שירים (שאול טשרניחובסקי)/כל שירי/לאכטיס דמיתיך, יקירה
לְאַכְטִיס דִּמִּיתִיךָ יַקִּירָה / שאול טשרניחובסקי
לְאַכְטִיס דִּמִּיתִיךְ יַקִּירָה,
לָאַכְטִיס הָאֶבֶן הַחוּמָה...
וְאַחַת הִיא לִי, אִם חֲכָמִים
וּמֻמְחִים לְאֶבֶן יְקָרָה,
אִם הֵם יַעַרְכוּהָ וְיֹאמְרוּ:
"הָאֶבֶן הַטּוֹבָה-לְמֶחֱצָה", –
אֲנִי, לִי מַה-יָּקְרוּ פִרְפּוּרֵי
הַבָּרָק הָרְצִינִים וּשְׁבָרָיו
וְאוֹרָהּ הַמְרֻכָּז הֶחָמִים,
כִּי הִיא הַנֶּחְמָדָה בְמִשְׁפַּחַת
בֵּית הַכַּלְקֵידוֹנִים[1] הַנָּאָה.
כִּי לִבִּי לֹא נוֹטֶה לָאוֹנִיכְּס[2],
לָאוֹנִיכְּס – הַשֹּׁהַם הַשָּׁחוֹר,
הַנּוֹהֵג אֲבֵלוּת בַּדּוֹמֵם;
בִּגְלַל רְצוּעוֹתָיו שֶׁל נָזִיר –
קַו לָבָן, קַו שָׁחוֹר – מְאַסְתִּיו...
אַךְ כָּרוּךְ אֵינֶנִּי גַּם אַחֲרֵי
סַרְדוֹנִיכְּס[3], הַנִּרְאֶה לִי בְּחִינַת,
בּוּרְגָנִי זָעִיר הַמִּתְקַשֵּׁט
בִּמְעִיל פַּסִּים אָדֹם וְלָבָן.
וְאָמְנָם כִּי בֵין אַחְיוֹתֶיהָ
מְרֻבּוֹת הַגְּוָנִים – הָאַכְטִיס
הַדַּלָּה, הַפְּשׁוּטָה בְּכֻלָּן,
שֶׁאֵינָהּ מַזְהִירָה בְזֹהַר
הַדִּמְעָה הַזַּכָּה כַּיַּהֲלֹם
וְאֵינָהּ יוֹקֶדֶת בְּלַהַב
הָאֹדֶם[4] הַמְשֻׁלְהָב הַמְחֻצָּף;
שֶּׁאֵין צְבָעֶיהָ נְמַסִּים
כַּתַּרְשִׁישׁ[5] הָאֶבֶן הָרָעָה;
וְלֹא מְחַיֶּכֶת עֲגוּמוֹת
כְּסִיגְלָה רֵיחָנִית בְּאַחְלָמָה[6]
גַּם אֵינָהּ קוֹלֶטֶת בָּהּ יַרְקוּת
שֶׁל בִּצּוֹת-אֲפָרִים בְּסוֹף קַיִץ
כְּאוֹתוֹ אִזְמָרַגְד-בָּרֶקֶת[7];
וְלֹא סְפוּגָה חַמָּתָהּ שֶׁל חַבַּשׁ
נוֹדֶפֶת מִפִּטְדַת[8] הַקֹּדֶשׁ;
וְאֵין בָּהּ מֵעַנְנֵי רְקִיעַ
הַסַּפִּיר[9] הַנִּלְאֶה הַחוֹלֵם;
חֲסֵרָה כָל כּוֹכְבֵי הַזָּהָב
הַקְּבוּעִים בְּשָׁמֶיהָ הַצְּבוּעִים
שֶׁל לֶשֶׁם[10] אֲפוֹרָה-כְתַמְתֶּמֶת.
הָאַכְטִיס – הָאֶבֶן הַחוּמָה –
הַדַּלָּה, הַצְּנוּעָה בְכֻלָּן...
וּבֵין אַבְנֵי קֹדֶשׁ בַּמִּשְׁכָּן
מִלּוּאִים לָאֵפֹד וָחֹשֶׁן
לַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו
מְקוֹמָהּ אִם לֹא יַכִּירֶנָּה,–
אֲבָל כִּי אֵלֶיהָ יִשְׁתָּאוּ
וְעָמְדוּ מְכֻשָּׁפִים מִקֶּסֶם
הַצֶּבַע הָרָוֶה וּמְרֻכָּז
כָּל חוֹבְבֵי גְוָנִים צְנוּעִים,
אֲסִירֵי הַיֹּפִי הַזּוֹעֵם.
וּכְאוֹתָהּ הָאֶבֶן הַצְּנוּעָה
גַּם אַתְּ, הַנֶּחְמָדָה בֵּין נָשִׁים,
בְּחִנֵּךְ שֶׁלָּךְ הַצָּנוּעַ
עִם רִמְזֵי נוֹי גֶּזַע לִי נָכְרִי,
בַּנֹּעַם הַמְּקוֹרִי הַנִּפְלֶה
הַזָּר לְנוֹי חָטוּב מְקֻבָּל,
לָאו דַּוְקָא זֶה יָפְיוֹ שֶׁל פֶּסֶל,
וּכְנֶגֶד כָּל מִדָּה בַּנַּלִית
בְּמַתְכֹּנֶת מָסֹרֶת קָנוֹנִים,
וּכְאוֹתָהּ הָאֶבֶן הָעַזָּה
[דּוּ-חֻמְצַת הַצּוֹרָן – סִיאוֹתְּנֵין]
חֲסֻנָּה גַּם נַפְשֵׁךְ הַיָּפָה
הַבְּרוּכָה מִבִּרְכוֹת שָׁמַיִם,
שֶׁעָמְדָה בְּיָפְיָהּ וּבְחָסְנָהּ
בְּכָל תַּהְפּוּכוֹת חַיַּיִךְ.
וּכְשֵׁם שֶׁמִּתְגַּלּוֹת מִתְגַּלּוֹת
רְצוּעוֹת רְצוּעוֹת בִּנְיָנָהּ,
חֲבוּיוֹת בְּעִמְקֵי הָאַכְטִיס,
בַּיָּד מְלַטֶּשֶת הָאֶבֶן, –
כֵּן הָלְכוּ וְנִגְלוּ וְנִגְלוּ
כָּל מִדּוֹת זוֹ נַפְשֵׁךְ עֲדִינָה
הַגְּנוּזוֹת בְּחֶבְיוֹן מַצְפּוּנֵךְ,
לְאוֹר תַּהְפּוּכוֹת וּנְדוּדִים,
חֲלִיפוֹת הַגְּזֵרָה עָלַיִךְ,
שַׁעֲשׁוּעֵי בֵין-תִּקְוָה-וְיֵאוּשׁ.
אֲכוּלַת חַמָּתָהּ שֶׁל כְּנַעַן,
אַתְּ שְׁחֻמָּה מֵרוּחַ מַעֲרָבִית
מְלַטֶּפֶת כָּל חוֹלוֹת יָם-יָפוֹ
וּמְנַשְּׁקָה גַבְלִיתוֹת כְּתֵפַיִךְ
וּתְלוּלֵי מַפְרַקְתֵּךְ בַּת-פֶּסֶל,
שָׁזֹף אֲבָרַיִךְ הַגְּמִישִׁים
מוּצָקֵי שְׁאֵר-שַׁחֲרִית וּמְתוּחִים.
אַתְּ צֶחָה וּבְרִיאָה וּטְרִיָּה
כָּאֱגוֹז-מִיַּעַר הָרַעֲנָן
הַגָּנוּז בְּכֻתָּנְתּוֹ הַשְּׁחֻמָּה
וּמְגַדְּשָׁהּ עַד כְּדֵי לְהַפְקִיעָהּ.
בְּגַנְזַכֵּי הַצַּארִים מֵעוֹלָם
לֹא נִכְנְסוּ, שׁוּב לֹא יִכָּנְסוּ;
בִּמְלוֹא כָל הָעוֹלָם עֲדַיִן
לֹא הָיוּ כְמוֹהֶם לְיֹקֶר,
שְׁנֵי אַכְטִיסִים דּוֹמִים לְאֵלֶּה,
אַכְטִיסֵי עֵינַיִךְ הַנָּאוֹת,
הָרוֹחֲצוֹת בְּאוֹרוֹת מְכַשְּׁפִים
וּמְלֵאוֹת הָעָרְמָה הַחַמָּה...
לְאַכְטִיס דִּמִּיתִיךְ, יַקִּירָה,
לָאַכְטִיס הָאֶבֶן הַחוּמָה...
תֵּל-אביב 1934
טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.