שירים (שאול טשרניחובסקי)/חזיונות ומנגינות/ספר שני/דינירה

דַּיַנִּירָה / שאול טשרניחובסקי

שֶׁמֶשׁ עַרְבַּיִם כִּי נָטָה – מִתַּחַת מַחֲבוֹאָם יָגִיחוּ
צִלְלֵי הָעֶרֶב בַּלָּט: מִבֵּין סִבְכֵי עֵץ רָם-כּוֹתֶרֶת,
תַּחַת הַגָּדֵר לַגָּן, מֵאֵצֶל הַפְּחָתִים בַּדֶּרֶךְ, -
חֶרֶשׁ הֵם יוֹצְאִים וְנוֹטִים, וְהָיָה אֶל אֲשֶׁר יָבוֹאוּ
יִשְׁלֶה הַמָּקוֹם הַהוּא, וְקָמָה לִדְמָמָה הַסְּעָרָה,
אוּבַל הַמַּיִם יָנוּחַ וּקְסָמִים יְמַלְּאוּ הַשְּׂדֵרוֹת,
נִדְמוּ הָעֵצִים מִתְלַחֲשִׁים, מִדַּבְּרִים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ.
 
וְכִפַּת שְׁמֵי מַעֲרָב לָהּ מַרְאֵה מְטִילֵי הַבַּרְזֵל בַּכִּבְשָׁן,
אֵין לָהֶם זִיו וְאֵין נֹגַהּ, אַךְ אֹדֶם גַּחֶלֶת לוֹחֶשֶׁת.
רֶגַע כִּי יַחֲלֹף וּפְנֵיהֶם יְעַנֵּן עֲרָפֵל דַּק חוֹלֵף,
חוֹלֵף וְעוֹבֵר, אַךְ אַחֲרָיו רַבִּים יָבוֹאוֹ כְּמוֹתוֹ
וְהָיוּ כְּתָמִים אֲפוֹרִים, וּמִלְּאוּ אֶת פְּנֵי הַשָּׁמַיִם.
אַחַר יִקְדְּרוּ שׁוּלֵיהֶם וְהָיוּ תְּכֶלְתִּיִים, כְּחֻלִּים,
כְּמַרְאֵה הַסַּפִּיר הַכֵּהֶה הַבָּא מֵהֹדּוּ הָרְחוֹקָה.
שְׁמֵי-הַשָּׁמַיִם מִמַּעַל שְׁקוּפִים וּבְהִירִים כַּלֶּשֶׁם;
וְעָמְקוּ תְהוֹמוֹת הַלֶּשֶׁם כִּשְׁנוֹת אַלְפֵי דּוֹרוֹת וִירָחִים,
יַרְחֵי הֶעָבָר הָרָחוֹק, שֶׁנֶּעְלַם כְּבָר מֵעֵין רוֹאִים.
וְיֵשׁ אֲשֶׁר תִּשְׁמַע אָזְנֵנוּ שֶׁמֶץ מִנֵּהוּ בְּמַנְגִּינָה,
בְּצִלְצְלֵי שִׁיר מִנִּי קֶדֶם, בְּאַגָּדוֹת-אַשָּׁפִים וּנְגִינוֹת
קְלוּטוֹת מֵעַרְפִלֵּי יוֹבְלִים – קוֹל מוֹשֵׁךְ לֵב אָדָם בְּחָזְקָה.
 
שִׂיחוֹת וּנְגִינוֹת מִקֶּדֶם – הַעוֹדָךְ זוֹכֶרֶת, יוֹנָתִי?
שִׁירת לֵב רַגָּשׁ, לֵב תָּמִים, לֵב אַמִּיץ כֹּחַ וְעָדִין,
רִנַּת הַגֶּבֶר, נוֹבַעַת בַּעֲתֶרֶת הַחַיִּים וְהַכֹּחַ?
אֵלֶּה הֵן שִׂיחוֹת מִקֶּדֶם. וּבְשִׂיחוֹת-הַפְּלָאוֹת תּוֹפִיעַ
אֶרֶץ עַל יַמֵּי-הַתְּכֵלֶת וּבְסוֹד גַלֵּי עֵדֶן עַלִּיזִים,
אֶרֶץ גַּבְנוּנִים, כּוֹתַרְתָּם – יַעֲרוֹת אֹרֶן וָזָיִת,
כְּאַבְנֵי אִיזְמָרַגְדְּ מַרְאֵיהֶם, מוּסַבּוֹת מִשְׁבְּצוֹת זָהָב,
זָהָב וְרִקְמוֹת אַרְגָּמָן – מִזְרְעוֹת חִטָּה וּשְׂעוֹרָה;
אֶרֶץ בָּהּ נְחָלִים, מַעְיָנִים מֵחֶבְיוֹן הַשַּיִשׁ יִזְרֹמוּ,
מְעָרוֹת סְלָעיִם מַחְצַבְתָּם, מִדִּמְעָה בַּת-עַיִן טָהֵרוּ.
חוֹלְמִים שָׁמַיִם נִשְׁקָפִים, כְּעֵינֵי תְּכֵלֶת-מֶרְחַבְיָה,
יַעֲרֵי בְרוֹשׁ וַעֲצֵי דַפְנָה – מַמְלֶכֶת דּוּמִיַּת הַקֹּדֶשׁ,
לוּטִים תַּעֲלוּמוֹת וָפֶלִי, וּבְצִלָּם אַרְמְנוֹת שָׁיִשׁ,
נִדְמוּ לַחֲלוֹמוֹת מְשׁוֹרֵר, שֶׁקָּפְאוּ וְעָמְדוּ כָּאָבֶן.
 
וּבְאֶרֶץ הַפְּלָאוֹת תְּהַלֵּכְנָה אֱלִילוֹת עֲדִינוֹת וְנָאוֹת,
עוֹמְדוֹת בְּיָפְיָן לָנֶצַח, בַּאֲבִיב עוֹלָמִים תִּפְרַחְנָה,
חוֹמְדוֹת וּמְחַבְּבוֹת הַחַיִּים בְּסַעֲרוֹת חֵשֶׁק וַעֲדָנָיו,
מוֹרָא הַיֹּפִי שֶׁל שַׁיִשׁ עַל פְּנֵיהֶן, וּבְלִבָּן אָז תּוּקָד.
אִתָּן אֱלִילִים עֲנָקִים, הַמְשֵׁל וָפַחַד עִמָּהֶם,
כֹּחַ וּגְבוּרָה לָהֵמָּה, וּבַרְזֶל עָשׁוֹת שְׁרִירֵימוֹ;
קְרוֹבִים לָאָדָם וְלִלְבָבוֹ וַחֲפֵצִים בְּאָשְׁרוֹ וּבְגִילוֹ.
וְאַנְשֵׁי הָאָרֶץ עַלִּיזִים וְנָאוִים, וְכֹחַ בְּמָתְנֵיהֶם,
חָכְמָה וּגְבוּרָה בָּם נָשְׁקוּ, וְנִדְמוּ לָאֵלִים גַּם הֵמָּה,
דּוֹר תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ יוֹדֵעַ וּבְסַעֲרוֹת חִשְׁקוֹ לֹא יֵבוֹשׁ,
יִגְבַּר לְאַהֲבָה יוֹקֶדֶת וְיֶאֱמַץ לְנָקָם בִּמְשַׂנְּאָיו.
 
אַךְ כַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לָיִל, חֲלוֹם מָלֵא אוֹר וּמַנְגִּינוֹת,
שִׂיחוֹת כּוֹכָבִים וְעוֹלָמוֹת לֹא רָאֲתָה עַיִן מֵעוֹלָם,
פָּשַׁט וַיָּעָף הַדּוֹר, וַהֲדָרָיו עִמּוֹ יָצָאוּ.
אַשְׁרֵי אֹזֶן, שֶׁשָּׁמְעָה הֵד לִבּוֹ מִמַּצְּבוֹת הָאֶבֶן,
שָׁמְעָה וַתָּבֶן הֲגִיגוֹ מֵרִקְמוֹת פִּלְאֵי אַגָּדָה!
אַחַת יָדַעְתִּי אָנֹכִי, אוֹתָהּ גַּם לָךְ אֲסַפֵּרָה:
 
אָז בַּהֲלֹךְ דֵּיַנִּירָה עִם אִישָׁהּ הֵרַקְלֵס בָּאָרֶץ
בָּאוּ עַד אַחַד הַנְּחָלִים , וְרָאָם שָׁם נֵסוֹס, וַיַּחֲשֹׁק
בְּאֵשֶׁת הֵרַקְלֵס הַנָּאוָה וְנֶאֱבַק עִמּוֹ בַּנָּחַל.
יָדָיו אָז יִשְׁלַח הַגִּבּוֹר וּמְשַׂנְּאוֹ תַּחְתָּיו יַכְרִיעַ.
מֻגַּר לָאָרֶץ, מִתְבּוֹסֵס בְּדָמָיו, יִשָּׂא אִמְרָתוֹ
נֵסוֹס, הַשּׁוֹאֵף לִנְקָמָה, מִדַּבֵּר אֶל דֵּיַנִּירָה:
"כַּבְּסִי שִׂמְלוֹתַי בְּדָמַי, וְהָיָה כִּי יִבְגֹּד בָּךְ בַּעֲלֵךְ,
אֵלֶּה לוֹ תִּתְּנִי וְיִלְבָּשׁ, וְיָשׁוּב לֶב אִישֵׁךְ אֵלָיִךְ!"
שָׁמְעָה הָאִשָּׁה וַתִּפָּת, וַתִּתִּן לְאִישָׁהּ וַיִּלְבָּשׁ.
כְּסוּתוֹ עוֹדֶנָּה בְּיָדָיו, וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת,
מוֹקְדֵי שְׁאוֹל אֲכָלוּהוּ, וְאֵשׁ צָרֶבֶת בְּעַצְמוֹתָיו,
דָּבַק הָרַעַל בִּבְשָׂרוֹ מֵעִיק וּמֵצִיק עַד מָוֶת.
שָׁוְא אַךְ יִתְאַמֵּץ הֵרַקְלַס לְהַשְׁלִיךְ אֶת מַדָּיו מֵעָלָיו,
יָדָיו בִּבְשָׂרוֹ תֹּאחַזְנָה, קוֹרְעוֹת הַבָּשָׂר וּפוֹרְקוֹת
עוֹרוֹ מֵעַל עַצְמוֹתָיו, עַד יָזוּב דָּמוֹ לָאָרֶץ;
מְצוּקוֹת שְׁאוֹל אֲחָזוּהוּ, וְלֹא יָכֹל נְשׂא אֶת מַכְאוֹבָיו.
אָמַר וַיָּצֵת הַמְּדוּרָה, וַיָּמָת בֵּין לַהֲבוֹת הַמּוֹקֵד.
 
רַעְיָה! לוּ גָדְלוּ פִּי-שִׁבְעָה עִנּוּיִים וּמְצוּקוֹת בָּאוּנִי,
רִשְׁפֵּי שַׁלְהֶבֶת, אֵשׁ תֹּפֶת, וְלִחֲכוּ לְשַׁדִּי וּמֹחִי,
גָּזְלוּ תְּנוּמָה מֵעֵינָי, גַּם קֵרְבוּ אֶת קִצִּי לִרְגָעִים, -
הַכֹּל מִיָּדֵךְ אֲקַבְּלָה, חֲבִיבִים עָלַי כָּל יִסּוּרַי,
לוּ אַךְ יָדַעְתִּי נֶאֱמָנָה, כִּי אוֹתִי אַתְּ, אוֹתִי, אוֹהָבֶת:
מֵאַהֲבָתֵךְ אֵלַי, מֵאֲשֶׁר תֶּאֱהָבִי תּוֹכִיחִי...
 
הידלברג

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.