שירים (שאול טשרניחובסקי)/שירים חדשים/הפעמונים

הַפַּעֲמוֹנִים / שאול טשרניחובסקי

אֶל רַעַם פַּעֲמוֹנִים – קוֹל קוֹרֵא לְדָם.
בָּם-בָּם! בָּם-בָּם! בָּם-בָּם! –
הָבְקְעָה הָעִיר! הַיְדַּמַקִּים
הִכְרִיעוּ לַטֶּבַח הַקְּהִלָּה – הָעָם
נָשָׂא הַבִּזָּה בְּשַׂקִּים.
 
יוֹמַיִם הִתְגּוֹלְלוּ הַפְּגָרִים בָּעִיר,
בַּשְּׁלִישִׁי הִשְׁלִיכוּם הַבּוֹרָה;
וַיְחַלְּלוּ הַמִּקְדָּשׁ (בְּצוֹאַת-חֲזִיר
טִמְּאוּ כָל סִפְרֵי-הַתּוֹרָה),
 
וּמִגְדָּל לוֹ בָנוּ לָבָן וָרָם,
וַיִּתְּנוּ בוֹ קְהַל-פַּעֲמוֹנִים.
וְהָיָה בְּהִתְפַּלֵּל הַכֹּמֶר הַקָּם,
וְהָיוּ לוֹ עוֹנִים:
בִּים-בָּם! בִּים-בָּם!
 
וְיִשְׁמַע הָאֶחָד מִ'לָּמֶד-הַוָּא"ו',
וַיָּבוֹא יְחִידִי בַלַּיְלָה וּסְתָו,
וַיָּבוֹא וַיֹּאמֶר הַ"קַּדִּישׁ"
"יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ..."
" וַיְהִי – כְּכַלּוֹתוֹ וְאִתּוֹ שָׁם אֵין
מֵאָדָם גַּם אִישׁ, אַךְ הַלַּיְלָה הַנָּם, –
וְיִנְהֹם הַפַּעֲמוֹן בַּמִּגְדָּל הָרָם,
וַתַּעֲנֶינָה הַמְּצִלּוֹת גַּם הֵן:
"אָמֵן!
אָמֵן וְאָמֵן!"
 
וַיִּשְׁמַע הַכֹּמֶר – הִזְדָּרֵז לְשָׁם,
הִתְקַבְּצוּ הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים,
בָּא הֶגְמוֹן וְאַרְכִיהֶגְמוֹנִים.
וַיַּזּוּ מֵי קֹדֶשׁ, שָׁרוּ בְּקוֹל רָם
לְתַקֵּן אֶת פְּגָם-הַפַּעֲמוֹנִים.
וַיַּעַן הַפַּעֲמוֹן בַּמִּגְדָּל הָרָם,
בְּהָדָר וָחֵן:
בִּים-בָּם! בִּים-בָּם!
 
וְאוּלָם בַּלַּיְלָה עִם תִּקּוּן חֲצוֹת
הִתְחַדֵּשׁ הָאוֹת:
שׁוּב נֶאֱנַח הַפַּעֲמוֹן בַּמִּגְדָּל הָרָם
הַמְּצִלּוֹת נֶאֱנָחוֹת גַּם הֵן
בְּצִלְצוּל-יְגוֹנִים, בְּצִלְצוּל שֶׁל חֵן
"אָמֵן!
אָמֵן וְאָמֵן!"
 
ברלין, 1925