שירים (שאול טשרניחובסקי)/שירים חדשים/מסרת דיגים

מָסֹרֶת דַּיָּגִים / שאול טשרניחובסקי

הַמְּקָרֶה בְּקַרְחֵי-עַד אִזְמָרַגְדְּ עֲלִיּוֹתָיו
וְאַרְגָּמָן מְבַשֵּׂר-רָע יְשַׁו עַל מִדְבַּר-שְׁכוֹל,
בְּעַרְפִלֵּי סָפֵק-יוֹם גַּם יַנְחִיל עַרְבֵי-כְחוֹל,
תּוֹךְ מְעָרוֹת גִּנְזֵי-יָם יְצַו לֵיל-נִפְלְאוֹתָיו.
 
וַיַּשְׁכֵּן חֵילוֹ בָם, צְבָא-פְּלָאִים לְרִבְבוֹתָיו:
שַׁבְּלוּלִים, אַסְתְּרֵי-יָם, חִלְזוֹנוֹת חוֹמְדֵי חוֹל,
וּדְגַת-תְּהוֹם פְּלִיאַת-דְּמוּת וָצֶבַע, וּבִמְחוֹל
חִלּוּפֵי אַלְפֵי-גוֹן עַל נָגְהָם וְעַל אוֹצְרוֹתָם.
 
לֹא רָאֲתָה עֵין אִישׁ, לֹא רָוְתָה אוֹתוֹ נוֹי!
וּמִלִּים אֵין בְּפִי בֶן-אָדָם וִיכַנֶּנּוּ:
מָסֹרֶת בְּיָדִי הִיא, יְסַפֵּר אָב לִבְנוֹ.
 
אַךְ אִלּוּ נִתְּנָה רְשׁוּת לָעַיִן וְתֶחֱזֶנּוּ – – –
הַצֶּדֶף בָּא מִשָּׁם וְעֵינוֹ דוֹמְעָה פְנִינִים,
וּכְלוּם יְגַלּוּ סוֹד כָּל-סִיעוֹת הַדּוּלְפִינִים?...
 
1920