שירים (שאול טשרניחובסקי)/חזיונות ומנגינות/ספר שני/הרהורי ערב
הִרְהוּרֵי עֶרֶב / שאול טשרניחובסקי
...אֵין זֶה כִּי אִם מְקוֹם מַחְצַב אֲבָנִים
הַמָּקוֹם מִשֶּׁכְּבָר, וּבְרֹב הַיָּמִים נֻטָּשׁ!
וּכְקִיר-עֲנָק הַשָּׂם מַעֲטֵהוּ סִתְרֵי עָבִים,
וּכְחֶבֶל-הָאֲנָךְ שָׁמַיְמָה יִשָּׂא רֹאשׁוֹ,
יִתְרוֹמֵם פֹּה הָהָר – גַּבְנוּנֵי הָאַרְגָּמָן,
הַמְּלֵאִים הוֹד וְעֹז וְיִפְעָה זָרָה, פִּרְאִית;
וְאַךְ מֵעֵת לְעֵת יַאֲפִילוּ עוֹרְקִים כֵּהִים
וּתְכֻלִּים, כַּעֲשָׁן הַכְּפָרִים טֶרֶם בֹּקֶר,
וּכְתָמִים, אֲשֶׁר עֵין אֲסֻפּוֹת אֵפֶר לָמוֹ,
כָּל רַחֲבֵי זֶה הַקִּיר וּמֶרְחַב הָאַרְגָּמָן –
לְשַׁוּוֹת עָלָיו חֵן שֶׁל תּוּגָה, וְעַצֶּבֶת
וִיגוֹנֵי עוֹלָם זָר.
וּרְגָבִים, רִגְבֵי חָגָא,
כָּל קֶרֶן וְכָל שֵׁן אֲבָנִים פּוֹרְצוֹת, בּוֹלְטוֹת,
כַּעַצְמוֹת הָעֲנָק וּכְגַרְמֵי גָלְמֵי-פַחַד,
שֶׁקָּפְאוּ פִּתְאֹם כָּךְ בֶּאֱחֹז בָּם הַפַּלָּצוּת
וּמְצוּקוֹת הָעֲוִית, וְנִפְסַק חוּט חַיָּתָם.
וְהַשֶּׁמֶשׁ שָׁלַח קַו, וַיִּגַּע בָּאֲבָנִים,
וּכְגַעַת בָּן הָאוֹר וַיְהִי לְדָם הָאֹדֶם...
אָז נִדְמֶה לִי הַכֵּף וְהִנּוֹ נוֹטֵף דָּמִים,
וְהַדָּמִים יְמוֹגְגוּ צוּר וְרוֹעֲפִים בַּחֲגָוָיו.
וַתְּהִי לְהָר זֶה דְּמוּת שֶׁל שֶׁלֶד לִבְנֵי שַׁחַץ,
עֲרֻם-עֲצָמוֹת וְאֵין לוֹ עוֹר, מִפְלֶצֶת
מִמִּשְׁפְּחוֹת אֱיָל, שֶׁאָפְסוּ מִן אֲדָמוֹת.
מֵעֵבֶר לְאוֹדֶנְוַלְדְּ הַשֶּׁמֶשׁ יַסְתִּיר פָּנָיו,
וַתִּגְבַּר עַב הַצֵּל וַתְּחַיֶּה כָּל הָרְכָסִים
מִדֵּי תִּתְרַכֵּז בָּם וּבְחַגְוֵי שְׁקַעֲרוּרָתָם;
וּסְבִיבַי שַׁלְוַת-יָהּ – וְלֹא נֵעוֹר קוֹל בַּיַּעַר,
שֶׁיַּחְדֹּר עַד הֲלֹם , וְעֵין הַנֶּקָּר[1] קָמָה,
וְהַכִּכָּר בַּעֲנָן אַגָּדוֹת וְעוֹלָם-פְּלָאִים...
וַיְהִי הַיַּעַר עֵר, וָאֶהְיֶה מַקְשִׁיב אָנִי – – –
הַאֵין גַּם אֶחָד בָּא – וְהוּא מִבְּנֵי-הַנְּפִילִים
גִּבּוֹרֵי-הָאֱשׁוּן, וּבְיָדוֹ עֵץ חֲנִיתוֹ,
בָּא דוֹלֵק אַחֲרֵי תְאוֹ וְרוֹדֵף רְאֵם בֶּן-יוֹמוֹ
בֵּין שְׁיָרֵי-יַעֲרֵי-עַד? הֲכִי לֹא דַהֲרוֹת פְּעָמָיו
תָּרֵמְנָה עָבֵי חוֹל, וְעוֹד רֶגַע – וּבַנַּחַל
הֲמוֹן גְּבוּרָתוֹ בָּא, קוֹל פֶּרֶא-גֶבֶר יִקְרָא?...
אַךְ הֵם , מִסָּבִיב הָס – וּכְקֶדֶם תִּישַׁן אָרֶץ – –
Neckar-Steinach
טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.
- ^ שם נהר באשכנז