שער הכוונות/דרושי ציצית/דרוש א
דרושי ציצית דרוש א
[עריכה]דרוש א בענין הציצית: דע כי ענין הציצית הוא בחינת אור המקיף (כנודע אצלינו כי יש אור מקיף ויש אור פנימי). וכבר ידעת כי ז"א בהיותו בתוך אימא בסוד העיבור לא היה אלא בבחי' שש קצוות בלבד -- ג' כלילן בג' -- ולא היו אז בו לא בחי' ראש ולא בחי' זרועות אלא גוף א' פשוט בלבד. וכנגד זה הוא הציצית הקטן שאין מתעטפין בו לא את הראש ולא את הזרועות.
אבל הציצית הגדול המעטף את הראש הוא בחי' אור המקיף דז"א כשהגדיל ונעשו לו י' ספירות גמורות, ונתפשטו ראשו וזרועותיו. ולכן שיעור זה הטלית הגדול של העטיפה הוא כדי לכסות ראשו ורובו כמ"ש בגמרא.
והנה זה הטלית איננו מגיע רק עד החזה - שהוא רובו של גוף האדם - כי שם מאחורי החזה דז"א יצאת נוקבא דידיה ואין שם בחינת טלית. וזהו הטעם שהנשים פטורות מן הציצית. וד' הציצית יוצאים ממנו ומקיפין את הנקבה אשר שם מתחת החזה, ולכן נקרא "ציצית" לשון נקבה ולא "ציץ" - להורות על שהם מקיפין את הנקבה.
והנה לסיבה זו הצריכו הגאונים להתעטף עטיפת ישמעאלים. ומחזירים ב' הציציות שבצד ימין אל צד שמאל באופן שיתחברו שם בצד השמאל מאחוריו כל הד' ציציות ויהיו תלוים מאחוריו בצד שמאל במקום התחלת בנין הנקבה מאחורי החזה. גם רבינו סעדיה ז"ל כתב בפירושו שחיבר בלשון ערבי (בפר' בא) ענין עטיפה זו. וטוב ונכון לעשות כך. ולפחות ישאר מעוטף כך כדי שיעור הליכת ד' אמות בעת שמתעטף בציצית ואח"כ יסיר העיטוף מעל צוארו. וכך היה מנהגו של מורי ז"ל.
ולכן בהיות האדם שלא בשעת התפילה בשאר היום אינו חייב בעיטוף ציצית הגדול, רק בציצית קטן די לו -- כי אז הז"א בתוך ביתו (שהיא אימא עילאה) ועומד בתוכה כי שם ביתו. אמנם אחר שהגדילו ב' זו"ן שנית זכר ונקבה, ובא הוא לבהכ"נ (שהיא הנוקבא, בית כנוסייא לכל) -- אז מתעטף בטלית גדול:
ועתה נבאר ענין ד' ציציות איך מקיפין את הנוקבא כנ"ל. והענין הוא כי אלו הד' ציציות הם יוצאים מן הצדיק העליון הנקרא צדיק ויסוד כמו שאמר הפסוק (ישעיהו כד, טז) "מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק כו'". והענין הוא כי כמו שמן הדעת העליון (שהוא בחי' הלשון) יוצא ממנו בחי' ההבל (שהוא אור מקיף המלביש כנודע) -- כן מן היסוד התחתון יוצא הבל המקיף והמלביש; והם סוד ד' ציציות. ועניינם הוא במה שנודע כי הם ה' חסדים וה' גבורות. והחמשה גבורות הם ה' אותיות מנצפ"ך שהם מן הבינה כנודע. כי אור המקיף דזו"ן הוא שם אהי"ה שהיא אימא עלאה, כי ממנה הוא הכתר המקיף. ולכן אלו ד' ציציות שהם ענין הה' גבורות[1] הם בחי' אור המקיף.
וכבר ידעת כי אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי. וביאורו הוא כי הנוקבא דז"א לא היה לה בתחילה רק הוי"ה אחת פשוטה בד' אותיות בלבד, ואחר שבא עליה ז"א יהיב בה בחינת "ההוא רוחא דשביק בה בעלה" (כנזכר בסבא דמשפטים בדף צ"ט ע"ב (ח"ב צט, ב), ועליו נאמר "ויהי בצאת נפשה כי מתה" כנודע), וזה הרוחא הוא בחי' מילוי ההוי"ה הנזכר דמילוי ההין העולה בגימ' ב"ן.
והנה ה' אותיות הם במילוי הזה, והם: ו'ד'ה'ו'ה', והם בחי' ה' חסדים דיהיב בה בביאה הראשונה הזאת. אבל לא היה בה רק ד' אותיות יהו"ה כנזכר. האמנם עם כל זה נודע הוא כי הנקבה היא בסוד ד' אחורי הו', שהיא הנוקבא באחורי דכורא. ונמצא כי היא נרמזת באות ד' שאצל אות ו' שהם מילוי יו"ד. ונמצא כי גם בה יש ה' אותיות לפי כי גם היא נכללת באות ד' כנזכר. ואלו הם הה' גבורות שנמשכים בה.
וזהו ענין ה' קשרים וד' אוירים שיש בכל כנף וכנף. כי הה' קשרים הם סוד הה' חסדים של היסוד (הנק' קשר ושורוק כנודע), והם כלולים בד' אוירים שהם ד' אותיות פשוטות של הוי"ה אשר בה כנזכר, (כי כל בחי' אויר היא בנוקבא). ואמנם כפי האמת אינם רק [ד'] מילוים כי שתי אותיות ו"ד הראשונות הם מילוי אות אחד בלבד שהיא אות יו"ד הראשונה. נמצא כי הם ד' מילוים בלבד לד' אותיות ההוי"ה, ולכן הם ד' ציציות. וכן ארבע אותיות הפשוטות שלה וד' המילוים [אלה] הם ח' חוטין שבכל כנף:
[ועיין בהשמ"ש שער ט"ל סוף פרק י"א ותבין]
ועתה נבאר ענין ד' מילוים אלו שבהוי"ה דההין העולה ב"ן מה ענינם. דע כי ד' בחינות נמשכים אל הנקבה.
- ( א ) הא' היא בחינת הנפש שנותן בה היסוד לעורר המ"ן, ועל ידה נעשית כלי
- ( ב, ג ) הב' והג' הוא בחינת הרוח והנשמה שנותן בה; הם שם ס"ג ומ"ה.
- ( ד ) הד' הוא מ"ש בפ' תרומה בדקס"ז ע"א (ח"ב קסז, א) על הפסוק "אור זרוע לצדיק" כו'. והענין הוא כי נשמות הצדיקים הם מזדווגות ממש עם הנוקבא ממש הנקראת מלכות, ומהזווג ההוא נבראים נשמות הגרים [וזה סוד פסוק "ואת הנפש אשר עשו בחרן"]. ודע כי רוב הזווגים הנעשים בזמן הגלות הם באופן הזה, ולזה נתכוין שם בריה דרב ספרא.
(הג' והד' הם בחי' הרוח והנשמה שנותן בה והם בחי' הוי"ה דמ"ה והוי"ה דס"ג.) [2]
וכנגד ד' בחי' אלו היו ד' מילוים בד' אותיות הפשוטות שבהוי"ה אשר בה כנזכר. ואמנם כל ד' בחי' אלו נכללים בבחי' הראשונה הנקראת 'נפש', שהיא כללות המילוי הזה, לפי שכל ההוי"ה הזאת במילואה דההין נקראת 'נפש' כנודע, אלא שבנפש הזאת נפרטים ד' בחי' הנזכר. והבן זה:
ועתה נבאר טעם למה כל שאר המילוים דע"ב וס"ג ומ"ה -- כל א' מהם היא בסוד עשר אותיות, והויה זו דההין אין בה אלא ט' אותיות[3]. אבל הענין הוא לפי כי בחי' היסוד אין בה. והוא במה שהודעתיך כי שיעור קומת הנקבה הוא באחורי נה"י דז"א. והנה הנצח וההוד הם ארוכים אבל היסוד הוא קצר ולא נתפשט עד היסוד אשר בה, ונשארה חסרה ממנו; אבל הנצח וההוד הארוכים נתפשטו עד נצח והוד שבה. [וזהו הטעם שהמלכות נקראת "נקבה" - לפי שלא נבראת בסוד היסוד לסיבה הנזכר. אבל אימא עילאה היא נקראת "עלמא דדכורא" (כנזכר בפ' ויצא[4]) - לפי שאיננה כמו המלכות כנזכר.]
גם בזה תבין טעם למה אין בנוקבא רק תרין מוחין -- כנזכר באדרת האזינו דרצ"ו ע"א (ח"ג רצו, א) וז"ל: ונהירו דתרין מוחין גליפין בה כו' -- לפי שהם מבחינת הנצח וההוד דז"א. אבל מן היסוד דז"א נברא שיעור קומת גופה הכולל ו"ק, כי גם היסוד נקרא ו' זעירא, ולכן ממנו נעשית גוף הנקבה בו"ק. אבל בסוד היסוד שבה אין בה ו' שניה לפי שאות ו' שניה דיסוד דז"א (שהוא היסוד שלו) נעשית ו' ראשונות דנוקביה כנזכר, וחסר ממנה ו' שני. וזהו הטעם שחשק ותאות הנקבה להדבק בזכר -- למלאות חסרון ו' זו השניה אשר אין לה: