שער הכוונות/דרושי ויעבר/דרוש א
דרוש א'[עריכה]
ביאור כללי[עריכה]
דרוש א' -- בענין י"ג מדות ויעבור הנאמרים אחר הוידוי כנ"ל.
כבר נתבאר לעיל בענין נשיאות כפים דברכת כהנים כי בענין י"ג מדות דויעבור נעשים שני תועליות:
- ( א ) הא' לצורך זווג ז"א עם לאה מן החזה ולמעלה בעת ויעבור ממש,
- ( ב ) והב' הוא לצורך תיקון דיקנא דז"א -- שאין בה אלא ט' תיקונים — להשלימם לי"ג תיקונים.
ונבאר עתה ענין זה באורך.
הנה כבר נתבאר לעיל כי[1] בברכת 'אתה גבור' נעשה חיבוק השמאלי ובברכת 'אתה קדוש' נעשה חיבוק האמצעי. והנה ענין החיבוק הזה הוא
- בשם הויה דיודין דע"ב בימינא (שהוא בחסד דז"א),
- וע"ב משמאלא בגבורה דיליה (שהוא הויה דס"ג עם י' אותיותיו העולים ע"ב),
- וע"ב באמצעי' (שהוא הויה דמ"ה דאלפין עם חשבון ההויה עצמה שהוא כ"ו העולים ע"ב).
ועל ידי אלו הג' פעמים ע"ב מחבק ז"א לנוקבא. וג' פעמים ע"ב אלו הם נמשכין בסוד טפה הנמשכת ממוח הז"א (הנקרא 'חכמה') ומתפשט בג' מקומות הנזכר ג' פעמים ע"ב הנזכר. ואחר כך בברכת 'שים שלום' מתעורר היסוד ואז מתעוררת טפת ההזרעה הנמשכת מן המוח להמשיך למטה. וטפה זו היא מעולה מאד לפי שנמשך מן האור המקיף אשר על ראש ז"א מבחינת המקיף דמוח חכמה. וכבר הודעתיך כי טפת ההזרעה היא מעולה מאד ומאירה בתכלית ההארה, וכאשר היא יורדת נמשכת דרך הדעת דז"א (המלובש תוך יסוד דאימא כנודע). ולפי שהיא יורדת במרוצה עד נקודת ציון של הנקבה — לכן הטפה הזו נמשכת דרך צנור הנזכר עד למטה.
והנה כיון שנתבאר שזה החיבוק הא' נמשך מן החכמה שבז"א, ונודע כי כל בחינת חכמה היא גבורה, (כמבואר אצלנו בענין אריך אנפין שהגבורה דעתיק מלובשת תוך חכמה דאריך אנפין) -- ולכן כל בחינת ג' פעמים ע"ב ע"ב ע"ב היא בגי' גבורה — לרמוז בהויה-דע"ב-שבחכמה על גבורה דעתיק הגנוזה בתוכה.
ולכן אנו רוצים שזו הטפה של ההזרעה תתחלק לג' חלקים:
- חלק א' נמשך למטה לצורך זווג רחל, נוקבא דז"א.
- והשני הוא להמשיכה בחסד דז"א לעשות ממנו בחינת ע"ב באופן אחר לצורך חיבוק יותר מעולה מן הראשון, כמו שיתבאר.
- והג' הוא להעלותו למעלה להמשיכו אל דיקנא דז"א כדי שתהיה שלימה בי"ג תיקוני דיקנא שלמים; כי בתחילה לא היה בו רק ט' תיקונים בלבד.
ודע כי טפה זו נמשכה מחסד דעתיק המלובש תוך הכתר דאריך ומשם נמשך למטה כנזכר.
והנה בעת נפילת אפים — אז הוא עת נתינת והורדת הטפה הזו מן היסוד אל המלכות, ולכן אנו מקדימין עתה בי"ג מידות ויעבור לעכבם קודם שתרוץ למטה, וליקח אותה (בהיותה למעלה) במקום החזה דז"א, כי שם נקרא מעבר יב"ק — שעוברים הויות המוחין דגדלות תוך האלהים דקטנות שבגרון (כי הויה ואלהים בגימטריה יב"ק). וזהו ויעבור של י"ג מדות, שאי אפשר עתה ליקח את אור המוחין דגדלות העוברים מעבר יב"ק. וזהו טרם שירדו למטה, לפי שאז כבר יצאה מן תוך המחיצות דיסוד דאימא כשנמשכת מן המוח וירדה עד שם, ואז כבר נגלית בגלוי ואז אנו מעכבים טפה זו בהיותה שם קודם שתרד במלכות ומתחלק לג' חלקים כנ"ל.
ואז נמשך ממנה חלק אחד (שהוא סוד שם ההויה דע"ב דיודין) ונמשכת והולכת בחסד שהוא זרוע הימין דז"א כדי לעשות בו חיבוק יותר מעולה. אבל שלשה ע"ב הראשונים (שהיו בחסד וגבורה ות"ת דז"א) -- שלשתם נתקבצו בשמאל דז"א ושם נתחברו ג' פעמים -- ע"ב ע"ב ע"ב — ונעשו רי"ו, שהוא בגימטריה גבורה. ואמנם הע"ב דבחינת החסד נמשך בזרוע ימין עתה מן הטפה הנז' כנז'. ונמצא שהם ע"ב - רי"ו. וזה סוד ויעבור -- ע"ב רי"ו. [ ועיין באדרא רבה דף קלא ע"ב (ח"ג קלא, ב) בענין אוירא דכיא ושם תבין היטב ענין ע"ב רי"ו מה ענינו באמיתות. וכן בביאור קריאת שמע על המטה. ]
ונודע כי כאשר מים רבים יורדין דרך צינור אחד במרוצה — אף על פי שהצינור ההוא יהיה דק וצר מאוד — אין המים מתעכבים בו, ומקלחים ויוצאים דרך קצה הצינור למטה. אבל אם נסתם פי הצינור למטה במקום הקלוח המים, אז יחזרו המים היורדים ויעלו למעלה, ואין כח במחיצות הצינור לעכבם, ואז מתחלחלים מחיצות הצינור ונשברים והמים יוצאים דרך בקיעת מחיצות הצינור.
ונמצא שבהיות האור העליון של הטפה הנזכר יורדת עד הנקבה - לא היה מקלקל מחיצות. אבל עתה אשר אנחנו מעכבים אותו למעלה במקום החזה (שהוא במקום יציאת האור מפי היסוד דאימא מסתיים שם[2] כנודע) -- אז אין כח ביסוד דאימא להחזיקו (כי אורו גדול מאד להיותו נמשך מן המקיף העליון אשר למוח החכמה שבחכמת ז"א), ולכן מחיצות יסוד דאימא מתקלקלות ומסתלקות ונשארים המוחין בלתי מלובשים בנה"י דאימא. והנה בתחלה שהיו בתוך הלבושים דנה"י דאימא לא היו רק ג' מוחין בלבד (שהם חב"ד כמבואר אצלנו), ולכן אז היתה הדיקנא דז"א בסוד ט' תיקונים בלבד (כנזכר באדרת נשא לפי שהדיקנא נמשכת מן המוח. והנה הם ג' מוחין — כל אחד כלול משלשתם — הרי הם ט' תיקונים בלבד), אבל עתה שהם בלתי לבוש, הנה הם נפרדים בסוד ארבע מוחין — כי הדעת נחלק לחסדים וגבורות — ואז ג' פעמים ד' מוחין הם י"ב, ועם הכולל הם י"ג תיקוני דיקנא דז"א.
אמנם אין הדבר נעשה מאליו. כי הנה בתחילה מתגלין המוחין מתוך לבושיהם ונכרים היותם ד' מוחין, אבל עדיין אין הארתם בולטת לחוץ בצדדי הפנים דז"א להשלים בו ארבע תיקוני דיקנא החסרים בו כנזכר. וכדי להוציא הארתם לחוץ צריך שיהיה על דרך מה שבארנו בענין התפילין ששם ביארנו שאין אור המוחין בולט לחוץ במצח דז"א להעשות שם בבחינת תפילין אלא בכח ההוא קוצא דשערי הנמשכת מן אריך אנפין עד רישא דז"א כנגד ערפו, ומכה שם ומאיר הארתו שם ונכנס' במוחין, ואז מתוך ריבוי ההארה שלהם נבקעים לבושיהם ובולטים אורותיהם במצח בסוד התפילין. וכן היה הענין כאן. והענין תלוי במה שנבאר.
דע, כי ברישא חוורא דאריך אפין יש שם בחינת י"ג חוורתי, שהוא המקום החלק של העור הלבן ההוא שבין שער לשער (כמבואר אצלנו באדרת נשא). והנה הם ג' הויות בההוא חוורא, ובהם י"ב אותיות. והם סוד י"ג חוורתי הנזכר; כי הי"ג הוא הכולל את כולם. והנה ארבע חוורתי שבהם (שהם הויה אחת) -- הם נמשכים ויורדין דרך אחורי א"א, דרך העורף. אבל השמונה חוורתי (שהם ב' הויות עם החוורא הי"ג, הכוללת את כולם) -- הם נמשכין כנגד פני א"א.
גם נתבאר כי יש י"ג תיקוני דיקנא בא"א והם גם כן בחינות ג' הויות אחרות שבהם י"ב אותיות, ותיקון הי"ג כולל את כולם. והנה אלו הי"ג תיקוני דיקנא דאריך אנפין — ד' מהם שהם עלאין אינן צריכים אל הארה עליונה כי כבר יש להם הארה הצריכה אליהם, אבל הח' אחרונות שבהם שהם[3] הנקראים "דיקנא דכהנא רבא" שהתחלתם היא מן התיקון הנקרא "ורב חסד", משם ולמטה (כי 'רב חסד' הוא בחינת כהנא רבא; כנודע שהכהן הוא בחסד). ואלו הח' תיקונים הנה הם צריכין לרדת להאיר למטה בט' תיקוני דיקנא דז"א -- ולכן הם צריכין תמיד לקבל הארה עליונה לפי שהם מתקנים תמיד לדיקנא דז"א; מה שאין כן בד' תיקונים העליונים מהם. ולכן אותם ב' ההויות שהם ח' חוורתי דרישא הם נמשכין ומאירים בהם ועל ידי כן יש בהם כח בט' תיקונים הנזכר לרדת להאיר בט' תיקוני דיקנא דז"א. אבל הד' תיקונין עילאין — שאינן מאירין תמיד בדיקנא דז"א -- אינן צריכין לאור עליון.
אמנם עתה אשר כוונתינו היא להשלים כל י"ג תיקונים בדיקנא דז"א הנעשית מכח בירורי המלכים של ז"א, והנה הכח שלהם (שהיא אותה טיפה שהמשכנו מלמעלה אשר בקעה את היסוד דאימא העומדת בחזה דז"א וקלקלה את מחיצותיה כנ"ל) הנה היא עומדת שם ואין בה כח עדיין להוציא לחוץ את הד' תיקוני דיקנא דז"א. ולכן צריך שאותה[4] ההויה השלישית (שהיא ד' חוורתי רישא דא"א הנמשכת מאחורי רישא דידיה דרך העורף ומגעת עד מקום ערפו של רישא דז"א), והיא מכה שם ומאירה שם ונכנסת עד תוך המוחין דז"א ממש. כי מאחר שכבר אור הטפה הפנימית בהגיעה שם בקעה יסוד אימא וקלקלה את מחיצותיה ולכן יש עתה כח אל אור הויה הנזכר דד'-חוורתי-אחורי-רישא-דא"א ליכנס תוך המוחין דז"א. ואז שתי האורות האלו, הפנימי והחיצון, מתחברים יחד ומכים ומאירים במוחין דז"א ויוצא הארתם לחוץ. ואז מכח ד' אותיות זו ההוי"ה של ד' חוורתי הנזכר נעשים בז"א ד' תיקונים אחרים עלאין ואז נשלמת דיקניה בכל י"ג תיקונין.
נמצא כי האור הראשון של הטיפה בוקע מחיצות לבוש יסוד דאימא ואחר כך בא האור של ההויה דארבע חוורתי דאריך אנפין ונכנסו ובקעו את הפנים עצמן דז"א והוציאו בו ארבע תיקוני דיקנא עלאין שבו. אבל עדיין אין דיקנא דיליה שלימה. לפי שהט' תיקונים תתאין דיליה הם מאירים מאד לפי שיש בהם הארת ח' חוורתי האחרים הנמשכים דרך פנים, שלא על ידי התלבשות, אבל הד' תיקונין עלאין נמשכו מן הארבע חוורתי שבאו ונמשכו על ידי העברה והתלבשות כנזכר והארתם גרועה. ואדרבה צריך שיהיה הדבר להפך — שהד' עלאין יאירו יותר מן הט' תתאין. ולכך צריך שתמשך הארת ד' תיקוני דיקנא עלאין דא"א (שהיא בחינת הויה אחת מן ארבעה אותיות), ותרד ותאיר בד' תיקונין עלאין דז"א, ועל ידי הארה זו יאירו אלו הד' תיקונין עלאין יותר מט' תיקונין תתאין.
ואמנם המשכת הארה זו היא באופן זה — כי הנה אותה ההויה דארבע-חוורתי-אחורי-רישא-דא"א אשר נמשכה למטה ונעשו ממנה ארבע תיקונין עלאין דדיקנא דז"א כנזכר. והנה הויה זו — אף על פי שהיא עליונה — עם כל זה כבר היא עתה ירדה למטה ונתיישבה בז"א ונקראת על שמו ונעשית ממש בחינת ז"א. והויה זו היא קוראת אל אותה הויה הנזכר אשר בארבע תיקונין עלאין דדיקנא דאריך אנפין שתרד למטה ותאיר בארבע תיקונין עלאין דדיקנא דז"א כנזכר.
ביאור פסוק ויעבור עצמו[עריכה]
והנה בארנו הענין דרך כללות. ועתה ניישב הביאור הנזכר בתיבות הפסוק עצמו שהוא "ויעבור ה' על פניו ויקרא וכולי".
הנה תיבת ויעבור היא ענין המשכת הטפות דע"ב רי"ו, שהם אותיות ויעבו"ר כנ"ל.
ותיבת יהוה הכונה היא במה שנודע שז"א נשלם לי' ספירות עם בחינת המלכות, ואמנם עתה אשר המלכות ננסרה ונתפרדה ממנו וחזרה עמו פנים בפנים — נמצא שאין בז"א עצמו רק ט' ספירות בלבד. אבל על ידי זה האור אשר אנו ממשיכים בחזה שלו בין ב' זרועותיו — הנה האור הזה הוא נמשך גם כן דרך אחוריו, ומאיר גם כן שם במקום ההוא אשר היתה שם המלכות דבוקה מאחוריו בתחילה. ונודע כי כל דבר קדושה, אף שמסתלק, מניח שרשו במקומו. והנה שרש המלכות אשר שם מאיר עתה מאד על ידי תוספת האור הזה ועל ידי כך נשלם ז"א לי' ספירות ונקרא שם מלא ו"יהוה" שלימה. וזה סוד ההויה הזו ד"ויעבור יהוה".
הנה נתבאר לעיל שכל ענין המשכת אור הטפה הנזכר הוא לענין חיבוק המלכות הרמוזה בפסוק שלמעלה מזה באומרו "אני אעביר כל טובי" - שהיא המלכות הנקראת לאה. והנה המלכות הזאת היא עתה על פניו, מעולה ממנו, לפי שכל בחי' הורדת טיפה זו היתה להוריד למלכות אלא שאנחנו עיכבנו אותה במקום הזה כנ"ל כדי להשלים ז"א עצמו כנודע. נמצא שהוא אוכל משלה ומחלקה הנוגע לה. והנה הוא טפל אליה בבחינו זו והיא גדולה ממנו ומאירה בפניה יותר ממנו. וזה נרמז במלת "על פניו" — שלא נאמר "בפניו" אלא "על פניו" - כלומר למעלה מפניו, כי לאה זו היא מעולה עליו ומאירה ביותר.
והנה בחי' ע"ב רי"ו הנרמז בתיבת "ויעבור" כנזכר אשר נמשך על ידי עיכוב האור ההוא וחזרתו (ועל ידי כן נעשה בחי' "יהוה על פניו" כנזכר) -- הנה גם כן גרם דבר אחר למעלה. והוא כי גם אותה הויה של ד'-חוורתי-רישא-דא"א (הנמשכת עד עורף ז"א) עברה ונכנסה תוך המוחין דז"א וחזרה ויצאה לחוץ בפניו של ז"א ושם נעשית בחינת ד' תקונין עלאין דדיקניה. וזו כונה שנית בתיבות "ויעבור ה' על פניו וכולי" — כי "יהוה" הנזכר (שהיא הד' חוורתי הנזכר) עברו "על פניו" דז"א ונעשו שם בו בחינת ד' תקונין עלאין דדיקניה.
ואומרו ויקרא יהוה יהוה וכו הוא סוד מה שביארנו כי זאת ההויה של ד'-חוורתי-רישא-דא"א הרמוזה ב"ויעבור יהוה" אשר ירדה ונתיישבה בד' תיקונין עלאין דדיקנא דז"א -- הנה הוא קוראה אל ההויה האחרת אשר למעלה בד' תיקונין עלאין דדיקנא דא"א שתרד ותאיר למטה בד' תקונין עלאין דדיקנא דז"א. וזהו "ויקרא יהוה יהוה" — כלמור כי זו ההויה קראה אל ההויה האחרת העליונה שתרד ותאיר כנזכר.
- [ והנה באד"ר אמרו[5] כי פסיק טעמא בין שני ההויות האלו לפי שההויה הראשונה היא בז"א והב' היא בא"א. וכפי דברינו אלה שניהם הם באריך אנפין?! ולא עוד אלא שהראשונה היא יותר מעולה מן השנית כי זו בחוורתי רישא וזו בתיקוני דיקנא?! אבל הענין מובן עם האמור כי אחר אשר ההויה הראשונה ירדה כבר למטה בז"א והויה הב' עדיין היא למעלה בדיקנא דא"א -- לכן הראשונה נקרא בחי' ז"א והשניה (שעדיין לא ירדה) נקראת בחינת א"א. והענין מבואר. ]
ועתה אנו צריכין להודיעך כי אין בז"א לעולם רק ט' תיקוני דיקנא כנזכר באדרא רבא (ח"ג קלח, א). אבל הענין הוא שעתה בענין ויעבור נמשכת הארת ד' תיקונין עלאין דדיקנא דא"א באלו הט' תיקוני דיקנא דז"א ונמצא שבאלו הט' תיקוני דיקנא דז"א יש בהם הארת של י"ג תיקונים שלימים ועל ידי כן נחשב כאילו נגמרו בו י"ג תיקונין. אבל האמת הוא כי אין בו לעולם רק ט' תקונין בלבד.
ונחזור עתה אל ענין שאנו בו. ויקרא יהו"ה יהו"ה -- כי הנה בט' תיקוני דיקנא דז"א יש בהם שני הויות שבהם שמונה אותיות, ותיקון הט' הכולל כולם (על דרך מה שנתבאר בתיקון הי"ג דדיקנא דא"א שכולל הי"ב עליונין). והנה עתה יורדין מלמעלה שני הויות (על דרך מה שבארנו בויקרא יהו"ה יהו"ה) ואז אלו השני הויות ראשונות — אשר שתיהן אינן רק הויה אחת לפי שהם בחינת ארבע תיקונים לבד — הנה הם מתפשטות ומאירות בט' תיקו' דיקנא דז"א, ואז נמצאו י"ג הארות בט' תיקוני דיקנא דז"א כנזכר. ונמצא כי בתיבות "ויקרא ה' ה' וכולי" צריך לכוין ג' כוונות--
- תחלה תכוין שאותה הויה שעברה דרך עורף ז"א לפנים היא קוראה את ההויה העליונה שבארבע תיקונין עלאין דדיקנא דא"א, ואז שניהם נמצאות למטה בז"א.
- ואחר כך תכוין עוד כוונה ב' כי ההויה הא' אשר בד' תיקונים הראשונים שבט' תיקוני דיקנא דז"א היא קוראה לאותה ההויה שירדה מד' תיקונים עלאין דדיקנא דא"א אשר נמשכת דרך הפנים והיא מעולה מאד ומאיר בה.
- אחר כך תכוין עוד כוונה ג' כי ההויה השנייה שבד' תיקונין תתאין שבט' תיקוני דיקנא דז"א היא קוראה אל ההויה דארבע-חוורתי-אחורי-רישא-דא"א הנמשכת דרך אחור בעורף ז"א ועוברת ומאירה בה.
והרי נתבאר ג' כוונות. וגם נתבאר לך איך ב' ההויות הראשונות דא"א מאירות בב' הויות השניות דז"א אבל לעולם אינם רק ט' תיקוני דיקנא בז"א אלא שההארות הם במספר י"ג הארות כמשי"ת עוד בע"ה.
והנה נתבאר לך איך יש בחינת רי"ו בגבורה הזכר שהוא ז"א. ואמנם גם יש בחינת רי"ו אחר אל המלכות ונמשך גם כן מן דיקנא דא"א, והוא באופן זה... -- [אמר הכותב חיים, שכחתי תשלום דרוש זה]
- ^ לכאורה חסר כאן מילים וצריך להגיה ולהוסיף ענין חיבוק הימין בברכת אבות כנזכר בדרושי העמידה דרוש ו -- ויקיעורך
- ^ נ"ל דצריך להגיה "המסתיים שם וכולי" - ויקיעורך
- ^ נלע"ד שצריך להגיה הם הנקראים וכולי -- ויקיעורך
- ^ אולי צריך להגיה "ולכן צריך אותה ההויה" או "לאותה ההויה" - ויקיעורך
- ^ עיין זהר (ח"ג קלח, א) ועיין בשעמ"ר שם (דף קלח.) - ויקיעורך