שמונה פרקים לרמב"ם ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · שמונה פרקים לרמב"ם · ה · >>


פרק חמישי - בהשתמש האדם בכוחות הנפש לצד תכלית אחת

צריך לאדם שישעבד כוחות נפשו כולם לפי הדעת, כפי מה שהקדמנו בפרק שלפני זה. וישים לנגד עיניו תמיד תכלית אחת, והיא: השגת השם יתברך, כפי יכולת האדם לדעת אותה. וישים פעולותיו כולן: תנועותיו ומנוחותיו וכל דבריו מביאים לזו התכלית, עד שלא יהיה בפעולותיו דבר מפועל ההבל, ר"ל: פועל שלא יביא אל זאת התכלית. והמשל בו: שישים הכונה באכילתו ובשתיתו, ומשגלו, ושנתו ויקיצתו, ותנועתו ומנוחתו - בבריאות גופו לבד. והכונה בבריאות גופו - שתמצא הנפש כלים בריאים ושלמים לקנות החכמות וקנות מעלות המידות ומעלות השכליות עד שיגיע לתכלית ההיא.

ועל זה ההקש לא תהיה אז כונתו אל ההנאה לבד עד שיבחר מן המזון והמשתה הערב, וכן בשאר ההנהגות - אבל יכון אל המועיל. וכשיזדמן שיהיה ערב - יהיה. ושכיזדמן שיהיה בלתי ערב - יהיה. או יכון אל הערב על דרך חכמת הרפואה: כמי שחלשה תאותו למאכל - יעירה במזונות המתובלים הערבים שנפש האדם מתאוה להם. וכן מי שהתעוררה עליו מרה שחורה יסירה בשמיעת הנגונים, ובמיני זמר, ובטיול הגנות, ובבנינים הנאים, וחברת הצורות היפות וכיוצא בהם ממה שירחיב הנפש, ויסיר חולי המרה השחורה ממנו. והכונה בכל זה - שיבריא גופו. ותכלית הכונה בבריאות גופו - לקנות חכמה. וכן כשיתעסק לקנות ממון - תהיה תכלית כונתו בקבוצו, שיוציאו במעלות ושימצאהו לחושי גופו ולהמשיך מציאותו, עד שישיג וידע מהשם יתברך מה שאפשר לדעתו.

ועל זה ההקש יש למלאכת הרפואות מבוא גדול מאד במעלות השכליות והמידות ובידיעת השם יתברך, ובהגיע אל ההצלחה האמיתית. ויהיה לימודה ובקשתה עבודה מן העבודות הגדולות, ולא תהיה אז כאריגה וכנגרות. כי בה נשער פעולותינו, וישובו פעולות אנושיות מביאות אל המעלות האמיתיות. כי האדם שיבוא ויאוכל מזון ערב אל החך, טוב הריח שנפש אדם מתאוה לו, והוא מזין לו. ואפשר שיהיה סיבה לחולי קשה, או למיתת פתאום - זה ובהמות אצלי שוין. ואין זה פועל האדם, מאשר הוא אדם בעל שכל. אמנם הוא פועל אדם מאשר הוא חי, "נמשל כבהמות נדמו" (תהילים מט, כא). ואמנם יהיה פועל אנושי, כשיואכל המועיל לבד. ופעמים יניח הערב ויאוכל הנמאס, כפי בקשת המועיל - וזה פועל לפי הדעת, ובזה נבדל האדם בפעולותיו מזולתו. וכן כשיבעל כשיתאוה, מבלתי שישמור הנזק והתועלת - יש לו זה הפועל מאשר הוא בעל חי, לא מאשר הוא אדם.

ואפשר שתהיה הנהגתו כולה לפי המועיל, כמו שזכרנו, אלא שישים התכלית: בריאות גופו ושלמותו מהחוליים לבד - ואין זה חסיד. כי כמו שבחר זה הנאת הבריאות, בחר זה האחר הנאת המאכל, או הנאת המשגל - וכולם אין תכלית אמיתית לפעולותם. אבל הנכון: שישים תכלית כל מה שיתעסק בו בבריאות גופו והמשך מציאותו על השלמות, כדי שישארו כלי כוחות נפשו - אשר הם אברי הגוף - שלמים. ותתעסק נפשו מבלי מונע במעלות המידות ובמעלות השכליות. וכן כל מה שילמדהו מן החכמות ומן הדעות שישיג. מה שהוא מהן דרך לתכלית ההיא - אין בו דין ודברים. ומה שאין בו תועלת בתכלית ההיא: כשאלת החשבון, וספר החרוטים והתחבולות, ולהרבות משאלות אל-הנדסה, ומשיכת המשקלים, והרבה כיוצא באלו - תהיה הכונה בהם לחדד השכל ולהרגיל כוח השכלי בדרכי המופת, עד שיגיע לו לאדם קנין ידיעת ההקש המופתי מזולתו, ויהיה לו זה הדרך שיגיע בו לידיעת אמיתת מציאות השם יתברך. וכן בדברי האדם כולם: אין צריך שידבר בהם אלא במה שיביא לנפשו בו תועלת, או ירחיק הזק מנפשו, או מגופו, או בחכמה, או במעלה, בשבח המעלה, או מעולה, או לגנות גנות, או מגונה. כי קללת בעלי החסרונות וזכרם לגנות - אם יהיה הכונה בו לחסרם אצל בני אדם, עד שיתרחקו מהם ולא יעשו כמעשיהם - הוא דבר מחויב, והיא מעלה. הלא תראה אמרו יתברך: "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו" (ויקרא יח, ג). וסיפור הדומים וכל מה שבא במקרא מסיפור גנות בעלי החסרונות וזכרם לגנאי, ושבח הטובים והגדלתם - אין הכונה בו רק מה שזכרתי לך: עד שימשכו בני אדם אחרי הדרכים הטובים האלה, ויתרחקו מדרכי הרעים ההם. וכשישים האדם כונתו אל זה הענין, יבטל מפעולותיו ויחסר ממאמריו הרבה מאד. כי מי שיכון אל זה הענין - לא יתעורר לפתח הכתלים בזהב, או לעשות ריקום זהב בבגדיו הנאים. האלהים, אם לא יכון בזה להרחיב נפשו כדי שתבריא וירחיק ממנה חוליה, עד שתהיה בהירה זכה לקבל החכמות. והוא אמרם, ז"ל: "דירה נאה, ואשה נאה, ומטה מוצעת לתלמידי חכמים". כי הנפש תלאה ותעכר המחשבה בהתמדת עיון הדברים העכורים, כמו שילאה הגוף בעשותו המלאכות הכבדות עד שינוח וינפש, ואז ישוב למזגו השוה - כן צריכה הנפש גם כן להתעסק במנוחת החושים בעיון לפתוחים ולענינים הנאים, עד שתסור ממנה הלאות. כמו שאמרו: "כי הוו חלשי רבנן מגרסיהו הוו אמרי מלתא דבדיחותא". ויחשוב שעל זה הצד - לא יהיו אלה רעות ולא מעשה הבל, ר"ל: עשית הפתוחים והציורים בבנינים ובכלים ובבגדים.

ודע, שזאת המדרגה היא מדרגה עליונה מאד וחמורה, לא ישיגוה אלא מעט מזער ואחר הרגל גדול. וכשיזדמן מציאות האדם שזה ענינו - איני אומר שהוא למטה מן הנביאים. ר"ל: שישמש כוחות נפשו כולם וישים תכליתם - ידיעת השם יתברך לבד. ולא יעשה מעשה קטן או גדול, ולא ידבר דבר - אלא שהפועל ההוא, או הדבר ההוא מביא למעלה, או למה שמביא אל מעלה. והוא יחשוב ויסתכל בכל פועל ותנועה ויראה אם יביא אל התכלית ההיא או לא יביא - ואז יעשהו.

וזהו אשר בקש ממנו יתברך שנכון אליו, באמרו: "ואהבת את ד' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" (דברים ו, ה). ר"ל: בכל חלקי נפשך - שתעשה תכלית כל חלק ממנה תכלית אחת והיא: לאהבת השם יתברך. וכבר הזהיר הנביא, ע"ה, על זה גם כן ואמר: "בכל דרכיך דעהו" (משלי ג, ו), ופרשו החכמים, ז"ל, ואמרו: "אפילו לדבר עברה" (ברכות סג, א). ורצונם לומר: שתשים לפועל ההוא תכלית, והיא - האמת, אף על פי שיש בו עברה מצד אחד. וכבר כללו החכמים, ז"ל, זה הענין כולו בקצרה במילות מועטות מורות על זה הענין הוראה שלמה מאד, עד כשאתה תבחן המילות, איך סיפרו זה הענין הגדול והעצום כולו, אשר חיברו בו חיבורים ולא השלימוהו - תדע שנאמר בכוח אלהים בלא ספק, והוא אמרם בצואותיהם: "וכל מעשיך יהיו לשם שמים" (אבות ב, יב). וזהו הענין אשר בארנוהו בזה הפרק. וזהו שיעור מה שראינוהו ראוי לזכרו הנה, לפי זאת ההקדמה.