שירים (שאול טשרניחובסקי)/כתבי ש. טשרניחובסקי/על חרבות בית-שן
עַל חָרְבוֹת בֵּיִת-שָׁן / שאול טשרניחובסקי
ויבאו פלשתים... וימצאו את שאול... ויכרתו את ראשו... ואת גויתו תקעו בחומת בית-שן (שמואל א', ל"א)
כִּי יִכְבּוּ עַל חֶרְמוֹן הָהָר
נְגֹהוֹת בֵּין-הָעַרְבָּיִם,
כְּתֹם רֹן הַזָּמִיר הַשָּׁר,
וּכְהִדֹּם מַבּוּעַ הַמָּיִם;
עֵת דּוּמָם יָנוּחַ הַגָּן,
יִכָּנֵף זֵפִיר בֵּין הֶעָלִים, –
עַל עִיֵּי מַשּׁוּאוֹת בֵּית-שָׁן
יִנָּטוּ מִסָּבִיב הַצְּלָלִים.
דּוּמִיַּת הַקֶּבֶר בַּכֹּל,
עֲטַלֵּף יְרַפְרֵף לוֹ חֶרֶשׁ...
צֵל מֶלֶךְ בְּצַעֲדֵי אֵין-קוֹל
שָׁם יִתְעֶה, בֵּין סֶלַע וָטֶרֶשׁ...
וּלְאִטּוֹ הוּא עוֹלֶה בַתֵּל
בִּדְמִי לֵיל עֲרִירִי-הָעָיִן,
חֲגוּר כְּלֵי-מִלְחַמְתּוֹ הַצֵּל,
בִּנְדָנוֹ הַשֶּׁלַח רַק אָיִן.
וּכְבָר רַד גַּם כּוֹכַב-הַצִּיר,
כַּסַּפִּיר שְׂפַת יָם-הַמֶּלַח,
בַּפָּז שָׁם יִתְנוֹסֵס הַשְּׂנִיר –
וְהוּא טֶרֶם מָצָא הַשֶּׁלַח.
גַּם אַפְסֵי פְאַת קֶדֶם בָּאוֹר,
יָנוּסוּ צְלָלִים וַעֲנָנִים, –
אָז יִרְגַּז צֵל שׁוֹכְנִי הַבּוֹר,
אַף יֶחְוְרוּ רָשְׁמֵי הַפָּנִים.
וִינוֹפֵף הַיָּד, יַחֲרֹק שֵׁן,
מֵעֵינָיו נִשְׁקֶפֶת הָאֵימָה:
"אִנָּקְמָה!"... בְּהָדָר וְחֵן
יוֹפִיעוּ גַבְנוּנִים וּשְׁדֵמָה...
בַּלֵּיל בַּלֵּיל אָנָה וְאָן
יִתְהַלֵּךְ צֵל שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ
בֵּין עִיֵּי מַשּׂוּאוֹת בֵּית-שָׁן,
וְעֵינָיו מְבַקְּשׁוֹת הַשֶּׁלַח.
כִּי יָבוֹא יַגִּיעַ הָאוֹת,
וִישֵׁנֵי הַקֶּבֶר יָקִיצוּ,
אָז יִמְצָא הַחֶרֶב הַזֹּאת,
אֵשׁ נִקְמַת-עַד עֵינָיו יָפִיצוּ.
"הוֹי, חֵילִי! – "הִנֵּנוּ!" – ""הַכֹּל
לְחֶרֶב נוֹקֶמֶת לְטֶּרֶף!! "
וְאֵל אֵלִים אָז יַרְעֵם בְּקוֹל
וְיִקְרָא לִמְשִׁיחוֹ אָז: הֶרֶף!
שָׁמַיִם וָאָרֶץ וּתְהוֹם!
כֹּה אָמַר אֱלֹהִים גַּם יָקֵם:
סָלַחְתִּי לְכָל שׁוֹפְכֵי הַדָּם!
סָלַחְתִּי, כִּי בְחֶסֶד אִנָּקֵם!
אודיסה, 1898