שירים (שאול טשרניחובסקי)/חזיונות ומנגינות/ספר שני/שרטוטים

שִׂרְטוּטִים / שאול טשרניחובסקי

I
רַבִּים יֶאֱהָבוּ דְּמִי-נֶשֶׁף, כִּנְטוֹת פְּנֵי-הַשֶּׁמֶשׁ וְהִיא בָּאָה,
וְאָרְכוּ מֻטּוֹת-הַצֵּל, דּוֹעֲכוֹת קַרְנֵי-הָאוֹר.
נָחָה הָאָרֶץ וַתִּקְדַּר. וַתָּקָם גַּם עֵין-הָעֲרָבָה
צְבָעִים מַאֲלִיפִים , מְאֹד רַכִּים וּבְרִקְמוֹת-הַחֵן
בָּאִים, נֶאֱחָזִים בְּרִשְׁתוֹת-עֲרָפֶל וּגְוָנִים נֶחְפָּזִים
לִהְיוֹת פָּרוּשׂ עַל כָּל צְעִיף-הַדּוּמִיָּה וְהָרָז.
וְרֶגַע-הַכְּשָׁפִים כִּי יָבוֹא, וּבְלִבָּם נֵעוֹרוּ חֲלוֹמוֹת,
חֶזְיוֹן-הַיָּמִים מִכְּבָר, מְלֵאִים גַּעְגּוּעִים וָחֵן;
צָצִים וְעוֹלִים מִתְּהוֹמוֹת זֶה יָם-הַנִּשְׁכָּחוֹת זִכְרוֹנוֹת
רַכִּים, חֲבִיבִים מְאֹד, וְהֵמָּה מְדַבְּרִים לַלֵּב,
שִׂפְתֵי הַיֶּלֶד שִׂפְתֵיהֶם , וְאֵין לַעֲמֹד בִּפְנֵיהֶם אַף רָגַע.
וְיֵשׁ אֲשֶׁר יָבוֹא גַּם גַּל דְּמָעוֹת לֹא-קְרוּאוֹת וְשָׂם
מַחֲנָק לַצַּוָּאר וּמְחַשֵּׁב לְהִתָּלוֹת עַל רִיסֵי-הָעָיִן – – –
 
אַךְ אָנֹכִי לֹא כֵן! חַיִּים אָהַבְתִּי וָאוֹר,
חֶרֶס-אֲרִיאֵל אִוִּיתִי וּמְאוֹר-הַיּוֹם בִּגְבוּרָתוֹ!
וּבְהִתְפָּרֵץ בְּחַלּוֹן חֶדְרִי הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאוֹר,
וַעֲלִיָּתִי, אִם קְטַנָּה וְאִם צָרָה מֵהָכִיל הַנְּגֹהוֹת,
דָּמְתָה לְהֵיכַל-הָאוֹר, יָם אוֹקְיָנוּס שֶׁל פָּז;
קַרְנֵי-הַנְּגֹהוֹת צוֹבְעוֹת וּמְחַיּוֹת כָּל אֲשֶׁר בּוֹ נָגְעוּ,
עוֹבְרוֹת כַּחַשְמַל עַל זְהַב כְּרִיכוֹת שָׁל גֵיטֶה וְהוֹמֵר.
זָהָב זֶה שֻׁלְחַן-הַכְּתִיבָה, וְכֶתֶם מֵאוֹפִיר מַכְשִׁירָיו,
בּוֹעֲרוֹת כְּגַחֲלֵי-אֵשׁ עֵינֵי תְמוּנָתוֹ שֶׁל הֶרְצְל.
הִנֵּה גַם זֹאת הַגֻּלְגֹּלֶת (בְּחֶדְרִי שֶׁלִּי, כִּמְדֻמֶּנִי,
אֶחָד זֶהוּ הָאוֹת: רוֹפֵא בֶּעָתִיד פֹּה גָּר) –
בַּת-צְחוֹק מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי עַצְמוֹתֶיהָ הַכְּתֻמּוֹת, כְּאִלּוּ
שְׂמֵחָה גַּם הִיא עַל הָאוֹר , נָהֲרוּ פָנֶיהָ מִגִּיל.
 
II
אַךְ מַה נִּפְלָאָה הַתְּמוּנָה הַזֹּאת, הַנִּשְׁקֶפֶת בְּחַלּוֹנִי!
אֵל שַׂגִּיא-כֹּחַ! הַיְקוּם רוֹחֵץ בְּאוֹרָה, בִּנְגֹהוֹת,
וְנָהֲרוּ פָנָיו, כִּפְנֵי נַעֲרָה נָאוָה בְּשַׂחֲקָהּ.
כְּשֵׁרַת-בָּרֶקֶת מַזְהִירָה יִנְהֲרוּ גַלֵּי-הַנֶּקָּר
לַגְבִּיל אֶת אַדְנֵי הָהָר; וְהָהָר עוֹטֶה אוֹר וְהוּא אֲוִירִי.
נִדְמֶה עוֹד רֶגַע וְקָם וְנִתַּק מִמְּקוֹמוֹ, וְעָלָה
וְנָסַק שָׁמַיְמָה הָהָר. וְהוּא נֹכַח חַלּוֹנִי , וְאַחֲרָיו
נִרְאֶה הַשֵּנִי, וְהוּא אָפֵל, וְיַעֳרֵי-אֹרֶן צַמַּרְתּוֹ.
פָּנָיו נִזְעָמִים כִּפְנֵי אִישׁ שָׂעִיר, שֶׁסָּמְרוּ שַׂעֲרוֹתָיו.
וְאַחֲרוֹן ,אַחֲרוֹן עַל קְצֵה גְבוּל הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ,
הַרְחֵק , הַרְחֵק מְאֹד, בַּמֶּרְחָק הָעוֹטֶה עֲרָפֶל,
הָר כֻּלּוֹ תְּכֵלֶת שָׁם נִשְׁקָף, מִתְלַכֵּד עִם עָבִים כְּחֻלִּים.
הוּא, הוּא הַר זֶה חִמַּדְתִּי, וְעֵינִי לֹא תִשְׂבַּע לִרְאוֹתוֹ!
וְהָיָה מִדֵּי אֲשׁוּרֶנּוּ – וְאֶזְכְּרָה תְּכֵלֶת אַחֶרֶת,
תְּכֵלֶת בַּת-חוֹרִין וְחַיָּה וּבֵין זְרוֹעוֹתֶיהָ חוֹבֶקֶת
אַפְסֵי מֶרְחַקִּים – וְאֵין גְּבוּל... נִמְתָּחִים שָׁמַיִם חֲדָשִׁים
לִהְיוֹת אַפִּרְיוֹן לְרֹאשִׁי; וְשֶׁמֶשׁ בַּת-נֵכָר מוֹפָעַת,
חֻמָּהּ גָּדוֹל מְאֹד, וְאוֹרָהּ מְעַוֵּר עֵינֵי רוֹאִים,
אוֹרָהּ מִתְפּוֹצֵץ בַּגַּלִּים, מִתְרוֹצֵץ בְּנִבְכֵי-הַמָּיִם,
הָיָה לְאַלְפֵי נִיצֹוצוֹת וּלְרִבְבוֹת שִׁבְרֵי-הַבָּרָק,
רוֹקְדִים כְּנֶגֶד הַחַמַּה, וּכְאִלּוּ יוֹצְאִים בִּמְחוֹלוֹת
לְקוֹל שִׁירַת גֵּאוּת-הַיָּם וּנְגִינוֹת הָרָזִים לִזְרָמָיו.
תַּחַת כַּף רַגְלַי תִּלְהַטְנָה שִׁכְבוֹת-הַחוֹל הָאֲדַמְדָּם.
שׁוּרִי! שָׁם יָבוֹא הַשַּׁחַף, עוֹלֶה וְיוֹרֵד בַּמָּיִם.
שָׁלוֹם לָךְ, שֶׁמֶשׁ וְיָם! הַאֵין אֲנִי רוֹאֶה אֶת-יָוָן,
יָוָן, עֲרִיסַת הַנְּפָשׁוֹת הַיָּפוֹת אַף הָאַדִּירוֹת.
לֹא, כִּי תַּחַת זִיו זֶה, גַּעֲרוֹת-מִשְׁבָּרִים כָּאֵלֶּה,
צָצוּ מַנְגִּינוֹת הוֹמֵר, נוֹצְרוּ חֶזְיוֹנוֹת סוֹפוֹקְלֶס!
וְאָמְנָם בְּיָוָן אֲנִי! וְאִם זֶה הַיָּם – יָם הַשָּׁחוֹר,
שְׁמֵי מַמְלֶכֶת הַצַּארִים עַל רָאשֵׁי נִמְתָּחִים, – שְׂפָתַיִךְ,
שִׂפְתֵי-בַת-יָוָן, מַדְלִיקוֹת בְּעוֹרְקַי כָּל זִרְמֵי-הַדָּמִים,
אֵלֶּה עֵינַיִךְ הַשְּׁחוֹרוֹת מַעֲבִירוֹת אוֹתִי עַל דַּעְתִּי,
נַפְשִׁי גֶחָלִים תְּלַהֵט, גַּם אָתְּ...
   הַמְּעַט כִּי הַדְּיוֹ כְּבָר שָׁפַכְתִּי,
רֶגַע – וְהָיְתָה הַמְּנוֹרָה כְּלֹא הָיְתָה... וּבַעֲלַת-הַבַּיִת –
הִיא מֶה הָיְתָה אוֹמֶרֶת עַל אוֹדוֹת הַדֹּב, שֶׁמִּצָּפוֹן
בָּא וּמֵחוֹפֵי הַיָּם הַשָּׁחוֹר לְאַשְׁכְּנָז אָתָא
שֶבֶת בְּאָהֳלָהּ שֶׁל תּוֹרָה בְּהַיְדֶּלְבֶּרְג זוֹ הָעַתִּיקָה?
 
הידלברג

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.