שירים (שאול טשרניחובסקי)/ראי אדמה/צפור תועה

צִפּוֹר תּוֹעָה / שאול טשרניחובסקי

אַךְ לְאַחַר-מַעֲשֶׂה סִפְּרוּ
הַמַּלָּחִים: שְׁלֹשָׁה יָמִים,
שְׁלֹשָׁה לֵילוֹת, זֶה אַחַר-זֶה,
עוֹפְפָה אַחֲרֵינוּ הַצִּפּוֹר
יוֹמָם וָלַיְלָה בָּאֲוִיר;
יוֹמָם וָלַיְלָה לֹא עָמְדָה
מֵרְדוֹף אַחֲרֵינוּ וּמִטּוּס,
יוֹמָם וָלַיְלָה – עַד שֶׁתַּשׁ
כֹּחָהּ וַתֵּט אֶל הַסִפּוּן.
וּכְשֶׁמְּצָאוּהָ שָׁם, יָשְׁבָה,
רָצְתָה לָנִיעַ הַכָּנָף,
רָצְתָה לַהֲרִימָהּ, אֲבָל
נָפְלָה, נִשְׁמְטָה ... וֹבְאָמְרָהּ
לָרִים רֹאשָׁהּ, מַקּוֹר פָּתְחָה
כְּדֵי לִנְשׁוֹךְ, כְּדֵי לַעֲמֹד
עוֹד עַל נַפְשָׁהּ, וְהוּא נִסְגָּר.
וְעֵינֵי הַזַּעַם, עֲגֻלּוֹת,
עֵינֵי הָאַכְטִיס הַבָּהִיר,
פִּתְאֹם קָרְעָה; אֲבָל כָּבוּ
לְלֹא-אֵימָה, רֵיקוֹת-רֵיקוֹת,
אַךְ כּוֹאֲבוֹת וַעֲיֵפוֹת,
לְלֹא כָּל-זִיק חַיִּים בָּהֶן,
מִתּוֹךְ לֵאוּת שֶׁל חִדָּלוֹן
וּלְאֵין תִּקְוָה עִם גְּמַר-הַכֹּל.
וְהַמַּלָּח, אֲשֶׁר תְּפָסָהּ,
אָסַף יָדוֹ מִן הַלֵּאָה:
הִיא לֹא תָּעוּף, כָּאן תִּשָּׁאֵר!
גָּזַר וַיֵּלֶךְ לִמְלַאכְתּוֹ,
וְכָךְ יָשְׁבָה עַל מְקוֹמָהּ
לְלֹא-תְּנוּעָה, לְלֹא כָּל-נִיד,
מֻטַּת כְּנָפָיִם ...
 
גַּם כְּבֹא
מִן הַנּוֹסְעִים הַמִּשְתַּעְמְמִים
בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה בַּיָּם,
הוֹלְכֵי-בָטֵל מֵאֶפֶס מָה
עֲשׂוֹת עַל-גַּב הָאֳנִיָּה,
פָּנוּ לִרְאוֹת אֶת הַצִּפּוֹר,
כְּדֵי לְהָפִיג הַשִּׁעֲמוּם.
עָמְדוּ סָבִיב סִיעוֹת סִיעוֹת
אֶחָד אֶחָד, זוּגוֹת זוּגוֹת,
בָּהּ מַבִּיטִים וְיֵשׁ נוֹגְעִים
בָּרֹאשׁ, לוֹטְפִים כָּנָף, צַוָּאר.
מֵהֶם עָמְדוּ, מֻמְחֵי-פִּתְאֹם,
עַל מִשְׁפַּחְתָהּ, מִינָהּ, סוּגָהּ
זֶה בָּא נוֹתֵן בָּהּ סִמָּנִים,
וְזֶה חוֹקֵר מִנַּיִן הִיא:
כְּלוּם מִן הָאִי פָּאוֹלוֹ אוֹ
מִן הַיַּבֶּשֶׁת? מֵרְצוֹנָהּ
וַדַּאי לֹא בָּאָה ... לְשׁוּם מָה?
וַדַּאי כִּי סַעַר גְּרָפָהּ.
הָיוּ מֵהֶם שֶׁהִתְאַוּוּ
לִטְעֹם מִבְּשַֹר-צִפּוֹר טָרִי,
וְיֵשׁ, לְהֵפֶךְ, שֶׁדָּרְשׁוּ
בְּתֹם מֵרַב-הַטַּבָּחִים
שֶׁהוּא יִפְסֹק לָהּ מְזוֹנוֹת.
 
מָצָא אֶחָד גַּם הַפִּנָּה
לְהַעֲמִיד שָׁם אֶת הַכְּלוּב,
אַךְ לֹא יָדַע, מַה-לָהּ יִנְעָם?
רָטַן שֵׁנִי: כְּלוּם לֹא מוּטָב
לִזְרֹק אוֹתָהּ מִיָּד לַיָּם ...
קָפְצוּ שְׁנֵי יְלָדִים מִתּוֹךְ
הַתָּא הֶחָם שֶׁבַּ"שְּׁלִישִׁית",
מִיָּד גֵּרַש אוֹתָם בְּקוֹל
הַמְמֻנֶּה עַל הַסִּפּוּן.
בִּלְבוּשׁ-אַסְפּוֹרְט לָבָן עָמַד
צָעִיר אַנְגְּלִי וַרְדִּי, הֵצִיץ
וְטָס אֶל הַפִּינְג-פּוֹנְג; עָבְרוּ
שְׁתֵּי בַּחוּרוֹת מְטֻיָּחוֹת,
בֵּין חֲשֹוּפוֹת לִמְלֻבָּשׁוֹת,
לְשֵׁם אַמְבָּטִי-הָאֲוִיר.
וּפְלִיט גֶּרְמַנְיָה, פַּהֲקָן,
נָתַן בָּהּ מִשְׁקָפַיִם (צַיְס),
אַךְ זֶה נִגְּבָם בְּעוֹר-אַיָּל;
וְרַק רוֹפֵא הָאֳנִיָּה,
הַבָּא מֵהֶעָצֵל בַּתָּא,
עָבַר וְלֹא הִשְׁגִּיחַ בָּהּ.
 
אַךְ הִיא יָשְׁבָה, וּבִישִׁיבָה
כְּמוֹ לֹא רָאֲתָה שָׁם כְּלוּם,
וּכְלֹא שׁוֹמַעַת שׁוּם דָּבָר,
עֵינַיִם מַיְשִׁירוֹת נִכְחָן
אֶל מֶרְחֲבֵי הָאוֹקְיָנוֹס,
אֶל נְקֻדָּה נַעֲלָמָה
עַל גְּבוּל רָחוֹק רָחוֹק מַכְחִיל.
שְׁתֵּי הָעֵינַיִם בְּרֹאשׁ קָטָן
שָׁחוֹר, חָטוּב יָפֶה, זָקוּף,
עֵינַיִם לֹא רוֹאוֹת מִכָּל
הַנַּעֲשֶֹה סָבִיב, זָרוֹת,
עֵינַיִם אַךְ לַנֶּעֱלָם,
לַ"יֵּשׁ" מֵעֵבֶר כָּל-גְּבוּלוֹת,
יָשְׁבָה עַל מְקוֹמָהּ דּוּמָם ...,
וּשְׁתֵּי כְּנָפַיִם חֲטוּבוֹת
לָהּ מְכַסּוֹת הַגּוּף שְׁחוֹרוֹת,
מָאֳרָכוֹת, צְפוּפוֹת-נוֹצוֹת.
 
הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר עִם חַמָּה
עוֹלָה מִתּוֹךְ גַּלֵּי-אָבָץ,
מִשֶׁתַּתְחִיל עַל הַסְּפִינָה
כָּל הַתְּנוּעָה זֹאת הָרְגִילָה:
שִׁפְשׁוּף הַסִּפּוּנִים בִּשְׁאוֹן
הַמַּיִם וְהַרְבָּצָתָם
מִתּוֹךְ צִנּוֹרוֹת-בַּד פּוֹלְטִים
הַקִּלּוּחִים בִּשְׁרִיקָתָם
וְעִם פַּעְפּוּעֵיהֶם מִתּוֹךְ
פִּיּוֹת-צִנּור עָשֹוּי פָּלִיז,
וְאַחֲרֵי-כֵן בְּמוֹעֲדָן
הַמְרָקָתָן שֶׁל מִסְגְּרוֹת-
נְחֹשֶׁת עַל הַחַלּוֹנוֹת
הָעֲגֻלִּים וְעַל כָּל-כְּלִי,
הוּצַק מַתֶּכֶת וּבוֹלֵט,
וּמִשֶּׁבָּאָה הַצְּבִיעָה
הַתּוֹרָנִית שֶׁל הַתְּרָנִים
וְהַמּוֹטוֹת הָאֲכוּלִים
רוּחוֹת רָעוֹת וְטַחַב-יָם,
וְאֶבְרֵי-בַרְזֶל שֶׁל מְכוֹנוֹת
שֶׁהֱעֶלוּ הַחֲלֻדָּה.
בֵּין שֶׁבַע וּשְׁמוֹנֶה שֵׂרְכוּ
דַּרְכָּם הָאֲדוֹנִים כֻּלָּם,
עוֹטֵי-הַפִּזַ'מּוֹת אֶל כָּל
תָּאֵי-הַנוֹחִיּוּת לָהֶם:
מִקְלַחַת, אַמְבַּטְיָה וְעַד
אוּלַם-הָאֲכִילָה, כְּדֵי
לִטְעֹם הָאֲרוּחָה בַּטּוֹב.
וְעוֹד בּוֹ בַּיּוֹם, אוֹתוֹ הַיּוֹם,
מִתּוֹךְ שִׂיחָה עַל הַתַּפְרִיט.
עַל כּוֹס הַבּוּרְגוּנְדִי הַזּוֹל,
נִשְׁכַּח מִלֵּב אוֹרֵחַ זָר.
 
זֶה כְּבָר גָּמְרָה הַמַּפּוּחִית
עַל הַסִּפּוּן שֶׁל הַ"שְּׁלִישִית"
הַלַּחַן הַצָּרוּד שֶׁלָּהּ,
וְאָרִיִּי מַקְשֶׁה לִישוֹן
הֵרִיק עַד גְּמָר בַּקְבּוּק-בִּירָה;
מִנְיַן-הַבְּרִידְז' סִדֵּר חֶשְׁבּוֹן,
הֵטִיל מָרָה בְּחָבֵר אֱוִיל,
שֶׁבִּקְלָפָיו עִרְבֵּב תְּחוּמִים,
גּוֹמֵר בְּוִיסְקִי אֶת סוֹדָה
וַיִּתְפַּזֵּר ... סוֹף סוֹף עָמְדוּ
מִמּוֹשָׁבָם אֶל הַשֻּׁלְחָן
כָּל חוֹבְבֵי הָאִישְׁקָקִי,
הִזְמִינוּ וִיסְקִי אֶת סוֹדָה;
שְׁנֵי סְלָוִים מִתְיַדְּדִים בַּצֵּל
גָּמְרוּ בְּוִיסְקִי אֶת סוֹדָה;
נִגְלוּ פִּתְאֹם מִמַּחֲבוֹאָם
וְנֶעֶלְמוּ עִם תְּקִיעַת-כָּף
זוּגוֹת שֶׁל פְלִירְט בֵּין-לְאֻמִּי;
פַּיְטָן בּוֹדֵד עָמַד מַבִּיט
סָמוּךְ לְרֹאשׁ הָאֳנִיָּה
מֻקְסַם הַצֶּלֶב הַדְּרוֹמִי.
 
וּבְאֵין כָּל-אִישׁ הָיִיתִי בָּא
יוֹשֵׁב אֶל מוּל פְּנֵי הַצִּפּוֹר,
בָּהּ מִסְתַּכֵּל, לָהּ מְמַלֵּל:
"הוֹי, אֲחוֹתִי צִפּוֹר, מָה אַתְּ
כּוֹאֶבֶת כָּךְ, וּמָה הַכְּאֵב
הַנֶּעֱלָם וְהַגָּדוֹל,
רַב-מִסְתּוֹרִין, טָמִיר-קָדוֹשׁ?
מַכְאוֹב צִפּוֹר? מַּכְאוֹב כָּל-חָי?
מַכְאוֹב כָּל-הָעוֹלָם הַזֶּה?
עוֹלָם לֹא יָבֶן עַל שֵׁם מָה
נוֹשֵֹא בְּסִבְלוֹתָיו, בְּשֶׁל
זִיק אַהֲבָה, זִיק גְּבוּרָה,
זִיק שֶׁל יִפְעָה, זִיק דַּעַת-מָה.
וְזִיק אֶחָד גַּם לָךְ גַּם לִי,
וּבֵין מַכְאוֹב בֶּן-הַצִּפּוֹר
לְבֵין מַכְאוֹב בֶּן-הָאָדָם
וְלֹא כְלוּם, לֹא כְלוּם, אָחוֹת צִפּוֹר!
אַיֵּה הַנְּקֻדָּה הַהִיא,
אֵלֶיהָ אַתְּ נִבֶּטֶת, אֵי?
אוּלַי הִיא גַם מַטְרַת-נַפְשִׁי,
אוּלַי הִיא גַּם שֶׁלָּךְ, שֶׁלִּי?
וְלוּ יָדַעְתִּי שְׂפַת-כָּל-חַי,
הַמּוּבָנָה גַּם לָךְ גַּם לִי,
לָךְ לְהַגִּיד, לָךְ לְרַמֵּז,
כִּי בְּצָרָתֵךְ מְאֹד צַר גַּם לִי,
הוֹי, אֲחוֹתִי הַמְכֻנָּפָה!
 
וְלַיְלָה כֶּבֶד שֶׁקֶט-זָר
בָּא וְנָסַךְ מִכִּשּׁוּפָיו,
בָּא וְנָגַע בָּאוֹקְיָנוֹס,
הִתְחִיל לוֹטֵף כָּל גַּל וָגַל,
סִלְסֵל, הִכְהָה בְּלִיטַת זָוִית,
שִׁכֵּךְ אֶת הַמִּשְׁבָּר הַגֵּא,
שֵׂיבַת הֲדַר-גַבּוֹ כִּבָּה,
מָחָה נְתִיב הָאֳנִיָּה
מַקְצִיף, רוֹתֵחַ בַּדְּכָיִים;
קִצֵּץ בָּעָב וַעֲנָנָה,
צִמֵּד אֶת זוֹ בָּזוֹ, הִדֵּק,
מִלֵּא אֶת הָרְוָחִים מַחְשָׁךְ,
וּבֵין-קְרָעִים – הָאֲפֵלָה,
בָּלַל גְּבוּלוֹת הַמַּיִם עִם
שׁוּלֵי שְׁמֵי-אֵל בַּמֶּרְחַקִּים
וַיַּעֲשֵׂם כֻּלָּם פִּתְאֹם
לַחֲטִיבָה אַחַת שֶׁל לֵיל
שָׁב לִמְקוֹרֵי קַדְמוֹנִיּוֹת
וּמַחֲשַׁכֵּי הָעוֹלָמוֹת,
בְּטֶרֶם שְׁמָשׁוֹת זָרְחוּ,
וּבְשִׂיחַ לֹא-נִשְׁמַע גָּזַר:
יַדְשֵׁא הַלַּיְלָה דֶּשֶׁא-אוֹר,
אֶת כּוֹכָבָיו – הַמְּאוֹרוֹת.
וּבְדֶרֶךְ אַךְ לוֹ יְדוּעָה
אֶחָד אֶחָד בָּא בִּשְעָתוֹ
וּבִמְקוֹמוֹ וּבְמוֹעֲדוֹ.
וּמִי שֶׁהוּא אַדִּיר-אָיֹם,
לְלֹא-גְבוּלוֹת, רוֹדֶה בַּתְּהוֹם,
אוּלַי שַׂר-הַתְּהוֹמוֹת הוּא הוּא?
עִוֵּר-רוֹאֶה נָשַׁם-נָשַׁף,
כָּל-כָּךְ קָרוֹב בְּתַעֲצוּמוֹ,
אָיֹם-אִלֵּם, הַמַּחֲזִיר
אֶת הַבְּרִיאָה לְקַדְמוּתָהּ,
גּוֹלֵל יוֹבְלוֹת מִפְּנֵי יוֹבְלוֹת
וְעִדָּנִים מִפְּנֵי זְמַנִּים,
אַךְ קֶטַע טֶרֶם-בְּרֵאשִׁית ...
אָחוֹת צִפּוֹר, עֵינֵךְ חַדָּה ...
אוּלַי עַתָּה, דַּוְקָא עַתָּה,
וְאַתְּ רוֹאָה אֶת עוֹלָמֵךְ
בָּאֲפֵלָה הַנִּפְלָאָה –
אוּלַי גַּם עוֹלָמִי שֶׁלִּי? ...
 
שְׁלֹשָׁה יָמִים יָשְׁבָה תּוֹהָה
בִּקְצֵה סִפּוּן הָאֳנִיָּה
אוֹתָהּ צִפּוֹר תּוֹעָה. אֲנִי
הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר בָּרְבִיעִי
כְּבָר לֹא מְצָאתִיהָ בִּמְקוֹמָהּ.
אָמְרוּ: זְרָקוּהָ אֶל הַיָּם
כְּדֵי שֶׁלֹּא לְטַפֵּל עוֹד בָּהּ;
אָמְרוּ, כִּי מְהַגֵּר עָנִי
שְׁחָטָהּ וְעָשָׁה-לוֹ צָלִי;
אָמְרוּ, כִּי מֵעַצְמָהּ פָּרְחָה,
כִּי כְּבָר קְרוֹבָה הַיַּבָּשָׁה ...
אִם כָּךְ וְאִם כָּךְ וְהִיא אֵינָהּ,
אֵינֶנָּה! שָׁוְא אַבִּיט סָבִיב –
וְלִי אָבַד יְדִיד חָבִיב,
אָבְדָה לִי נֶפֶשׁ כֹּה קְרוֹבָה,
שׁוֹתֶקֶת וְכָל-כָּךְ טוֹבָה,
לְלֹא כָּל-נִיב, אֲבָל עִמִּי
חוֹלְמָה ... אוּלַי גַּם חֲלוֹמִי ...
 
באניה Alsina, 1936 – תל-אביב, 1937

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.