שיר השירים רבה ז ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


ג.    [ עריכה ]
שררך אגן הסהר שררך, אלו סנהדרין. מה תינוק זה, כל זמן שהוא במעי אמו אינו חי, אלא מטיבורו, כך אין ישראל יכולין לעשות דבר חוץ מסנהדרין שלהם. אגן הסהר אדרה דאזהרה. אבון בר חסדי אמר: אית אתרין דקריין וצווחין לזהרא סהרא. אל יחסר המזג אל תחסר סנהדרין מעשרים ושלשה. דבר אחר: אל יחסר המזג אל תחסר סנהדרין מופלא שלה. דבר אחר: אל יחסר המזג אל תחסר סנהדרין, זה שהוא ממזג לה את ההלכה. כההיא דתנינן תמן: מזג שני חלקים מים ואחד יין מיין השרוני. דבר אחר: אל יחסר המזג לא נחסר מזגא דעלמא, היך מה דאת אמר: (תהילים כ"ג) ה' רועי לא אחסר:

בטנך ערמת חטים זה תורת כוהנים. מה כרס זה הלב מכאן והכרעים מכאן והוא באמצע. כך תורת כוהנים שני ספרים מכאן ושני ספרים מכאן והוא באמצע. ערמת חטים ערמת של חטאים. סוגה בשושנים אלו דברי תורה, שהן רכים כשושנים. כמה מצוות ודקדוקים יש בתורת כוהנים? כמה קלין וחמורין פיגולין ונותרות יש בתורת כוהנים? אמר רבי לוי: בנוהג שבעולם, אדם נושא אשה בן ל' שנה בן מ' שנה, משמוציא יציאותיו הוא בא לזקק לה, והיא אומרת לו: כשושנה אדומה ראיתי ופורש ממנה מיד. מי גרם לו שלא יקרב לה? איזה כותל ברזל יש ביניהם? ואיזה עמוד ברזל ביניהם? אי זה נחש נשכו? איזה עקרב עקצו שלא יקרב לה? דברי תורה, שרכין כשושנה, שנאמר בה: (ויקרא י"ח) ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב. וכן מי שהביאו לו תמחוי של חתיכות, אמרו לו: חֵלֶב נפל שם ומשך ידו ולא טעמו. מי גרם לו שלא לטעום? איזה נחש נשכו שלא יטעום? ואיזה עקרב עקצו שלא יקרב ויטעם אותו? דברי תורה, שרכין כשושנה שכתוב בה: (ויקרא ג') כל חלב וכל דם לא תאכלו: דבר אחר: בטנך ערמת חטים והלא של איסטרובילין יפה משל חטים?! אלא איפשר לעולם להיות בלא איסטרובילין, ואי איפשר לעולם להיות בלא חטים! אמר רבי אידי: מה חיטה זו סדוקה, כך ישראל סדוקה מילתן. ר' יוסי בר חנניה אמר: מה חיטה זו סופגת. כך ישראל סופגין נכסיהם של אומות העולם, הדא הוא דכתיב: (דברים ז') ואכלת את כל העמים וגו'. וכתיב: (ישעיה ס"א) חיל גויים תאכלו ובכבודם תתימרו. אר' שמעון בן לקיש: מה חטים הללו פסולת שלהם נמדדות עמהם, כך ישראל (דברים כ"ט) מחוטב עציך עד שואב מימיך. אמר ר' יצחק: מה חטים הללו, כשהן יוצאין לזרע אינן יוצאין אלא במנין, וכשנכנסין מהגורן נכנסין במנין. כך כשירדו ישראל למצרים ירדו במנין, שנאמר (שם י') בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה. וכשעלו עלו במנין, שנאמר (שמות י"ב) כשש מאות אלף רגלי. רבי חוניה אמר על הדא דרבי יצחק: כשם שאין בעל הבית משגיח לא על משפלות של זבל ולא על משפלות של תבן, ולא על הקש ולא על המוץ. למה? שאין נחשבין לכלום. כך אין הקב"ה משגיח על אומות העולם. למה? שאינן כלום, שנאמר: (ישעיה מ') כל הגוים כאין נגדו וגו'. ועל מי הוא משגיח? על ישראל, שנאמר: (שמות ל') כי תשא את ראש בני ישראל וגו'. (במדבר א') שאו את ראש כל עדת בני ישראל. ר' נחמיה בשם ר' אבון: אומות העולם: אין להם נטיעה, אין להם זריעה, אין להם שרש. ושלשתם בפסוק אחד, (שם) אף בל נטעו אף בל זורעו אף בל שרש בארץ גזעם וגו'. אבל ישראל יש להם נטיעה, שנאמר: (ירמיה ל"ב) ונטעתים בארץ הזאת וגו'. וכתיב (עמוס ט') ונטעתים על אדמתם וגו'. יש להם זריעה שנאמר (הושע ב') וזרעתיה לי בארץ. יש להם שרש, שנאמר (ישעיה כ"ז) הבאים ישרש יעקב. משל למה הדבר דומה? התבן והמוץ והקש היו מדיינין זה עם זה. זה אומר בשבילי נזרעה הארץ, וזה אומר בשבילי נזרעה השדה. אמר להן החטים: המתינו לי, עד שתבא הגורן ואנו יודעין בשל מי נזרעה השדה. בא הגורן וכשנכנסים אל הגורן יצא בעל הבית לזרותה. הלך לו המוץ לרוח, נטל התבן והשליכו לארץ, נטל הקש ושרפו, נטל את החטין ועשה אותן כרי. היו עוברים הבריות כל מי שרואהו מנשקו, היך מה דאת אמר: (תהילים ב') נשקו בר. כך אומות העולם הללו אומרין: אנו ישראל ובשבילנו נברא העולם, והללו אומרין אנו ישראל ובשבילנו נברא העולם. אמר להם ישראל: המתינו עד שיבא היום של הקדוש ברוך הוא, ואנו יודעין בשביל מי נברא העולם, הדא הוא דכתיב: (מלאכי ג') כי הנה היום בא בוער כתנור וגו'. וכתיב: (ישעיה מ"א) תזרם ורוח תשאם. אבל ישראל נאמר עליהם: (שם) ואתה תגיל בה' בקדוש ישראל תתהלל: