שער הכוונות/דרושי תפילין/דרוש ז

דרושי תפילין דרוש ז

דרוש ז': בענין תפילין. מחודש בקיצור בכל ענייניו.

אחר עטיפת הציצית יניח תפילין. והמניח הוא ז"א בסוד מה שאמרו חז"ל שהקב"ה מניח תפילין. וענין התפילין עצמם הם בסוד המוחין שלו. כי הנה נתבאר אצלינו כי בתחילה הם ד' מוחין ואח"כ (כשמתלבשין תוך נה"י דאימא, טרם שנכנסין תוך ז"א עצמו) חוזרים להיות שם בסוד ג' מוחין בלבד.

ואחר שנכנסים בז"א נמשך קוצא-דשערי-דאריך אחורי רישא דז"א (במקום העורף) ומוציא הארת הד' מוחין לחוץ במקום המצח דז"א וגם מוציא הארת מלבושיהם (שהם נה"י דאימא). ולכן הם ד' פרשיות כנגד הארת ד' מוחין עצמן והד' בתים כנגד הארת מלבושיהן (שהם נה"י כנזכר). ואע"פ שאינן רק ג' -- עם כל זה הוצרכו להתחלק לד' בתים כדי להלביש בחוץ את ד' הארות המוחין. גם טעם אחר לזה והא כי נודע כי זו"ן היו בתחילה ביחד בסוד העיבור תוך אימא אבל הז"א היה בחינת ג' גו ג' (בסוד נה"י גו חג"ת), ונוקבא היתה שביעי להם (בבחינת העטרה קשורה ביסוד). וכשנולדו ויצאו לחוץ -- חזר הז"א להיות בסוד ו' קצוות גמורים, גם נוקביה נתפשטה וירדה במקומה. ולכן היו הבתים ד' כנגד נה"י ומלכות.

ולהורות אל סוד העיבור הנז' נמצאו כאן כ"א אזכרות כמנין אהי"ה בתש"ר וש"י. והענין הוא כי בהיותם בסוד העיבור היה הז"א בסוד ג' קוים לבד -- ג' גו ג', והמלכות בסוד עטרה כנזכר -- הרי שבעה; וכל א' מאלו השבע נכלל בכל אחד מהג' קוים הנזכר והרי הם ג' פעמים שבעה -- הם כ"א. ולהיות כי אימא הנקרא 'אהיה' ובתוכה היה העיבור -- ולכן נרמזו האזכרות בסוד מספר 'אהיה'.

וא"ת אם כן יהיו כ"א שמות של 'אהיה' ולא שם 'הויה'?    הטעם הוא כי שם 'אהיה' מורה בחי' התפשטות אמנם ההויה מורה על היותו כמו שהוא עתה טרם שנתפשט במוחין.

והנה הבטישא דקוצא דשערי הנזכר לא הועילה רק להוציא הארה בלבד של המוחין, ואינה אלא בזמן שבהמ"ק קיים. אבל אחר החורבן כבר נתבאר אצלינו כי המוחין דגדלות מסתלקין וחוזר ז"א לקטנות בכל יום ויום (בסוד "חדל נא מי יקום יעקב כי קטן הוא"). ואמנם בשעת ק"ש ותפלה יש בנו כח להחזירם בו ואחר התפלה מסתלקין אבל עכ"ז נשאר שם כל היום קצת רשימו של הארה, ולכן כל היום הוא זמן תפילין. אבל בלילה מסתלק אפי' הרשימו ולכן לילה לאו זמן תפילין הוא.

וענין הרצועות דתפילין של ראש הם נ"ה דאימא שעומדים בסוד אור מקיף על ראשו של ז"א, ועי"ז נמשכת הארה כל היום עד הלילה כנזכר.

וענין המעברתא של ראש ושל יד הוא סוד ג' שמות אהיה הויה אדני שמספרם יב"ק^[1]. ואלו הג' עומדים בתוך המעברתא, וזהו סוד "ויעבר את מעבר יבק".

אמנם תש"י הוא בנוקבא דז"א. והענין הוא כי קשר תש"ר היא לאה ותש"י היא רחל נוקבא דז"א. ועניינה כי נה"י דז"א נעשו מוחין בראש דרחל כנודע וקוצא דשערי דרישא דז"א נמשך עד רישא דרחל (על דרך הנ"ל) ומכה בערפה ויוצאים ד' הארות מוחין שלה במצחה. ולפי שהראש שלה היא מאחוריו דז"א כנגד הלב -- לכן אנו מניחין תש"י בזרוע שמאלי דז"א בפרק הג' שהוא כנגד הלב דז"א.    ועוד טעם אחד והוא כי הדעת דרחל הם הה"ג הניתנים לה מן היסוד דז"א כנודע והוא עומד למטה והדעת הוא מקומו יותר למעלה כנגד הלב דז"א ולכן צריך להעלות ולקשר תש"י בזרוע שמאל כנגד הלב כי עי"כ הה"ג העומדות למטה ביסוד דז"א יעלו בסוד אור חוזר למעלה עד הלב במקום זרוע שמאלי הנקרא גבו' וגם הם ה"ג מסוג של הגבורות ג"כ ואז יאירו הה"ג בסוד אור חוזר ויהיו למעלה כנגד הלב ברישא דנוקבא וז"ס מ"ש בזוהר פינחס דבעי לאזדהרא דלא יעדי יוד שהוא קשר תש"י מן התפילין עצמם. והטעם הוא כי היוד הזאת שהוא קשר של תפילין ה"ס היסוד כנ"ל של הה"ג שממנו נעשה דעת הנוקבא ולפי שהוא תחתון למטה צריך להעלותו למעלה עם התפלה עצמה היושבת למעלה כנגד הלב ולקשרו שם שלא ירד ממקומו וע"ז נאמר שימני כחותם על לבך כו' כמבואר אצלינו וע"ש גם ענין פסוק זה הוא כי הנה שני בחי' היו כאן הא' הוא ענין בטישת קוצא דשערי דז"א בראש הנקבה אשר אינו מכה רק בחו"ב שלה בלבד כי עד שם מגיע קוצא דשערי בלבד שהוא עד החזה דז"א אבל בדעת שלה שהוא יותר תחתון לפי שנעשה מן היסוד שלו כנז' אין קוצא דשערי מגיע שם ולא בטש ביה. בחי' הב' היא לתועלת הדעת שלה גם הוא להעלותו עד מקום הלב וזה נעשה ע"י הקשירה דיוד קשר עם התפילה עצמה כנז' ולכן כנגד הבטישה בתרין מוחין כתיב שימני כחותם על לבך כי שם מקומם וכנגד קשירת גבורות הדעת ולהעלותו ולקושרו בזרוע שמאל אמר כחותם על זרועך ונתן טעם לכל זה ואמר כי עזה כמות אהבה אהבת ז"א לנוקבא ולכן מעלה אותה ומחברה עמו כענין חיבור האשה בבעלה וענין זה נקרא אהבה ממש ואחר שכבר הניחה הנקבה תפלה שלה בתחילה משום אהבה הנז' אז מתקנא בה הז"א ומניח גם הוא התש"ר וז"ס קשה כשאול קנאה והרי נתבאר טעם למה מקדימין תש"י לתש"ר. וא"ת והרי גם אימ' הנעשי' תש"ר לז"א גם היא אוהבת אותו כאם על בנה. והתשובה היא כי תש"ר אינה אלא מכח בטישת קוצא דשערי דא"א כנז' ואינו עושה אותן מפני אהבה שיש לו עם ז"א כי ז"א ברא דאו"א הוא ולא דא"א ולא עשה זה מחמת אהבה רק מחמת כי חפץ חסד הוא הוא דייקא כי א"א הנקר' הוא חפץ תמיד לעשות חסד עם זולתו ולכן התש"י הנעשית לסיב' אהב' גמורה שיש לז"א עמה כאהבת איש לאשתו משתדל לתקנה בתחי' ונקדמת ואז הז"א נותן בה אותו הרשימו שלה שנשארה בו ועושה אות' בחי' תש"י כמבואר אצלינו ואח"כ מתקנא בה ואז א"א בטש ביה משום כי חפץ חסד הוא ומחזיר בו גם הרשימו של המוחין שלו שנסתלק בכל לילה כנ"ל ונעשית בו תש"ר אח"כ ובביאורינו למעל' יובנו כל אלו הדברים על מתכונתם וע"ש.

והנה נתבאר אצלינו כי כאשר לאה מתפשטת בכל אחורי קומת ז"א אחר חצות לילה מאותו האור הגדול לוקחת רחל מוחין בהיות' בבוקר למטה בעולם הבריאה וגם לסיבה זו מניחין תש"י בתחי' לפי שנעשית מן ההארה הנז' אשר קבל' רחל מן לאה אחר חצות לילה אבל התפילין דז"א ש"ר נעשים מכח ההארה הנמשכת ע"י ישראל הקמים בחצות לילה ועוסקים בתורה ולכן נעשי' אח"כ ואחר היות שניהם זו"ן בבחי' התפילין אז אומרי' ק"ש כמשי"ת לקמן בע"ה בענין הק"ש והנה ד' פרשיות דתש"י הם כנגד ד' אותיות הויה והבית כנגד אדני וה"ס זו"ן ובשעת הקשירה יכוין שקושר הנוקבא עם ז"א כדי לייחדם אח"כ בק"ש במלת אחד ר"ל א"ח ד' שהם זו"ן קשורים יחד בשני קשרים קשר יד וקשר יו"ד וה"ס שני יודין שבשם יאהדונה"י בסוד פותח את ידיך וקרינן ביה יודיך. ע"כ הגיעו דרושי התפילין:

1. ע"פ הגהת הר' שמואל וויטל. ובדפוס כתוב 'אהיה הויה אלקים' ואינו נכון -- ויקיעורך