שלושה בסירה אחת/1
|
מאת: ג'רום ק. ג'רום
|
שלושה בעלי מום.—סבלם של ג'ורג' והאריס.—קרבן למאה ושבע מחלות קטלניות.—מרשמים שימושיים.—תרופה עבור מכאובי כבד לילדים.—אנחנו מסכימים שאנחנו עובדים בפרך, וזקוקים למנוחה.—שבוע שייט על פני המצולות?—ג'ורג' מציע את הנהר.—מונמורנסי מקובע בהתנגדותו.—ההצעה המקורית מתקבלת ברוב של שלושה מול אחד.
היינו ארבעה - ג'ורג', וויליאם סמואל האריס, ואני, ומונמורנסי. ישבנו בחדרי, עישנו, ודיברנו על כמה רעים אנחנו - רעים מנקודת מבט רפואית אני מתכוון, כמובן.
כולנו הרגשנו חולים, ונלחצנו מאוד בגלל זה. האריס אמר שהוא הרגיש סחרחורות כל כך יוצאות דופן לאחרונה שהוא בקושי ידע מה הוא עושה; וג'ורג' אמר שגם לו היו סחרחורות והוא בקושי ידע מה הוא עושה. בקשר אלי, זה היה הכבד שלי שחלה. ידעתי שזה הכבד שלי בגלל שממש לאחרונה קראתי על גלולה חדשה לטיפול בכבד, ותוארו בפירוט התסמינים השונים שעל פיהם אדם יכול לומר אם הכבד שלו חולה. היו לי את כל התסמינים.
זהו דבר יוצא דופן, אבל מעולם לא קראתי על פרסומת על תרופה חדשה למחלה מבלי להגיע למסקנה שאני סובל מהמחלה המסוימת הזו, ומתמודד עם הצורה האלימה ביותר שלה. בכל מקרה, האבחון נראה כתואם בדיוק את כל התחושות שאי פעם הרגשתי.
אני זוכר שהלכתי למוזיאון הבריטי יום אחד לקרוא על הטיפול עבור מחלה קלה שנדבקתי בה - קדחת השחת, אני חושב שזו המחלה. לקחתי את הספר וקראתי את מה שהגעתי עבורו; ואז, ברגע של חוסר מחשבה, הפכתי כלאחר יד את הדפים, והתחלתי לחקור קלות מחלות, באופן כללי. שכחתי מה הייתה המחלה הראשונה שהתעמקתי בה - איזו פורענות איומה והרסנית, זה אני יודע - ולפני שרפרפתי על חצי מרשימת "תסמינים מבשרי רעות" כבר התבהר לי שמירב הסיכויים שנדבקתי בזה.
ישבתי לזמן מה, קפוא באימה; ואז, מתוך האדישות של הייאוש, חזרתי להפוך דפים. הגעתי לטיפוס הבטן - קראתי את התסמינים - וגיליתי שיש לי טיפוס הבטן, וברור שיש לי את זה כמה חודשים בלי לדעת מזה. תהיתי מה עוד יש לי; עברתי למחול ויטוס הקדוש - גיליתי, כמו שציפיתי, שיש לי גם את זה. מתחיל להתעניין במקרה שלי, ונחוש לברר זאת עד לשורש, התחלתי לפי סדר האלף-בית - קראתי על אלצהיימר, ולמדתי שחליתי בזה ושהשלב החמור יתחיל בעוד כשבועיים. לגבי מחלת ברייט, נשמתי לרווחה כשגיליתי שיש לי אותה רק בצורתה הקלה, ובמידה שזו הדאגה שלי אני עשוי לחיות מספר שנים. כולרה היה לי, עם סיבוכים קשים, ועם סכרת נראה שנולדתי. קירטעתי בחריצות לאורך עשרים ושתיים האותיות, והמחלה היחידה שיכולתי להסיק בוודאות שאין לי הייתה מים בברך.