שירים (שאול טשרניחובסקי)/שירים/דירה חדשה
דִּירָה חֲדָשָׁה / שאול טשרניחובסקי
עֶרֶב הָיָה, וְלִבִּי כוֹאֵב:
אַיָּם יְעָרַי, וְאֵי הָהָר?
גָּז הַנָּהָר! אֲוִיר מָשְׁחָת,
גַּנִּים סְבִיבִי, רְחוֹב צָר...
וְחַלּוֹנוֹת זָרִים, חֲצוּפִים
קָרוֹב, קָרוֹב לִי כָּל כָּךְ,
בִּי מִתְבּוֹנְנִים... עֶרֶב הָיָה,
וְלִבִּי נִשְׁבַּר תּוֹךְ הַפָּח.
וְלַבֹּקֶר! אַךְ לַבֹּקֶר
שׁוּב רָאִיתִי אֶת הָרְחוֹב,
אֶת הַצָּר – וּפְרָחִים סָבִיב,
פְּרָחִים נָאִים וְלָרֹב!
רַעֲנַנִּים, נְשׁוּקֵי-טְלָלִים,
פֶּרַח פֶּרַח זָקוּף, רָם,
צִיצִים חַיִּים. וּבִמְשׁוּבַת
עֲלוּמֵיהֶם שָׁר הַדָּם.
בְּבַיִת אֶחָד – שְׁתֵּי עֲלָמוֹת,
וּבַשֵּׁנִי – שָׁלֹשׁ הֵן
וּבַשְּׁלִישִׁי – שָׁם רַק אַחַת,
אַךְ הָאַחַת – יַעֲלַת-חֵן.
אַף גַּם בְּיֶתֶר בָּתֵּי רְחוֹב זֶה
נְעָרוֹת בַּאֲשֶׁר בָּתִּים הֵם,
נְעָרוֹת שְׂמֵחוֹת, וְגַם יָדַעְתִּי
כְּבָר שְׁמוֹתֵיהֶן שֵׁם וָשֵׁם.
בְּבוֹא הָאַחַת כְּבָר הַשְּׁנִיָּה
גַּם הַשְּׁלִישִׁית תָּחוּשׁ רוּץ,
עַל הַחַלּוֹן גַּם תָּצֹרְנָה
לִרְאוֹת, מִי וָמִי בַּחוּץ.
שִׂפְתֵי חַנָּה חַמּוֹת, שְׁזוּפוֹת,
עֵינֵי דִינָה רוֹחֲצוֹת בְּאוֹר,
לְמִרְיָם גִּזְרָה מַעֲשֶׂה-חֶרֶט
וּמַחֲלָפוֹת – שְׁחוֹר-הַשְּׁחוֹר.
עַל פְּנֵי שִׁכְמָהּ שֶׁל מַטִּילְדָה
שׁוּמָה שְׁחוֹרָה בִּדְמוּת אוֹת.
חֵי הַשָּׂטָן! כֵּן הַדָּבָר,
קֵטְכֶן לִי הִגִּידָה זֹאת.
קֵטְכֶן זֹאת – חֲצוּפָה קְטַנָּה,
וְאִם גַּם נָאוָה, וְרוּחָהּ עָז,
וְעַל מַרְבַדֵּי-כַּר לִי גִּלְּתָה
סוֹדוֹת נָאִים וְרָז עַל רָז.