שער הכוונות/דרושי תפילת ערבית ודרושי לילה/דרוש ב
דרושי תפילת ערבית - דרוש ב
[עריכה]דע כי בזוהר חיי שרה (ח"א קלג, א) אמר גבי ההוא גברא דאתא למשאל מן רשב"י ע"ה ענין התפלות וא"ל כי בתפלת שחרית הוי ימינו תחבקני, ובתפלת המנחה הוי שמאלו תחת לראשי, ובתפלת ערבית אתייהיבת אתתא בין דרועי מלכא.
וביאור הענין הוא כי בתפלת שחרית הוא זווג יעקב ברחל, אבל אין זווג ללאה, אבל יש שם בחינת "ימינו תחבקני" -- הוא בחינת החסד המעורר האהבה. ואח"כ בתפלת המנחה -- אז לאה אתמר בה "שמאלו תחת לראשי". ובתפלת ערבית אז אתייהיבת לאה בין ב' דרועין דמלכא ואז ז"א מזדווג ממש עם לאה.
וזהו סוד פסוק "ויהי בבקר והנה היא לאה". וזהו סוד "תפלת ערבית רשות", כי ע"י ב' תפלות שחרית ומנחה כבר אתייהיבת לאה בין דרועי מלכא והזווג מוכן מעצמו.
אמנם אחר החורבן בזמן הגלות עשאוה חובה, והטעם הוא כי רחל אע"פ שיש בה ה' גבורות ודינים, הנה היא עומדות באחורי נצח-הוד דז"א אשר בתוכה[1] יש חסדים מגולים ומאירים וממתקים הגבורות שבראש רחל (כי זהו סוד מ"ש בזהר תצוה דדינים דנוקבא נייחין ברישא כו' כמבואר אצלינו), אבל לאה היא דינא קשיא לפי שמקומה באחורי רישא דז"א עד החזה, שכל החסדים אשר שם הם סתומים ואינן מאירים, ולא עוד אלא שגם השעה גורמת כי בלילה הדינים מתגברין כנודע -- לכן קבעוה חובה להתפלל ערבית כדי לגרום לז"א להזדווג עם לאה למתק הגבורות אשר בה ע"י החסדים שנותן בה כנזכר באדרא רבא כי ענין הזווג הוא ה' חסדים דיהיב בה דכורא לבסמא ה' גבורות שבה.
ואמנם בתחילת הלילה בתפלת ערבית עדיין לאה שיעור אתפשטותא אינו אלא עד החזה דז"א וא"כ היסוד דז"א הוא למטה משיעורה ואינו יכול להזדווג עמה (אבל הענין הוא כי כשהגדיל ז"א, עלה שליש ראשון דיסוד שלו ונתחבר עם הת"ת שבו וממנו נגדל הת"ת דז"א כנודע ועי"ז השליש דיסוד שעלה לת"ת הוא מזדווג עם לאה). ואמנם אחר חצות לילה אז לאה מתפשטת עד סיום כל קומת ז"א בסיום רגליו, והם שוים כחדא, והשוואה זו היא בסוף הלילה, ואז כשמשחיר השחר אז הוא מזדווג עמה כנזכר בזוהר בראשית דף ??.
אמנם כפי התפשטות לאה למטה כך שיעור דחיית רחל למטה, שהיא נדחית מעט מעט למטה ונעשית בסוף נקודה, ויורדת אל הבריאה לתת מזון לנערותיה אשר שם. וזהו סוד הפסוק "ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה", ושאר חלקים של רחל מתחברת עם לאה ונכללות יחד ומתארך פרצוף לאה עד למטה כנזכר.
והואיל ואתא לידן נבאר ענין התרדמה והנסירה של הנקבה, כי הכל ענין א' בנסירת לאה ורחל, כי שתיהם עומדות באחוריו כנודע.
הנה הכתוב אומר "ויפל ה' אלקים תרדמה כו'". והענין הוא שאחר שבאו המוחין ונכנסו תוך ז"א בהיותם מלובשים תוך נה"י דתבונה ועי"כ נגדל ז"א הנקרא אדם, וכאשר רצה להגדיל גם את נוקבא שהיתה בסוד נקודה קטנה מאחורי צלעותיו -- אז מה עשה? הפיל תרדמה על ז"א. וענין התרדמה הוא שהמוחין שנכנסו בו - חזרו להסתלק ממנו, כי הם חיותו, ונשאר ישן ונרדם. ואח"ך נכנסו מאחוריו אל תוך הנקבות. ובתחילה יורדין תוך לאה ואח"ך מתפשטין עד תוך רחל.
וכל זה שלא ע"י ז"א, ועי"כ נכללות יחד לאה ורחל ונעשות פרצוף אחד בכל אחורי ז"א וננסרה מאחוריו. וזה שאמר הכתוב "ויקח אחת מצלעותיו", פי' שנסרה, ואח"ך "ויביאה אל האדם", כי בתחילה בהיותה דבוקה באחוריו קודם הנסירה היה חלק אור המוחין שבתוך ז"א הראוי להגדיל הנקבה נכנס תחילה תוך ז"א ואח"ך יוצא האור מתוכו דרך נקב אחורי החזה לחוץ ובונה הכלים של הנוקבא, והיתה היא צריכה לקבל ולינק ממנו, ולכן לא יכלה להגדיל לגמרי. ולכן באה הנסירה. והוא שהמוחין ההם נתנם "ה' אלהים" (שהם אבא ואמא) אל הנקבה עצמה, שלא ע"י ז"א כנזכר, ועי"כ נגדלו עוד הכלים שלה ונעשית פרצוף שלם שלא על ידי ז"א. ואחר שנגדלה -- "ויביאה אל האדם" פנים בפנים, ונזדווגו יחד.
וא"ת והרי כיון שנסתלקו המוחין ממנו ונתנו לנוקבא איך מזדווג עמה?
אך הענין הוא כי אותם המוחין הראשונים שהיו לו על ידי הנה"י דתבונה הם הם שנסתלקו ממנו ונתנו לנוקבא, ואמנם אז עלה הוא יותר למעלה ונכנסו בו מוחין אחרים חדשים יותר מעולים והם מן הנה"י דאבא ואמא עלאין הנקראים חכמה ובינה, ונמצא שעל ידי הדורמיטא משיג מעלה יתירה. וכאשר מזדווג אח"ך עמה הוא בכח המוחין החדשים היותר מעולים כנזכר. וזכור ואל תשכח זה. ולא תחשוב שבעת הדורמיטא נשאר ז"א בלי מוחין.
ומצאתי בקונטרס אדם א' כי אז בעת הנסירה המשיכה אימא אל הנוקבא דז"א עשרה חסדים שהם הויות דע"ב דיודין כי חסד בגימטריה ע"ב.
- ^ אולי צ"ל בתוכם אבל לא מצאתי מי שהגיה - ויקיעורך