שער הכוונות דרוש חנוכה דרוש א
שער הכוונות - דרושי חג חנוכה דרוש א
דרוש א':
בענין חנוכה. סדר הדלקת הנרות היה נוהג כנוסח הכתוב בבית יוסף ז"ל על הטורים וגם בספר שולחן ערוך, והוא, כי בלילה הראשון ידליק הנר שבצד ימינו (שהוא היותר רחוק מן הפתח מכל ז' נרות), ובליל שני ידליק נר השני לו (שהוא יותר סמוך אל הפתח יותר מן הראשון), ואח"כ יפנה אל ימין וידליק הנר הראשון. וכן על דרך זה כל שאר הלילות. עד שנמצא כי בלילה האחרונה מדליק הנר שבצד שמאלו (שהוא הנר היותר קרוב וסמוך אל הפתח) ומתחיל בו, ונפנה לצד ימינו הקרוב קרוב קודם. ונמצא כי הנר הראשון מכולם, שהוא בצד ימין המדליק, נדלק אחרון בלילה אחרונה.
ואמנם נבאר תחילה ענין קדושת הימים האלו ואח"כ נבאר ענין ברכות נר של חנוכה. והנה כמו שנתבאר שבשבתות ויו"ט ור"ח יש בהם תוספת קדושה על ימי החול -- גם בחנוכה ופורים יש בהם תוספת קדושה יותר מימי החול. אמנם אין מדריגתם שוה למדריגת השבתות ויו"ט ור"ח. והנה הם נתבארו כל אחד במקומו, אבל ענין חנוכה ופורים הוא באופן אחר, כי תרוייהו אינון בהוד. ואעפ"י שבתפלת שחרית בחול ביארנו דיעקב בנצח ומלכות בהוד וכפ"ז החול הוא קדוש יותר מחנוכה ופורים אשר תרוייהו אינון בהוד -- אבל הענין הוא על דרך שביארנו בדרוש ר"ח בענין הי"ט כי הנוקבא יש לה אז תוספות קדושה לפי שאז מקבלת הארותיה ע"י עצמה שלא ע"י בעלה. וכן הוא כאן. כי הנה בחול יעקב יונק הארתו וחלק הארה שלה מן הנצח ומן ההוד, ואח"כ נותן לה הארתה ונמשך מן ההוד על ידו. אבל עתה בחנוכה ופורים היא יונקת חלק הארותיה מן ההוד ע"י עצמה, שלא ע"י בעלה, ואינה טפילה אליו כימי החול. והנה ענין זה הוא תוספת קדושה אליה בזמנים אלו יותר מבחול:
ואמנם ענין כוונת ברכות הדלקת הנר הם סובבים על יחוד אחד עליון ושלם הנקרא "נר", כמבואר אצלינו בתפילת שחרית דחול בברכת שים שלום, כי שם נתבאר יחוד זה על מתכונתו, ועיין שם. ועניינו בקיצור הוא כי שלשה בחינות של יחוד יש לזו"ן --
- א' הוא בבחינת יהו"ה אהיה ומספרו מ"ז.
- הב' הוא בבחינת יהו"ה אלהים ומספרו יב"ק.
- הג' הוא בבחינת יהו"ה אדני ומספרו צ"א.
ולפעמים מתייחדים בבחינה אחת, ולפעמים בשתיהם ולפעמים בשלשתם, ואז הוא היחוד הגמור, ואז הנוקבא נקרא נ"ר כמספר ו' שמות הנזכר.
והנה בברכה הראשונה שהיא "להדליק נר חנוכה" נרמזו שלשתם, ובברכה שנייה שהיא "שעשה נסים" נרמזה הב', ובברכה השלישית שהיא "שהחיינו" נרמזה התחתונה מכולם.(א)
- וזהו מה שמצאתי בקונטריס אחר: כי ההויה הא' שעם אהי"ה תהיה במילוי יודין דע"ב, וההויה הב' שעם אלקים היא דס"ג, וההויה הג' שעם אדני היא הויה דמ"ה. וג' הויות אלו עצמם הם שתכוין במילת "להדליק" שהיא בגי' ע"ב ס"ג מ"ה של "להדליק"(ב). ומן האהי"ה שבחיבור ההויה דע"ב דיודין גם הוא יהיה במילוי יודין שהוא קס"א, ועם ההויה עצמה שהיא ע"ב יהיו שניהם בגי' רג"ל, לרמוז כי גם חנוכה נקרא רג"ל מכלל המועדים, כנזכר בכתיבת יד בהקדמת התיקונים:
- ואמנם בקונטריס אדם אחר מצאתי כי בברכה ראשונה של להדליק כשיאמר ברוך אתה יהו"ה יכוין שזו ההויה היא דע"ב דיודין ותכוין לחבר עמו גם אהיה דיודין ושניהם בגימטריה רג"ל, וזהו סוד "עד שתכלה רגל מן השוק". ובברכת שעשה נסים יכוין באותה הויה למילוי ס"ג ויחבר עמו שם אלהים ולכן גם ההויה דס"ג יכוין שהוא בניקוד אלהים. ובברכת שהחיינו יכוין באותה ההויה שהוא במילוי מ"ה דאלפין ויחבר עמה שם אדני:
ונחזור לברכה ראשונה כמו שאמרנו כי בתחילה תכוין במילת "להדליק" שהוא בגימטריה ג' הויות ע"ב ס"ג מ"ה ותכוין להמשיך ג' הויות האלו ע"י הדלקה זו אל הנוקבא הנקרא הויה דב"ן. ובמילת "נר" תכוין שע"י המשכה זו תשתלם בג' היחודים הנ"ל ואז תעשה בחינת "נר חנוכה" שהוא כמנין ג' היחודים הנזכר ותתייחד עם בעלה בג' היחודים הנזכר.
אח"כ תכוין כי ר"ת ל'הדליק נ'ר ח'נוכה הוא שם קדוש הנקרא נחל היוצא מר"ת נ'וצר ח'סד ל'אלפים כנודע. ועניינו הוא אור הנמשך מן אימא לז"א כדי שיהיה בו כח להתייחד עמה בג' היחודים הנזכר שהם בגימטריה נר ולכן תכוין בשם נחל שהוא בגי' הויה דמ"ה דאלפין ואות אלף שבאמצע מילוי אות ו' היא שם אהיה בריבועו כזה יוד ה"א ו' א' א"ה אה"י אהי"ה ו' ה"א כי שם זה מורה ענין אימא המאירה בז"א בהתלבשה בתוכו ונלע"ד ששמעתי שיכוין ג"כ שהנחל הנזכר (שהוא הויה דמ"ה ובתוכו ריבוע של אהיה) ימשך בנוקבא הנקרא הויה דב"ן אשר אותיותיה שבמילוי המילוי הם ל"ו אותיות. והנה ב"ן ול"ו הם ג"כ בגי' נח"ל. ואיני זוכר אם שמעתי זה ממורי ז"ל:
אח"כ במלת "חנוכה" תכוין כי כמו שהמשכנו הארה מאימא אל ז"א בשם נחל כדי שיוכל להתייחד עמה בג' יחודים הנקראים נר -- כן עתה נמשיך הויה דס"ג של אימא שהוא מספר עשר אותיות המילוי עם חשבון אותיות הפשוט לבדם שהם כ"ו. והרי כ"ו וס"ג בגי' חנוכה. וזהו ההמשכה תמשיכנו בנוקבא הנקרא נר ועי"כ תהיה נר חנוכה. עוד יכוין במילת חנוכה אל מה שאמרו חז"ל שהוא אותיות חנו כה, והם סוד כ"ה אותיות שיש בו' השמות שאמרנו שיכוין במלת נר:
ברכה ב' והוא "שעשה נסים כו'". במלת "שעשה" תכוין שהוא חיבור ש"ע ש"ה. פירוש, שתכוין להמשיך הארת הפנים העליונים שהם ב' שמות 'אל' ומילוייהם כזה אלף למד אלף למד -- העולים בגי' ש"ע (כנזכר באורך בתפילת ר"ה בברכת אבות במלת אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב כו' וע"ש), ותמשיכם אל שם אלהים דמילוי יודין העולה בגימטריה ש'. ועם ה' אותיותיו הפשוטות -- ה'. הרי ש"ה מן "שעשה". ש"ע ש"ה. ובזה יתמתק שם אלהים הנזכר.
עוד ירצה כי ענין ב' שמות אלו של אל הם סוד הויה דס"ג שביארנו במלת חנוכה שהוא כ"ו וס"ג שהוא הויה בפשוט ובמילוי. והנה בפשוט הוא אל, כי חשבונה הוא כ"ו וד' אותיותיה והכולל, הרי א"ל. וגם במילואה דס"ג יש בו אותיות ייאי שהוא בגימטריה א"ל. ואלו ב' שמות 'אל' מתמלאים והם בגי' ש"ע מן "שעשה" כנז"ל. ולא נמצא תשלום הדרוש הזה.
עוד מצאתי בספר אחר על ענין חנוכה וז"ל:
דע כי מה שאנו צריכין לתקן הוא זווג זו"ן. ויש כמה בחינות. כי כמו שהאצילות יש בו ג' חלקים והוא קוצו של יוד ואין משיגים בו אלא מהחיצוניות שבו שהוא הקרקפתא העצם המקיף המוחין ואינו אלא הלבוש וזה הלבוש בלבד אנו משיגים. והבחי' הב' מן המוחין דאו"א ודעת ובאלו אנו משיגים הפנימיו' עצמן ואע"פ שהם שלשה כולם תלוים באבא ונקרא על שמו כי סתם מוח הוא מאבא. הבחי' הג' הם ז' מידות התחתונות שמהם הנהגות כל העולמות. וכן יש בזווג זו"ן ג' בחי' א' ו"ק ופי' כשהיא עולה בו"ק שלו ושם הם מזדווגות וזה אינו חשוב כ"כ לפי שרמ"ח אבריה הם מו"ק שלו ולמטה ועוד שאינם פב"פ ועוד כי החיבוק אינו בגופה אלא בתחילת ראשה ואינה בין תרין דרועין דמלכא. הבחי' הב' כשעולה עד המוחין שלו ושם מזדווגת וגם זווג זה גם שהוא מעולה מן הא' אינו חשוב כ"כ לפי שהכתר שלה הוא כנגד הפנים שלו ואינם פב"פ והחיבוק בצואר. הבחי' הג' כשהיא עולה עד הכתר שלו זהו מובחר כי הוא פב"פ והחיבוק הוא בגופ' ממש ואז היא נקר' נ"ר כמ"ש בזוהר רמ"ח איברים ותרין דרועין דיליה המחבקים אותה הם נ"ר. וזהו נר שבת ונר חנוכה אלא שיש הפרש ביניהם כי נר שבת עולה היא למעלה עד הכתר שלו ממש ונר חנוכה הוא אשר יורדים כל הבחי' אלו אליה למטה במקומה ולכן קניית שמן של שבת קודם ובענין ההדלקה נר חנוכה קודם כי אם ידלוק של שבת קודם כבר עלתה ומה התועלת באחרת אבל יעשו לה הכנה בהדלקת נר חנוכה וירדו בה האורות ואחר כך תעלה בנר שבת:
הערה (א): אמר שמואל: עוד מצאתי בהשמטות מורי ז"ל, וכבר נתבאר אצלנו, שיכוין במלת נר אל ג' יחודים שהם הויה אהי"ה, הויה אלהים, הויה אדני.
הערה (ב): אמר שמואל: עם הכולל.