שירים (שאול טשרניחובסקי)/שירים חדשים/זאת תהי נקמתנו

זֹאת תְּהִי נִקְמָתֵנוּ / שאול טשרניחובסקי

לנשמת הרוגי אוקרינה
דָּמֵנוּ יִנָּקְמוּ, יִנָּקְמוּ! וּרְסִיס
אַרְגְּמַן הַקֹּדֶשׁ לֹא שָׁוְא יַרְטִיב אָרֶץ!
אֵין אֹזֶן סוֹפֶגֶת עֱנוּת-הָאַלְמָנָה,
אֵין עַיִן קוֹלֶטֶת תַּמְרוּרֵי-אֲנוּסָה
וּמְנַחֵם לְתִינוֹק גַּם אֵין –
וּנְקָמָה בָאָרֶץ עוֹד יֶשְׁנָהּ!
 
אֲנַחְנוּ קָטֹנּוּ! אֲנַחְנוּ לֹא נַעַל
עֲלֵיכֶם בְּקַרְדֻּמּוֹת לְבַקֵּעַ הֶהָרוֹת
 (כְּמַעֲשֵׂיכֶם אַתֵּמָה), לֹא נִשְׂרֹף עֲלֵיכֶם
אֶת-גַּגּוֹת בָּתֵּיכֶם, וּבְמַטּוֹת שֶׁל בַּרְזֶל
לֹא נָרֹץ גֻּלְגְּלוֹת תִּינוֹקוֹת,
עַד-אִם לֹא שֵׁרַשְׁתֶּם בְּיֶדְכֶם הַחֲזָקָה,
עַד-אִם לֹא טִאטֵאתֶם בְּכַפְּכֶם הַטְּמֵאָה
אֶת-צֶלֶם-אֱלֹהִים הַמְּרַחֵף עָלֵינוּ
אֶת-רִשְׁמֵי אֲצִילוּת-הָרוּחַ מִקֶּדֶם
וִיקַר-רוּחַ דּוֹרוֹת נְדִיבִים
אָסַפְנוּ, מָסַרְנוּ לְלִבְבוֹת בְּנֵי-אָדָם,
פֵּרוּרִים פֵּרוּרִים, נִיצוֹצוֹת וְזִיקִים,
בְּמֵאוֹת שֶׁל יוֹבְלוֹת וּבְמֵאוֹת שֶׁל דּוֹרוֹת,
שֶׁהֲקִימוֹנוּ בִּנְזִירוּת וּפְרִישׁוּת
וּבְעֹל שֶׁל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת.
 
אוֹתָנוּ אַל תִּירָאוּ, תִּרְעָצוּ! לֹא תֵחַתּוּ
מִסִּיעַת הַכְּלָבִים אֲבוּסֵי-בְשָׂרֵינוּ,
מֵעֶדְרֵי הַזְּאֵבִים פִּטַּמְתֶּם בַּפֶּגֶר
בְּמַעֲבִית יַעֲרֵכֶם הַבְּסִימִים.
וְעִמְקֵכֶם בַּהֲדַר עִשְׂבֵי קְטִיפָה,
וְעַרְבוֹתֵיכֶם – מֶרְחַבְיָה מוֹרִיקָה,
וְקָמַת שְׂדוֹתֵיכֶם, הָעוֹטִים בּוּל זָהָב,
שְׂדוֹת-בּוּר מְעֻלָּפִים סָפִיחַ וְסִירָאוֹת,
וּמֶרְחַק דַּרְכֵיכֶם וּפָרָשׁוֹתֵיהֶן,
גִּנַּתְכֶם הָרֵיחָנִיָּה, –
כָּל-מָקוֹם וּמָקוֹם שָׁם נָפְלוּ פְגָרֵינוּ,
גַּל וָגָל – חֲנוּקֵינוּ, טְבוּחֵינוּ,
וְאוֹתָם הַבּוֹרוֹת לְתוֹכָם הִשְׁלַכְתֶּם,
כְּהַשְׁלֵךְ אִישׁ רָקָב וָפֶרֶשׁ, בְּנֵי-אָדָם
כְּפוּתִים לְקָבְרָם בָּם חַיִּים, –
אִם הֶעֱלוּ אֵלֶּה וַרְדִּינוֹת מַוְרִידוֹת,
צִפֹּרֶן-הַבֶּשֶׂם הַמַּסְמִיק כֹּתַרְתּוֹ,
אֲדָנִי אֲדַמְדַּם וְהַפֶּרֶג הַלּוֹהֵט, –
לָכֶם מְאוּם לֹא יֹאמְרוּ, לֹא יֹאמְרוּ מְאוּם!
 
מַרְבַדֵּי רִקְמָתָם רְוַת-דָּמִים
בָּכֶם לֹא יָעִידוּ וּבְפָעֳלֵיכֶם,
מֵהֶם כְּלִילִים תִּתְּנוּ בְרֹאשׁ שִׁגְלוֹתֵיכֶם,
וְשִׁפְעַת גַּוְנֵיהֶם יַעַנְדוּ דִגְלֵיכֶם,
וִיחַיּוּ נִסֵּיכֶם הַמְּנַצְּחִים.
אוֹתָנוּ אַל תִּרָאוּ
וּשְׁלוּ, כַּלְבֵי-דָמִים!
 
וְאוּלָם – – –
 
דָּמֵנוּ יַחְדּוֹרוּ וּבָאוּ בָכֶם
וְהִרְעִילוּ יְסוֹדוֹת כָּל-יֶשְׁכֶם,
וּסְפָגוּם עֵינֵיכֶם הַקָּרוֹת כַּתַּנִּים
וּלְבַבְכֶם הַקָּשֶׁה מִגּוּשׁ שֶׁל רֵחַיִם,
רְמַ"ח אֶבְרֵיכֶם וּשְׁסַ"ה כָּל-גִּידֵיכֶם;
וּפָשׁוּ בְּצִיבֵי רִקְמַת שְׁרִירֵיכֶם,
וְעָנוּ כְהֵד, וּכְהֵד מִפִּי הֵד
וּכְבַת-קוֹל שֶׁל בַּת-קוֹל – תָּאֵיכֶם...
וְאַתֶּם לֹא תֵדָעוּ!
 
יוֹם יוֹם יְמַלְּאוּכֶם, יוֹם יוֹם יַרְעִילוּכֶם.
יוֹם יוֹם יִקְשֶׁה לִבְּכֶם, יוֹם יוֹם תִּתְאַכְזָרוּ.
כָּל-פֶּגֶר תּוֹסִיפוּ עַל רִבְבוֹת הַפְּגָרִים
יַאְדִּירְכֶם לְתִתָּם נוֹסָפוֹת,
אֲנָחָה חֲדָשָׁה בִגְלַלְכֶם כִּי בָאָה
כִּי תַחֲרִישׁ אֲנָחָה קְדָמַתָּה...
וְאַתֶּם לֹא תָבִינוּ –
עַד יָבוֹא יוֹם נָקָם,
יוֹם שִׁלֵּם גַּם לָנוּ!
 
וּסְאַת פִּשְׁעֵיכֶם תִּמָּלֵא...
וּשְׁפַכְתֶּם כָּל-מְרֹרוֹת הַפְּתָנִים בִּלְבַבְכֶם
וּמַעְיַן אַרְסְכֶם הַמְּפַעְפֵּעַ,
הָעִפּוּשׁ הַמְּמַלֵּא נַפְשְׁכֶם,
וַהֲרִיקוֹתֶם אוֹתָם עַל-כָּל-סְבִיבוֹתֵיכֶם,
וְיוֹצְאֵי-חֲלָצֵיכֶם הֵם יִירָשׁוּהָ, –
וְאָז יָבוֹא יוֹם הַדִּין!
 
יוֹם תִּתְקַע פְּגוּמַת מַאֲכָלְתְּךָ בִּגְרוֹן
אָחִיךָ בֶּן-אִמְּךָ וְתִשְׁחָטֶנּוּ,
כִּשְׁחָטְךָ בַּחֲצֵרְךָ וּבְמִגְרַשׁ הַכְּפָר
אֶת-בְּחִיר-חֲזִירֶיךָ בְּעַרְבֵי-פְסָחֶיךָ,
וְאָזְנְךָ קוֹלְטָה בְנַחֲרַת גְּסִיסָתוֹ
מִתַּעֲנוּג שֶׁל חַג וּנְגִינָתוֹ.
 
יוֹם נָקָם!
יוֹם בִּנְךָ יְמָרֵט זְקָנְךָ הָפַךְ שֵׂיבָה,
עָלֶיךָ יָנִיף אֶגְרוֹפוֹ הַקָּשֶׁה,
וּמְלֹא לוֹעוֹ, לוֹעַ בֶּהֱמַת-אָדָם,
יִקְרָא לְךָ: נָבָל!
קֳבָל-עָם וָקֳבָל-עֵדָה יִקְרָאֶךָ.
 
יוֹם נָקָם וְשִׁלֵּם!
יוֹם תִּתְגַּל כְּכַלְבָּה חֲצוּפָה בְעוֹנָתָהּ,
וְשִׁכּוֹרָה מִשֵּׁכָר מְגַמְגֶּמֶת בִּלְשׁוֹנָהּ
תָּשִׂיחַ לְךָ בִתְּךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ
אֶת נַאֲפוּפֶיהָ...
 
זֹאת תְּהִי נִקְמָתֵנוּ!
וּתְחִי נִקְמָתֵנוּ –
וְדוֹר יַנְחִילֶנָּה לְדוֹר! – – –
 
אודיסה 1920