שכן (רחל)

אֵינִי רוֹאָה אוֹתוֹ.
אֲבָל אֲנִי זוֹכֶרֶת.
זוֹכֶרֶת אֶל נָכוֹן: הוּא כָּאן, יֶשְׁנוֹ.
מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת מָגֵן לִי וּמִשְׁמֶרֶת
רִבּוּעַ אוֹר זָהֹב שֶׁל חַלּוֹנוֹ.
 
לוּ אַךְ זָכַרְנוּ: יֵשׁ!
לוּ אַךְ נִתַּן לָדַעַת:
יֵשׁ מִי בִּלְתִּי נִרְאֶה וּוַדָּאִי כָּאוֹר,
וְזֵכֶר קִרְבָתוֹ כְּיָד מַרְגַּעַת
עַל מֵצַח מְיֻזָּע שֶׁל עֲיֵפֵי מָגוֹר.

מאת רחל המשוררת

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).