שירים (שאול טשרניחובסקי)/ראי אדמה/שלשה חוחולים שהלכו

שְׁלֹשָׁה חוֹחוֹלִים^[1] שֶׁהָלְכוּ... / שאול טשרניחובסקי

שְׁלֹשָה חוֹחוֹלִים שֶׁהוֹלְכִים בְּיַחַד מִמָּקוֹם שֶׁהוֹלְכִים,
תּוֹפְסִים הֲלִיכַת מְתוּנִים – אֲנָשִׁים הֲגוּנִים שֶׁהוֹלְכִים
מַמָּשׁ כַּכָּתוּב-כַּנֶּאֱמָר: עָקֵב בְּצַד הָאֲגוּדָל,
רֹאשָׁם מוּשָׁח בְּמִקְצָת – אֵין לוֹמַר צַעַד שֶׁל יֻהַרָה,
זוּג עֵינַיִם מַבִּיטוֹת מִתּוֹך בִּטּוּל כָּל-שֶׁהוּא כָּבוּשׁ,
שׁוֹתְקִים שְׁתִיקָה מְנֻמֶּסֶת מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ שֶׁל זְקֵנִים,
צוֹעֲדִים שְׁלֹשָׁה חוֹחוֹלִים בְּפַרְצוּף מְנֻמָּס וּמְסֻיָּם,
מוֹדִים בִּכְבוֹדָם וּבְמִקְצָת מִתְקַשִּׁים בִּמְלֶאכֶת-מַחֲשֶׁבֶת,
צוֹעֲדִים צְעָדִים מְדוּדִים, וְהַמַּטֶּה הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם.
הוֹלְכִים – עַד שֶׁנִּתְקָלִים בְּצָפִיעַ שֶׁל בָּקָר, בְּטָרִי.
חַלָּה גְּדוּשָׁה כִּדְבָעִי, מוֹרִיקָה, כֵּהָה שֶׁבְּכֵהָה,
אֲשֶׁר זֶה עַתָּה הֵטִילָה פָּרָה פּוֹרֶשֶׁת מֵעֵדֶר.
 
וְעוֹמְדִים סָבִיב הַזְּקֵנִים, מַחֲרִישִׁים, מַבִּיטִים בַּגֶּלֶל,
וְעוֹד שָׁעָה קַלָּה – מַתְחִילִים בּוֹ נוֹגְעִים וְתוֹקְעִים מַטּוֹתָם,
זֶה בִּגְבוּלוֹ שֶׁלּו, וְזֶה בְּקָצֵהוּ שֶׁכְּנֶגֶד.
עוֹמְדִים, תּוֹקְעִים לְאִטָּם, בְּנַחַת, תְּקִיעָה שֶׁבְּנִימוּס,
עַד שֶׁפּוֹסֵק אֶחָד: "אָכֵן, כִּי כֵן, אֶחָא, כָּכָה!
הִנֵּה הַכְּנִיסָה, וְהִנֵּה בֵּית-פְּקִידוּת הַכְּפָרִים וְהִנֵּה
יִשְׂרְאֵלִי הַמּוֹזֵג, וְכָךְ גַּם בֶּן-אָדָם, כַּנֶּאֱמָר:
הַיּוֹם חַי – מָחָר מֵת". וּפוֹרְשִׁים מַמְשִׁיכִים בַּדֶּרֶךְ,
בְּכֹבֶד-רֹאשׁ וּבְנִימוּס, הֲלִיכָה מְתוּנָה מְהֻגֶּנֶת.
 
כַּמָּה וְכַמָּה שָׁנִים עָבְרוּ מֵאָז, וַעֲדַיִן
תַּבְנִית אוֹתָם הַשְּׁלֹשה עוֹמֶדֶת בְּעֵינָהּ וּבְעֵינָי –
דַּרְכָּם שֶׁל פִילוֹסוֹפִים. לְגַבֵּי אִישׁ פָּשׁוּט, כָּמוֹנִי,
דִּבְרֵי חֲכָמִים נְכוֹנוֹת: הֲנָחָה אַחַת מְנֻמֶּקֶת,
שׁוּב הֲנָחָה מְנֻמֶּקֶת, וְאִלּוּ גַּם מֻשְׂכָּל-רִאשׁוֹן,
דְּבָרִים נִרְאִים כִּפְשׁוּטָם, גַּם עַל הַלֵּב הֵם מִתְקַבְּלִים;
וְהִנֵּה עַד כָּאן אֲנִי מֵבִין; וְאוּלָם מִתּוֹךְ שֶׁהִגַּעְנוּ
עַד הַיּוֹצֵא מִזֶּה, עַד הַמַּסְקָנָה, הִיא גּוּפָהּ,
וְהִנֵּה אֵין אֲנִי מֵבִין, אָנֹכִי בִּמְבוּכָה, לֹא תּוֹפֵס,
בֵּין שֶׁהֵם דִּבְרֵי הַיָּחִיד, בֵּין שֶׁהֵם תּוֹרַת אַסְכּוֹלָה,
שְׁלֹשָׁה חוֹחוֹלִים שֶׁהוֹלְכִים אוֹ פְּסַק-דִּין שֶׁל וַעֲדָה מַלְכוּתִית.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.

1. הערת המחבר: חוֹחוֹלִים – כינוי גנאי לאנשי אוקראינה, הביטוי הרגיל בדיבור השוטף.