שירים (שאול טשרניחובסקי)/כתבי ש. טשרניחובסקי/הימשן

הַיֶמְשַׁן^[1] / שאול טשרניחובסקי

כִּי יִפֹּל בִּיעָף בָּעֲרָבָה מֵעָל
הָעַיִט כְּבַד הָאֲגַפַּיִם,
הֲלֹא יִבָּהֲלוּ בְּנֵי־תַחְמָס בַּגַּיְא,
וְעָזְבוּ בִצְוָחָה מַפֶּלֶת הַתְּאוֹ
וְנֶחְבְּאוּ לָבוֹא בַּסְּלָעִים?
 
כִּי יָשׁוּב עַל טַרְפּוֹ הַנָּמֵר הָעַז
וּמָצָא בַשָּׂדֶה זְאֵבִים
הֲלֹא יִבָּעֲתוּ כָל גּוּרֵי הַזְּאֵב,
וּוִתְּרוּ עַל שְׁלָלָם בְּכַעַס וּכְאֵב
וְנָסוּ מִפָּנָיו רְעֵבִים?
 
כָּעַיִט יְרַחֵף עַל עַרְבוֹת הַטָל,
כַּנָּמֵר וְלָדִימִיר יַרְשִׁיעַ,
אָז הֶרָה יִמָּלֵט אוֹטְרוֹק בֶּן הַחַן,
אֶל עֵבֶר הַדּוֹן נַפְשׁוֹ מִלֵּט סִרְטְשַׁאן,
בְּעַרְבוֹת פּוֹלוֹבְצִים תַּאֲנִיָּה.
 
סִירְטְשַׁן שָׁב וַיָּנַח, וַיֶּחִי – כְּדָג;
בַּבֹּקֶר סוּס פֶּרֶא הוּא בוֹלֵם,
בַּיּוֹם יִמְרֹק חֶרֶב וְיַשְׁחִיז חֲנִית,
בָּעֶרֶב יְשַׁלַּח אֶת חִצָּיו בַּסִּיס,
בַּלַּיְלָה נְקָמוֹת הוּא חוֹלֵם.
 
עַל אֶרֶץ אַבְּחַזִּים אָז מָלַךְ אוֹטְרוֹק
וְעָשָׂה אֶת יָמָיו בְּגִילָה,
וַיֶּאֱהַב יֵינָהּ וְצֵידָהּ בָּהָר,
אָז הִרְבָּה לוֹ נָשִׁים וְשִׁדָּה וְשָׁר,
וַיְהִי שָׁם לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה.
 
וּתְקוּפָה חוֹלֶפֶת וְחוֹזֶרֶת בַּזְּמָן,
מוֹעֲדִים מִצְטָרְפִים לְשָׁנָה,
וְשָׁנָה עַלׁשָׁנָה חוֹלֶפֶת הָעֵת.
וַיֻּגַּד לַשָּׁר: ווֹלוֹדִיֶמר כְּבָר מֵת,
וַתָּשָׁב הַחֶרֶב לִנדָנָהּ.
 
וַיִּנְהַג סִירְטְשַׁן אֶת הַגְּמַלִּים וְהַצֹּאן,
וַיֶּאֱהַל שׁוּב עַל הַדְּנִפֶּר
וַיִפְקֹד אֶת קִבְרוֹת הַמְּלָכִים, כַּחֹק
שָׁם עָרַךְ מִשְׁתָּאוֹת, - לֹא שָׁב אַךְ אוֹטְרוֹק,
וַיִּשְׁלַח לְאָחִיו וְלוֹ סִפֵּר.
וּבְשׁוּב זוּג מַלְאָכָיו מֵאֶרֶץ הָהָר
וַיִּקְּדוּ לַחַן וַיִּשְׁתָּחוּ:
"כִּי שָׁכַח אֶת אַרְצוֹ עַל מִטַּת־הַשֵּׁן,
בְּצֵידוֹ בֶּהָרִים וּבְמִשְׁתֶּה עַל יֵין
אַבְּחַזְיָה וְנָשֶׁיהָ יִפְרָחוּ".
 
וְאוֹר בֵּין הַמְשׁוֹרְרִים נוֹדַע לְשֵׁם,
וַיִּקְרָא לְאוֹר וַיְצַוֶּנוּ:
"כֹּה תֹאמַר לְאָחִי וְכֹה תַגִּיד לוֹ:
קוּם רֵד שְׂדֵה פּוֹלוֹבְצִים לְאַרְצְךָ, הֲלֹא
גַם מֵת ווֹלוֹדִימֶר וְאֵינֶנוּ.
 
"וְאִם כֹּה יֹאמַר אָחִי: לֹא אֶשְׁמַע לְךָ,
אָהַבְתִּי אֶת אַרְצִי וּשְׂפָתָהּ,
וְשַׁרְתָּ שִׁירֵנוּ בְּאָזְנֵי אוֹטְרוֹק.
וְאִם יוֹסִיף וִימָאֵן – צְרוֹר עֵשֶׂב זֶה זְרֹק
בְּפָנָיו – יֶמְשָׁן הוּא – וּבָאתָ".
 
וּבְהֵיכַל אוֹטְרוֹק מִשְׁתֶּה גָדוֹל מְאֹד...
"כֹּה אָמַר אָחִיךָ: הִשְׁבַּעְתִּי
אֶת אָחִי, שׁוּב לְאַרְצְךָ, בָּאָה הָעֵת,
וְגַם ווֹלוֹדִימֶר הַנָּסִיךְ כְּבָר מֵת".
וַיַּעַן אוֹטְרוֹק "גַּם יָדַעְתִּי".
 
וַיִּקַּח אוֹר כִּנּוֹר וַיִפְתַּח בְּשִׁיר
עַלִּיזִים, רֹן חִצִּים וְקוֹל סוּסִים,
הַשִּׁיר אֲשֶׁר שָׁרוּ אֶל מְדוּרָה וְדוּד
נְעָרִים פּולוֹבְצִים עֵת פָּשְׁטוּ בַגְּדוּד
וְעָפוּ בְּכֶתֶף הָרוּסִים.
 
אוֹטְרוֹק לֹא הִתְבּוֹנֵן. אוֹר הוֹסִיף וְשָׁר
מַנְגִּינַת גַּעְגּוּעִים וְיִסּוּרִים,
הַשִּׁיר אֲשֶׁר שָׁרוּ בֵּין חֹשֶׁךְ וָאוֹר
יְפוֹת־הָעֲרָבָה שְׁזוּפוֹת־הָעוֹר,
בְּשַׁכְשֵׁךְ בַּנְּהָרוֹת בַּרְבּוּרִים.
 
אוֹטְרוֹק הֵרִים כּוֹסוֹ... אוֹר הוֹסִיף וְשָׁר
מַנְגִּינָה שֶׁל רַחֲמִים נֶעֱצָבָה,
הַשִּׁיר אֲשֶׁר שָׁרוּ אִמָּהוֹת בַּלֵּיל
אֶל עֶרֶשׂ תִּינוֹקוֹת נִפְחָדִים מִילֵל
הַסַּעַר הָרָב עִם עֲרָבָה.
 
אוֹטְרוֹק הִפְנָה פָּנָיו, הִתְבּוֹנֵן בְּאוֹר –
אָז תָּקוּם הַיָּפָה וּפָתְחָה
בְּרִקּוּד־כִּסּוּפִים וְגִנְדּוּר, בְּבַת־צְחוֹק
שֶׁל תַּאֲוָה כְּבוּשָׁה... וַיַּעַן אוֹטְרוֹק
וַיֹּאמַר: "עָשִׂיתָ שְׁלִיחוּתְךָ"?
 
"עָשִׂיתִי"! וַיִּשְׁלַח אֶת יָדוֹ לַתִּיק
וַיִּטְמֹן הַכִּנּוֹר הֶעָנִי,
וַיּוֹצִיא צְרוֹר עֵשֶׂב. אֶת צְרוֹר הַיֶּמְשַׁן,
וַיּוֹצִיא וַיּוֹחֶל, הִתְבּוֹנֵן בַּחַן
וַיִּזְרֹק הָעֵשֶׂב בְּפָנָיו.
 
אֲפוֹרִים מֶרְחַקִּים... הַיּוֹם אַךְ זֶה אוֹר...
וּפַרְסוֹת הַסּוּסִים נִזְהָרוֹת...
אוֹטְרוֹק בָּא וּבְכַפּוֹ הָעֵשֶׂב בַּצְרוֹר,
מֵרִיחַ וְחוֹזֵר מֵרִיחַ – בַּדְּרוֹר,
וּדְמָעוֹת עַל לֶחְיוֹ נִגָּרוֹת.
 
ברלין

1. עשב־שדה ריחני מאד, מין לענה, צומח בערבות דרום רוסיה.