שירי יצחק בן אברהם, ד"ר קאמינר/המשורר על דבר חייו ושירתו/נפש זמרתי

נֶפֶשׁ-זִמְרָתִי.^[1]

וַיְהִי לְאֵבֶל כִּנּוֹרִי

וְעֻגָּבִי לְקוֹל בֹּכִים.

(איוב ל, לא).

א.

חֶמְלָתִי עַל אֻמָּתִי

זאֹת הִיא נֶפֶש-זִמְרָתִי!

לְעַמּי, לְיִשְׂרָאֵל אַהֲבָתִי

רוּחַ הַחַיִּים בְּאִמְרָתִי;

אַהֲבַת אָדָם – הַרְגָּשָׁתִי,

הַשׁוֹרֶרֶת בְּבַת-שִׁירָתִי,

רַחֲמִים עַל עֲנִיֵּי בְנֵי דוֹרִי –

זֶה הוּא נִבְלִי, זֶה הוּא כִּנוֹרִי,

הַתְּלוּיִם לִי

בְחַדרֵי לְבָבִי

הַנְּטוּעִים בִּי,

מוֹרָשָׁה מֵאָבִי.

וְרוּחַ יִשְׁרָאֵל הַגָּעָה,

רוּחַ אֻמָּתִי הַגְּדוֹלָה,

שָׁטָה, דָאָה, בָּאָה,

מִכָּל נְפוֹצוֹת הַגּוֹלָה

וְתֵךְ בְּמֵיתְרֵי לְבָבִי הַקָּלִּים

לְהִזְדַּעֲזֵעַ, וְתַךְ בְּמֵיתְרֵי עֻגָּבִי,

תַּךְ בִּשְׁנֵיהֶם גַּלִּים עַל גַּלּים,

גַּלֵּי רַעֲיוֹן, גַּלֵּי רֶגֶשׁ בִּלְבָבִי –

וְגַלֵי קוֹל-זִמְרָה יֵחָפֵזוּן

יְפַזְזוּן בְּמֵיתְרֵי כִנּוֹרִי...

חִיל, גִּיל וְרַעַד יֹאחֵזוּן

לְבָבִי, עֻגָּבִי וּמִזְמוֹרִי...

ב.

רוּחַ אֻמָּתִי-תַמָּתִי,

הִיא תָעִיר וּתְעוֹרֵר

אֶת רַעֲיוֹנַי, אֶת רִגְשֵׁי לִבָּתִי,

תְּעוֹרֵר לְזַמֵּר וּלְשׁוֹרֵר...

וְאִם עַל פְּנֵי תְהוֹם צָרָתִי,

עַל פְּנֵי תְהוֹם גָּלוּת אֻמָּתִי,

עַל פְּנֵי כָל-בְּנֵי שִׁכֻּלֶיהָ,

עַל פְּנֵי מְגֹרָשֶׁיהָ וְגוֹלֶיהָ,

הַנֶאֱנָחִים, הָאֹבְדִים וְהַנִּדָּחִים,

בְּכָל מְדִינוֹת, בְכָל פִּנּוֹת הַתֵּבֵל,

אִם עַל פְּנֵי כָל אֵלֶּה הַנִּשְׁכָּחִים,

אֲשֶׁר בִּמְרוֹרִים נָפַל לָהֶם חֶבֶל;

אִם עַל פְּנֵי אֵלֶּה אַחַי בְּנֵי אָבִי,

הַשּׁחוֹחִים מִנִּי עוֹל, הַכְּפוּפִים מִנִּי סֵבֶל,

אִם עַל פְּנֵי כָל אֵלֶּה יַקִּירֵי לְבָבִי

מְרַחֶפֶת רוּחַ שַׁחֶפֶת, רוּחַ חֳלִי וָאֵבֶל;

אִם עַל פְּנֵי תְהוֹם רַבָּה עֲמֻקָּה וּגְדוֹלָה,

תְּהוֹם, אֲשֶׁר בּוֹ נִבְלַע לְאֹם, תְּהוֹם הַגּוֹלָה,

אִם עַל פְּנֵי מַהְפֵּכַת עַמִּי הַגְּדוֹלָה מִסְּדוֹם,

עַל צָרוֹתָיו כָּל הַיוֹם – אִם עַל פְּנֵי זוֹ הַתְּהוֹם,

מְרַחֶפֶת רוּחַ נְכֵאָה, מִתְעַלֶפֶת,

רוּחַ כֵּהָה שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם,

רוּחַ גָלוּת שׂרֶפֶת, טֹרֶפֶת...

גָּלוּת רְצוּפָה שָׁנִים אַלְפַּיִם,

מְרַחֶפֶת רוּחַ נִרְדֶּפֶת, זֹעֶפֶת,

הַשּׁאֶפֶת לְסִגּוּפִים, לְעִנּוּי וְאֵבֶל,

רוּחַ יִשָׂשׂכָר חֲמוֹר גֶּרֶם נִשְׁקֶפֶת,

חֲמוֹר, בְּקֹר-רוּחַ מַטֶּה שִׁכְמוֹ לַסֶּבֶל,

רוּחַ גְּדִי כָּפוּת, שֶׂה עֲקֵדָה,

רוּחַ בּוֹר-הַשְּׁבִי, חֲלֻדַּת נְחֻשְׁתָּיִם,

רוּחַ אֲסִירִים מִבֶּטֶן, עֲבָדִים מִלֵּדָה,

הָאֹמְרִים: נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוֹבָה מִצְרָיִם;

אִם כְּנֶסֶת יִשְׁרָאֵל, יַעֲקֹב תּוֹלַעַת,

בְּסִכְלוּת וּבְשִׁפְלוּת טוֹבַעַת,

וְלִבְלִי תִשְׁקַע בִּמְצוּלַת אִי-דַעַת,

יְמִינָה תַּחֲזִיק בְּקַשׁ וּשְׂמֹאלָה בַּחֲשַׁשׁ,

תְּחַבֵּל סוֹד, תַּהַר רֶמֶז, תֵּלֵד דְּרַשׁ,

אוֹ תִּשְׁלַח יָדָהּ בְנַפְשָׁהּ הַגְּדוֹלָה,

תִּכְפֹּור בַּכֹּל, כִּי מִגָּלוּת הִיא חוֹלָה,

וּמִיֵּאוּשׁ, מִכְּאֵב-לֵב וּמִכַּעַס

הִיא תְאַבֵּד אֶת עַצְמָהּ לָדַעַת;

אִם אֻמָּתִי-מְדוּשָׁתִי הַנּוֹדֶדֶת,

בְּהִלָחֲמָהּ עַל נַפְשָׁהּ בְּגַלֵּי יַם הַתֵּבֵל,

הִיא בְרֶגֶל מוּעֶדֶת, וּבְיַד רוֹעֶדֶת

אֹחֶזֶת בִּשְׁתֵּי קְצוֹת הַחֶבֶל:

מִקָּצֶה מִזֶה רוּחַ הוֹלֵלוּת וְאִוֶּלֶת,

הֲזָיָה, קִדָּה וְהִשְׁתַּחֲוָיָה וֶאֱמוּנוֹת הֶבֶל,

וּמִקָּצֶה מִזֶּה הַשְׂכָּלָה מְשַׁכֶּלֶת,

רוּחַ פְּרִיקַת עֹל-תּוֹרָה, רוּחַ תֶּבֶל,

וּמִשְׁתֵּי אֵלֶּה הַקְּצָוֹת יַחַד,

מֵאֵלֶּה אֲסִירֵי-בוֹר-הַתֵּבֵל,

אֲשֶׁר נוֹלְדוּ בְגָלוּת, גָּדְלוּ בְפַחַד,

חָיוּ בְעֹנִי, נִזְדַּקְנוּ בְכֶבֶל;

וּמִשְׁתֵּי אֵלֶּה הַקְּצָוֹת,

אֲשֶׁר בְּרוּחָן הֵנָּה מְשֻׁלָבוֹת...

מְנַשֶׁבֶת רוּחַ עַבְדוּת וָסֶבֶל

עַבְדוּת בְּלִי דְרוֹר, בְּלִי יוֹבֵל;

אִם אֻמָּתִי מִדּוֹר דוֹר,

יוֹשֶׁבֶת בְּגֵיטוֹ, בַּחוֹמֶר,

יוֹשֶׁבֶת בְּגָלוּת, חֹשֶׁךְ וְלֹא אוֹר,

וְרוּחָהּ כְּבָר זָרָה לִדְרוֹר;

אִם אֵין כֹּחָהּ אֶלָּא בְּפֶה – בִּבְכִיּוֹתֶּיהָ,

אִם כָּל חֲלָלוֹ שֶׁל הָרוּחַ כֻּלּוֹ בִּסְבִיבוֹתֶיהָ

מָלֵא מֵאֶנְקוֹתֶיהָ, גָּדוּשׁ מֵאַנְחוֹתֶיהָ,

אִם מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ צַעֲקוֹתֶיהָ;

אִם כָּל נַחֲלֵי דִמְעוֹתֶיהָ, מִכָּל נְפוֹצוֹתֶיהָ,

הֹלְכִים אֶל הַיָּם הַגָּדוֹל, יַם צָרוֹתֶיהָ,

וְהַיָּם אֵינֶנוּ מָלֵא... עוֹד אֵינֶנוּ מָלֵא!...

וַה' יוֹדֵעַ מָתַי הַקֵּץ, קֵץ לְגָלֻיּוֹתֶיהָ...

אִם כָּל הֲמוֹן תְּחִנּוֹתֶיהָ וְסִדּוּרֵי תְפִלּוֹתֶיהָ

כֻּלָּם מְלֵאִים סְלִיחוֹת, קִינִים, הֶגֶה וָהִי,

אֲשֶׁר כְּנַחַל בֹּעֵר וְסֹעֵר יָגִיחוּ, יִפְרְצוּ מִפִּי

בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ בְּכָל תְּפוּצוֹתֶיהָ

אִם כֵּן, אַחַי לְצָרָה, אַחֲיוֹתַי לִנְהִי וָהִי!

אַחַי לְעַבְדוּת, לְגָלוּת, רֵעַי לִמְרוֹרוֹתֶיהָ,

אִם כֵּן, אַחַי הַיְקָרִים! בַּת-שִׁירָתִי מָה הִיא,

כִּי תַלִּינוּ עָלֶיהָ וְעַל קוֹלוֹת קִנוֹתֶיהָ?!

הֵן קוֹלוֹתֶיהָ

קוֹלוֹתֵיכֶם!

וּנְגִינוֹתֶיהָ

נְגִינוֹתֵיכֶם!...

הֵן כָּל אַנְחוֹת שִׁירָתִי, כָּל אֶנְקוֹתֶיהָ,

הֵנָּה אַנְחוֹת אִמֵּנוּ, אֶנְקוֹת אֻמָּתֵנוּ,

הַמִּתְעַנָּה כָל הַיּוֹם תַחַת יַד צוֹרְרֶיהָ,

הַצֹּעֶקֶת, הַזֹעֶקֶת מִבּוֹר גָּלֻיּוֹתֵינוּ.

קוֹל דְּמֵי אַחַי, קוֹל דְּמֵי אַחֲיוֹתַי,

צֹעֲקִים אֵלַי מִכָּל סְבִיבוֹתַי;

צָרוּת בָּנַי וְצָרוֹת אֲבוֹתַי

יַחַד מִתְרוֹצְצוֹת בּשׁוּרוֹתַי...

---

1. נדפס ב"האסיף" שנה ד' (תרמ"ח) בשם "משיר ציון", שאינו מתאים כלל לתכנו, אבל בכת"י נקרא "נפש זמרתי".