שמות רבה מז ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ט.    [ עריכה ]

דבר אחר: כתב לך כל הצדיקים באו באומניות על הקב"ה. באברהם כתיב (שיר ז): מה יפו פעמיך בנעלים מעשה ידי אמן, בא באומניות, ויגש אברהם. וכן דוד אומר (תהלים לב): חטאתי אודיעך, בתחלה עשה אותו חטא אחד, ועון אחד, ולבסוף אמר: ואתה נשאת עון חטאתי סלה. וכן משה קטרג על ישראל, שנאמר: אנא חטא העם הזה חטאה גדולה, כשראו מלאכי חבלה שהוא מקטרג אותן, אמרו: לא יהיה לנו עסק לקטרג כל ימים שזה מקטרג, יפלו ביד זה, שלא יעמדו אבותיהם עלינו, למה קטרגתם את בנינו?! נסתלקו מלאכי חבלה, כשראה משה שנסתלקו, אמר להקב"ה: ועתה אם תשא חטאתם. אמר לפני הקב"ה: כל התורה שנתת לי היא. וידבר ה' אל משה, דבר אל בני ישראל, צו את בני ישראל, אמור אל בני ישראל, אם הם כלים, מה אני עושה בתורתך?! לכך אמר: אם אין מחני נא מספרך. דבר אחר: אמר משה לפני הקב"ה: למה אתה כועס עליהם, לא שעשו עבודת כוכבים לא צויתם?! אמר לו הקב"ה: בדיבור שני לא אמרתי: לא יהיה לך?! אמר לפניו: לא צוית אותם לי צוית, שמא אמרת להם: לא יהיה לכם?! לי צוית! אם עשיתי עבודת כוכבים, מחני נא מספרך! כשראה הקב"ה, שנתן נפשו עליהם, אמר: בשבילך אני נותן להם את התורה, שנאמר: כתב לך את הדברים האלה. דבר אחר: כתב לך התחילו מלאכי השרת אומרים לפני הקב"ה: אתה נותן רשות למשה, שיכתוב מה שהוא מבקש, שיאמר לישראל אני נתתי לכם את התורה, אני הוא שכתבתי ונתתי לכם?! מר להם הקב"ה: ח"ו שמשה עושה את הדבר הזה, ואפילו עושה, נאמן הוא, שנאמר (במדבר יב): לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא: