטה עליו. אכן לטובתינו זרע ישראל רצה לכנוס בעובי הקורה וללחום מלחמות עשו בכל הג' אופנים לפיוס ולדורון ולמלחמה כו'. ולכן נתירא כמ"ש בזוה"ק ע"י שהכניס עצמו לסכנה ע"ש. וע"ז תירץ א"ע באמרו ואתה אמרת היטב איטיב כו' ושמתי את זרעך כו'. וכבר פרשנו במ"א פי' היטב איטיב עמך שהשי"ת מטיב עם כל. באמצעיות אבינו יעקב. וכ"פ קטנתי מכל החסדים כו' האמת אשר עשית את עבדך. כלומר באמצעות עבדך אתה פועל ישועות וחסדים ואמת. ואני קטן מכל זה. אך כאשר חפצת עשית. והרגיש אבינו יעקב איך כל העולם תלוי בו ולכן הכניס עצמו לכל אלה המקומות להכין לדורות אחרים כנ"ל:

וכתב במדרש ויבוא יעקב שלם וכו' ויחן את פני העיר שנכנס בע"ש כו'. כי אחר תיקון כל השלימות נמשך הארה מעולם העליון והוא שבת מנוחה מעין עוה"ב. וזה הי' שינוי שמו של יעקב שיש גם לכל איש ישראל ב' שמות בעוה"ז ובעוה"ב. והנה יעקב זכה להמשיך שם עליון לעצמו בהיותו בעוה"ז. [וזה ענין יעקב אבינו לא מת כו'] ולכן כל המלחמות מלבן ועשו נלחם בשמו הראשון שהוא חלק הגוף. ואח"כ נכנס לשבת שהוא כח הנשמה. וכמו כן נמצא נקודה מזה לכל איש ישראל בשבת קודש פורס סוכת שלום:

בפסוק ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך אח"כ ג"כ למצוא חן בעיני אדוני. ומסתמא אמר אמת. אכן נראה שרצה להמשיך את עשו ג"כ כמ"ש הגדה לשון המשכה כגידין. ובודאי עשו לא הי' יכול להיות כיעקב. אך אם הי' דרכו של יעקב טוב בעיניו והיה מבטל עצמו אליו. הי' לו ג"כ תיקון. וזה עצמו ענין לדורון שפי' רש"י. וצריך כ"א להכין עצמו נגד היצה"ר באלה ג' דרכים ללחום ולא להניחו לשלוט עליו ח"ו. ועכ"ז לא יסמוך על עצמו רק לבקש רחמים ותחנונים לפני הבורא ית' להצילו מיצה"ר ותחבולותיו כמ"ש אם אין הקב"ה עוזרו לא יכול לו. וגם לדורון פי' לעורר רחמנות גם על תאוות רעות למה יהי' נמצא בעולם דברים שקרים ונפרדים מן השורש הלא הכל שלו והכל מעשי ידיו של הבורא ית' והכל לכבודו ברא. לכן צריך כל אחד לבקש לתיקון הכולל לבד תיקון עצמותו ולתקן ג"כ היצה"ר ולהכניע כל הסט"א וזהו לדורון:

בפסוק ויאבק איש עמו אמרו חכמים שהעלו אבק עד כסא הכבוד. ביאור הענין כי כל האומות נמשך להם שפע ע"י השרים למעלה ובנ"י חלק ה' עמו. נמצא כי יעקב אבינו צריך להיות לו עלי' על השרים העליונים. וזה הי' המלחמה לראות כ"א עד כמה כחו מגיע. וז"ש (בגליון רש"י) ויאבק לשון אביקה כמ"ש במדרש מן דא את מדחיל לי אנא כולי' אש כו'. כי באמת אדם השלם למעלה מן המלאך רק אם הוא איש אמת. לכן יעקב שנאמר בו תתן אמת ליעקב נתעלה מן המלאך בפועל ממש:

בפסוק ויקרא לו אל כו' הקב"ה קראו ליעקב אל. הענין הוא מ"ש בגמ' ויקרא אלקים לאור יום קריא רחמנא לנהורא ופקדי' אמצותא דיממא כו'. פי' שקריאה לשון חבה וידיעה ודביקות. וזה שניתן להאור כח ושליטה על היום נקרא קריאה כנ"ל. וכמו כן ניתן זאת הדביקות בעניני האלקות ליעקב אבינו. כי העוה"ז אם כי הוא גשמיי יש בו כח אלקות. וצריך להיות נמצא בעולם איש שיוכל להמשיך כח אלקות הנ"ל. וזה בכלל ברכת יצחק ויתן לך האלקים ודרשו חכמים יתן לך אלהותו כו' פרשנו שם שיהי' השפעות שלו דביקין בשורש האלקות והוא עיקר הברכה. וזכה אבינו יעקב בכאן יותר מכל הצדיקים שכתבו חכמים אין הקב"ה מייחד שמו על הצדיקים בחייהם וכאן ייחד הקב"ה שמו עליו. והטעם כי יעקב אבינו הוא כלל ישראל ועל הכלל הקב"ה מייחד שמו כמו שאנו אומרים אלקינו ובכאן נתקיים הבקשה שביקש יעקב אע"ה והיה ה' לי לאלקים. היינו שנתייחד שמו ית' עליו. ולכן סמך הכ' ענין דינה שאמרו חכמים שנענש על שלא קיים נדרו שעכשיו שנתקיים והי' ה' לי לאלקים הי' צריך לקיים נדרו מיד כנ"ל:

תר"מ

ב"ה בפסוק ויבא יעקב שלם כו' ויחן את פני העיר. כמ"ש מקודם ויצא יעקב פנה הודה זיוה. כן עתה חזר החן על ארץ ישראל בביאת יעקב הצדיק. ובמדרש בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע. כי ששת ימי המעשה הכנה לשבת ונקראים ימי עבודה שצריך אדם לעבוד בהם הן בגשמיות וברוחניות עבודה שבלב הכל הכנה לשבת להיות נכנס לקבל השבת במנוחה וכמו כן ימי עוה"ז הכנה לעוה"ב. וכמו כן יציאת אבינו לחו"ל הי' הכנה לחזור לא"י במנוחה. וע"ז כתיב ויחן את פני העיר כמ"ש במדרש שמרמז לשבת. ובאמת ע"י שאבותינו חיבבו ארץ ישראל שהיא בחי' השבת כמ"ש ארץ מגוריהם כו'. לכן הנחילנו הבורא ית' את השבת וכ' ושמרו כו' שצריכין להכניס עצמו בעול העבודה כדי שיתקיים ובשבע לא יגע בך רע כנ"ל:

ובפסוק וישלח יעקב מלאכים ברש"י מלאכים ממש. דכתיב אשר לקחתי כו' בחרבי ובקשתי בצלותי ובבעותי. הענין הוא ע"י התלהבות האדם בתורה ועבודה. בזה משלח חיצי אש לשונאי ישראל וכתיב כי מלאכיו יצוה לך כו'. כי אף שפנימיות האדם למעלה מהמלאכים כמ"ש מי גדול השומר או הנשמר. מ"מ ע"י שחיצוניות האדם מפסקת צריך להיות עזר מהבורא ית' ע"י המלאכים שנולדו מעסק התורה והמצות. ועי"ז מתעלה האדם אח"כ למעלה מהם כדמסיים על כפים ישאונך. ז"ש וישלח כו' לפניו:

תרמ"א

ב"ה בפסוק וישלח יעקב מלאכים לפניו ובפסוק קטנתי כו' ובמדרש בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע. כי כבר כתבנו במ"א ענין המלאכים שבבחי' הלבוש הם גדולים מאדם שגוף האדם הוא גשמיי. אבל פנימיות נשמת האדם הוא גבוה מהמלאכים כאומרם מי גדול השומר כו'. ובאמת כן עשה אלקים כדי להתודע כי אין שלימות בלתי אליו שהשלום שלו. לכן המלאכים צריכין סיוע מבני אדם כמאמר תנו עוז לאלקים. וב"א צריכין שמירה וסיוע מהמלאכים. וענין הסיוע עפ"י אמרם מכל מצוה נברא מלאך. כי רצונו של המקום ב"ה אשר הוא שולח עזרו מקודש נקרא מלאך. אכן האבות הן הן המרכבה והמה נתעלו כ"כ עד שגם המלבוש שלהם היה אלהות כמו המלאכים. וכמו כן זוכין בנ"י אחר מיתתם וכמ"ש לעתיד יאמר ליעקב כו' מה פעל אל. ואיתא אין הקב"ה מייחד שמו על הצדיקים בחייהם וזה הטעם כיון שאין אלקותו ית' חל על האדם רק ע"י המלאכים הואיל ומלבוש הגוף מעכב. אבל יעקב אע"ה נתעלה דכתיב ויקרא לו אל אלקי ישראל וייחד שמו עליו בחייו ע"י שנתעלה מבחי' גשמיות כמ"ש כי שרית עם אלהים כו'. ושם ישראל הוא בהתפשטו צורת הגשמיות ולבש לבוש רוחני כענין שכתבו עולמך תראה בחייך. וקודם זה השלימות שלח מלאכים וז"ש לפניו. כי אח"כ לא הי' לעשו מגע כלל לבוא להלחם עמו. אך הוא רצה לעבור זו המלחמה עם עשו בעבור בנ"י לדורות אחרונים כידוע. וזה הבקשה קטנתי כו' כמ"ש במ"א הפי' שהרגיש כי פנימיות שלו הוא מאוד נעלה מהתלבשותו. והכלי שלו קטן מהכיל את רוב הדעת והמוחין השייכים אליו עד שבא להתלבשות חדש ונק' שמו ישראל כנ"ל. וכן הוא עבודת כל איש ישראל בעוה"ז בעבור שלעתיד צריך להיות מתוקן גם המלבוש. ומעין זה בשבת קודש על ידי הכנת ימי המעשה. וז"ש בשש צרות יצילך הכל הכנה כדי שבשבע לא יגע בך רע. וביעקב נתקיים כל זה בעוה"ז. וקצרתי כי מעין זה כתבתי כמה פעמים:

קטנתי מכל החסדים. משמע שאין לו שום חלק בכל הטובות שעשה עמו הבורא ית'. כמ"ש במ"א כי כפי רצון האדם מנהיג אותו הבורא ית'. וזה החשבון אינו בכמות רק באיכות. והפי' כי הרגיש שכל תהלוכות שלו הכל בבחי' נפלאה שאינו עפ"י עבודת האדם רק בעזר אלוה והכל הוא להראות לו להניח זכותו לדורות אחרונים. ועמ"ש במ"א כבר:

התקין עצמו לדורון לתפלה ולמלחמה. הוא בחי' בכל לבבך עבודה שבלב תפלה. נפשך מלחמה. מאדך דורון:

תרמ"ב

ב"ה במדרש קטנתי איני כדאי וחד אמר כדאי אני כו'. וקשה א"כ מאי קטנתי. רק הפירוש לפי רוב החסדים שעשה עמו השי"ת הוא קטן כענין שנאמר וסביביו נשערה מאוד. והעומדין לפניו ית' במרום אין להם כלל מציאות בפ"ע מגודל הביטול אליו ית'. ולפי התרוממות שהרים השי"ת ליעקב אבינו שעשאו כביכול מרכבה אליו ית' לכן קטנתי. וז"ש כדאי אני פי' דאיתא אדם ובהמה תושיע ה' שערומים בדעת כאדם ומשימין עצמם כבהמה. ופרשנו במ"א הענין שיש מדריגות רבות זו למעלה מזו ויש עולמות שבחי' בהמה למעלה מאדם שלמטה [וכענין שרמזו חז"ל אם הראשונים כבני אדם אנו כחמורים כו'] ומי שיש לו דעת כאדם יודע ומכיר רבונו ומבקש להיות עולה אליו ית' ומבטל הדעת שבו כענין שנאמר בהמות הייתי עמך. ובודאי הי' ליעקב אע"ה כמה עצות נגד עשו. אבל ביקש מאתו ית' שלא יצטרך להפסיק מדביקות עליון לחפש עצות כענין שביקש דוד המע"ה אחת שאלתי מאת ה' כו':

תרמ"ג

ב"ה במדרש ויבא יעקב שלם בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע. והוא בחי' ששת ימי המעשה וכפי העבודה בהם כך זוכין להארת השבת שאין בו שום מגע נכרי. ובודאי בחי' יעקב אבינו מצ"ע הי' כולו שבת כמ"ש ת"ח נק' שבת. שיש בו הארה בכל יום כמו ההמון בש"ק. מכש"כ יעקב אע"ה אשר חכמים הגידו צורתו חקוקה תחת כסה"כ. פי' שהוא מקיים כל הבריאה. כמ"ש וירא אלקים כו' כל אשר עשה כו' טוב מאד. אדם. שראי' זו מקיים כל הבריאה. ומזה נעשה מנוחת שבת וגמר המלאכה. והוא אדם השלם שבעבורו נברא הכל. לכן צורתו חקוקה. וכביכול הקב"ה משגיח בו תמיד. ובזה מקיים כל הבריאה. ואמרו חז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסה"כ. ואמרו במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד. פי' לשוב לאותו הנקודה שעתיד להיות נצמח לטוב שהקב"ה בראו בעבור זה ובעל תשובה מעורר אותו החלק שיש לו מקודם. אבל אין זה יכול להיות בקביעות עד שיהי' תיקון הכולל. זולת לפי שעה על ידי הרהורי תשובה. אך יעקב אע"ה שהיה אדם האמת כמו שעלה לפניו ית' לכן צורתו חקוקה שם בתמידות. אכן יעקב אבינו ע"ה רצה לתקן כל בחי' העשי'. וכתיב ויירא ויצר מזה עצמו שראה שנמצא רשע בעולם כי רדף אחריו שהוא העובד ה' באמת צר לו מזה. ולכך חשב עצה להניח קצת ממדריגות גבוהות שהיו לו. והשפיל עצמו בבחי' הקטנות כדי שבאופן זה אפשר יהי' תיקון גם לעשו שרצה לקרב אותו וכל העולם אל הבורא ית'. וכיון שראה שגם זה לא הועיל וישב כו' עשו לדרכו. לכן נסע סכותה. והנה איתא כינוס לצדיקים טוב להם ולעולם ולרשעים רע להם. פיזור לרשעי' טוב כו'. והנה בסוף דכ' וישב יעקב כינוסו וכינוס בניו הצילו. רק מקודם הי' יעקב אע"ה מפוזר ועשו בא עם ארבע מאות איש כי הרשעים תחילתן שלוה וכמ"ש דשארי בחיבורא ומסיים בפרודא. ונפרדו ממנו אחד אחד הד' מאות איש. ויעקב נשאר בהאחדות. ופיזור שיש לצדיקים הוא כדי להמשיך הנצוצות קדושות להאחדות כמ"ש בכ' עם אחד מפוזר ומפורד שזה כל הגלות כדי להיות האחדות האמת בסוף בעת הגאולה. ובשש צרות יצילך הכל הכנה אל בשבע לא יגע בך רע כנ"ל:

ובמדרש ויירא שמא יהרוג ויצר שמא יהרג כו' רמזו על הנ"ל. כי ירא שמא אם יתרחק ממנו לגמרי יהי' נדחה עשו על ידו. ואם יתקרב אליו פן יזיק לו לקדושתו. לכן ויחץ כו' כי לא הי' יכול להיות בהאחדות האמת כשהרשע לנגדו. לכן אמר קטנתי כו'. ואח"כ כשעלה בשם ישראל נפסק המלחמה עם עשו. כי כל שם יעקב בעודו לוחם עם עשו כמ"ש וידו אוחזת. לכן הובטח לא יעקב יאמר עוד. פי' שלא יצטרך לעסוק עוד בבחי' עם עקש תתפתל. רק באמת האמיתי בלבד. ושינוי השם הוא כמו בריאה חדשה שנתרומם אבינו יעקב. לכן היה מקודם קטנות כמו קטן שנולד שנעשה בריה חדשה:

בפסוק ויאמר יעקב אלקי אבי. ולא נכתב בלשון תפלה. שלא הוצרך לשנות עצמו. כי הי' תמיד מוכן בבחי' עבודה שבלב זו תפלה. וז"ש שתיקן תפלת ערבית כי שחרית ומנחה הם זמנים מיוחדים לתפלה ותפלת ערב אין לה קבע. לכן אין כ"א יכול לה רק רשות מי שהוא בן חורין כיעקב אבינו. שבכל עת צרה דכתיב ויירא מאד. אעפ"כ ויאמר יעקב. וכל ההתנגדות והחשכות לא גרם אצלו ריחוק מבחי' התפלה וזהו תפלת ערבית:

תרמ"ד

ב"ה במדרש הבחור שבאבות ושבנביאים הבטיחן הקב"ה ונתייראו כו'. שמעתי מפי מו"ז ז"ל להפליא בשבח ענין זה שע"י שהבין יעקב אבינו כי ע"פ דרכו הוא בסכנה והגם שבודאי הי' בטוח בהבטחת הקב"ה. אבל לא נעשה בו שינוי ע"י הבטחה והוא עשה את שלו להתפלל בעת צרה עכ"ד ז"ל. ונראה שאין מבטיחין משמים רק לאיש אשר אלה לו שלזה נקרא בחיר ה' כמ"ש יעקב בחר לו. ואם הי' נחסר זו התפלה ע"י ההבטחה. לא הי' מבטיחין לו. וזה ג"כ נכלל ברמז המדרש אין אומרים אל תירא אלא למי שמתיירא. פי' שיהי' נשאר בהיראה. וביאור הענין כי בוודאי כל הצרות הבאים בעולם הם דברים שצריכים תיקון. כענין שכ' המשתף שם שמים בצרתו כו'. והצדיק שהקב"ה מצא לבבו נאמן מגלה לו כל הישועה ואעפ"כ הוא עומד בתפלה. וכענין זה מה שנגלה הקץ ליעקב אע"ה ולא עלתה בידו לגלות לבניו כי רק הוא הי' יכול להיות בגלות אף שידע הקץ כי ימי הגלות מצרים התחילו מיצחק. אבל לא כל אדם יכול לקיים שניהם ולכן לא נגלה הקץ רק אליו. [ובאמת נראה כי ענין סתירת הידיעה והבחירה הוא ג"כ באופן זה רק שהענין צריך אריכות דברים] והכלל כי רק הבחור שבאבות ושבנביאים קיימו ב' ענינים אלו כאחד וכמו כן בכלל ישראל נמצא דבר זה כמ"ש בימי מרדכי. שהגם שהאמינו כי בנ"י בלתי אפשרות שיהיו נאבדים מן העולם. עכ"ז עמדו בתפלה וצעקה בעת צרה. וכן בפרט האדם כפי מה שמוכן לאמונה זו ניתן לו התחזקות משמים. כענין שנאמר לא ימנע טוב להולכים בתמים. וזה תלוי בעבודה לשמו ית' ולא לגרמיהו. ולכן ביעקב דכתיב בחר לו כו' ישראל לסגולתו ואמרו חז"ל כשם שאשה מסגלת לבעלה כן בנ"י מסגלין מעש"ט להשי"ת ועושין מעשיהם לשמו ית' בין בטובו בין בעאקו:

בפסוק וירץ לקראתו כו' וישקהו. דרשו חז"ל ביקש לנשכו כו' שמעתי מפי מו"ז ז"ל שהנשיקה עצמו הוא הנשיכה כדכתיב נעתרות נשיקות שונא כו' עכ"ד ז"ל. כי כמו שיעקב הכין עצמו לשלשה דברים דורון תפלה מלחמה. כמו כן זה לעומת זה כאשר ראה עשו שאין יכול לו במלחמה בא להזיק לו ע"י התקרבות. ונעשה צוארו כעמוד של שיש שלא יוכל להתדבק בו שום מגע נכרי. וענין התפלה שלא שייך אצל עשו. מ"מ מצינו שהמשיך השר שלו להלחם עם יעקב אע"ה שיש לעשו כח גדול עד שורש שלו שהוא מכוון נגד סטרא דקדושה של יעקב אע"ה. כאשר חכמים הגידו ויאבק שהעלו אבק עד כסא הכבוד. כמו שצורתו של יעקב חקוקה תחת כסה"כ כמו כן מגיע מלחמה שלו עם הסט"א בהרבה מדריגות עד השורש. וכל אלה המלחמות תלוין בשורש יעקב שלמטה. וז"ש שרית עם אלקים ואנשים מלחמה דלמטה ולמעלה:

בפסוק ויבא יעקב שלם ויחן את פני העיר שדרשו חז"ל שקבע תחומין כו' דרשו לשון ויחן שהוא מנוחת שבת קודש. וכתבנו כבר כמו ביציאת יעקב מן העיר פנה הודה זיוה כן עתה שבא חל החן על העיר כמ"ש וירא כו' כל אשר עשה כו' טוב מאד הוא מציאות החן שיש להקב"ה במעשה הצדיקים. וזהו ענין השבת כי זה החן נמצא רק ע"י הביטול אליו ית' וכפי מה שכל העולם ומלואו בטל אצל האדם ויודע כי תכלית הכל לכבודו ית' עי"ז נמצא החן בעיני הקב"ה כי זה תכלית כל הבריאה לכבודו ברא. וכמו שאיתא הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו כן יש מזה במקום של הצדיק שהוא מעלה החן על המקום. ובזוהר איתא בפסוק נותן נשמה לעם עלי' ורוח להולכים בה פירוש המתהלכים בארץ הגשמיי אין להם רק רוח. ואותן שהם עלי' ושולטים על הארץ. להם יש נשמה ע"ש. וכמו כן בשבת שמבטלים כל המעשים אליו ית' וזה החירות והמנוחה שהאדם שולט על המעשים לבטלם בעבורו ית'. אז זוכין לנשמה יתירה:

תרמ"ה

ב"ה התקין עצמו לדורון למלחמה לתפלה. הם ג' הענינים שצריכין לכל אדם בעבודת השי"ת להלחם עם הסט"א. מצד זכרון חסדי השי"ת הוא מדת אברהם אע"ה ומכח אהבה זו יכולין לכבוש היצה"ר. וג"כ צריכין להכין בגבורה מצד יראת ה' ופחד הדין בחי' יצחק. והעיקר מצד סייעתא דשמיא בתורה ותפלה שהוא בחי' יעקב אבינו. ובמ"א כתבנו כי גם לעומת זה עשו הכין עצמו בכל אלה הדרכים. שהיצה"ר מזיק מצד הקירבות ומצד הרציחה. כמ"ש מיד אחי מיד עשו. ופירשו המפרשים על ב' אופנים הנ"ל. וגם מכחות הטומאה כאשר המשיך השר שלו להלחם עם יעקב. וג' אלו הם בחי' ע"ז וג"ע וש"ד. ג"ע הוא שיהי' הדביקות והתקרבות רק במדה כפי מה שחקק הבורא ולא יותר. וש"ד הוא המלחמה. וע"ז הוא האמונה למשוך כחות הקדושה. היפוך מהרשעים שמושכין כחות הטומאה. והצדיקים הקב"ה עוזר להם מן השמים כאשר ראינו שהקב"ה הזמין ליעקב אע"ה המלאכים כמ"ש ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים. וכמ"ש ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו. ולא כתיב ישלימו רק הקב"ה כביכול בעצמו ישלים אותם עמו. וכאשר הלך יעקב אע"ה לדרכו שהיא התורה שנקראת דרך והוא הדרך המיוחד ליעקב אע"ה. הזמין לו הקב"ה המלאכים. עד שעשו עצמו נהפך לאוהב וירץ לקראתו כו':

בפסוק קטנתי כו' ועתה הייתי לשני מחנות. דיש לתמוה מה שנתיירא יעקב מעשו ואח"כ נתאבק עם המלאך שלו ולא יכול לו. אך שם כתיב ויותר יעקב לבדו. שיעקב אבינו ע"ה בעצמו כחו גדול מאוד. והוא האדם המיוחד שברא הקב"ה בעולם כמ"ש ז"ל צורתו חקוקה תחת כסה"כ. והי' מלחמה זו עד השורש כי זה לעומת זה עשה אלקים. ויש לעשו ג"כ שורש במקום גבוה. וכמ"ש ז"ל שהעלו אבק עד כסא הכבוד. ויעקב תיקן כל המקומות מתהום רבה עד רום רקיע. וזהו השלשה שמות יעקב ישראל ישורון. יעקב בעוה"ז ע"ש וידו אוחזת בעקב עשו. וישראל הוא המדריגה הגבוה. וישורון הוא ליישר כל המקומות שנקרא בריח התיכון והוא האדם הישר דכתיב האלקים עשה האדם ישר. וכתיב מגיד דבריו ליעקב. דבריו הוא הנהגה שהקב"ה מנהיג העולם. חוקיו ומשפטיו לישראל הוא התורה שנעלמה מעיני כל חי. והם ב' הכחות שלו בעוה"ז ובעולם העליון השורש שלו. בחי' תורה שבכתב ושבעל פה. וע"ז כתיב לא עשה כן לכל גוי שאין להם דביקות בהנהגות השי"ת ובהסדר הישר שעשה הקב"ה בעולם כו'. ומשפטים בל ידעום היינו שגם בשורשם למעלה אין להם חלק במשפטי התורה. וב' אלו המלחמות הוצרך יעקב אע"ה לעשות כמ"ש שרית עם אלקים ועם אנשים כו'. אבל בעבור הדורות שלאחריו הוצרך יעקב להקטין עצמו. וזה הי' הכוונה כי במקלי כו' והי' לו אז בחי' עצמותו והגדלות שלו. ועתה הייתי לשני מחנות ולא רצה לפרוש עצמו מתולדותיו ולכן נתיירא. וע"ז מסיים ואתה אמרת היטב איטיב עמך שהוא הכלי שהקב"ה מטיב על ידו עם כל הברואים כמ"ש מחדש בטובו. והוא התורה שהיא בחי' יעקב ושמתי את זרעך כו'. לכן הוצרך להקטין עצמו בעבורם כנ"ל. וכל מה שהכין יעקב אבינו כך יש התדבקות לבני ישראל ולא יותר. ולכן כתיב ויזרח לו השמש והוא צולע על ירכו על כן לא יאכלו בני ישראל כו'. פי' ההארה שהי' לו אז. ואותו הגיד ניתק ממקומו. ע"כ לא יאכלו. כי דבר זה לא היה במחרה. ואדרבא כתיב ויזרח לו השמש משמע שאז דוקא קיבל עיקר כוחו שנקרא שמש. והוא הסימן שא"א לתקן זה הגיד ע"כ לא יאכלו:

וחז"ל דרשו בפסוק ויקרא לו. הקב"ה קראו ליעקב אל. אתה אלוה בתחתונים. כי קריאה הוא לשון מינוי כמ"ש בגמרא ויקרא לאור יום קריא רחמנא לנהורא ופקדי' אמצוותא דיממא כו' כן המשכת אלקות לתחתונים הוא ע"י יעקב אע"ה. וז"ש שצורתו חקוקה והוא הסולם שעולים ויורדים בו כחות אלקות שנקראו מלאכים:

במדרש על שליחת המלאכים מביא הפסוק מחזיק באזני כלב. דמיך הי' ועוררהו כו'. נראה דחז"ל למדו מפסוק דכתיב ושכח כו' אשר עשית לו ושלחתי ולקחתיך והיא שלחה אליו את דבורה נראה דהי' נשכח אצל עשו השנאה. וי"ל ע"ד הרמז בפסוק כאשר ילדה את יוסף שהוא בחי' הזכירה ממילא נפל עשו בשכחה. כי כשזה קם זה נופל לכן אמר שלחני כו' וכ"כ במחיית עמלק זכור אל תשכח שבזה תלוי מחיית זרעו של עשו. ומה ששלח המלאכים לפי פשוטו יתכן לומר כיון שהקב"ה הבטיחו והשיבותיך אל האדמה הזאת הי' בטוח שישלים עמו עתה בדרך:

תרמ"ו

ב"ה בפסוק קטנתי מכל החסדים כו' האמת כו' לב' מחנות. וקשה כי אם יחלק את שלו לכמה מחנות מה תוספות יש בזה. אבל יובן הענין שכתיב והי' המחנה הנשאר לפליטה עפ"י מ"ש המפרשים ושמעתיו ג"כ מאמו"ז ז"ל פי' מיד אחי מיד עשו כי ירא מב' אופנים מהתקרבות עשו להיות עמו כאח. ומשנאתו. ומול ב' אלו הי' ליעקב שני מחנות להציל עצמו. והוא ב' הבחי' חסד ואמת כי המחנה של חסד כל שאין אדם זוכה בעצמותו ירא מן האויב. אבל מחנה של אמת אינו ירא מחרבו של עשו. ורק מקרבת הרשע צריך שמירה משפת שקר. ולכן על ב' מחנות אלו ביקש הצילני כו' מיד אחי מיד עשו כנ"ל:

בפסוק לא יעקב יאמר כו'. ומשמע שזה היה ברכה. והענין הוא בב' שמות אלו כי יעקב אבינו הי' עבודתו מקודם בין אותן הרשעים לבן ועשו וכ' בזוה"ק שנקרא תם בזה כדכתיב עם חסיד כו' ועם עקש תתפל. והוצרך לילך שם בדרך עקמניות וע"ש זה נקרא יעקב כענין הוי ערום ביראה. פרש"י להערים בכל מיני ערמות לעבודת הבורא. וזה הוא התחלת העבודה עד שזוכין לבוא לדרך הישרה שהוא בחי' שם ישראל. ובכל אדם נמצא מזה בפרט. אבל יעקב אע"ה הי' מתקן לכלל ישראל. ואיתא אורייתא סתים וגליא. שמא קדישא סתים וגליא. וכמו כן בני ישראל סתים וגליא. ועל ב' אלו כתיב גן נעול גל נעול כמ"ש במ"א. דיש בבני ישראל פנימיות אלקות כדכתיב חלק ה' עמו. ואז הם נבדלים מכל האומות והוא מתגלה לפעמים כמו בש"ק לכן אז הקב"ה פורס סוכת שלום להבדיל בין האומות כדכתיב ביני ובין בני ישראל אות כו'. ובימי המעשה (הוא) הנהגתם בהתלבשות הנגלה והוא הדרך הראשון שהיה ליעקב אבינו בהיותו בין הרשעים לבן ועשו ונקרא יעקב שצריך לילך בעקבה ובמרמה כנ"ל. ואח"כ כשהלך עשו לדרכו כתיב ויעקב נסע סכותה שהי' נוסע למקום המיוחד לו. ואז נעשה מסך מבדיל בינו להרשעים ונקרא ישראל. וזה גל נעול שכשיש התגלות הפנימיות נעשה נעילה ומכסה מטעם הנ"ל. וכן נוהג תמיד. ובחודש תשרי בכסה ר"ה ויוה"כ כדי לתקן כל הברואים. ואח"כ כשאין מהם תועלת מתפרדין ובנ"י נוסעים סכותה כמ"ש שם מזה:

בפסוק ויבא יעקב שלם כו' ויחן כו' פני העיר ובמדרש ששמר השבת קודם שניתנה. וכתבנו כבר מזה כמ"ש כשהצדיק בעיר הוא הודה זיוה הדרה. לכן כתיב ויצא יעקב כדפרש"י שם. מול זה כשבא כתיב ויחן כו' פני העיר שחזר הודה זיוה הדרה. וזה הענין נוהג בעולם שנה נפש כשמתגלה בהם האור הפנימי שהוא בחי' צדיק אז חל החן והזיו. ואיתא בספר יצירה המליך ת' בחן וצר בו צדק בעולם. יום שביעי בשנה. פה בנפש. והיינו שיום השבת מיוחד להיות הנבראים מעלין חן לפניו ית' וזה קיום כל העולם כדכתיב וירא אלקים כו' כל אשר עשה כו' טוב מאוד כתב שם במדרש אמר הקב"ה עולמי הלואי שתהי' מעלה חן לפני כל הימים כשעה זו. ויש לכל אדם שעה מיוחדת שיש בו מציאות החן כמ"ש אין לך אדם שאין לו שעה. וכן בכללות בנ"י כתיב יפה את כתרצה דרשו במדרש בשעה שאתה מתרצה לי פירוש כשמעוררין עת רצון למצוא חן לפניו. שזה תכלית הכל. כמו שביקשו גדולי עולם אם מצאתי חן בעיניך כו' והשבת מיוחד לזה. וכמו כן פה בנפש והכל אחד כי שבת סהדותא אקרי שבנ"י מעידין שהקב"ה ברא עולמו בששה ונח בשביעי. ואיתא חן מקח על מקחו. וכפי מה שהאדם מעיד ומברר בנפשו כי השי"ת הוא בעליו ומכיר את קונו. כמו כן חל עליו החן. וזה עבודת הצדיקים כדאיתא שמקיימין העולם שנברא בעשרה מאמרות ואז נקרא צדיק בעיר הוא הודה זיוה. ולכן אחר שתיקן יעקב הכל ונקרא שלם אז ויחן פני העיר כמ"ש צדיקים ישכנו ארץ. דרשו חז"ל ישכינו ארץ. שהשכינה שורה בארץ על ידיהם. כי בכל מקום ובכל זמן ובכל נפש נמצא אלקות דכתיב כולם בחכמה עשית למילף מיני' חכמתא. ועל ידי הצדיקים העוסקין בתורה מוציאין מכח אל הפועל. וזה ענין ימי המעשה שהוא עבודה בגשמיות. ויש עלי' לעבודה זו ביום השבת שהוא כולו פנימיות. ואיתא שבת יעשה כולו תורה ואז חל שם שמים על עבודת ימי המעשה וע"ז כתיב ויהי נועם ה' אלקינו עלינו. וחל הברכה על כל ימי השבוע ע"י החן שמעלים התחתונים. והכל נעשה ע"י נשמה יתירה שיורדת בשבת קודש שהיא המוצאת חן לפניו ית'. לכן אומרים ויהי נועם במוצ"ש לקשר הארת השבת בכל הימים כידוע. התקשרות הארת הנשמה להגוף. דכתיב יאר ה' פניו אליך ויחונך. ובכל שבת יש מהארת פני ה' וז"ש חז"ל אין דומה מאור פניו של אדם בשבת לימות החול. ומהארת פנים הנ"ל בא החן שנק' נועם ה' כמ"ש ויחונך כנ"ל:

תרמ"ז

ב"ה במדרש ויחן את פני העיר שקבע תחומין ששמר את השבת כו' וכן אמרו חז"ל יעקב שנאמר בו שמירת שבת ירש העולם שלא במדה דכתיב ופרצת ימה כו'. והענין הוא כמ"ש ז"ל כשהצדיק בעיר הוא הודה זיוה הדרה דכתיב וירא האור כי טוב שהיה מאיר מסוף העולם ועד סופו והוא שלא במדה וראה שאין הרשעים כדאי כו' וגנזו לצדיקים כמ"ש אור זרוע לצדיק. נמצא במקום הצדיק מתגלה אור הפנימי. וכמו כן בזמן שבתות וימים טובים בהם מתנוצץ אותו האור ומתקיים בזה כל הזמנים. וכמו כן בעולם בא"י וביהמ"ק בהם האור שקיום כל העולם בו. ולכן איתא שקפל כל א"י תחתיו שהד' אמות שלו היה כלל כל העולם כנ"ל. והטעם שמתגלה אל הצדיק. שהוא שומר האור שלא יתפשט רק למקום הצריך. וזהו ענין קביעת תחומין. וכן לבני ישראל נמסר השבת שמתגלה בו אור הגנוז ובזמן מתקיים בשבת שנק' הצדיק בעיר הוא הודה זיוה. לכן כ' ושמרו בני ישראל כו' השבת שצריך שמירה. וכשהי' יעקב אע"ה בחו"ל הסתיר א"ע עד שחזר לא"י ונתלבש באור המיוחד אליו. ורמז לזה דכתיב והחליפו שמלותיכם כענין שכתוב בשבת וכבדתו שלא יהי' מלבושך בשבת כמו בחול. וכתיב ויקח עשו כו' וילך כו' מפני יעקב דרשו חז"ל מפני הבושת. פי' כשנתגלה הארת פניו של יעקב ממילא חל בושת על הסט"א כמ"ש גולל חושך מפני אור. והוא באמת כמ"ש וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך כו' ודרשו חז"ל זו תפילין של ראש. וב' השמות יעקב וישראל הם בחי' תש"י ותש"ר. כי שם יעקב הוא תיקון הגוף כמ"ש וידו אוחזת בעקב עשו. כי בידים שהוא הגוף יש לו אחיזה כמ"ש והידים ידי עשו ותיקון הגוף צריך להיות ע"י מלחמות והסתרות. כמו שמצינו שהרויח מקודם הברכות ע"י ערמה כמ"ש היו ידיו כידי עשו אחיו כו' ואח"כ בא למדריגה המיוחדת אליו והוא שם ישראל כמ"ש בספרים לי ראש. והוא בחי' הנשמה ובחי' שבת שיש בו נשמה יתירה ונק' יומא דנשמתין והוא שכ' ירא שבת. ירא בשת. בודאי מקודם צריך לחול יראה ובושת על האדם עצמו מקדושת השבת ועי"ז זוכה אח"כ להארת השבת ומתקיים בו וראו כל עמי הארץ כו' ויראו ממך:

בענין תפלת יעקב אע"ה. דכתיב ויצר לו וכתיב פן יבוא כו' בנים ואתה אמרת כו' ושמתי את זרעך כו'. נראה כי הבין יאע"ה כי כל הצרה בא לו מכח תולדותיו ובודאי הוא בעצמו לא היה לו לירא. רק דכתיב מן המיצר קראתי. ולכן רצה שיהי' לו הישועה בזכות בניו ממקום שהצרה באה. ורמזו חז"ל בימי אסתר שהי' כל הישועה בכחו של אותו זקן. וז"ש חז"ל כי יעקב הי' לו צער גידול בנים שכל מה שעבר עליו הי' הכל עצות בעבורינו כמ"ש נפלאותיך ומחשבותיך אלינו:

תרמ"ח

ב"ה עם לבן גרתי. פרש"י הייתי גר ד"א תרי"ג מצות שמרתי. וב' הפירושים ענין אחד להם. להודיע כי בבחינת הגירות העצה ע"י תרי"ג מצות. דכתיב נר מצוה ותורה אור. כי יעקב אע"ה הוא בחי' תורה אור. וכשבא למקום מנוחתו לא הי' לו שום פחד מעשו ומסטרא דילי'. כדכתיב וילך אל ארץ מפני יעקב כשנתגלה פנימיות של יעקב אע"ה. אך מקודם הוצרך לתקן בחי' נר מצוה שהם הארות התורה המתלבשים במעשה גשמיות ומאירין תוך החושך והגלות. והכל הי' הכנה בעבורינו כי יש בני ישראל שיש להם אחיזה בשם יעקב ויש בשם ישראל. ואיתא לא שיעקר שם יעקב כו' ישראל עיקר ויעקב טפל כו'. ובאברהם אמרו הקורא אברם עובר בעשה. כי אברהם קודם שנימול היה בכלל כל האומות וזה נתבטל ממנו לגמרי כשנימול. דכ' גוים ערלים וישראל ערלי לב. פירוש שיש שידין נוכראין ויהודאין כדאיתא בזוה"ק. ולכן הערלות שנמצא בלבות בני ישראל יכולין להחזירו ג"כ להקדושה. וכענין שאמרו מחלוקת שהיא לשם שמים סופו להתקיים פירוש שגם ההתנגדות יש לו ג"כ קיום. ולכן גם פשוטי בני ישראל שכל ימיהם עוסקין במלחמות הללו. הגם שאין יכולין לתקן א"ע בשלימות. מ"מ יש להם אחיזה בשם יעקב. והוא ע"י נר מצוה כנ"ל. ובאמת זה נק' גירות. ונשמות בני ישראל שנשתלחו בעוה"ז נתן לנו השי"ת המצות להיות מלוות אותנו כמ"ש במדרש תצא לוית חן הם ע"ש. וזהו ואחר עד עתה. דכתיב אחור וקדם צרתני. דחז"ל אמרו וייצר ב' יצירות בעוה"ז ובעוה"ב. ומקודם צריכין לתקן בבחי' אחור. וזהו ואחר עד עתה. ועתה התחיל לבוא לפנימיות שלו בחי' שם ישראל כנ"ל. וכל איש ישראל יש בו ב' בחינות אלו. ויש בש"ק התגלות הפנימיות לכן נקרא יום מנוחה ויש בו הארה מבחי' תורה כמ"ש שבת יעשה כולו תורה:

בפסוק ויאבק כו' עד עלות השחר דרשו חז"ל שהעלו אבק עד כסה"כ. כי צורתו של יעקב חקוקה תחת כסא הכבוד והוא כמ"ש תתן אמת ליעקב. וחותמו של הקב"ה אמת. וזה הציור הוא ביעקב. וכל בני ישראל נמשכו אחר זה הציור כדכתיב כולם זרע אמת. אכן עוה"ז הוא עלמא דשיקרא שאין האמת יכול להתגלות בשלימות. כדאיתא במדרש אמת אמר אל יברא שכולו שקרים ומתחלת בחי' יעקב אבינו מתחת כסה"כ יש ג"כ התנגדות שלא יוכל האמת להתגלות בשלימות והוא עשו וכת דילי' כדאיתא במדרש עשו הא שוא שבראתי בעולמי. אכן בנ"י בכח התורה שנקראת אמת כמ"ש חז"ל אין אמת אלא תורה כמ"ש אמת קנה. וכ' תתן אמת לשון הוה כי בכל יום יש התגלות לבני ישראל מזה האמת בכח התורה. ובנ"י נבראו ע"ז לברר האמת בעלמא דשיקרא. וביום השבת שנקרא סהדותא שבנ"י מעידין עדות האמת על הבורא ית' לכן זוכין בו לנחלת יעקב והאכלתיך נחלת יעקב שהוא מ"ש תתן אמת ליעקב שהיא מתנה. מאחר שבעוה"ז אין אמת רק ניתן במתנה ליעקב. וכמו כן בשבת קודש שאמרו מתנה טובה יש לי בבית גנזי שהוא מעין עוה"ב. לכן מתגלה בו בחי' אמת ואין אמת אלא תורה. לכן יש קריאת התורה בשבת. ולכן מתפללין בתפלת שבת וטהר לבנו לעבדך באמת. וכתיב שפת אמת תכון לעד. וכ' לשון הוה שמתחדש בכל יום כמ"ש תתן אמת והוא עדות שבני ישראל מעידין בכל יום ק"ש שהנחיל לנו יעקב אע"ה כמ"ש ז"ל שמע ישראל כו'. וגם שבת שהוא סהדותא הוא שפת אמת:

במדרש ויחן את פני העיר שבא ע"ש עם חשיכה וקבע תחומין וכו'. ויחן משמע שהוא הביא המנוחה כי הארת שבת תליא בשומרי שבת. ושמעתי מפי מו"ז ז"ל כאשר חכמים הגידו שקונין שביתה בע"ש ביהש"מ. א"כ השבת נקנה ע"י הקבלת שבת בכניסתו. ונראה לבאר הענין ע"פ מאמרם ז"ל אמר הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ואני מבקשה ליתנה לישראל לך והודיעם. ואין מובן הלשון מבקש ליתנה והלא נתן לנו את השבת. רק הפי' שזה עצמו כח השבת שבני ישראל הם כלים לקבל המתנה טובה זו שא"י להתגלות רק בשבת קודש. ובכל שבת ושבת הוא מתנה חדשה. וצריך האדם להכין עצמו ולידע להיות מוכן לקבל מתנה זו מאור הגנוז. לכן מבקשין בכל שבת והנחילנו כו' שבת קדשך. כי הגם שבכלל נתן לנו השבת. אבל יש שבת פרטי בכל שבת ושבת וצריכין לקנות שביתה זו בכניסת היום והוא ענין קבלת שבת:

בענין מעשה שכם. פרש"י להמול להיות נימול ע"ש. והיינו כי תכלית המילה היא להיות נשאר רשימה מזה הברית בכל האדם. ונקרא אות ברית קודש. ואין המכוון כריתת הערלה מזה האבר עצמו. רק להיות למד על כל הכלל. כי הקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה וע"י שבני ישראל מוכנים להיות דבוקים בה' ולבטל כל הגוף אליו ומסירין במעשה זה הערלה. עי"ז נמשך רשימה ותיקון לכל הקומה. וכן הם כל המצות כמו תרומות ומעשרות שמניחין הארה לכל השיריים. ובאמת בני שכם לא היה להם שייכות לזה כלל וכריתת הערלה בלבד אינו כלום. רק בנ"י. וכמו כן מי שבא להתגייר כמ"ש להם והיינו לעם אחד. הי' מתקיים פי' להמול כנ"ל:

תרמ"ט

ב"ה במדרש מעין נרפש ומקור משחת כשם שא"א למעין להרפש ולמקור להשחת כך אי אפשר לצדיק למוט לפני רשע וכשם שמעין נרפש כו' כך צדיק ממיט עצמו לפני רשע. פירוש כי שורש המעין והמקור א"א להירפש ולהשחת וכמו כן מעין הצדיק אין בו מגע נכרי. אבל התפשטות המעין להיות נחלים ונהרות נמשכין ממנו. שם יש מחלוקות ומלחמות עם הסט"א. וכ"כ גן נעול גל נעול מעין חתום. והאמת שכשזוכין לעבור זו המלחמה אז נפתח המעין. וכמו כן בשבת קודש שנפתח המעין הוא יום מנוחה וכמו כן כל המלחמות שהי' ליעקב אע"ה עם עשו ולבן הכל הי' בבחי' החיצוניות. ובכח הפנימי שלו לא היה להם שום שייכות אליו. וגם במדריגות התחתונות שלו השתמש עם מלאכים. דאיתא במד' מי גדול השומר או הנשמר מי גדול הנושא או הנישא. מי גדול המשתלח או המשלח. וכל אלה הם מדריגות זו למעלה מזו. שיש מקומות שצריכין שמירה בכח המלאכים ויש שצריכין סיוע להנשא למעלה ויש שצריכין לסייע למלאכים והם בחי' נפש רוח נשמה. מעשה דיבור מחשבה. והם הג' שמות יעקב ישורון ישראל. הנפש הוא במעשה וצריך שמירה. וע"ז נאמר מלאכיו יצוה לך במצות מעשיות. והוא שם יעקב שתיקן המעשים בעלמא דשיקרא צריך להיות בעקבה ובתחבולות שונות. והרוח הוא הדיבור וע"ש זה נקרא ישורון כמ"ש עם זו יצרתי כו' תהלתי יספרו. ועל שם השירה והרנה נק' ישורון. וגם הדיבורים בתורה ותפלה צריכין סיוע כמ"ש שהמלאכים מעלין ומנשאין הדיבורים כמ"ש עוף השמים יוליך כו' ובעל כנפים יגיד דבר. ועל זה כתיב על כפים ישאונך כו'. ושם ישראל הוא הנשמה והמחשבה ובבחי' זו הם למעלה מהמלאכים אשר על זה כתיב כעת יאמר כו' מה פעל אל. ובששת ימי המעשה נעשה התקונים על ידי המלאכים והם ימי מלחמה לכן המעין נסתר כמ"ש ששת ימי המעשה יהי' סגור. ובשבת קודש יורד נשמה יתירה. והתיקון נעשה שלא ע"י המלאכים כנ"ל. וזהו וישלח כו' מלאכים לפניו. פירוש קודם שנתגלה עיקר פנימיות שלו:

בפסוק ואתה אמרת היטב איטיב עמך. וקשה א"כ למה נתיירא אך שמעתי ממו"ז ז"ל פי' ויירא ויצר שצר לו על היראה שנתיירא ממנו. וי"ל שבודאי ידע שהקב"ה ישמור אותו כמו שהבטיח לו. רק ז"ש ואתה אמרת היטב איטיב עמך. פי' שירגיש בעצמו זו הטבה כמ"ש עזוב תעזוב עמו וכיון שנתיירא כמ"ש ירא אנכי אותו. על זה התפלל שיהי' לו שייכות בהישועה:

במדרש אברהם אבינו שאין כ' בו שמירת שבת ירש את הארץ במדה יעקב שכתוב בו ויחן את פני העיר שקבע תחומין ירש שלא במדה ופרצת ימה וקדמה כו'. הגם כי כל האבות קיימו את התורה ושבת בכלל רק שאין כתוב בהם בתורה שמירת שבת. והענין הוא כמ"ש ז"ל אאע"ה קראו הר יצחק קראו שדה יעקב קראו בית. כי בית הוא דבר שבקביעות דכ' תתן אמת ליעקב. שמעתי ממו"ז ז"ל כי אמת הוא דבר המתקיים לעד וכל שיש לו הפסק אינו אמת כמ"ש נהרות המכזבין מימי'. וכ"כ אשר לא יכזבו מימיו ודפח"ח. לכן התורה נקראת אמת שהיא בכל מקום ובכל זמן וקיום הכל מן התורה. וכמו כן יעקב אע"ה כל מה שעשה היה דבר קיים לעולם. לכן מצינו כל מקום שהי' לו דיבור ומראה קרא המקום בשם בית אל בית אלקים [וכ"כ ויעל מעליו במקום אשר דיבר כו' ורש"י עמד בזה אבל נראה כי נעשה רשימה בזה המקום להיות עליות המרכבה ביחוד שם] ומאחר שכתוב ויחן את פני העיר בתורה. היינו שהביא הארת מנוחת שבת להיות קבוע באותו מקום. והוא באמת מתנה מהקב"ה כמ"ש תתן אמת ליעקב שזיכהו השי"ת שכל מה שעשה נעשה מזה תורת אמת. ולכן ירש הארץ שלא במדה שמדתו הי' למעלה מן המקום ומן הזמן. והנה השבת יש בו מעלות זו למעלה מזו. והאמת שיש בכח השבת להאיר לכל הזמנים ולכל המקומות. ותליא בשומרי השבת. ומצינו דפליגי ב"ש וב"ה שמאי אמר מחד בשבתא לשבתא. וכן אמרו ב"ש האדם מצווה על שביתת כלים בש"ק דכתיב ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו לרבות שביתת כלים. והענין הוא שהשבת צריך להעלות כל ימי המעשה ולהאיר לכל המעשים. אכן לא כל אדם מוכן לזה. לכן הלכה כב"ה. אבל יחידים וצדיקים כפי שמירתם השבת. יכולין להעלות על ידו הכל. וז"ש למען ינוח שורך כו' ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו. שהוא לשון נפעל שכפי שמירת האדם השבת בנפשו ומאודו. ממילא נמשך הארת השבת לכל המקומות. [לכן שביתת בהמתו לכ"ע מצווין ובכלים פליגי. כי קשה להעלות הדומם יותר מן הב"ח]:

תר"נ

ב"ה במדרש ויותר יעקב לבדו אין כאל ישורון כו' מי כאל ישורון כו' שבכם כו' מה שעתיד הקב"ה לעשות עשה מקצתו בעוה"ז ע"י הצדיקים כו' מה הקב"ה ונשגב ה' לבדו. יעקב ויותר לבדו כו'. הענין הוא דכתיב מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים כו'. ובמדרש שם. הקב"ה רחוק וקרוב כו'. פי' הקב"ה שהוא רחוק ונעלם וגבוה מכל גבוה הוא הכל יכול ליתן חלק אלקותו ית' להדבקים בו כמ"ש חלק ה' עמו. וכ"כ עין לא ראתה כו'. ולעתיד שכ' ונשגב ה' לבדו אז לא יהי' מציאות בעולם רק לבני ישראל עם קרובו כמ"ש יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל. שיהי' להם דביקות באלקים ממש יותר מהמלאכים. אכן גם בעוה"ז נמצא בעולם שנה נפש שיש צדיקים שיכולין בעוה"ז להתדבק במה שעתיד להיות. וכמו כן בזמן בש"ק הוא מעין עוה"ב. וכמו כן בעולם בא"י וביהמ"ק היה התגלות אלקות בעוה"ז ובאמת נמצא בכל איש ישראל חלק אלוה ממעל רק הצדיקים יכולין להוציאו מכח אל הפועל. ויעקב אע"ה דכתיב בי' תתן אמת ליעקב הי' לו דביקות בשורש האחדות כמו שיהי' לעתיד ונשגב ה' לבדו ואמרו חז"ל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים שכתיב והאכלתיך נחלת יעקב. הוא כנ"ל שבש"ק יש התגלות אלקות. וכ' והאכלתיך לומר כי נמצא זאת בישראל תמיד רק שאין לנו פה לאכול ובש"ק דכתיב ביום השבת יפתח נפתחו לבות בני ישראל ויכולין להתדבק בנחלת יעקב:

ובמדרש ויבוא יעקב שלם בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע כו'. כבר כתבנו כי שש צרות הוא בששת ימי המעשה. ושבת הוא יום מנוחה שאין בו תערובות רע כלל. ויתכן לפרש שש צורות כי בכל יום הוא צורה והנהגה מיוחדת דכתיב ימים יוצרו. וכ' וייצר הרבה יצירות. ובשבת ולו אחד בהם שהוא הצורה הפנימיות אמיתיות דבוקה בחי החיים. אך א"י לבוא לזו הצורה השלימה רק ע"י עבודת ימי המעשה. כאשר ראינו ביעקב אע"ה שהי' לו כמה יגיעות עם לבן ועשו. ואלה המלחמות היו בחי' שם יעקב עד שזכה אח"כ לשם ישראל והוא מיוחד ליום השבת. וע"ז נאמר בשבע לא יגע בך רע ששם אין שום מגע נכרי כלל. ובזוה"ק כתיב מלאכיו יצוה לך וכתיב חונה מלאך ה' דא שכינתא ע"ש. מלאכיו יצוה הוא בימי המעשה לכן כתיב בכל דרכיך כי האדם נק' מהלך. אבל בש"ק דכתיב אל יצא איש ממקומו והוא כמלאך שנק' עומד והוא באמת מתנה טובה שהוא מעין עוה"ב כי בעוה"ז האדם נק' מהלך שאינו בא אל השלימות כי לכן מלאך נק' עומד שהוא בתכלית שלימות שלו. אבל האדם הולך תמיד כל ימי חייו ממדריגה למדריגה. אך בשבת ניתן מתנה לבנ"י להיות להם השלימות כנ"ל ואז חונה מלאך ה' שהוא יום מנוחה [והרמז דכתיב ויחלצם ז"ש בשב"ק והחליצנו] ועל ב' בחי' הנ"ל כתיב שרית עם אלקים ואנשים. אנשים בימי המעשה. ובשבת עם אלקים. ובאמת הכל סייעתא דשמיא כדאיתא במד' בשיתא אנא קאים בשבע אני קאים בהון. בחול מלאכיו יצוה כו' ובשבת חונה כו'. וכ' ה' אלקיך מתהלך כו' להצילך ולתת אויביך לפניך הם ג"כ ב' בחי' הנ"ל. להצילך הוא בימי המעשה. ולתת אויביך לפניך הוא בשבת קודש שורש העליון. וכן הי' ביעקב מקודם הצילו השי"ת מלבן ועשו. ואח"כ כשגבר על השר הי' בחי' לתת אויביך לפניך שממילא הוכנע עשו תחתיו. וכן הי' ביצ"מ שהצילנו הקב"ה ואח"כ בקי"ס הי' בחי' לתת אויביך לפניך לכן כתיב והנה מצרים נוסע שרן של מצרים אח"כ וירא ישראל כו' מצרים מת הוא השר כנ"ל:

תרנ"א

ב"ה בפסוק קטנתי מכל החסדים כו' האמת. ויש להבין בשלמא ע"י חסדיו ית' נתמעטו זכיותיו. והאמת מה הוא. אכן פי' אמת מה שאדם זוכה להוציא מכח אל הפועל מה שהקב"ה מסר לנשמתו הוא בחי' אמת והוא דברי תורה ממש כמאמרם ז"ל אין אמת אלא תורה כדכתי' אמת קנה כו'. כי הכל בתורה ברא. ונמצא בכל איש דברי תורה מיוחדים אשר יכול להוציאם מכח אל הפועל וזה הוא מתנת הבורא ית' לכל אחד לפי חלקו. וע"ז יש לנו עוד יותר לשבחו ולהללו על חיי עולם אשר נטע בתוכנו. אבל חסד הוא מה שמסייע השי"ת לאדם להוציא מכח אל הפועל ויש עוד חסדים גדולים שהקב"ה מוסיף לאדם הארות חדשות בכל עת. ויעקב אע"ה שנאמר תתן אמת ליעקב הוא הוציא מכח אל הפועל התגלות התורה בעולם ותיקן כל התרי"ג איברים וגידים מה שאנו זוכין לכך ע"י תרי"ג מצות. וכעין זה ממש נמצא זה לעומת זה באומרו הצילני נא מיד אחי מיד עשו מול חסד ואמת. פי' שיש לסט"א כח שניתן לה להיות נלחם עם עובד ה'. ויש שמוסיפין ברשעתם שלא כשורת הדין. וזה מיד אתי. שבודאי כך נבראו יעקב ועשו להיות זה לעומת זה. אבל מיד עשו כמ"ש ז"ל שאינו נוהג עמך כאח אלא כעשו הרשע הוא התוספות שמוסיפין להרע:

תרנ"ב

ב"ה עם לבן גרתי ואחר עד עתה. דכתיב אחור וקדם צרתני. והם ב' יצירות שכתב רש"י וייצר בב' יודי"ן יצירה בעוה"ז ולעוה"ב. והוא בחי' יעקב וישראל. ב' יודין. יעקב הוא תיקון הגוף בבחי' אחור והוא מלמטה למעלה. לכן האדם אחרון למעשה וראשון במחשבה ולתקן הגוף עד שיאיר בו הארת הנשמה זה עשרה מלמטה למעלה י' עקב ובבחי' זו הי' עבודת יעקב עם לבן גרתי כ' רש"י ב' פירושים שהי' גר. ושמר תרי"ג. כי תיקון בחי' אחור הנ"ל הוא להיות בעוה"ז כגר שלא יתדבק באלה הדברים הגשמיים. ועי"ז הגירות בעולם יכול לשמור התרי"ג מצות. עוד פי' הגירות שכל הירידה בעוה"ז למשוך ניצוצי קדושה שנתפזרו באלה המקומות. וכ"ז בחי' ואחר עד עתה. ואח"כ כשזוכין אל הנשמה שם ישראל והוא דרך ישר עשרה מלמעלה למטה לי ראש. והם ב' היודין שרמז להם שתי האותות שיש בכל איש ישראל כדכתב בזוה"ק שבת ומילה ותפילין ומילה ע"ש בתקונים. וכתיב מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל. ואמר אמו"ז ז"ל שהם ב' בחי'. בבני ישראל הפשוטים שעבודת הבורא להם במקרה נק' אהל. ומשכנותיך ישראל הם בקביעות כו'. ולפי מ"ש יתכן לפרש כנ"ל אוהליך בחי' יעקב תיקון יצירה דעוה"ז להיות רק גר בדירת ארעי. ומשכנותיך ישראל הוא הכנה דיצירה דעוה"ב שזה עיקר חלק המוכן לבני ישראל:

בפסוק ויחן את פני העיר כו'. איתא חן מקום על יושביו כי ארץ ישראל מיוחד לבני ישראל ולאבותינו הקדושים ומצא מין את מינו דכתיב בחר ה' בציון כו' וכתיב יעקב בחר לו כו'. ולכן כתיב לא יטוש את עמו ולא יעזוב את נחלתו כי זה בזה תלוי. ובכח האבות נעשה ארץ הקדושה מקום קדוש להיות בו משכן כבודו ית"ש. וז"ש אשרי יושבי ביתך. כמו שדרשו חז"ל בשעיר החורי יושבי הארץ שטעמו כו' שהם היו מבינים בגשמיות הארץ לעשותו ישוב. ובני ישראל עושין ישוב הפנימי ולכן נתראין יושבי ביתך שיודעין ומבינים המקום המוכן לקדושה וכ' אוה למושב לו וזה נגמר ע"י האבות ודוד המע"ה כמ"ש עד אמצא מקום לה' כו':

תרנ"ג

ב"ה בפסוק ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית כו'. דכתיב הכן בחוץ מלאכתך. כי כל ביאת האדם לעוה"ז להכין לו בחוץ אל עוה"ב וכן הוא בימי המעשה חול מכין לשבת. לכן הוצרך יעקב אע"ה לעבור בכל המקומות. הכן בחוץ הוא אצל לבן בחו"ל. אח"כ ועתדה בשדה הוא מלחמתו עם עשו איש שדה. אח"כ ובנית ביתך כמ"ש ויבן לו בית. והוא בנין ביהמ"ק דאיתא אברהם קראו הר. יצחק שדה. יעקב בית. והם ג' עבודות הנ"ל הכנה ראשונה הי' באברהם תחלה לגרים. אח"כ יצחק התחיל לזרוע ולצמוח. ריח שדה אשר ברכו ה'. אבל הי' מעורב בפסולת עד שבא יעקב ובירר אוכל מתוך הפסולת והוציא זה הבנין מכח אל הפועל. בחוץ הוא בחי' ימי המעשה. בשדה הוא בחי' תוספות שבת כמ"ש ז"ל שהיו יוצאין לקבל שבת בשדה. אחר ובנית ביתך הוא השבת עצמו. וכן הוא בכלל עבודת האדם בעוה"ז להכין לו בית ומדור בעולם העליון. ובמ"א כתבנו כי תהלוכות יעקב אע"ה עד עתה הי' בבחי' אחור כמ"ש ואחר עד עתה ועתה התחיל בחי' קדם ז"ש כי ראיתי כו' פנים אל פנים. וע"ש בחי' זו נקרא שמו ישראל דכתיב אחור וקדם צרתני. ובמדרש תזריע כשם שינירתו של אדם אחר בהמה כן תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה. והנה יעקב אבינו הוא האדם השלם והוא תיקן כל המדריגות עד בחי' אדם לכן הי' צריך מקודם לתקן בחי' תורת חי' בהמה וזה שם יעקב. וכמו שהאדם נברא בסוף ואמרו חז"ל כדי שיכנוס לשבת מיד. כן אחר שהוציא יעקב אע"ה בחי' אדם בשלימות שהוא שצורתו חקוקה תחת כסה"כ. וכמ"ש תתן אמת ליעקב חותמו של הקב"ה אמת. וכן כל איש ישראל יש בו נקודה של אמת בכח התורה אבל יעקב הוא עיקר התורה ונתפרש בו תורת בהמה חי' ועוף עד תורת האדם לכן אח"ז כתיב בו שמירת שבת כמ"ש חז"ל בפסוק ויחן את פני העיר כי כשנגמר הצורה בשלימות הוא בחי' שבת שלום. ומ"מ זוכין לזה ע"י עבודת הראשונים בבחי' בהמה. וז"ש חז"ל אדם ובהמה תושיע אדם בזכות בהמה. הרמז שבזכות עבודת הגוף לזכך בחי' בהמה ולבוא לבחי' אדם הוא הישועה כנ"ל:

בפסוק ויחן את פני העיר. וכבר כתבנו במ"א כי כשם כשיצא הצדיק מן העיר כתיב ויצא. פנה הודה זיוה הדרה. כן כשנכנס לארץ ישראל חזר הודה זיוה הדרה. כי הנה הפנימיות אינו מתגלה רק אל הזוכין לה. וזה עצמו בחי' שמירת שבת שכ' אצל יעקב כי שבת הוא התגלות הפנימיות. וזה ויחן פני העיר ולכן נקרא שבת יום מנוחה כי התלבשות הטבע הוא מסתיר הפנימיות והוא כמו מלחמות הגוף והנפש. ושבת יום מנוחה שמתגלה הפנימיות וסט"א ערקית נקרא ויחן פני העיר. וחז"ל רמזו חד אמר מטבע תיקן להם וחד אמר מרחצאות תיקן להם. והוא כנ"ל כי צורתו של יעקב חקוקה תחת כסה"כ והוא הצורה שרצה הקב"ה לברוא בעולם והוא מתגלה בשבת קדש ולכן מבקשין ישדר לן שופריה והוא שופרא דיעקב ודאדם. ויעקב לימד דרך להוציא צורה זו. וגם מרחצאות תיקן להם האיך להעביר הסט"א לרחוץ עצמו מלכלוך הגשמיות. וב' בחי' אלו הם בשבת ע"י דסט"א ערקית ומבטלין כל המלאכות לכן מתגלה צורה הפנימיות כנ"ל. וקבלת שבת היא כמו קבלת פנים להיות השבת נותן קדושה לכל אחד לפי הכנתו לקבל הקדושה. עם מקדשי שביעי הפי' ג"כ שהשבת מקדש אותם כי הם מזומנים לקבל הקדושה ע"י שהם מקדשי השבת ומניחין כל המלאכות להיות מוכן לקבל הקדושה:

תרנ"ד

ב"ה בפסוק עם לבן גרתי פרש"י לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר ד"א תרי"ג מצות שמרתי. נראה שזה תכלית המצות שהם מכוונים לאברים וגידים של האדם כי הגוף הוא מלבוש הנפש והנשמה והאדם צריך לידע כי הוא גר בעוה"ז. ובאמת הנשמה במקרה בעוה"ז. ובעצם בעולם העליון. והגוף בעצם בעוה"ז ובמקרה בעולם העליון. ולכן הצדיק שגובר כח הנשמה על הגוף נעשה כגר בעוה"ז. וכל מצוה יש בה ב' הבחי' להכניע הגוף. ולהאיר הנשמה והנפש. וזהו עיקר עבודת האדם לבטל ולהכניע כח הגוף אל הנשמה להיות טפל אל הנשמה. וכמ"ש גר אנכי עמך פי' כמו שקדושתו ית' בעוה"ז אינו בקביעות כך גר אנכי. וכשהאדם פונה עצמו מכל עסקי העולם וכל מחשבותיו רק לעסוק במלאכת שמים מאיר בו כח הנשמה ונעשה הגוף טפל. היפוך מסדר הקבוע בעוה"ז וזהו בחי' תושב ככל אבותי. וכן אמר אאע"ה גר ותושב אנכי עמכם. כי האבות זכו להיות מזוכך גם בגופם שנעשו מרכבה אל הקב"ה וזכו בעבודתם גם לדורות להמשיך השכינה בעוה"ז בביהמ"ק בפועל ממש. וזה דבר גדול מאוד. וזה הי' עבודת האבות בארץ ישראל. אבל יעקב אע"ה בהיותו בחו"ל הי' בבחי' גר כנ"ל. וזה ששלח לעשו כי הברכות שיש לו בעוה"ז אינם עיקר אצלו ואין דעתו עליהם ויהי לי שור וחמור בדרך מקרה ואין לו לרדוף אותו עליהם:

וכתיב ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית כו'. דיש מחלוקת בש"ס אי סוכה דירת קבע או דירת ארעי וכולם דברי אלקים חיים. כי במצות הסוכה יש הב' הבחי' הכנעת הגוף להיות דירתו בעוה"ז ארעי. וגם יש קדושה בסוכה אשר הנשמה מתגברת ונעשית קבע כמ"ש לעיל כי בכל מצוה יש ב' בחי' הנ"ל. וכמו כן בשבת קודש זכור ושמור הם ב' בחי' הנ"ל. הכנעת הגוף לכן כל המלאכות בטלין בשבת וזהו בחי' שמור. וזכור הוא התגברות הנשמה. כדאיתא שבת יומא דנשמתין ולאו דגופא. וימי המעשה ושבת הם בחי' גר ותושב כנ"ל. ובאמת ימי המעשה בעוה"ז בעצם ויש להם דביקות בעולם העליון. והשבת במקרה בעוה"ז כי הוא מעין עוה"ב בעצם. ובני ישראל שהם בני עוה"ב מצד הנשמה ניתן להם השבת וצריך איש ישראל לבטל ימי המעשה אל השבת. חול מכין לשבת לעשותו עיקר בעולם. וכמו כן כל ימי חייו להיות תורתו עיקר ומלאכתו ארעי. כמ"ש כי הם חיינו ואורך ימינו. והכל ענין אחד. ולכן במצות הסוכה לאנשים גדולים ויחידים הוא דירת קבע כמ"ש ויבן לו בית. אבל למקנהו עשה סוכות הרמז לאנשים פשוטים כמונו שיש לנו מלחמות הגוף מצות סוכה שלנו להכניע הגוף ולהיות עוה"ז דירת ארעי כנ"ל. על כן קרא שם המקום סוכות. שכן הלכה דירת ארעי בעינן דהלכה כרבים:

בפסוק ויירא ויצר ובמדרש הבחור שבנביאים ושבאבות נתייראו כו' ואמרו התקין עצמו לשלשה דברים לתפלה ודורון ומלחמה. כי באמת כל הג' צריכין לעובד ה' כי יש דברים שצריכין להלחם בעצמינו עם היצה"ר וסט"א. ויש דברים שא"א רק בסייעתא דשמיא כמ"ש אלמלא הקב"ה עוזרו לא יכול לו. ויש דברים שצריכין לקרב מן הסט"א להוציא בלעם מפיהם כענין שאמרו בכל לבבך ביצ"ט וביצה"ר. וג' בחי' אלו הם יעקב ישראל וישורון. ולכן ויירא ויצר שמא יהרוג או יהרג. ויעקב אבינו שכתיב בו תתן אמת ליעקב הי' עומד תמיד בלי נטי' מן האמת שלא לקרב כמלא נימא יותר מהראוי. ושלא לרחק יותר מן הראוי כמלא נימא. וזה דבר גדול מאוד. לכן דרשו עליו בזוה"ק אשרי אדם מפחד תמיד. ר"ת אמת:

בפסוק ויאבק כו' עד עלות השחר אמחז"ל שהעלו אבק עד כסה"כ. הרמז הוא כי מאחר שצורתו של יעקב חקוקה בכסה"כ. א"כ כח מלחמת הסט"א עד שם כמ"ש יד על כס שאין הכסא שלם עד שימחה שם עמלק. וכי שייך פגם ח"ו בכסא כבודו ית"ש. רק הפי' שא"י להיות גילוי כבודו ית' בעולם כל זמן שעמלק נמצא. וכמו כן התפשטות כחו של יעקב וגילוי צורתו א"י להיות בשלימות. על כן לא יאכלו בני ישראל כו'. כי נגע כו'. ובו עצמו כתיב ויזרח לו השמש. ז"ש במדרש ויותר לבדו כמו ונשגב שא"י להתגלות עד לעתיד. ודו"ק:

תרנ"ה

ב"ה בפסוק עם לבן גרתי כו' ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה. כי מקודם צריכין לתקן נפש הבהמיות ובחי' עבד ושפחה אח"כ זוכין לבחי' בן והוא בכח התורה כמ"ש חז"ל אין לך בן חורין אלא העוסק בתורה. והוא חירות מהגשמיות והחומר. ז"ש עם לבן גרתי שקיים התרי"ג מצות כי באמת המצות בעוה"ז הם הכנה כמאמרם ז"ל עוה"ז דומה לפרוזדור. ולעתיד נזכה לקיים המצות בשורשם העליון. והאבות הקדושים זכו לזה בעוה"ז כמאמרם ז"ל שלשה לא שלטה בהם יצה"ר והטעימן מעין עוה"ב אברהם יצחק ויעקב. ולכן כל העבודה שהיה לאבינו יעקב ע"ה בחוץ לארץ הי' רק הכנה לדורות. וזהו בחי' גירות שקיים התרי"ג מצות בבחי' זו זהו עם לבן גרתי. ותיקן אלה הג' צאן ועבד ושפחה. ואיתא בזוה"ק כי הם שגאלנו הקב"ה ממצרים בהריגת בכור בהמה ובכור השבי ובכור השפחה. שהם ראשית התקונים שצריכים סייעתא דשמיא לצאת מאלה הג' התקשרות מצד החומר. אח"ז נתעלה יעקב אע"ה וכתיב ויותר יעקב לבדו ובמדרש אין כאל ישורון ומי כאל ישורון ישראל סבא מה הקב"ה כתיב בי' ונשגב ה' לבדו. ויותר יעקב לבדו. ופי' הדברים כי ממשמע שנאמר יעקב בחר לו כו' א"כ הם מיוחדים אליו ית' כמ"ש במדרש אנכי ה' אלקיך אלקי אני לכל באי עולם אבל עליך ייחדתי שמי ביותר. פי' הקב"ה אלקי כל. אבל העמיד מנהיגים ומלאכים ושרים על כל העולם ועל כל הזמנים ועל כל הנפשות. שכולם מקבלים כח אלקותו ית' ע"י אמצעיים. אבל בנ"י מיוחדין הם לאלקותו ית"ש בלי אמצעי. ולעתיד כתיב ונשגב ה' לבדו ליום שכולו שבת ויעביר כל המושלים ולו לבדו המלוכה בהתגלות. ואדם הראשון קודם החטא הי' משולל מכל הלבושים והי' דבוק בהקב"ה. ואחר החטא גרם שנתלבש בלבושים. אבל יעקב אבינו זכה להסיר כל אלה הלבושים ויותר יעקב לבדו בעצם נפשו והוא מעין עוה"ב. וכמו כן היו ישראל בקבלת התורה אנכי ה' אלקיך וכמ"ש אמרתי אלקים אתם. וז"ש אין כאל ישורון שאין שום אומה יכולין לקבל אלקותו ית"ש ביחוד רק בני ישראל. ויש מזה בבחי' עולם שנה נפש כמו שרמזתי. ונבחר ארץ ישראל וביהמ"ק מכל המקומות שמתנהגין מאתו ית"ש בלי אמצעי. וכמו כן שבת. מיוחד בשנה. ובני ישראל בנפש. והג' שמות יעקב ישראל ישורון. דג' עלמין אינון כדאיתא בזוה"ק שלח. ובעוה"ז בני ישראל קטנים מבחי' המלאכים אבל יש לבני ישראל חלק בעולם המלאכים ושם הם שוין. ויש עוד לבני ישראל מעלה בעולם שהוא למעלה מן המלאכים. כי האדם כולל כל הג' עלמין. וכמו כן השבת וביהמ"ק הם בג' עולמות הנ"ל. והם בחי' שבת בראשית ושבת שבו ניתנה תורה ושבת ליום שכולו שבת ולכן מיוחד רק לבני ישראל כמ"ש ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם:

תרנ"ו

ב"ה ויצר לו. והנה כבר הבטיחו השי"ת אנכי עמך. ובמדרש הבחור שבאבות ושבנביאים הבטיח להם הקב"ה ונתיראו. והטעם כי כל מעשיהם הי' לכלל ישראל. ועיקר המיצר הוא כשאין יכולים להתפשט ולהרחיב הפנימיות. כי יעקב הוא נחלה בלי מצרים שהוא נברא להאיר לכל כמ"ש ואתה אמרת היטב איטיב עמך אין טוב אלא תורה. וע"י יעקב נמשך הארת התגלות אור התורה לכל הדורות. ואז לא הי' יכול להתפשט ולהרחיב כי כשזה קם זה נופל. ולפי שעשו לקח עמו ארבע מאות איש. אז ויותר יעקב לבדו. ויחץ. כי לא הי' יכול לחבר מחנהו כרצונו ולבסוף כשהלך עשו לדרכו ונפרדו ממנו הד' מאות איש כדאיתא במד' ורש"י הביאו. אז כינס יעקב מחנהו. ועיקר הצרה כשיש מצרים וגבולים מכח הטבע ואין הפנימיות יכול להתפשט ולהרחיב. וע"ז נאמר בכל צרתם לו צר. עמו אנכי בצרה. ומה שייך לשון הזה לפני המקום ב"ה. אך שאין קדושת המקום ב"ה יכול להתגלות רק כפי הכנת בני ישראל. ולכן בצרתם כביכול לו צר שהקדושה מתעלמת ומסתתרת. וזה הי' עיקר הצרה ליעקב אבינו כמ"ש ואתה אמרת כו':

תרנ"ז

ב"ה בפסוק קטנתי מכל החסדים כו' האמת כו' הצילני נא מיד אחי מיד עשו. כי עשו ירש החרב ומדת הדין ואם היה מכניע עצמו ליעקב הי' ניתקן גם מדה"ד כידוע שמדה"ד צריך להתבטל למדת החסד והרחמים. וכיון שלא רצה להכניע ונתחזק במדה"ד. בא למדת השקר. וזהו שם עשו כמ"ש ז"ל הא שוא שבראתי בעולמי. וכל היראה והצער שהי' ליעקב כדי לקיים העולם בחסד ורחמים. מיד אחי הוא מדה"ד. מיד עשו מדת השקר. היפוך חסד ואמת. וכתיב לבית יעקב אשר פדה את אברהם כי אברהם ויצחק היו עמודים שהיו צריכים תיקון. ויעקב תיקן מדת אברהם. ולעתיד ע"י מלך המשיח יתוקן גם מדת יצחק. ולכן על לעתיד כתיב אתה אבינו על יצחק. וכל אלה התולדות עשו ומלכים אשר מלכו לפני מלך מלך לבני ישראל הם שרים שלמעלה שמתגברים במדה"ד. וכמ"ש למכה מלכים גדולים ויהרוג מלכים אדירים כל"ח שהוא חסד גדול שהכה הקדוש ב"ה אותן הגבורים למעלה שמעכבים החסד מלהשפיע למטה. וקני קניזי קדמוני ירש עשו ומלך המשיח יגבור ידו עליהם. ולכן כתיב אח"ז סדר השבטים ולידת מלך המשיח:

בפסוק וירא אלקים עוד אל יעקב כו' שמך יעקב כו' ישראל יהי' שמך. כי השם של האדם הוא מה שנברא לתקן אותו הענין שנקרא שמו עליו. ולכן הרשעים שוכחים את שמם בקבר. ויעקב לא זו שתיקן את שמו. אבל זכה עוד להיות נקרא שמו ישראל. כי כבר תיקן שם יעקב. ז"ש וירא עוד לשון תוספות שהי' התגלות הנבואה ביותר ששמו של יעקב קטן מהכיל רוב הקדושה ולכן נקרא שמו ישראל. לכן ויאבק איש עמו שהי' דומה למלאך כי המלאך עושה שליחותו בשלימות. ולכן בכל שליחות נשתנה שמו לשם אחר. והאדם כל ימי חייו עוסק בשליחות שלו עד שמתקן השליחות ומסתלק לעולם העליון. ויעקב שכבר תיקן שמו ניתן לו שם אחר. וזה עצמו בחי' נחלת יעקב. נחלה בלי מצרים. שזהו בחי' נשמה יתירה. וזהו פי' וירא אלקים עוד. כי מה שהאדם נברא עליו הוא במדה ושיעור מיוחד. אבל יעקב הכין בשביל בני ישראל בחי' נחלה בלי מצרים נשמה יתירה בלי גבול ושיעור ידוע. ומעין זה זוכין בני ישראל בשבת כמ"ש והאכלתיך נחלת יעקב:

תרנ"ח

ב"ה עם לבן גרתי ואחר עד עתה. כבר כתבתי במ"א ע"פ הפסיק אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה והם ג' בחי' נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחת מוסר. והם בחי' נפש רוח נשמה. ועיקר תיקון הנפש בכח המצות לתקן בחי' הגוף שנקרא אחור. וקדם בחינת הרוח. ולפי שהרוח יש בו השתתפות עם הנפש כמ"ש ז"ל כי הרוחות פוקדין הנפש בקבר והם בחי' מעשה במצוה. ודיבור בתורה. אבל בחי' מחשבה בכח הנשמה הוא חלק אלוה ממעל. ולזה צריכין סייעתא דשמיא הרבה לפי שהוא לגמרי רוחניות היפוך לגמרי מן הגוף. לכן צריך להיות ע"י יסורין והוא להשיג הדרך חיים אחר חטא אדה"ר שנגזר המיתה ולפי שיעקב תיקן החטא זכה לחיים כמ"ש ויחי יעקב ואחז"ל יעקב אבינו לא מת. וע"ז איתא הרוצה שיחי' ימית את עצמו. ויעקב אבינו הכין כל אלה הג' דרכים לבני ישראל. כשהי' אצל לבן תיקן בחי' אחור. ז"ש ואחר עד עתה בכח תרי"ג מצות. ועתה התחיל בחי' קדם כששב לארץ ישראל. וזכה לשם ישראל. והיסורים אח"כ שעברו עליו מיוסף. הי' לתקן הנשמה וזכה לשם ישורון שהוא כמ"ש עשה האדם ישר:

בפסוק קטנתי כו' ומכל האמת כו'. דכתיב תתן אמת ליעקב והוא מתנה מן השמים כי עוה"ז עלמא דשיקרא. ואיתא במדרש חותמו של הקב"ה אמת. לכן מי שיש בו בחי' אמת הרי זה עדות שיש בו כח אלקות כמ"ש חז"ל אין אמת אלא תורה. פי' שא"א להשיג דבר אמת רק בכח החורה. וכל מעשה האדם א"א להיות אמת בלי שפת שקר ופני' ונגיעה רק בכח התורה. לכן בנ"י כתיב בהם אנכי נטעתיך שורק כולו זרע אמת. בכח ברית מילה. ובכח ברית הלשון ע"י התורה זכו לשפת אמת. ושניהם נקראו ברית. המעור והלשון. שהם עדות שיש להם התקשרות באלקים אמת. ויעקב נטע נטיעה זו של אמת בבני ישראל. וז"ש קטנתי כו' שהוא הי' איש אמת. אבל רצה שיהי' נשאר כח אמת בזרעו אחריו. ועתה הייתי לשני מחנות. וירא שלא יתערב בהם שפת שקר. אבל באמת זה עצמו בחי' אמת שאין לו סוף וגבול. ולפי שהי' בו נקודה של אמת והיא נחלה בלי מצרים כמ"ש שפת אמת תכון לעד נשאר בבניו עד סוף כל הדורות:

עוד לפ' הנ"ל קטנתי מכל החסדים ומכל האמת. דהנה אברהם אע"ה הי' בחי' חסד ויצחק בחי' דין ויעקב כולל ב' המדות. וכשהי' בחו"ל היה תיקון בחי' החסד לאברהם כמו שמצינו שגם אאע"ה יצא לחו"ל כי בחי' החסד הוא התפשטות לקרב הכל. ועתה התחיל לתקן בחי' יצחק ע"ה לכן כתיב מחנה אלקים זה. לכן נתירא בשובו אל א"י שהיא על דינא קיימא. וב' אלו הם ב' מחנות. והנה כתיב כל ארחות ה' חסד ואמת. והם בחי' תרי"ג אורחין דאורייתא ונחלקים לרמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת. לכן ארחות גי' תרי"ג וב' כללים של מ"ע ומל"ת. ויעקב זכה לכל ארחות ה'. לכן כתיב באברהם ויצחק בכל מכל שיש להם אחיזה בכל ארחות ה' זה במ"ע וזה במל"ת. ויעקב כתיב בי' יש לי כל. כל ארחות ה' כנ"ל. והם תרי"ג אורחין המתפשטין מנש"ב. גי' כל. ובחי' מ"ע נקרא חסד שרמ"ח איברים הם כלים לקבל שפע קודש מהנשמה. ומל"ת הם שס"ה גידין להשמר שלא יתפשט האור למקום אחר לכן נק' אמת. וראינו כי יעקב שנקרא איש תם ומ"מ נשאר גיד אחד שלא ניתקן לגמרי. משום שבחי' מדה"ד א"א לתקן בשלימות עד לעתיד. לכן כתיב על כן לא יאכלו כו' כי נגע בכף כו' פי' כיון שיעקב לא תיקן זאת אין באפשרות לתקן עד לעתיד [כמ"ש ויזרח לו השמש שהוא רמז לתיקון העתיד לבוא ב"ב]:

תרנ"ט

ב"ה בפסוק לא יעקב כו' כי אם ישראל כו'. כי השם של האדם הוא אשר נשלח ע"ז לתקן ענין זה והאדם נקרא מהלך ומלאכים עומדים כי האדם מתקן מעשיו מעט מעט וכשבא לגמור את השליחות צריך להיפטר מן העולם כמ"ש חז"ל תחתונים א"י לעמוד בתפקידיו של הקב"ה. וכל זה אחר חטא אדה"ר א"א להתקן לגמרי רק ע"י המיתה. והנה יעקב אע"ה כאשר נלחם עם המלאך וגבר אותו. זה סימן שבא לבחי' עומד כמלאך. היינו שתיקן כל השליחות בשלימות לפי שתיקן חטאו של אדה"ר כדאיתא שופרי' דיעקב מעין שופרי' דאדם. והי' צריך להסתלק מן העולם. אבל נתן לו הקב"ה שם ישראל שנמסר לו שליחות ועבודה חדשה בעולם. והרי הוא למעלה מבחי' מלאך שאין מלאך אחד עושה שתי שליחות והוא עשה ב' שליחות בעולם. וזה שרמזו חז"ל יעקב אבינו לא מת. הגם דבשם ישראל מצינו מיתה. אבל שם יעקב שתיקנו בשלימות בעוה"ז ונשאר בחיים א"כ יעקב אבינו לא מת. והנה אמרו חז"ל המענג השבת זוכה לנחלת יעקב כמ"ש והאכלתיך נחלת יעקב אביך. כי בשבת כתיב אל יצא איש ממקומו נמצא שזוכין בשבת לבחי' עומדין. והוא בכח הנשמה יתירה הבאה מלמעלה והיא פריסת סוכת שלם. שבעוה"ז חסר השלימות כנ"ל שתחתונים אינם יכולים לעמוד בתפקידיו בשלימות. אבל בשבת מתנה טובה לישראל ויש להם חלק בבחי' השלום. נחלת יעקב שלא מת וגמר בעוה"ז שליחותו כנ"ל:

במדרש ויבא יעקב שלם בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע. כי שבת הוא בחי' שלום ואין בו מגע נכרי. בשש צרות יצילך הוא בששת ימי המעשה דכתיב ויגע בכף ירכו דרשו חז"ל ביוצאי ירכו. כי לא הי' יכול ליעקב עצמו רק בעמודא דנפקא לבר מגופא כדאיתא בזוה"ק. והשבטים הם בבחי' ששת ימי המעשה. והם עומדין להלחם בי"ב גבולים כמ"ש יצב גבולות עמים. וכתיב שוקיו עמודי שש דרשו חז"ל על העולם שנברא בששה ימים. ולפי שנגע בכף ירכו לכן בשש צרות צריכין הצלה. אבל יום שבת מנוחה הוא בחי' יוסף הצדיק שאע"ג שגם הוא תולדות יעקב. אבל גוף וברית חשבינין חד. ושקול ברית מילה לכל התורה. וברית הלשון והמעור הם שקולין. ובאמת נראה שעיקר פחד יעקב הי' על יוסף ובנימין כמ"ש פן יבוא והכני אם על בנים. אמות על בנים לא כתיב רק אם על בנים רמז על רחל ויוסף. וז"ש ואתה אמרת היטב איטיב הם בחי' יעקב ויוסף. ששניהם מביאים הטובה לכל העולם. וכ"כ ורחל ויוסף אחרונים שאחרון חביב. ולכן גם בבחי' יוסף הצדיק אין בו מגע נכרי. וכן ברכו יעקב ברכות אביך גברו כו' שהוא בחי' נחלה בלי מצרים. שאין בהם מגע נכרי. תהיינה לראש יוסף כו'. וקראו נזיר אחיו שהגם שהוא ג"כ לבר מגופא מ"מ אינו בכלל השבטים. דמצינו ברא כרעא דאבוה ומצינו מוח הבן ממוח האב וזה בחי' יוסף:

איתא במדרש יעקב שכתוב בו שמירת שבת ויחן את פני העיר שקבע תחומין ירש את הארץ שלא במדה ע"ש. הענין הוא כי בשבת צריכין לקבוע מקום שביתה דכתיב ביני ובין בני ישראל אות הוא. וכתיב שבת לה' בכל מושבותיכם. וכ"כ לדורותם. כי המקום והדירה של איש ישראל מאיר שם הארת הקדושה בשבת לכן ע"י קביעת תחומין חל החן והארת השבת בעיר: והנה אמרו חז"ל אין הברכה שורה בדבר המדוד ומנוי. כי כל המדה והשיעור הוא מצד הטבע. והברכה היא מן השורש שאין בו קצבה ושיעור. לכן השבת שבו שורה הברכה ניתן רק לבנ"י. והשבת צריך שמירה כמ"ש ושמרתם את השבת. והתחומין שהם להבדיל שלא יתפשט הארת השבת לחוץ מן המקום שמיוחד לאיש ישראל. שורה בו הברכה. שמטעם זה הברכה מתפשט אח"כ במדה ושיעור. כדי שלא להתפשט לחוץ. כמ"ש ראה שאין רשעים כדאי להשתמש באור והבדיל בזה שגנזו בתוך הטבע. ולכן יעקב שכתוב בו שמירת שבת ניתן לו הארץ שלא במדה. וכן איתא ביצחק שאומד זה למעשרות הי'. שהמדה שהוא לצורך המצוה. אדרבא הוא הכנה לשרות בו הברכה כנ"ל:

תרס"א

ב"ה ויירא ויצר שמא יהרוג אחרים. דכתיב תתן אמת ליעקב ויעקב הוא בחי' עץ החיים תורת אמת והכל תלוי בו אילנא דחיי ומזונא לכולא בי'. ואיתא בזוה"ק בשלח בפסוק אמר אויב דכד ישראל שליטא דאחידן בגופי' דאילנא בעי לנטרא ולמיהב שלמא בכולא ע"ש. ולכן רצה יעקב ליתן גם לעשו חלקו. ואפילו השקר אמרו חז"ל שתחלתו אמת. והרמז החיים יודעים שימותו. והמתים. הרשעים אינם יודעים מאומה. האמת כולל הכל. ואמרו שקר אין לו רגלים שאינו מתקיים. אבל תחלתו צריך להיות בו משהו דביקות בשורש החיות:

בפסוק גוי וקהל גוים יהיה ממך. נראה לפרש על התקרבות הגרים כי בני ישראל יצאו מן הכלל להיות עבדי ה' ובכח זה יכולין גם מן האומות להתקרב ע"י המילה להיות בכלל ישראל. ובחי' זו התחיל מיעקב בחי' התורה. כי הגם שהמילה ניתנה לאברהם מ"מ לא היו אחרים יכולים להתקרב ואפילו מצות מילה לא היה רק לזרע אברהם ומקנת כספו. אבל כשניתנה התורה גר הנימול מתקרב לכלל ישראל. והרמז גוי וקהל גוים יהיה ס"ת מילה. ולכן נאמר זה בלידת בנימין שהוא סוף השבטים שאחיזת הגרים בסופן של ישראל. ואיתא בזוה"ק כי גר נקרא גר צדק ואין לו התקשרות כמו אזרח שבישראל ע"ש וגם איתא בזוה"ק כי בנימין אקרי ג"כ צדיק כמו יוסף. ומילת בנ"י הוא בבחי' יוסף. ומילת הגר נראה שהוא בחי' בנימין. ולכן הרמז מי יעלה לנו השמימה אמרו ר"ת מילה וס"ת הוי"ה. ואמצעות התיבות עולה ישראל. שבני ישראל ע"י המילה מתעלין עד לשמים. מי יעלה לנו דייקא. אבל הנימול מן האומות אין לו עלי' כזו. וגר צדק אקרי. ובאמת מילה הוא הסרת הערלה ומתגלה הפנימיות. ופנימיות שבבני ישראל הוא למעלה מפנימיות של כל נפשות האומות:

תרס"ב

ב"ה בפסוק עם לבן גרתי אמרו חז"ל תרי"ג מצות שמרתי. כי המצות יש בהם ב' ענינים למטה בפשטות המצוה שמירה לגוף ונקרא בחי' גירות. והם שומרים רמ"ח ושס"ה איברים וגידים שלא יטבעו בטבע החומר. אבל עיקר המצות התקונים הנעשים למעלה בשורש הנשמה. לכן צריכין לעשות המצוה בדחילו ורחימו. בחי' היראה מצד הגוף. ובחי' האהבה מצד הנשמה. ובהיות יעקב בחו"ל אצל לבן הי' בחי' גירות וחיצוניות המצות. וכשנכנס לא"י ויחן פני העיר בחי' הפנימיות. ורמז כמ"ש עיר קטנה שרומז על האדם וצריך לתקן העיר מבפנים ומבחוץ:

ובמדרש בשש צרות יצילך כו'. הוא בחי' הגוף שצריך הצלה ומצד זה ויגע בכף ירכו אמרו חז"ל בדורות העתידין לצאת ממנו. והוא נתקיים עתה בדורות השפלים שאין לנו לא נבואה ורוה"ק. שאלה המדריגות הם התפשטות מקול קול יעקב וחסר לנו עתה. ולכן ידי עשו שולטות. והם בחי' ששת ימי המעשה. ובשבע לא יגע בך הוא בחי' השבת והפנימיות שנקרא שמו ישראל. וכבר כתבתי במ"א כי יש בחי' ברא כרעא דאבוה מצד בנין הגופות. וזה בכף ירכו כמ"ש שנעשה פגם והפסק בבחי' נביאי קשוט. ויש בחי' מוח הבן ממוח האב שהוא התקשרות הנשמות מאב לבן. וזה בחי' יוסף. תולדות יעקב. ובחי' זו מתגלה בש"ק ושם אין מגע נכרי כלל כמ"ש בשבע לא יגע. לכן דרשו ויבוא יעקב שלם כו' ויחן שקבע תחומין. והוא פריסת סוכת שלום עלינו וסט"א ערקית:

בפסוק הצילני כו' מיד אחי מיד עשו. פירשו המפרשים שביקש להנצל מלהתקרב עמו יותר מדאי ומן המלחמה עמו. והנה כתיב הידים ידי עשו א"כ יש לו ב' ידים. והם ב' התארים איש יודע ציד לרמות אנשים שיחשב להם כאוהב. ואיש שדה הרציחה. ובאמת הי' לעשו שורש גדול. וכמו יעקב אבינו ע"ה שהוא מכריע בין מדת אברהם ויצחק וכולל ב' הבחי' שלהם כי רחמים יש בו מדת החסד והדין. כן הי' מוכן עשו להימשך אחר מדת האבות רק שלא זכה ונטל יעקב גם חלקו. וכ' ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם. פי' בב' הבחי' חסד ודין. הצדיקים באים אל השלימות ע"י ב' הדרכים. שמכל חסד שנעשה להם מתדבקין בהקב"ה. וכמו כן בכל משפט ודין שנעשה להם מתתקנים להתדבק בו כמ"ש בה' אהלל באלקים אהלל. והרשעים. ופושעים יכשלו בם. ג"כ בב' הדרכים שמכל טוב וחסד שנעשה להם באים לידי חטאים ועונות כמ"ש חסד לאומים חטאת. וכמו כן במשפט ודין פורקין עול שמים מהם כמ"ש ושחק ורגז ואין נחת. לכן באלה הכחות שהי' לעשו פשע בהם. וזה מיד אחי מיד עשו ב' הידים:

תרס"ג

ב"ה במ"ש לעיל פי' עם לבן גרתי תרי"ג מצות שמרתי. שהם תיקון הגוף כי המצות אין יכולין לקיים רק בשותפות הגוף. ואלה התקונים בבחי' צאן עבד שפחה שור וחמור הם בחי' בשש צרות יצילך שבאלה המדריגות צריכין הצלה. והם ימי המעשה שצריכין תיקון לכן נקראו ימי המעשה. אך שם ישראל מיוחד אל הנשמה והוא בחי' בן בחי' השבת נחלת יעקב נחלה בלי מצרים. והנה יעקב אבינו הכניס כל כחו בכלל ישראל והוא הולך עם בני ישראל תמיד. וזה הרמז יעקב אבינו לא מת מה זרעו בחיים שכחו חי בכלל ישראל. כמו התורה דכתיב עמו אנכי בצרה. ויעקב הוא תורה. וז"ש היטב איטיב עמך אין טוב אלא תורה וע"י יעקב התורה מאירה בישראל כמ"ש מורשה קהלת יעקב. ז"ש בשבת והאכלתיך נחלת יעקב משמע שהוא שורה בבנ"י. רק שע"י השבת יכולין לקבל הארת התורה וכחו של יעקב. ובימות החול אין לנו פה לאכול. ובש"ק נפתח פיהן של ישראל בתורה:

בפסוק ויאבק איש עמו עד עלות השחר דרשו חז"ל שהעלו אבק ברגליהם עד כסא הכבוד. הרמז כי המלחמה עם הסט"א והיצה"ר הוא לעולם כענין שאמרו חז"ל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו ולכן צדיקים נדמה להם כהר. שכח המלחמה לעולם עד כסא הכבוד. ולכן אמרו חז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד כיון שהפגם הולך עד שם. ושם בשורש נשמת אדם שהוא יעקב שצורתו חקוקה תחת כסה"כ שם אין פגם ומשם שורש התשובה. ולכן אחר מלחמה זו אמר לו המלאך לא יקרא עוד שמך יעקב כי יעקב השם על בחי' המלחמה וכיון שעבר כל דרך המלחמה זכה לשם ישראל:

תרס"ד

ב"ה ויירא ויצר במדרש הבחור שבאבות ושבנביאים אע"פ שהבטיחן הקב"ה נתייראו. פי' שהקב"ה אמר לו והנה אנכי עמך וכן למרע"ה אהי' עמך. ומזה עצמו ידעו כי היו צריכין לסייעתא דשמיא טובא כמ"ש עמו אנכי בצרה. וכעין שכ' עזוב תעזוב עמו דרשו חז"ל אם אמר עליך המצוה פרוק אין נזקק לו. דהמצוה לעזור לו. וכן המדה למעלה. וכן אמר יעקב אבינו ע"ה ואתה אמרת היטב איטיב עמך וידע שצריך הכנה שלו עד מקום שידו מגעת. ויעקב אבינו שכתוב בו ופרצת ימה וקדמה נחלה בלי מצרים. היינו שהוא הכין לכל הדורות ועבר כל המצרים. ולכן כתיב ויצר לו. ואז עמו אנכי בצרה ובקע ועבר כל המצרים. וע"ש זה נקרא יעקב היטב איטיב הוא התורה שנקראת טוב. וכמ"ש פי' רש"י ז"ל אור שברא במעשה בראשית מאיר מסוף העולם ועד סופו. היינו שעובר כל חשכת הטבע כמ"ש ידע מה בחשוכא ועמי' שריא נהורא. ולכן יעקב שהוא התורה עבר ופרץ כל החומות והגבילים ומחיצות המפסיקות בין ישראל לאביהן שבשמים:

תרס"ה

ב"ה כבר כתבתי בשם מו"ז ז"ל עמ"ש ויצר לו הגם שהבטיחו הקב"ה רק יעקב רצה להיות נושע מצד התפלה שבזה יש שייכות לאדם בזו הישועה לא מצד הבטחת הנס ע"ש. ויש להוסיף על זה כי באמת אם הבטיחו הקב"ה. למה הביאו אותו מן השמים להיות עשו רודף אחריו. רק באמת זה תוספות חיבה יתירה. דאיתא לעושה נפלאות גדולות לבדו שאין בעל הנס מכיר בניסו וזה כל"ח שחסד ה' מלאה הארץ בנסים ונפלאות תמיד שאין ברי' מכיר בזה. אבל בחי' הרחמים הוא להיות בצרה. ושע"י מעשיו ירחם עליו הקב"ה. שזהו בחי' התורה כדאיתא כ"ו כל"ח על כ"ו דורות שקודם התורה שהי' רק בחסד. אבל התורה מלמדת דעת לאדם שירחם עליו השי"ת כמ"ש בן יגע בתורה מתמלא עליו רחמים וזהו שורש יעקב אע"ה הקול קול יעקב. תורה ותפלה. שע"י קול תורה מרחמין עליו לקבל תפלתו: